תקציר בעשורים האחרונים, עלתה השכיחות של אלרגיה למזון. מאחר שעלייה זו משפיעה על ההתנהלות הציבורית במישורים רבים, על המערכת הציבורית להכיר את המאפיינים של אלרגיה למזון כדי לגבש מדיניות מאוזנת. אנשים אלרגיים למזון נמצאים בסיכון לתגובות אלרגיות ואף אנפילקטיות, וסובלים ממגבלות תזונתיות ומפגיעה באיכות החיים. עם זאת, השיעור של תגובות קטלניות או כמעט קטלניות בשל אכילת המזון האלרגני נמוך ביותר. תגובות אנפילקטיות קשות קורות בעיקר במתבגרים ובמבוגרים צעירים הסובלים גם מאסתמה, והיכולת לנבא את הסיכון לתגובות כאלה היא מוגבלת. הדרך הטובה ביותר להפחית את הסיכון לתגובות כאלה היא בנשיאת מזרק אדרנלין אוטומטי ושימוש בו במידת הצורך, ובאמצעות מעקב קבוע של רופא מומחה באלרגיה ואימונולוגיה. מעקב זה נדרש גם כדי לזהות מקרים של החלמה עצמונית אשר רובם מתרחשים בשנים הראשונות לחיים, בעיקר באלרגיה לחלב ולביצים. תגובות אנפילקטיות מתרחשות באכילת המזון האלרגני.
מגע או הרחה אינם גורמים להן, למעט במצבים יוצאי דופן. לאור זאת, ולנוכח ההשלכות הנרחבות על ציבור הלא אלרגיים, ההמלצות המקובלות בעולם המערבי מתנגדות לאיסור גורף על הכנסת מזונות אלרגניים (לעיתים בהחרגה של בוטנים ואגוזים) למוסדות החינוך. כמו כן, מודל הסייעות, הקיים בישראל בלבד, אינו נותן את המענה הראוי לאוכלוסייה בסיכון (מתבגרים), וגורם לבעיות של אפליה בקבלת ילדים אלרגיים למעונות. מסמך זה מציג את המאפיינים העיקריים של אלרגיה למזון הנוגעים לקביעת מדיניות ציבורית, ואת המלצות האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית להתנהלות כזו.
מהדורת 2026