תוצאה לא רצויה לטיפול רפואי יכולה לנבוע ממספר גורמים:
המשך התפתחות טבעית של המחלה, או תוצאה של סיבוך ידוע של הטיפול הרפואי.
טעות בשיקול דעת הרופא, שאינה עולה כדי רשלנות - בתנאי לחץ בוחר הרופא באחת משתי אפשרויות, שלאחר מעשה מתבררת כמוטעית או שלא נתנה את התוצאה המקווה.
חריגה מסטנדרט הרופא הסביר, אשר איננה עולה כדי עבירה משמעתית.
חריגה משמעתית מהסטנדרט הרפואי הסביר, העולה כדי עבירת משמעת8.
מדינת ישראל נמצאת במקום ראשון בעולם מבחינת תדירות המגעים שבין רופא ומטופל. אזרח מבקר רופא בממוצע 10 פעמים בשנה. מתקיימות מאות אלפי פרוצדורות רפואיות בשנה9. לשמחתנו, המקרים המסתיימים בתקלה הם מעטים, ומסתכמים באחוזים בודדים (בדומה לממוצע בעולם)10.
מטרת תביעת הרשלנות הינה בראש ובראשונה להשיג פיצוי לנפגע. במסגרת זו, בית-המשפט בוחן את סטנדרט ההתנהגות של הרופא, ויוצר סטנדרט התנהגות משפטי "הרופא הסביר", ואם מתקיים פער בין התנהגות הרופא בפועל לבין ההתנהגות המצופה מרופא סביר באותן נסיבות, נקבעת אחריות הרופא. קביעת סטנדרט התנהגותי לעתיד מהווה לכל היותר רווח משני למטרת התביעה. אנו סבורים כי העיסוק בפגיעות בטיפול רפואי אמור להשיג שתי מטרות: האחת, הענקת פיצוי למטופל הנפגע; והשנייה, צמצום ומזעור תקלות בעתיד, וכי יש להשיג שתי מטרות אלו בכלים שונים.
בכל הקשור לפיצוי הנפגע כתוצאה מפגיעה במסגרת הטיפול הרפואי, הר"י סבורה שיש לשנות את הבסיס לפיצוי הכספי, ולנתק את הדרישה להוכחת הרשלנות מקבלת הפיצויים. באופן זה נבטיח כי במקרים רבים יותר יקבל המטופל פיצוי, וזאת בהליך מזורז ומהיר.
בכל הקשור למזעור תקלות רפואיות, הר"י סבורה כי יש לפעול בשני מישורים:
האחד, על-ידי טיפול מערכתי של שיפור האיכות. יצירת מערכות ניהוליות ותפקודיות, אשר ימנעו מן הרופא, ככל האפשר, לטעות ואפילו להתרשל; והשני, באותם מקרים חריגים, בהם הרופא אכן חרג באופן משמעותי מהסטנדרט של ההתנהגות ההולמת, יש לפעול במסלול המשמעתי.
ראוי לציין כי תקלות רפואיות נובעות בדרך כלל מכשלים מערכתיים, ולכן יש לטפל בהם באופן מערכתי, וזאת במנותק משאלת הפיצוי או האשם האישי. מאידך גיסא, בחינת התנהגותם של הרופאים צריכה להיעשות במסלול המשמעתי, על-פי פקודת הרופאים. ראוי לציין כי בהקשר לכך נפסק:
"תכלית פקודה זו היא לקבוע נורמות התנהגות ורמת אחריות הנדרשת מהרופאים במסגרת עיסוקם המקצועי. היא גם קובעת אלו הם האמצעים המשמעתיים הנאותים שניתן לנקוט כנגד אותם רופאים שנכשלו ולא עמדו במבחנים הנורמטיביים והאתיים שהפקודה קובעת"11.
בצורה זו משיגים את המיטב בכל אחד מהתחומים. במסגרת התביעה לקבלת פיצוי, יש לדאוג לפיצוי מלא של הנפגע; במסגרת ניהול הסיכונים, יש לפעול למניעת הישנות הטעויות על-ידי שיפור המערכת (לימוד המקרה, ניתוחו, הפקת לקחים והפנמת הפתרון הרצוי תוך כדי הטמעתו במערכת); ובמסגרת המשמעתית, יטופלו רופאים שנכשלו ולא עמדו במבחנים הנורמטיביים הרצויים. ערבוב התחומים פוגם בהכרח בתפקוד היעיל של כל הגורמים.
__________________________________
8. ראו ע"א 3425/90, ד"ר פינסטרבוש נ' שר הבריאות ואח' מו (1) 321.
9. משרד הבריאות, מצב הבריאות בישראל, 1997, המרכז הלאומי לבקרת מחלות (202), שיבא, תל השומר.
10. Brennan TA, et. al. Incidence of adverse events and negligence in hospitalized patients. New Engl. J. Med. 1991:370
11. ע"א 3425/90, ראו בהערה 9.