בבואנו לקבוע אם שביתה היא צעד לגיטימי יש לבחון אם לנוכח מכלול הנסיבות, לרבות התנהגות המעביד קודם לפרוץ השביתה, פעולתם של העובדים היא מידתית. בהקשר זה נפסק, כי "יש לבחון במקרה נתון מה מידת רצינותו של הנזק, שהיה צפוי לצד שלישי עקב נקיטת הליך בגדר השביתה, לעומת התועלת, שהייתה צפויה לשובתים כתוצאה מנקיטת אותו הליך על רקע הנסיבות שהולידו את השביתה"1.
מהפסיקות השונות עולה כי שביתה אינה מידתית כאשר היא גורמת לפגיעה מופרזת או מיותרת בציבור ובמקרים כאלה בוחן ביה"ד אם להוציא צו מניעה נגד השביתה אם לאו. בבחינה זו בודק ביה"ד האם השביתה מהווה צעד ראשון מצד ארגון העובדים או שהיא פרצה רק לאחר ניסיון כן וממושך להגיע להסכם2. לפי בית הדין הארצי לעבודה, "אם הצדדים הפעילו את סמכויותיהם וכוחם במידה הדרושה כאשר לא הגיעו להסכם... מוכנה החברה לספוג הפעלת כוח, כולל פגיעה בתושבים"3. עוד נפסק כי יש להתחשב ב"נזק אשר עלול להיגרם כתוצאה מהעיצומים, מול שלילת הזכות הלגיטימית של ארגון עובדים להכריז על שביתה"4.
_____________________________________
1לעיל הערה 22.
2דב"ע (ארצי) נז/4-16 מרכז השלטון המקומי בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לב 1, 31.
3שם, עמ' 33.
4דב"ע (ארצי) נה/4-27 המוסד לביטוח לאומי – ההסתדרות הכללית החדשה, פד"ע כח 315, 328.