אפריל 2026

פגיעת מעיכה (crush injury – CI) היא נזק לעצם, שריר, תת-עור ועור הנגרמת כתוצאה מהפעלת לחץ חיצוני ממושך על רקמות רכות. לעומתה, תסמונת מעיכה (crush syndrome – CS) היא תסמונת רב מערכתית הנגרמת כתוצאה משחרור רעלנים מן השריר הפגוע. יש המכנים את התסמונת תמס שריר משורטט כתוצאה מחבלה (traumatic rhabdomyolysis).

הפתופיזיולוגיה של התסמונת כוללת איסכמיה ממושכת ופגיעת זילוח מחדש (Re-perfusion). אלה גורמות לשחרור מטבוליטים רעילים מן השריר הפגוע, להלם תת-נפחי, חמצת, הפרעות אלקטרוליטיות, פגיעה כלייתית חריפה ואף לאי-ספיקת איברים מרובה.

רקע: צ'אטבוטים של בינה מלאכותית הפכו לכלי זמין עבור שיח בריאותי ופסיכו-חינוכי, אך חוויית שיח ריאליסטית עם "קופסה שחורה" זו עלולה להשפיע על המצב הנפשי, במיוחד באוכלוסיות פגיעות.

מטרה: לסכם ממצאים עדכניים (עד אוגוסט 2025) לגבי תועלת וסיכון בשימוש בצ'אטבוטים בהקשר פסיכיאטרי, עם דגש על מנגנוני סיכון (טשטוש בין מציאות לסימולציה, האנשה של המודל, סיקופנסי או הסכמה עיוורת) והשלכות קליניות.

שיטה: חיפוש ב PubMed לפי מילות המפתח הבאות:  (artificial intelligence, chatbot, LLM, psychosis, delusion, OCD, anxiety, depression, suicide, crisis, sycophancy) והשלמה עם מסמכים טכניים/רגולטוריים. נכללו סקירות, מחקרים, תיאורי מקרה וחומרי מדיניות; נערך סינון לפי רלבנטיות קלינית ועדכניות.

ממצאים: נמצאו עדויות לתועלת קיימת (לדוגמה, ניתוח דיבור לזיהוי מוקדם של פסיכוזה, תכנים פסיכו-חינוכיים) בצד סיכונים, תיאורי מקרה של העצמת דלוזיות אצל פגיעים לפסיכוזה, "לולאות הרגעה" חוזרות ב-OCD, החרפת חרדת בריאות והצפת מידע, תגובתיות לא עקבית ודחיית פנייה לטיפול בדיכאון, וכשלים בזיהוי מצבי חירום אובדניים. סיקופנסי מתואר כמנגנון מתווך מרכזי המאשרר אמירות משתמש במקום לתקנן. רגולטורית, באיחוד האירופי מערכות ייעוד בריאות של AI מסווגות כ"סיכון גבוה". בארה"ב קיימות מסגרות PCCP למכשור תוכנה-רפואי. בישראל מתגבשות הנחיות פרטיות ואתיקה.

מסקנות: יש לשלב גילוי נאות, פיקוח אנושי, גבולות שימוש ומנגנוני חירום, להימנע מאנתרופומורפיזם, למדוד סיקופנסי ולרסנו. צ'אטבוטים יכולים לשמש תוספת מבוקרת – לא תחליף להערכה ולטיפול קליני על ידי מטפל אנושי.

מיאסטניה גרביס היא מחלה אוטואימונית המתבטאת בכשל של צומת שריר-עצב. קיימים נוגדנים ‏עצמיים כנגד הקולטן לאצטילכולין המונעים קשירה אליו ובכך גורמים לכשל והיחלשות השרירים‎.‎

רעלת היריון היא תסמונת ייחודית להיריון לרוב לאחר השבוע ה-20, ו/או למשכב הלידה, ועלולה לסכן ‏את האם והעובר‎.‎‏ היא מתבטאת בעלייה בלחצי הדם עם או ללא חלבון בשתן, מצב העלול לפגוע באיברים שונים וביניהם גם ‏סיבוכים מוחיים העלולים להתבטא בפרכוסים ‏כלליים, בצקת מוחית, תת-זילוח (היפופרפוזיה), דימומים ואוטמים‎.‎

