לפני שנציג את הסדר השר"פ, את יתרונותיו ואת הטענות המועלות כנגדו, חשוב לתאר בקצרה את מצבה של מערכת הבריאות בישראל היום.
הציר המרכזי עליו נסב מצב מערכת הבריאות כיום הינו חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
בינואר הקרוב7 ימלאו 5 שנים לכניסתו של החוק לתוקף. החוק מהווה סימן דרך בחשיבה הסוציאלית של מדינת ישראל וקובע כי לכל אזרח במדינה הזכות הבסיסית לקבלת שירותי רפואה כמוגדר בחוק.
עם זאת המציאות הוכיחה, כי חוק הבריאות הממלכתי לא רק שלא שיפר את מצב מערכת הבריאות במדינת ישראל, הוא אף הרע את מצבה8.
עדות לאמור לעיל ניתן למצוא בחומר שהוצג בפני עבודת וועדת החקירה הפרלמנטרית שהסתכם, בין השאר, בנקודות הרלוונטיות הבאות9:
- עדכון סל השירותים המצוי בחוק לקה ולוקה בחסר, וכתוצאה מכך אנו עדים למצב בו תרופות וטכנולוגיות חדשות וחיוניות לא מוכנסות לסל10, אין התחשבות מלאה בקצב גידול האוכלוסייה ובהזדקנותה11.
- מאז חקיקת החוק יש פגיעה חמורה במחקר ובפיתוח (להלן – מו"פ) וזאת משום שלא הוקצו בחוק מקורות ייעודיים לכך.
את תמונת המצב הנ"ל יש לקרוא על רקע העובדה, כי למרבית האזרחים במדינה יש תוספת ביטוחית12 מעבר לסל הבריאות הבסיסי, השחוק, שעוגן בחוק.
יש להדגיש כי הר"י סבורה שגם במידה וחוק ביטוח בריאות ממלכתי היה מיושם במלואו, מקומו של השר"פ היה עדיין מהותי ובלתי ניתן לויתור במסגרתה של מערכת הבריאות בישראל.
העובדה שהחוק איננו מיושם כראוי, רק מחריפה ומדגישה את הצורך בהסדר השר"פ כפי שהוא מיושם היום (וראה בנדון את מאמרו של פרופ' אבינועם רכס, הארץ 10.8.99 מצ"ב מצורף כנספח "א").