ג. הפרטים שחסרים בגיבוש התוכנית

מועצת הבריאות איננה יכולה לאשר את התוכנית מבלי שיינתן מענה לנושאים הבאים:
 

מועצת הבריאות איננה יכולה לאשר את התוכנית מבלי שיינתן מענה לנושאים הבאים:

1. היעדר מנגנון כלכלי מוסדר: אין עדכון קבוע של תקציב התוכנית כפי שהוצגה. הדבר מעורר שאלות רבות לגבי המקורות העתידים של הסל. 
   יש לזכור כי התוכנית מתוקצבת לחצי שנה בלבד. בהעדר מנגנון כלכלי נפרד להסדרת מימון התוכנית, אנו צפויים לפגיעה חוזרת וחמורה יותר בתקציב של שנת סל מלאה.
   בנוסף לזאת, לא ברור מנגנון עדכון השירותים הנוכחי כפי שהוצגו בתוכנית והעתידי. כמו-כן, לא ברור מהו המנגנון הפיננסי המסדיר את חלוקת התקציב בין קופת החולים? האם יחולק במסגרת נוסחת הקפיטציה הנוכחית או שמא יש צורך בערוץ ייחודי נפרד? כמו כן לא ברור אופן קבלת ההחלטות בנושא טיפולי השיניים – האם ייקבע מנגנון על-פיו יוחלט מה נכלל בטבלת השירותים והתעריפים (בדומה לעדכון הסל על-ידי ועדת סל הבריאות)? אנו חוזרים על עמדתנו כי על הממשלה להקצות כספים מתוך תקציבה, ליצור "סל שיניים", ולעדכנו באופן קבוע. כמו כן יש לקיים מנגנון מקביל למנגנון ועדת הסל, יתקיים תעדוף של השירותים והטכנולוגיות לרפואת השיניים.
    
2. אי ודאות באשר לעתיד התוכנית: יש לתת את הדעת במיוחד להמשך פיתוחה של התוכנית בשנים הבאות. נכון להיום, נראה כי עתידה של התוכנית מעורפל. לא ברור כיצד תעודכן התוכנית בהמשך? מהו המנגנון התקציבי שיבטיח את קיומה בשנים הבאות מעבר לתוספת האמורה לשנת 2010? האם תורחב התוכנית כנדרש לקבוצות אוכלוסיה נוספות בשנים הבאות? מה לגבי הסדרים ארוכי טווח עם נותני השירות "בשטח" – רופאי השיניים, המכונים והמרפאות? התוכנית אינה מלאה, מודולארית, ואינה פורסת את השירותים והמקורות העתידיים. בכך מתגברת תחושת אי הוודאות השוררת סביב "התוכנית".
    
3. הקמת קופת חולים יעודית: לא ברור מהו המנגנון המוצע לספק את השירותים, האם תהיה פריסה ארצית זהה או מתקנת לטובת הפריפריה, מיהו הבעלים, כיצד יספק בפועל את השירותים, באיזה אופן יתקשר עם נותני השירותים, מה יהיה מעמדו החוקי וכו'.
    
4. צורך מיידי בהתחייבות הקופות למהלך: תנאי הכרחי להצלחת התוכנית הוא התחייבותן החד משמעית של קופות החולים למתן השירות. יש צורך בהצהרה ברורה של קופות החולים על כך כי הן מסכימות למהלך זה, וחשוב מכך – האם הן ערוכות בפועל למתן השירות מבחינת תשתית, ציוד וכוח אדם.
    
5. ספק באשר למוכנות "השטח" למהלך: כלל לא ברור האם נבחנה לעומקה סוגיית היעילות והנגישות לשירות ופריסתו "בשטח". האם נותני השירותים מסוגלים לספק רפואת שן ברמה נאותה עבור כל מבוטח ברחבי ישראל בתנאים הקיימים? יש לציין כי מספרם של רופאי השיניים לילדים בקופות החולים קטן מכדי לספק שירות יעיל ומקיף. לא זו בלבד, אלא שיש חשש כי הוא אינו פרוס באופן מניח את הדעת באזורי הפריפריה. יש בכך פגיעה ברוח חוק ביטוח בריאות, המחייב מתן שירותי בריאות ברמה נאותה ובאופן שוויוני לכלל האוכלוסייה.
    
6. חוסר בהירות באשר למנגנון המשפטי: לא צוין מהו המנגנון המשפטי בו יעוגן מתן השירות. כפי שצויין, עמדת היועהמ"ש של הכנסת היתה כי ההחלטה להוסיף לסל טיפולי שיניים כמבוקש על ידי משרד הבריאות, עליה להיעשות רק בתיקון חקיקה ראשית, ולכל הפחות על ידי אישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לאחר הסכמת שר הבריאות והאוצר. כלומר, על-מנת להכליל טיפולי שיניים בחוק, יש לתקן את חוק ביטוח בריאות ממלכתי. בתוכנית, אין כל התייחסות לגבי  התיקונים הדרושים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, משך הזמן שיקח לתקן את החוק (אם בכלל). הרי טיפולי השיניים מלכתחילה לא נכללו בחוק, בין היתר, בשל העלות הגבוהה של הכללתם בסל. בנוסף, אם וככל שבסופו של דבר יתוקן החוק ויוספו טיפולי השיניים, אין כל פירוט בתכנית לגבי המשמעות מבחינת אחריות קופות החולים, משרד הבריאות והרופאים ושחקנים נוספים במערכת הבריאות. יש לציין כי זהו שינוי חקיקה המחייב את חתימת השר הממונה, הוא ראש הממשלה. הוספת תרופה או טכנולוגיה כלשהי לסל השירותים, הניתן על-פי התוספת השנייה, מתוך הכספים שהוקצו לצורך הרחבת שירותי הסל, נעשית על-ידי שר הבריאות (בהסכמת שר האוצר ובאישור הממשלה). על כן עולה השאלה האם שר הבריאות נתן את דעתו לתוכנית? האם הוא מאשר בחתימתו את התוכנית ואת שינויי החקיקה הנגזרים ממנה?