נתונים בדבר פליטים ומבקשי מקלט בישראל

בישראל, כאמור, שוהים כיום כ-25,000 פליטים ומבקשי מקלט.[1] מרביתם הגיעו ממדינות אפריקה, בראש ובראשונה מאריתריאה (ממנה הגיעו כ-50% מהנכנסים לישראל) וסודן (ממנה הגיעו כ-35% מהנכנסים).[2] הנציבות קבעה כי קיים חשש ממשי לחיי הפליטים במידה ויוחזרו לארצות מוצאם, וזאת, לנוכח ההפרות החמורות של זכויות האדם המתרחשות באריתריאה ולנוכח רצח העם המתחולל בחבל דרפור ומלחמת האזרחים בדרום סודן. משכך, אסרה הנציבות על החזרת הנכנסים לישראל לארצות מוצאם.[3] כמו כן שוהים בישראל למעלה מ-200 מבקשי מקלט מקונגו, הזוכים להגנה קבוצתית זמנית עקב הגדרת מדינתם כ"מדינת משבר".[4] בקרב הפליטים ומבקשי המקלט השוהים בישראל יש כ-2,000 קטינים.[5]

חלק הארי של הפליטים ומבקשי המקלט נכנסו לישראל במהלך השנים האחרונות, וביתר שאת מאז שנת 2007, דרך הגבול עם מצרים. עם הגיעם לישראל, מתרכזים רוב הפליטים ומבקשי המקלט בערים תל אביב, אילת וערד, והיתר פונים להתגורר ביישובים אחרים ברחבי הארץ. כמה אלפים מהם מוחזקים במתקני כליאה שונים, לרבות כ-1,500 שהוחזקו נכון לשנת 2009 בכלא קציעות.[6]

באחרונה פורסמו דיווחים לפיהם פליטים ומבקשי מקלט רבים נתונים לאלימות, התעללות ואונס מידי מבריחיהם, מתווכים וגורמים שונים המעורבים בתעשיית הסחר בבני אדם בדרכם לישראל. לפי דו"ח ארגון רופאים לזכויות אדם – ישראל (רל"א), 59% ממבקשי המקלט אשר רואיינו על-ידי הארגון, דיווחו כי הוחזקו תחת שמירה צמודה או כבולים בשלשלאות איש לרעהו בדרכם לישראל. 52% המרואיינים דיווחו כי היו נתונים לאלימות קשה. ל-15% היו צלקות וסימני אלימות על גופם כתוצאה מן העינויים שעברו בסיני. 44% דיווחו כי בזמן השהות בסיני היו עדים לאלימות או למקרי מוות של מבקשי מקלט אחרים. 88% דיווחו על תנאי הרעבה קשים ומניעת מזון. 66% דיווחו על מניעת מים.[7]