דצמבר 2025

במאמר זה נדון במחלת החצבת, בחיסון למחלה ובהתפרצותה המחודשת בישראל ובעולם בעשור האחרון. כמו כן, אנו מביאים דרכים להתמודדות עם התפרצויות של המחלה בעתיד ושימור המטרה למיגור המחלה בישראל.

הגיליון הנוכחי של 'הרפואה' מוקדש למאמרים פרי עטם של צוותי סורוקה, מרכז רפואי אוניברסיטאי מקבוצת כללית. המרכז הרפואי סורוקה הוא מרכז רפואי מוביל, שמעניק רפואה יוצאת דופן באיכותה לתושבי דרום המדינה, תוך שהוא רואה את המטופל וצרכיו במרכז ומהווה מופת לחינוך ומחקר רפואי. חשיבותו האסטרטגית של המרכז הרפואי סורוקה למדינת ישראל מתבטאת בעיקר בעתות שגרה, אך בולטת שבעתיים במצבי חירום והסלמה ביטחונית, כפי שחווינו בשנים האחרונות: אירועי שבעה באוקטובר בהם טיפלו צוותי סורוקה בהיקף נפגעים חסר תקדים במערכת הבריאות הישראלית. במלחמת חרבות ברזל פונה למרכז הרפואי המספר הגדול ביותר של נפגעי צה"ל עם פציעות קשות, ובמבצע "עם כלביא", פגע בבית החולים טיל בליסטי איראני ששוגר ישירות ללב המרכז הרפואי – אירוע נוסף שאין לו אח ורע במערכת הבריאות הישראלית.

המאמרים המובאים בגיליון זה משקפים את רוחב היריעה של העשייה – מהטיפול בפציעות מורכבות ועד לפריצות דרך בתחומי הגנטיקה, מהתמודדות עם מצבי חירום ועד לטיפולים חדשניים שעשו דרכם מהנגב אל ארבע כנפות תבל.

ביום ה-19 ביוני 2025, לראשונה בתולדות מערכת הבריאות בישראל, נפגע מרכז רפואי פעיל בפגיעה ישירה של טיל בליסטי. הפגיעה במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה לא הייתה רק פיזית – היא טלטלה את קהילת המטפלים, חשפה את הצוותים הרפואיים לאירוע טראומטי בעודם בתוך מרחב העבודה, וערערה את תחושת הביטחון המובנית של בית חולים כמקום מוגן. התגובה של סורוקה לא הסתפקה בהיבטים לוגיסטיים ותפקודיים: הודות לתשתית קיימת של יחידת חוסן פעילה ולמודל פעולה שפותח בשגרה, הופעל מערך יזום של איתור, תמיכה וחיזוק מחוברות לעובדים כבר בשעות הראשונות לאחר האירוע. המקרה מציף סוגיות מהותיות על אחריות מערכתית לשלומות צוותים רפואיים, לא רק בעתות חירום, אלא כחלק בלתי נפרד מתכנון ארגוני בר-קיימא. הוא ממחיש כיצד היערכות מוקדמת, שיתוף פעולה בין גורמים ארגוניים וטיפוליים ותרבות המקדמת מודעות ולגיטימציה לשיח רגשי – עשויים לחזק יכולת הסתגלות מהירה בשעת מבחן.

מטרה: סרטן צוואר הרחם הוא הרביעי בשכיחותו בקרב נשים ברחבי העולם, כאשר הגורם העיקרי להתפתחותו הוא נגיף הפפילומה האנושי (HPV). נגיף זה גורם לנגעים טרום סרטניים בצוואר הרחם שעם הזמן יכולים להתפתח לנגע ממאיר ולכן ההמלצה על מעקב תקופתי. בדיקות הסקר התקופתיות נועדו לזיהוי מוקדם של נגעים אלו, וכאשר מזוהים נגעים חשודים לממאירות, לעיתים יש צורך בביצוע הליך כריתה של הנגע (קוניזציה צווארית). בקרב נשים בגיל הפוריות, ההשפעה של קוניזציה צווארית על תוצאות ההיריון נותרה נושא שנוי במחלוקת. במחקר זה, השווינו את תוצאות ההיריון בקרב נשים שעברו קוניזציה צווארית ובחנו האם ההליך מעלה את הסיכון לתוצאות לידה שליליות, תוך התמקדות מיוחדת בסיכון ללידה מוקדמת ולניתוח לחיתוך הדופן (קיסרי).

