72. הוועידה רואה בדאגה רבה את השימוש שעושה המדינה בכוחה כריבון בענייניה כמעסיק, ואת עירוב התחומים בפעילותה כריבון וכמעסיק.
73. הוועידה מגנה בחריפות כל שימוש בחקיקה בתחום יחסי העבודה כתחליף לניהול משא ומתן, וקוראת לוועד המרכזי של הר"י לפעול בכל דרך אפשרית, כדי למנוע מצב כזה.
74. הוועידה חרדה לאושיות הדמוקרטיה ולעתיד מערכת יחסי העבודה, לנוכח ניסיונות הממשלה לפגוע בארגוני העובדים ולצמצם את חופש ההתארגנות של עובדים, ולנוכח עמדתה והתנהלותה כלפי הארגונים היציגים החוץ-הסתדרותיים בישראל.
75. הוועידה מביעה שאט נפש מניסיונה של המדינה להתנער ממחויבויותיה שנקבעו בהסכמים קיבוציים; בין השאר, על-ידי מציאת נימוקים טכניים כהתיישנות, נימוקים שלא הועלו מעולם לפני כן במערכת יחסי העבודה במדינת ישראל. הוועידה קוראת ליועץ המשפטי לממשלה להנחות את מוסדות המדינה לעמוד במחויבויותיהם ההסכמיות ולהימנע מטקטיקות משפטיות בלתי ראויות, שמטרתן למנוע מציבור הרופאים והעובדים את זכויותיהם.
76. הוועידה קובעת, כי הדרך ההולמת לנהל את יחסי העבודה בכלל, וברפואה בפרט, היא על בסיס שיתוף והסכמה עם הרופאים. לפיכך, יש להרבות מנגנונים פריטטיים. הוועידה רואה בחומרה רבה את ניסיונות המדינה והמעסיקים לבטל מנגנונים אלה ולנקוט צעדים חד-צדדיים.
77. הוועידה קובעת כי, כאשר הדבר מתאפשר, המנגנון הראוי לציבור הרופאים הוא כל מנגנון המבוסס על הכרעה על-ידי גוף אובייקטיבי מוסכם, להבדיל ממנגנון כוחני.