פורסם ב"הרפואה הצבאית" – כרך 1, חוברת מס' 3, דצמבר 2004
סרן יעל בר-זאב (1), סרן רן בליצר(1), רס"ן נדב דוידוביץ (1), רס"ן אייל קלמנט (2), דניאל מימוני (3), רס"ן מייקל הוארטה (1), סגן אילן גרין (4), רס"ן חגית בכר (4), סרן איתי קלז (5), סא"ל איתמר גרוטו (1)
(1) מדור אפידמיולוגיה, ענף בריאות הצבא, מקרפ"ר, (2) המרכז לפיתוח והערכת חיסונים, מקרפ"ר, (3)מח' עור, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, (4) פיקוד דרום, (5) ענף רפואה, מקרפ"ר.
לישמניאזיס בעור היא מחלה אנדמית במדינת ישראל הנגרמת על-ידי שני זנים של הטפיל leshmania Major ו Tropica. המחלה נגרמת מעקיצה של זבוב החול וגורמת נגע מכוייב שמחלים תוך כשנה ומותיר צלקת. המחלה נפוצה בישראל בעיקר באזורי הנגב והבקעה, אזורים שמיספר יחידות של צה"ל שוהות בהם ומתאמנות. האיבחון מתבסס בדרך כלל על הסתמנות קלינית מתאימה לצד אנמנזה של שהות באזור אנדמי בשבועות שקדמו להופעת הנגע, ואישורו באמצעות משטח של העור (השיטה השכיחה ביותר), התקנת ביופסיה או תרבית. לשם איבחון הזן הסגולי של הלישמניה יש לבצע גם בדיקת PCR.
בשנת 2003 חלה עלייה ניכרת בשיעור ההיארעות של מחלה זו בצה"ל, בעיקר בשל התפרצותה באזור קציעות. בימים אלו מכינים בצה"ל תוכנית מניעה רב-תחומית במטרה לעצור את העלייה בשיעור ההיארעות של המחלה.
במאמר זה ייסקרו מאפייני התחלואה, משמעות היארעותה בצה"ל, ותידון מדיניות לגבי פיקוח ומניעה.
לקריאת המאמר