שיטות: מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה כלל נשים שעברו קוניזציה צווארית וילדו לפחות פעם אחת לאחר ההליך במרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה (SUMC). בשלב הראשון, קבוצת המחקר הושוותה לקבוצת בקרה (Control group) מותאמת (ביחס של 4:1 על בסיס מאפיינים דמוגרפיים כגון גיל, מספר לידות ואתניות) של נשים ללא אנמנזה של קוניזציה, לצורך השוואת סיבוכי היריון ותוצאי לידה. בהמשך, הושוו מאפיינים שונים של הליך הקוניזציה (כגון תוצאות בדיקות PAP לפני הקוניזציה, תוצאות הביופסיה לאחר קולפוסקופיה, גודל הקונוס לאחר ההליך (הקוטר הגדול ביותר), תוצאות היסטולוגיות של צוואר הרחם ומעורבות של בלוטות אנדוצרוויקליות) בנשים בקבוצת המחקר בלבד ונבחן הקשר לתוצאות ההיריון.

תוצאות: בסך הכול, נכללו בקבוצת המחקר 78 נשים שעברו קוניזציה צווארית וילדו לפחות פעם אחת לאחר ההליך. קבוצת המחקר הושוותה לקבוצת בקרה מותאמת של 312 נשים ללא אנמנזה של קוניזציה. בהשוואה לנשים ללא קוניזציה, נמצא כי נשים שעברו את ההליך היו בסיכון מוגבר לירידת מים מוקדמת טרם המועד (p<0.001) וללידה מוקדמת (p=0.02). השיעור של ניתוח לחיתוך הדופן היה גבוה יותר בקבוצת הנשים שעברו קוניזציה, אך לא היה הבדל בסיכון ללידה בניתוח לחיתוך הדופן בשל ההליך עצמו. בנוגע למאפייני הקוניזציה, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשכיחות סיבוכי ההיריון או בתוצאות הילודים בין נשים שעברו קוניזציה כתלות במאפייני ההליך.

מסקנות: בהשוואה לנשים ללא אנמנזה של קוניזציה, נמצא כי הליך זה הוא גורם סיכון לירידת מים מוקדמת טרם המועד וללידה מוקדמת. עם זאת, תוצאות ההיריון בקרב נשים שעברו קוניזציה צווארית היו דומות זו לזו, ללא תלות במאפייני ההליך השונים שנבדקו.

רקע: מחלות כליה מונוגניות (שמקורן בגן אחד) הן כשליש ממקרי מחלות הכליה הכרוניות בילדים. אבחון גנטי מאפשר הבנה מעמיקה של  מחלה, התאמת גישות טיפוליות חדשניות, הערכת התקדמות המחלה לאורך החיים, זיהוי מעורבות רב מערכתית ואיתור בני משפחה בסיכון.  באוכלוסיות המאופיינות בריבוי נישואי קרובים, שכיחות מחלות מונוגניות גבוהה, והאבחון הגנטי מאפשר התאמת בדיקות סקר ממוקדות לזיהוי מוקדם, לאיתור נשאים ולמניעת מחלות גנטיות במשפחות בסיכון.

מטרות: לתאר את תהליך הקמת המרפאה הנפרוגנטית במרכז הרפואי סורוקה, ואת שיעור האבחון והמגוון הגנטי של המטופלים שאובחנו במרפאה זו במהלך חמש שנות פעילות.