הטיפול הפרופילקטי למניעת הסיבוכים המוחיים הנקשרים עם רעלת הוא מגנזיום במתן תוך-ורידי. למטופלים עם מיאסטניה גרביס יש התוויית-נגד למתן מגנזיום תוך-ורידי בשל השפעתו על העברת ‏סינגלים בצומת עצב-שריר. מגנזיום מעכב את שחרור האצטילכולין בקצות העצבים, מצב המוביל ‏להחמרה בחולשת השרירים במטופלים עם מיאסטניה גרביס. בנוסף, מגנזיום יכול להעצים את ‏השפעתן של תרופות חוסמות עצב-שריר, מצב שעלול להוביל להחמרה משמעותית בחולשת השרירים ‏ואף לכשל נשימתי.

במאמרנו, אנו מביאים פרשת חולה, מטופלת הרה עם מיאסטניה גרביס וגורמי סיכון נוספים לרעלת היריון (ולדנות, גיל, כפיון, יתר-לחץ-דם כרוני, סוכרת היריון), ואת ההערכות לטיפול בה במצב של רעלת היריון (אקלמפסיה). לנשים עם יתר-לחץ-דם כרוני הסיכון לפתח רעלת היריון עומד על כ-26%‏‎.‎

בשנים האחרונות נוספה לסל הבדיקות בדיקת סקר לטריזומיה 21, 18,13 ומונוזומיה X, בדיקה הקרויה Non-Invasive Prenatal Testing (NIPT). בדיקה זו מכמתת את מספר הכרומוזומים הללו מתאים עובריים הנמצאים בדם האם. הבדיקה אינה אבחנתית מאחר שיש לה  שיעור נמוך של תּוֹצָאָות חִיּוּבִיות ושליליות שְׁגוּיות. בנוסף לכך, היא מוגבלת לארבע תסמונות גנטיות עיקריות ואינה בודקת ריצוף של כלל הכרומוזומים. עולות אם כן שתי שאלות: מה חשיבותה הקלינית במקרים של שקיפות עורפית מעובה וכיצד יש לנהל מקרים אלו כדי להגיע לאבחנה סופית מוקדמת ככל שניתן.

במאמר זה אנו מציגים שלושה מקרים שבהם סקירה מוקדמת הובילה לאבחנה של מומים משמעותיים בעוברים עם שקיפות עורפית מעובה ו-NIPT תקין. בירור גנטי מצא אברציה גנטית משמעותית בשניים מתוך שלושת המקרים, כולל מונוזומיה X, שבדיקת ה-NIPT החמיצה אותה.

לנוכח מקרים אלו ובהתייחס לספרות הקיימת, המסקנה היא שיש תועלת אבחנתית גבוהה בביצוע סקירת מערכות מוקדמת ככל הניתן, והשלמה של בירור גנטי אבחנתי במקרים שבהם מתגלה שקיפות עורפית מעובה, גם כאשר ה-NIPT תקין.  במקרים של שקיפות עורפית מעובה, ההסתמכות הבלעדית על תוצאת NIPT תקינה עשויה להוביל להחמצת אבחנה של בעיות מבניות וגנטיות.

רקע: תסמונת כאב כרוני היא מחלה שכיחה עם עלויות כלכליות ניכרות. מטרת המחקר היא בדיקת ההשפעה של אשפוז יום שיקומי לטיפול בתסמונת כאב כרוני על צריכה ועלות שירותי רפואה במטופלים הסובלים מהתסמונת. מטרה משנית היא אפיון מטופלים אלו.

שיטות: נסקרו מטופלים מגיל 18 שנים ומעלה הסובלים מתסמונת כאב כרוני ונבדקו על ידי רופא שיקום במרפאת קופת חולים מכבי בשנים 2018-2016. מתוך אלו, קבוצת המחקר כללה מטופלים שנשלחו לשיקום יום כאב בבית חולים וקבוצת הביקורת כללה מטופלים שלא עברו טיפול בשיקום יום.

המטופלים אופיינו דמוגרפית. השווינו את מספר הביקורים והטיפולים במגזרים הקשורים לטיפול בכאב ואת מספר בדיקות הדימות בשנה לפני השיקום בקבוצת המחקר ובשנה שאחריה, או בשנה לפני ואחרי הבדיקה במרפאת השיקום בקבוצת הביקורת. נערכה השוואה של עלות הטיפולים. לאחר מכן נערכה השוואה בין הקבוצות.

