טיפול פליאטיבי בחולי דמנציה
דמנציה היא תסמונת המוגדרת כהופעה נרכשת של תסמינים קוגניטיבים או התנהגותיים הפוגעים ביכולת האדם
לתפקד לעומת תפקודו בעבר. התסמינים לא מוסברים על ידי נוכחות דליריום או הפרעה פסיכיאטרית. כ- 60%
ממקרי הדמנציה מיוחסים למחלת אלצהיימר והשאר למחלות אחרות.
דמנציה היא מחלה חשוכת מרפא, פרוגרסיבית וממושכת, המאופיינת בהידרדרות קוגניטיבית, תפקודית ורגשית.
תוחלת החיים הממוצעת של חולה במחלת אלצהיימר היא 4-8 שנים מהאבחנה ובדמנציות מסוגים אחרים בדרך כלל הפרוגנוזה קצרה יותר.
ייחודה של דמנציה בהקשר הפליאטיבי הוא מהלך ארוך, אובדן הדרגתי של כשירות לקבל החלטות, תסמינים
התנהגותיים מורכבים ותלות גוברת בצוות המטפל. מטרת נייר העמדה להציע מסגרת קלינית מבוססת ערכים למתן טיפול פליאטיבי המותאם לשלב המחלה, תוך שמירה על זהות המטופל, כבודו ורצונותיו.
התסמינים בדמנציה יכולים להופיע בשלב מוקדם של המחלה ולעיתים אף לפני האבחנה. התסמינים הייחודיים
לדמנציה כוללים פגיעה קוגניטיבית, פגיעה תפקודית, הפרעות באכילה והפרעות התנהגות. כמו כן בחולי דמנציה
קיימת שכיחות גבוהה של תסמינים הקיימים גם במחלות אחרות כגון כאב, קוצר נשימה, עצירות, דיכאון, חרדה,
הפרעות בשינה ועוד.
מהדורת 2026