שיטות: המרפאה פועלת משנת 2019 במסגרת שיתוף פעולה בין המכון הגנטי והמרפאה הנפרולוגית לילדים במרכז הרפואי  סורוקה. מופנים אליה ילדים עם חשד קליני למחלת כליה מונוגנית. לאחר ייעוץ ראשוני משותף, מותאמת תכנית בירור אבחנתי בהתאם לממצאים הקליניים והמשפחתיים: קריוטיפ, שבב ציטוגנטי, פנלים ייעודיים או ריצוף כלל אקסומי (Whole Exome Sequencing - WES). במקרים מורכבים ללא אבחנה במסגרת הבדיקות המקובלות אם קיים חשד גבוה למחלת כליה גנטית, מופנים המטופלים לבירור בשיטות מתקדמות במסגרת מחקר. התוצאות נמסרות להורים במסגרת ייעוץ גנטי, לצד המלצות מותאמות אישית למטופל ולמשפחתו. המרפאה פועלת במודל רב-תחומי תוך תיאום הדוק בין הצוותים הרפואיים ומעקב קליני מתמשך.

תוצאות: החל משנת 2019, סך הכול 145 מטופלים עם מחלת כליה  עברו ייעוץ נפרוגנטי, מהם 50 אחאים מ-20 משפחות גרעיניות. מרבית המטופלים היו זכרים (58.6%) וממוצא בדואי (80%). נישואי קרובים  מדרגה ראשונה או שנייה דווחו בקרב 41% מהמשפחות. אבחון מולקולרי בוצע  ב-89 מהמטופלים (61.4%),  מתוכם נמצאה אבחנה מולקולרית פתוגנית/סביר שפתוגנית ב-76.4%  ההסתמנויות הקליניות העיקריות כללו טובולופתיות (23.4%), מחלת כליה כיסתית (ציסטית ציסטית/ריסנית  (20.7%)  (ciliopathy), אבני כליה/הסתיידויות (19.3%) ומומים מולדים בכליה  ודרכי השתן (Congenital Anomalies of Kidney and Urinary Tract – CAKUT) (13.1%). זוהו שלושה וריאנטים חדשים בגנים  C1GALT1C1, PKHD1, ו- REN במסגרת מחקר.

מסקנות: הקמה והפעלה של מרפאה נפרוגנטית ייעודית באוכלוסייה עם שיעור גבוה של נישואי קרובים הביאה לשיעור אבחון של 76.4% בקרב מטופלים עם חשד למחלת כליה מונוגנית. אבחון זה איפשר התאמת טיפול מיטבי ותכנון משפחתי מושכל. ממצאים אלו מדגישים את החשיבות ביישום מודל דומה גם בקרב אוכלוסיות דומות בילדים ומבוגרים, בהן ריבוי מחלות כליה גנטיות.

שתי מטופלות בנות 72 ו-36 שנים, שעברו התערבות נוירוכירורגית תוך שימוש סב-ניתוחי בחומרים המוסטטיים, הסתמנו עם החמרה קלינית. בבדיקת דימות הודגמו בשני החולים קולקציות נוזליות שהעלו חשד למורסה. לנוכח ההסתמנות הקלינית  והממצאים בבדיקות הדימות, עברו המטופלות התערבויות חוזרות דחופות שבהן נמצאו קולקציות סטריליות עם בצקת המוח סביבן, ובאחד המקרים נוצרה רקמה גרנולומטוטית במיטת הניתוח. בשתי פרשות החולות לא הייתה עדות מאקרוסקופית או מעבדתית לתהליך זיהומי.

הטיפול באינטנסיביות נמוכה הכולל מתן של  Venetoclaxלמטופלים עם ליקמיה מיאלואידית חדה (אקוטית) (AML), הביא לפריצת דרך במטופלים שאינם יכולים לקבל כימותרפיה אינטנסיבית. המשלב הטיפולי של תרופה זו ביחד עם Hypomethylating Agent HMA)) הביא לתוצאות טובות ולרעילות טיפול נמוכה, אך עדיין קיימת סכנה להשפעות לוואי כולל פגיעה בשורות הדם (Pancytopenia) והתפתחות של תסמונת פירוק השאת TLS)).