תוצאות: 35 מטופלים נכללו בקבוצת המחקר ו-35 בקבוצת הביקורת. הקבוצות תואמות דמוגרפית. בקבוצת המחקר נמצאה ירידה במספר הביקורים אצל אורתופד ובמוקד חירום/ אשפוז, במספר בדיקות ה-CT ובטיפולי הפיזיותרפיה. לא היה שינוי משמעותי סטטיסטית בעלות הטיפולים הממוצעת. בקבוצת הביקורת נמצאה ירידה משמעותית במספר הביקורים אצל אורתופד בלבד. לא היה שינוי משמעותי סטטיסטית בעלות הטיפולים הממוצעת לאחר הביקור אצל רופא שיקום. בהשוואה בין הקבוצות בשנה שלפני השיקום/ רופא שיקום, נמצאו הבדלים משמעותיים במס' הביקורים אצל פסיכיאטר ובמספר טיפולי הפיזיותרפיה, אך לא בשאר הקטגוריות או בעלות.  בהשוואה בשנה שאחרי השחרור משיקום/ בדיקת רופא לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות במספר הביקורים או בעלות הטיפולים.

מסקנות: שיקום יום למטופלי תסמונת כאב כרוני לא הפחית את צריכת או עלות השירותים הרפואיים בצורה משמעותית, ובפרמטרים אלו לא הועיל יותר מאשר בדיקת רופא שיקום. יש לערוך מחקרים נוספים על מנת לבדוק אם יש ערך אחר לטיפול השיקומי שאינו כלכלי.

רקע: העברת חולים מורדמים ומונשמים מיחידות טיפול נמרץ נוירוכירורגיות (NICU) לביצוע סקירות טומוגרפיה ממוחשבת (CT) של המוח היא פרוצדורה נפוצה, אך כרוכה בסיכון ממשי לסיבוכים, במיוחד בקרב חולים בלתי יציבים.

מטרת המחקר: להעריך את שיעור הסיבוכים במהלך העברת חולים מורדמים ומונשמים לסקירות CT מוח, ולסווג את חומרתם וסוגיהם.

שיטות: בוצע מחקר רטרוספקטיבי שכלל 422 חולים מורדמים ומונשמים שהועברו מיחידת NICU במרכז הרפואי רמב"ם בין ינואר 2019 לספטמבר 2022. הנתונים נאספו מתיעוד רפואי וסיעודי ממוחשב, והסיבוכים סווגו לחמורים וקלים לפי חומרת ההשלכות והצורך בהתערבות רפואית נוספת.

תוצאות: סיבוכים תועדו ב-78 חולים (18.5%), מתוכם 14 סיבוכים חמורים (3.3%) שכללו הוצאת צנרור (אקסטובציה) בלתי מתוכננת, שליפה או ניתוק של התקנים רפואיים מרכזיים (כגון נקזים מוחיים וקווים מרכזיים), ונפילת מטופל. סיבוכים קלים (15.2%) כללו בעיקר שליפת התקנים פריפריים ופתיחת תפרים ניתוחיים שהצריכו תפירה מחדש.

מסקנות: העברה תוך-אשפוזית של חולים מורדמים ומונשמים לצורך סקירות CT מוח ביחידות טיפול נמרץ נוירוכירורגיות כרוכה בשיעור משמעותי של סיבוכים. לפיכך, חיוני לשקול היטב את הצורך הקליני בסקירות חוזרות, תוך מתן עדיפות להערכה קלינית ומעקב פיזיולוגי מדוקדק.

בשנים האחרונות חלה התקדמות דרמטית ביישום בינה מלאכותית ברפואת נשים, מיילדות ופוריות. הבינה המלאכותית, הכוללת שיטות כמו למידת מכונה, למידה עמוקה ומודלי שפה גדולים, משנה את האופן שבו נאספים, מנותחים ומיושמים נתונים קליניים.

תחום עיבוד התמונה, ובעיקר יישומי למידה עמוקה, מאפשר שיפור בזיהוי מומים בעוברים בבדיקות אולטרסאונד (US), סיווג איכות עוברים בטיפולי פוריות, וזיהוי מוקדם של פתולוגיות גינקולוגיות. שילוב מערכות בינה מלאכותית במיומנות הקלינית מביא לשיפור הדיוק האבחנתי, במיוחד בתחומי הדימות והפתולוגיה, תוך הפחתת שיעור תשובות חיוביות כוזבות בממצאי דימות ובבדיקות פתולוגיות. עם זאת, הבינה המלאכותית מהווה כלי מסייע בלבד, ואינה מחליפה את שיקול הדעת הרפואי או את הסטנדרטים האבחנתיים המקובלים.

