ראשון לכל, הר"י רואה חשיבות גדולה להסדרת הנושא של מימון טיפולי שיניים במסגרת שירותי הבריאות הניתנים דרך הסל. יחד עם זאת:
- סל הבריאות אינו מקור למימון התוכנית לרפואת השן: הר"י חוזרת על עמדתה וטענותיה, כפי שאלה באו לידי ביטוי בבג"צ 10469/09, בו ניתן צו על תנאי המורה למדינה לנמק מדוע לא תבוטל החלטתה לגרוע סכום של 65 מיליון מהסכום שנועד לעדכון סל הבריאות לשנת 2010 (דיון בבג"צ קבוע ליום 12.5.2010). ההוצאה על רפואת שיניים ציבורית אינה יכולה לבוא על חשבון סל הבריאות. החלטת הממשלה לממן את טיפולי השיניים על חשבון עדכון הסל היא בלתי חוקית, בהיותה סותרת את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בלתי סבירה ובלתי מידתית באופן קיצוני, ואף נגועה בשיקולים לא ענייניים. עלינו להדגיש כי עמדתנו מכוונת כל כולה נגד המקור התקציבי שאושר על-ידי הממשלה למימון טיפולי השיניים, ולא כנגד העיקרון הבסיסי של הכללתם בסל. בהקשר זה חשוב לציין גם כי לפי עמדת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, כפי שהוגשה לבג"צ, בניגוד לעמדת הממשלה, הרי שלא ניתן לכלול טיפולי שיניים בסל הבריאות, בלי לתקן קודם את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, על כל המשתמע מכך. אנו תקווה כי בג"ץ יחזיר את 65 מיליון ₪ שנלקחו לסל הבריאות.
- היעדר תקציב ופגיעה בחולים ובמערכת הבריאות: מהפרטים הידועים לנו עולה, כי הסכום שיוקצב על-ידי הממשלה להוספת טיפולי השיניים לסל 2010, מעבר לסכום שנלקח מסל השירותים, יעמוד על 76 מיליון ₪ לתקופה של חצי שנה. סכום זה רחוק מלתת מענה הולם לצרכי האוכלוסייה. בהיעדר מימון מספק, ייפגמו איכות הטיפול והנגישות לשירות. ההפרש בין עלות השירותים המוצעים בתוכנית, לבין הסכום המוקצה לה כעת, בסופו של יום יבוא על חשבון שירותי רפואה אחרים הניתנים למטופלים. האפשרות האחרת היא שהשירותים המוצעים בתוכנית כלל לא יסופקו כתוצאה מחסר תקציבי.
מכאן שמערכת הבריאות הציבורית תצא קירחת מכאן ומכאן, והפגיעה בציבור המבוטחים הינה כפולה ומכופלת: יוצא כי תקציב סל הבריאות קוצץ, ובכך נמנעה הכללתן של תרופות וטכנולוגיות חיוניות בשל הקיצוץ בסל הבריאות, על מנת לממן תוכנית כושלת לרפואת השן, באיכות ירודה ובנגישות מוגבלת.
- התוכנית איננה פותרת את הבעיה לנזקקים: הר"י הדגישה את החשיבות כי המבוטחים יהיו פטורים מתשלומי השתתפות עצמית בעבור שירותי בריאות השן. למרות זאת, בתוכנית שהוצעה, חלק ניכר מהטיפולים כולל תשלומי השתתפות עצמית. מהסקרים שביצענו בעבר ידוע היטב שמשפחות דלות משאבים מוותרות על ביקור אצל רופאים מומחים עקב גובה ההשתתפות העצמית. בהתחשב בכך כי אוכלוסיות אלה מתאפיינות בדרך כלל בשיעור גבוה של משפחות מרובות ילדים, הפגיעה בנגישות לשירותי בריאות השן הינה כפולה. טיפולי שיניים מחייבים פעמים רבות מספר ביקורים וסדרה של טיפולים. מכיוון שהתוכנית כוללת השתתפות עצמית עבור טיפולים וביקורים (ולא ברור כיצד מוגדר "טיפול"), עלול הנטל הכלכלי על משפחות עניות וברוכות ילדים להיות כבד מנשוא. ללא פטור למבוטחים מעוטי יכולת (למשל, על בסיס השלמת הכנסה) וללא שייקבעו תקרות תשלום (חיוני עבור משפחות ברוכות ילדים), תיפגע נגישות השירות לאוכלוסייה באופן חמור.
- כיסוי ביטוחי מצומצם ביותר: לצערנו, משרד הבריאות בחר במתן כיסוי ביטוחי במתכונת המצומצמת ביותר (ילדים עד גיל 8), ואף לא הציג תוכניות להרחבת הכיסוי הביטוחי לילדים עד גיל 18.
- התוכנית מפלה בין ילדים לקשישים וקבוצות אוכלוסיה נזקקות: הקשישים לא הוכללו בכיסוי הביטוחי, ואף לא הוצגו תוכניות ארוכות טווח להכללתן של קבוצות אוכלוסיה נזקקות ביותר – חולי סוכרת, חולים במחלות פסיכיאטריות וניצולי שואה. היעדר שיניים תורם לתת-תזונה בקשישים, וגורם לתחלואה גבוהה, לפצעי לחץ ולקושי בריפויים ואף לקיצור תוחלת חיים. כמו כן ידוע כי מערכת הפה והשיניים של חולי סוכרת פגיעה במיוחד עקב מחלתם. בחולי סוכרת החסר בשיניים הוא גבוה יחסית, ובנוסף לכך, זיהומים בשיניים מערערים את איזון המחלה. חולים במחלות פסיכיאטריות נוטים להזניח את בריאות השן. בנוסף, שכיחות התחלואה הצולבת עם סוכרת בקרב קבוצת אוכלוסייה זו היא גבוהה. כמו כן לעתים קרובות מדובר באוכלוסייה דלת משאבים ובעלת דימוי עצמי נמוך. טיפולי השיניים יתרמו רבות לבריאותן של קבוצות אלה. על כן אנו רואים בחומרה רבה את הדרתן של קבוצות אוכלוסיה אלה מהכיסוי הביטוחי לרפואת השן.
- הכללת קבוצת גיל שאינה רלוונטית: הצגת התוכנית כאילו היא מיועדת לילדים בגילאי 0-8, היא בעייתית. בפועל, מטבע הדברים, יינתן הטיפול לילדים מגיל שנתיים בלבד או אף למעלה מכך, שכן עד לגילאים אלה התוכנית איננה רלוונטית. לעומת זאת, קבוצות גיל בוגרות יותר, אשר זקוקות לטיפולי שיניים, נותרו, כאמור, ללא כיסוי ביטוחי. בנוסף, יש לבחון את היחס בין החובה של המדינה ליתן טיפולי שיניים לתלמידים (חובה המעוגנת כבר היום בתוספת השלישית), לבין הטיפולים הכלולים בתכנית, לרבות בכל הנוגע לעלויות.
- אין דגש על רפואה מונעת: הוצג בפנינו פירוט הטיפולים השונים, ביניהם הדרכה בהיגיינה אוראלית, אך לא הושם דגש מספק על תוכניות מניעה. אנו סבורים כי ההשקעה בחינוך הינה הכרחית לשמירה על בריאות השן, ובלעדיה חסרה התוכנית מרכיב משמעותי.