ג. גבולות ההפרטה
אנו סבורים כי לא ניתן להפריט את מערכת הבריאות בכל הקשור לשירותי הרפואה המונעת, בריאות הציבור ומתן סל בסיסי רחב על ידי קופות החולים.
ככל הנראה אין בנמצא תשובות ברורות וקלות לסוגיית גבולות ההפרטה, אך ברור שלפני שנכיר בגבולות ההפרטה צריך להכיר בעובדה שאכן יש גבולות. לכן, חייב להיות דיון ציבורי רחב העוסק גם בהעדפות הפרטים בחברה. חשוב להדגיש כי העדפות חברתיות אינן עומדות בסתירה כלכלית – התעלמות מהן היא פירוש מוטעה של מונח היעילות הכלכלית.
ד. הליך ההפרטה
הר"י סבורה כי צריך להבטיח שני מישורים של הכרעה בעניין זה. המישור הראשון הוא העקרוני: קביעת עקרון ההפרטה, כוונתנו לכך שכל דגם של הפרטה במערכת הבריאות חייב להיות על פי חוק וזה כדי להבטיח דיון ציבורי סביב יוזמות הפרטה, אגב הליך החקיקה בכנסת. המישור השני הוא יישומי: קביעת יישום עקרון ההפרטה צריך להתקבל על ידי ועדה של כל הגורמים המעורבים, כולל פקידים בכירים של משרד הבריאות, כלכלני בריאות עצמאים, הר"י, ארגוני עובדים אחרים של עובדי היחידה או השרות העומד להיות מופרט.
1. החובה לגבש מדיניות במישור היישומי
הר"י סבורה כי בשל ההיבטים החלוקתיים הברורים של החלטות הפרטה, יש להחיל את ההלכה המעגנת את החובה לבסס פעולה על קריטריונים ולהחילה גם על פעילות בתחום של הפרטה.
2. שיתוף בהליך
הר"י סבורה כי יש להחיל עקרונות של שקיפות על עיסקאות של הפרטה. העברת המידע לציבור ביחס להפרטות שנעשו חייבת להיעשות הן באופן אקטיבי, היינו באמצעות פרסום יזום של הרשויות עצמן, והן באופן פסיבי, כלומר כתגובה לפנייה לאפשר עיון בתנאי מכרז או בתנאי התקשרות.
הר"י סבורה כי אין לאפשר בשום פנים ואופן פטור ממכרז בתחום העברת שירותי הבריאות מהמדינה לגורמים פרטיים, בין, היתר, גם מסיבות הקשורות לאפשרות האפקטיביות של הביקורת השיפוטית על ההליך.