במקביל, פיתוח מודלים מבוססי למידת מכונה מאפשר חיזוי סיבוכי היריון, הצלחת טיפולים אונקולוגיים בגינקולוגיה ועוד. יתרונם של מודלים אלו מקורו ביכולת להסביר את תהליך קבלת ההחלטות, דבר המגביר את היתכנות הטמעתם הקלינית.

מודלי שפה גדולים תורמים לניתוח תיקים רפואיים, לסיכום מחקרים ולסיוע בהחלטות קליניות, אם כי קיימות מגבלות בשימוש בשפות שאינן אנגלית. טכנולוגיות מציאות רבודה מציעות אפשרויות חדשות לשיפור חוויית המטופלת, בהפחתת כאב וחרדה בפרוצדורות רפואיות.

למרות הפוטנציאל הרב בתחום זה, קיימים עדיין אתגרים משמעותיים בהטמעת בינה מלאכותית ברפואה, לרבות סוגיות של פרטיות ואבטחת מידע, בעיות דיוק ואמינות המודלים, והצורך בהסדרה רגולטורית מותאמת. מדינת ישראל, בזכות מערכת בריאות מתקדמת אך עמוסה ושיעורי ילודה גבוהים, ניצבת בעמדה ייחודית להובלת התחום ברמה העולמית. חקר היכולות והמגבלות של הכלים החדשים יאפשר יישום מושכל, בטוח ויעיל, תוך קידום רפואת נשים מותאמת אישית ושיפור ניצול משאבי הבריאות הציבוריים. מטרת סקירה זו היא לבחון את האופן שבו מוטמעים כלים מבוססי בינה מלאכותית ברפואת נשים, מיילדות ופוריות יחד עם האתגרים הצפויים כתוצאה משינויים אלו.

בסקירה זו, אנו בוחנים את החפיפה התסמינית, התחלואה הנלווית והאתגרים האבחוניים בין הפרעת הקשת האוטיסטית (ASD) והפרעת אישיות גבולית (BPD), במיוחד בקרב נשים. סקירת הספרות העדכנית מצביעה על קשיים משותפים בתפקוד חברתי, בוויסות רגשי ובנטייה להתנהגויות אימפולסיביות ופגיעה עצמית בשתי ההפרעות. עם זאת, קיימים תסמינים מבדילים מהותיים: הפרעת קשב אוטיסטית מאופיינת בדפוסים חוזרניים, בתחומי עניין מצומצמים ובעיבוד חושי ייחודי, בעוד שהאישיות גבולית מתמקדת בפחד מנטישה, בחוסר יציבות בדימוי העצמי ובתחושת ריקנות. ההקשר המגדרי מדגיש את תופעת ה"הסוואה" בנשים אוטיסטיות, המובילה לתשישות קוגניטיבית ולפרשנות שגויה של תסמיניהן כתסמינים של הפרעת אישיות גבולית. אבחון שגוי זה עלול להוביל לטיפול לא יעיל ואף מזיק. הסקירה מדגישה את חשיבות האבחנה המבדלת המדויקת באמצעות ראיונות קליניים מובנים, שאלונים לדיווח עצמי והערכה התפתחותית קפדנית, תוך דגש על אישוש קשיים מהילדות על ידי משיב חיצוני. לבסוף, מומלץ בסקירה זו על העלאת המודעות לפנוטיפ הנשי של האוטיזם ואימוץ גישות אבחוניות וטיפוליות מותאמות, כדי למנוע אבחון שגוי ולשפר את איכות חייהן של המטופלות.

"חוויית מטופל" משלבת יעילות ובטיחות בטיפול עם שביעות רצון מטופלים ומשקפת תרבות ארגונית. היא מייצגת ערכים כגון אמון וחמלה, תקשורת עם מטפלים בסובלנות ואמפתיה, שיתוף מטופל ומשפחה בהחלטות, ומענה לציפיות להחלמה, לרוב במיתאר בית חולים, ומחליפה "מתן שירות ללקוח" כבעבר. רגישות למענה לאוכלוסיות פגיעות הניבה עיצוב חוויה מותאמת מגדר וטראומה. מדינות עם ריבוי אוכלוסיות מיעוטים, התאימו את חוויית המטופל לתרבות המיעוט  ברוח מדיניות בריאות שוויונית.

