פעילות הר"י להסדרת שירותי בריאות עבור פליטים ומבקשי מקלט בישראל מתמקדת בשני מישורים: פעילות עקרונית לשינוי ארוך טווח במדיניות הציבורית ופעילות הומניטארית להושטת סיוע רפואי בפועל.
בפן המדיניות הציבורית, הר"י פנתה עוד בשנת 2008 לשר הבריאות בדרישה להפעיל את סמכותו מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולקבוע זכאות לשירותי בריאות עבור פליטים ומבקשי מקלט בישראל, וזאת על מנת להבטיח טיפול רפואי נאות למי שנמלט אל ישראל עקב סכנה לחייו, ובכדי לאפשר לרופאים למלא את חובתם האתית לספק טיפול רפואי לזקוקים לו. בפנייתה ציינה הר"י, כי גם אם משרד הבריאות אינו האחראי הבלעדי לפתרון בעיית הפליטים על מורכבותה וההיבטים השונים הכרוכים בה, עליו להסדיר את הסוגיות הרפואיות הנוגעות להימצאותם של מבקשי המקלט והפליטים בישראל. [1]
במקביל, וכדי להציע מסלול חלופי למתן שירותי בריאות למבקשי מקלט ופליטים שאינו כרוך בהכרח בהפעלת סמכותו של שר הבריאות, הר"י פעלה לתקן את חוק ביטוח בריאות ממלכתי כך שייקבע שמבקשי מקלט ופליטים ייחשבו מלכתחילה "תושבים" לצורך תחולת החוק. הצעת חוק בנושא, ביוזמת הר"י, הונחה על שולחן הכנסת ה-17 על-ידי חברי הכנסת אופיר פינס ורן כהן.[2]
בנוסף, יצוין כי הוקמה ועדה ממשלתית בין-משרדית שיושבת זה מספר שנים על המדוכה על מנת להסדיר כללים למתן שירותים חברתיים – כולל שירותי בריאות – לשוהים מחוסרי מעמד בישראל. זאת, כחלק מתפיסה בדבר "תושבות חברתית" (Social Residency) המכירה בחשיבות המוסרית וביעילות הציבורית שבהענקת זכויות סוציאליות בתחומים כגון בריאות ורווחה לשוהים במדינה – אף אם אינם רשומים כתושבים בה. בעקבות עתירתם לבג"ץ של מספר ארגוני זכויות אדם,[3] התחייבה המדינה שהוועדה הבין-משרדית תפרסם את החלטותיה בתקופה הקרובה, אך הדבר טרם נעשה. בהחלטתה מאפריל 2011 הביעה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, מורת רוח מקצב עבודתה של הוועדה, ורשמה לפניה את התחייבות המדינה כי העבודה קרובה לסיום.[4]
במקביל, מפעילה הר"י מרפאה לטיפול בפליטים במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. המרפאה נשענת על עבודתם של רופאים מתנדבים ומופעלת בשיתוף משרד הבריאות. נעסוק כעת בהרחבה בפעילותה של מרפאת הפליטים.
[3] בג"ץ 2649/09 האגודה לזכויות האזרח נ' שר הבריאות ואח'.