פורסם ב"הרפואה הצבאית" – כרך 1, חוברת מס' 3, דצמבר 2004
רס"ן יונה קוסאשוילי (1,2), רס"ן (מיל') ירון בר זיו (1,2), רס"ן בועז קלמוביץ (1), סרן אבירם וייס (1), אל"מ ארז און (3), נחום הלפרין (2), סא"ל אמיר בלומנפלד (1)
(1) ענף טראומה, מפקדת קצין רפואה ראשי, חיל רפואה, (2) מח' אורתופדית, מרכז רפואי אסף הרופא ואוניברסיטת תל אביב, (3) מפקדת קצין רפואה ראשי, חיל רפואה.
האגן נושא את מישקל הגוף ובסביבתו שוכנים מיבנים חיוניים אשר פגיעה בהם גורמת לשיעורי תמותה ותחלואה ניכרים. האגן הוא המקור השלישי בשכיחותו (אחרי הבטן ובית-החזה), לדימום מסכן חיים.
הטיפול בשברים באגן מהווה אתגר הן למטפל ברמת השדה והן לאורתופד במרכז הטראומה, עקב שכיחות גבוהה של פגיעות רב-מערכתיות נלוות.
בעת טיפול בפצוע, יש לפעול לפי עקרונות ה-ATLS. על כן, בדיקת האגן מבוצעת כחלק מהסבב השניוני, ורק לאחר שהוערכו וטופלו פגיעות מסכנות חיים, עם זאת, בפצועים מטראומה קהה עם סימני אי-יציבות המודינמית, מבוצעת בדיקת האגן בשלבים מוקדמים יותר כחלק מהניסיון לאתר את מקור הדימום, למנגנוני הפגיעה יש תבניות פגיעה נלוות אופייניות ומכאן חשיבותם, התמותה בפציעות ממנגנון קדמי-אחורי נובעת מדימום מכלי-הדם בירכתי האגן, ומחבלות באיברי הבטן (Viscera). לעומת זאת, בפציעות ממנגנון דחיסה צידי הגורם השכיח לתמותה הוא חבלות ראש.
קיימים מיספר אמצעים מקובלים לייצוב זמני של הפצוע, אולם רובם ככולם מיועדים ליישום בבית החולים, או כרוכים בשיעור סיבוכים ניכר, ודורשים מיומנות טכנית. לאחרונה, נצטברו עדויות מספיקות לגבי יעילותה של "שיטת הסדין" לפיה, לשם ייצוב פצוע שמתעורר לגביו חשד כי הוא לוקה בשבר באגן, מקיפים בסדין את כנפי האילאום. אמצעי זה נמצא יעיל ופשוט לביצוע גם על-ידי מטפלים בלתי מנוסים.
לקריאת המאמר