מושג חוויית המטופל הורחב לחוויית המשפחה המלווה, שמעורבותם חיונית בטיפול ובהחלמה. לאחרונה מתהווה תובנה לחוויית המטפל כחלק מסיטואציית המפגש, כחלק מחשיפתו למפגש רגיש, מביך ואף טראומטי. מכאן נבט המושג "חוויית האדם" במערכת הבריאות.

חמלה היא מרכיב מהותי במקצוענות הרפואית, אך צפויה להישחק בסביבת עבודה עמוסה, רוויית סיכון ומוכוונת דיגיטליזציה, כשהרופאים נוטים להיתמך במכשור וטכנולוגיות. השימוש בבינה מלאכותית שהחל כסיוע לקבלת החלטות, עלול להשפיע על העצמאות המחשבתית ולצמצם את המרכיב האנושי במפגש. כעת נמצאת בפיתוח הקניית מודעות לכלי בינה כך שיזהו סבל, יפתחו כישורי תקשורת, היבטי מוסר, ודרכי החלטה המותאמות להעדפות המטופל ושיפור הממשק הקליני.

חוויית האדם במערכת הבריאות היא ערך מהותי בהקניית רפואה מיטבית ובאיכות המקצועית שלנו. חשוב להנחיל את עקרונותיה לסטודנטים במקצועות הרפואה והבריאות כבר מראשית דרכם. אנו נמצאים במסע מתמשך שעוד ניתן לקדמו בהצלחה בשילוב גישות חדשות, טכנולוגיות וחברתיות, ולהפוך מיזמים בודדים של מרכזים רפואיים לאסטרטגיה לאומית. בקרב קברניטי המערכת בשלה התובנה לקדם את הנושא. שיתוף כלל השחקנים מבתי החולים, קופות החולים והאקדמיה, יכול לשפר את תרבות הטיפול ברמה לאומית, תוך שילוב מקצוענות, אנושיות, חמלה וקידמה.

רפואה משלבת  (integrative medicine) מדגישה את היחסים בין הצוות הרפואי למטופל, מתמקדת באדם באופן כוללני, מבוססת מחקר, משלבת את כל הגישות הטיפוליות ואורחות החיים המתאימים, אנשי צוות רפואי ומטפלים מתחומים שונים להשגת בריאות וריפוי מיטביים. שני המרכיבים המרכזיים בלימודי הרפואה המשלבת הם הבנה ויישום של הגישה הכוללנית והכרות עם מגוון השילובים הנפוצים המוצעים לקהל.

עם שילובה של רפואה סינית וגישות רפואיות משלימות נוספות בעולם המערבי והצטברות מחקרים בתחומים אלו, עלה הצורך בהיכרות איתם.

לפני כ-15 שנים הועלה הצורך להנגיש את נושא הרפואה המשלבת למתמחים ברפואת משפחה. רפואת משפחה היא הרפואה הראשונית העוסקת במניעה, טיפול ותיאום בין הרפואה הראשונית לשניונית, ואך טבעי כי רופאים אלו יהיו הראשונים לאמץ גישה נרחבת זו. מאז 2010 הקורס מהווה חלק מובנה מתוכנית הלימודים של מתמחים ברפואת משפחה באוניברסיטת תל אביב.

היכרות עם רפואה משלבת ויישומיה צריכים להיות חלק מההשכלה של מתמחים ברפואת משפחה בכל תוכניות ההתמחות בלימודי ההמשך הניתנים בפקולטות לרפואה באופן מעמיק ובכל תוכניות ההתמחות, כל אחת ביישום הרלוונטי לה.   

גבר בן 75 שנים הגיע לחדר מיון עם כאבי בטן תחתונה, עצירות לצד יציאה דמית כהה. בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) חשפה עיבוי דופן החלחולת (רקטום) עם התנקבות (פרפורציה) אחורית והצטברות צואה באזור הפרה־סקראלי, מצב שהוביל לאבחנה של דלקת כרכשת (קוליטיס) סטרקורלית עם התנקבות החלחולת, שטופלה בניתוח וביצירת קולוסטומיה זמנית.