מבוא
אינסומניה (נדודי שינה) היא הפרעת השינה הנפוצה ביותר. ההפרעה כוללת את אחד או יותר מהקשיים הבאים: קושי להירדם, קושי ברצף השינה (התעוררויות) ויקיצה מוקדמת מהרצוי, על אף תנאים מתאימים והזדמנות מספקת לשינה. על מנת להיחשב כהפרעה נדרשת השפעה על התפקודי היומי עם תלונות כגון: עייפות, ירידה בריכוז, השפעה על העבודה, חיי החברה, מצב הרוח ועוד.
נייר העמדה מתמקד באינסומניה כרונית, בה התלונות קיימות מעל 3 פעמים בשבוע במשך לפחות 3 חודשים.
השכיחות משתנה בתלות במין, גיל, האזור בעולם וכדו’, ונעה בין 5-20%. גורמי סיכון להתפתחות אינסומניה
כרונית כוללים בין היתר מין (נקבה), גיל מבוגר, סטטוס סוציואקונומי נמוך, בדידות, היגיינת שינה ירודה,
עבודת משמרות, נטייה גנטית, וסוגי אישיות. מחלות כרוניות ובמיוחד מחלות פסיכיאטריות הינן גורם סיכון
חשוב נוסף. ישנם מספר מודלים שהתפתחו לאורך השנים ומציעים הסבר פתופיזיולוגי להתפתחות אינסומניה כרונית (אספי, אליס פרליס, הארווי ועוד) כאשר רובם מבוססים על המודל של ספילמן הנקרא 3P model.
המודל מתבסס על כך שישנם גורמים נתונים כגון נטייה גנטית, אישיות ונתונים דמוגרפיים (Predisposing).
על גבי הנתונים הללו חל טריגר אקוטי כגון: לחץ נפשי, תגובת דחק או טראומה המובילים להפרעת שינה אקוטית (Precipitating). חשיפה מתמשכת ללחץ, פיתוח הרגלי שינה קלוקלים ואמונות שגויות לגבי השינה עם התפתחות מנגנונים נוירולוגיים בעוררות יתר הגורמים לאינסומניה להתקבע ולהפוך לכרונית (Perpetuating).
לאינסומניה, כאמור, השלכות על איכות החיים וחיי היומיום. לסובלים מאינסומניה, בין היתר, סיכון לתאונות
עבודה ותאונות דרכים, ירידה בתפוקת העבודה, ירידה במצב הרוח וסיכון לדיכאון. בנוסף, ישנה עדות להשלכות בריאותיות כתוצאה מפעילות קורטיקו-אדרנרגית מוגברת הגורמת להפרעות קרדיווסקולריות.
נייר העמדה מתמקד בטיפול באינסומניה כרונית כהפרעה עצמאית ולא באינסומניה משנית למצבים רפואיים
ופסיכיאטריים המובילים לאינסומניה. אמנם לא ניתן תמיד להפריד בין המצבים, ולקבוע מה קדם למה, אך נדרשת התייחסות להפרעה הראשונית לפני ולצד הטיפול באינסומניה.
מהדורת 2025