בפרשת החולה במאמרנו הנוכחי, מדווח על מטופל עם AML שניוני שעבר התמרה מליקמיה מיאלומונוציטית כרונית (CMML), שלאחר תחילת טיפול ראשוני בתרופות אלו פיתח תסמונת TLS באופן חמור מאוד, כולל הזדקקות לטיפול בדיאליזה. עם זאת, הטיפול הופסק לאחר יום אחד בלבד ובבדיקות חוזרות נמצא כי המטופל בהפוגה מלאה וממושכת ממחלת ה-AML.  

זהו מקרה ייחודי של הופעת TLS קליני חמור במטופל תחת משלב טיפולי זה . יתרה מכך, תגובה ממושכת ועמוקה לאחר טיפול חלקי בלבד של יום בודד כמו במקרה זה היא ייחודית, ואין למיטב ידיעתנו דיווחים דומים בספרות.

מיקרואנגיופתיה תרומבוטית ריאתית ממקור שאתי (PTTM)  היא תופעה נדירה ומסכנת חיים שבה תאי שאת גורמים לחסימת מיקרווסקולרית ריאתית וליתר לחץ דם ריאתי. אבחנה קלינית מוקדמת לפני המוות היא נדירה ביותר. אנו פרשת חולה, אישה בת 51 שנים, עם אנמנזה של אדנוקרצינומה של הקיבה אשר פיתחה תסמינים נשימתיים חדים על רקע גרורות. שילוב ממצאי הדימות, בדיקות מעבדה ואקוקרדיוגרפיה העלו חשד קליני ל־ PTTMוהובילו לטיפול ייחודי טרם האבחנה הפתולוגית. נדון במשמעות הקלינית ובאפשרויות האבחון והטיפול במצב נדיר זה.

פגיעות עיניים במתאר מלחמתי במנגנון של פגיעת רסיסים או הדף גורמות במקרים רבים לפציעה חודרת לגלגל העין, מצב אשר מסכן באופן חמור ומיידי את שלמות העין וגורם במקרים רבים לאבדן ניכר של יכולת הראיה- עד כדי עיוורון ואף אבדן העין עצמה. האתגר הראשון במקרים אלו הינו קביעה מהירה של האבחנה הקלינית בהתבסס על ממצאים קליניים וממצאי הדמייה, והפנייה מיידית להתערבות ניתוחית דחופה.

בפרשת חולה, זו נתאר מקרה של גבר בשנות ה-20 לחייו אשר פונה למרכזנו בדחיפות בתמונה שהוגדרה כפציעה חודרת של לובן העין (פרפורציה סקלראלית) בעין ימין. פציעות חודרות מעין זו כוללות במקרים רבים נוכחותו של גוף זר תוך-עיני או תוך- ארובתי.  כמעט תמיד נדרש ניתוח דחוף בהרדמה כללית שבו מבוצעת חשיפה של אזור הפציעה (אקספלורציה), מבוצעת הוצאה של גוף זר אם אכן היה, ומבוצעת סגירה של גלגל העין הפתוח.

באנמנזה התברר שהפציעה נגרמה בשל התפוצצות של כדור רובה אשר היה טמון באדמה כאשר מעליו בישלו המטופל וחבריו סיר בישול שטח (פוייקה). פציעות מסוג זה הכוללות אנרגיה גבוהה משקפות לרוב פרוגנוזה עגומה לראיה ולעין עצמה.

בפרשת חולה זאת נסקור פציעה יוצאת דופן בעין, אשר למרות מראה קליני ראשוני מדאיג, נוהלה בהצלחה הודות לשילוב של הערכה קלינית מדויקת, הסתייעות בבדיקת דימות מתאימה ובחירה בטכניקה ניתוחית מותאמת. הטיפול בוצע בניתוח פשוט יחסית תחת הרדמה מקומית, והסתיים בהחלמה מלאה של המטופל.

