המונח "פליט" במשמעותו היומיומית השגורה מתאר כל אדם שנמלט מביתו או מארצו, ואשר מחפש מפלט מפני סכנה המרחפת על ראשו. אולם, למונח זה יש גם משמעות משפטית מוגדרת ומצומצמת יותר, לפיה, פליט הוא מעמד משפטי המוענק למבקש מקלט מכוח האמנה. מעמד זה עשוי להינתן באופן פרטני לאדם שביקש הכרה כפליט. במקרה כזה תיבחן זכאותו בהליך רשמי שנועד לברר האם קיים חשש ממשי לחייו או לחירותו של המבקש. במקרים של משברים רחבי היקף דוגמת מלחמות אזרחים, המסכנים את חייהן של קבוצות אנשים, מעמד פליט עשוי להינתן באופן קבוצתי. אלה הם פליטים הומניטאריים.[1]
ישראל היא צד לאמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951, ולפיה, מי שמוכר כפליט זוכה להגנה מפני גירוש, לפחות עד שישתנה המצב בארצו, באופן שיאפשר את חזרתו הבטוחה. לפי מדיניות משרד הפנים, מי שמוכר כפליט בישראל מקבל מעמד של תושב ארעי (א5). מעמד זה נתון לבדיקה מחודשת מדי שנתיים, ואם במהלך הבדיקה נמצא כי המצב בארץ מוצאו של הפליט השתנה, הוא עשוי להידרש לעזוב את ישראל. שר הפנים הוא המוסמך להעניק מעמד פליט, והוא עושה כן בהתבסס על המלצותיה של ועדה מייעצת.[2]
בפועל, מתי מעט זכו עד היום לקבל מעמד פליט בישראל. למעשה, עד היום העניקה ישראל מעמד רשמי של פליט לפחות מ-200 בני אדם. מאז התעצם זרם כניסתם של מבקשי המקלט לישראל דרך מדבר סיני, הוועדה המייעצת כלל אינה דנה בבקשותיהם של אזרחי סודן ואריתריאה, והם נשארים בסטטוס של מבקשי מקלט.[3] באשר ליתר הפונים לוועדה - הדיון בעניינם אורך לרוב מספר שנים, והם נאלצים להמתין ללא מענה במשך תקופה ארוכה. בנוסף, החוק בישראל אינו מאפשר אפילו למתי המעט שזכו במעמד פליט, לקבל בסופו של יום אזרחות.[4]
מהו מעמדם של מבקשי המקלט בישראל כל עוד הם ממתינים להכרעה בבקשתם לקבל מעמד פליט? כל עוד מתקיים דיון בבקשתם, הממתינים זכאים להגנה מפני גירוש והם אינם "בני הרחקה". זכאות זו מובטחת באמצעות מסמכי הגנה שמעניקה היחידה למיון וזיהוי מסתננים של משרד הפנים. בשנת 2010 עמד מספרם של מי שאינם "בני הרחקה" על 19,000 בני אדם.[5]
מעבר לכך, ובדומה להגנה הניתנת לפליטים הומניטאריים, ישנם מבקשי מקלט הזוכים להגנה זמנית מעצם השתייכותם לקבוצה מסוימת.[6] הגנה זו ניתנת לקבוצות אשר הנציבות קבעה כי השבת הנמנים עליהן לארץ המוצא תעמידם בסכנת חיים. כיום נהנים מההגנה מבקשי מקלט מקונגו השוהים בישראל. לפי נוהלי משרד הפנים, אלה נחשבים פליטים הומניטאריים ומחזיקים בהיתר שהייה מסוג ב1 הכולל אשרת עבודה. על כל פליט הומניטארי לחדש את האשרה בה הוא מחזיק מדי שישה חודשים.[7]
[1] מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הפליטים הליברים בישראל, כתב: אורי טל, מרץ 2007, עמ' 3-4.
[2] הפורום לזכויות פליטים, לעיל הערה 34.
[5] מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לעיל הערה 32.
[6] השם המדויק שמשרד הפנים מעניק להגנה הזו משתנה – לעתים היא מכונה "הגנה זמנית", לעתים "הגנה זמנית קבוצתית", ולעתים "מדיניות אי-גירוש".
[7] הפורום לזכויות פליטים, לעיל הערה 34.