הטריה ניתוחית מוקדמת והשתלת עור נחשבות כאחת מאבני היסוד של הטיפול בכוויות עמוקות, במטרה להקטין שכיחות זיהומים ותמותה ולשפר תוצאות ארוכות טווח. למרות היתרונות, לטיפול זה גם מספר חסרונות הכוללים בין היתר את הצורך בחדר ניתוח, איבוד דם, הסרה מיותרת של רקמות חיוניות )לנוכח הקושי בביצוע הטריה ניתוחית סלקטיבית(, ויצירת צלקות נוספות עקב קצירת שתלי עור. בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת החל בסורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי הניסוי הקליני הראשון בתכשיר אנזימטי להטריה של כוויות. התכשיר מתבסס על מיצוי של תערובת אנזימים המופקים מאננס, והוא נועד להקטין את הצורך בהטריה ניתוחית ובהשתלת עור בכוויות עמוקות, מאחר שהוא מסיר רק את הרקמות הלא חיוניות באופן סלקטיבי.

שלושים שנים לאחר מכן, בשנת 2012, ולאחר שהושלמו שבעה מחקרים קליניים, אושר הטיפול בכל האיחוד האירופאי. מאז בוצעו מחקרים קליניים נוספים כולל  שני מחקרי RCT במבוגרים וילדים שהובילו לאישור הטיפול ביותר מ-40 מדינות ברחבי העולם כולל אישור FDA בארה"ב. בעקבות אישורים אלו טופלו בתכשיר מעל 14,000 נפגעי כוויות עמוקות ברחבי העולם. עד כה פורסמו מעל 150 מאמרים בנושא בעיתונות מבוקרת, כולל מאמרי קונצנזוס ממספר מדינות, והטיפול הפך לסטנדרטי במדינות רבות ברחבי העולם.

המטרה במאמר זה היא לסקור את הספרות שפורסמה מאז האישור האירופאי. ערכנו סקירת ספרות ב-PubMed וב Google Scholar בחיפוש אחר מאמרים המכילים את המילים נקסובריד (NexoBrid) או הטריה אנזימטית עם ברומלאין (Bromelain enzymatic debridement) שפורסמו אחרי האישור האירופאי שניתן בתאריך 16.12.2021 ועד לתאריך 1.3.2025.  החיפוש העלה 146 מאמרים רלוונטיים. במאמר זה נסקור את עקומת הלמידה הנדרשת לשליטה בהטריה האנזימטית, טיפול בכאב, יעילות הטיפול בדגש על טיפול בגפיים העליונים ובפנים, אבחון עומק מיטת הפצע לאחר ההטריה האנזימטית וההשלכות על היכולת להחלמה עצמונית לעומת הצורך בהשתלת עור, טיפול במיטת הפצע לאחר ההטריה, שיקולי עלות תועלת, טיפול באירועים רבי נפגעים, ומאמרי קונצנזוס.

פוליפוזיס אפי (פוליפים באף) הוא מחלה דלקתית כרונית של רירית האף וגתות הפנים (סינוסים). המחלה מתבטאת בשגשוג פוליפים הגורמים לחסימה באף, לירידה בחוש הריח ולפגיעה ניכרת באיכות החיים.

קביעת האבחנה מתבססת על אנמנזה, בדיקה קלינית ובדיקת דימות. הטיפול נע בין מתן סטרואידים מקומיים ומערכתיים, ניתוח אנדוסקופי, או טיפולים ביולוגיים בחולים עמידים לטיפול.

גבר בן 85 שנים עבר ניתוח לקיבוע חוליות בשל שבר דחיסה בעמוד השדרה, אך לאחריו סבל מכאבי גב עזים, מקוצר נשימה ומתסמינים קרדיו-ריאתיים. מצבו הוביל לבירור נוסף, שחשף יציאת ברגים וחשד להיווצרות תסחיף ריאתי עם ממצא חריג של חומר צמנט שהגיע לכלי הדם של הריאות והוורידים.