• כרטיס רופא
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        יוני 2022
        ניר ארדינסט, עמ' 400-403
        בעשור האחרון ובתקופת מגפת הקורונה בפרט, מסכים דיגיטליים תופסים מקום משמעותי יותר ויותר בחיי היומיום שלנו. בזמן מגפת הקורונה ילדים מבלים, לומדים ושוהים מול מסכי המחשב כמעט ללא הפסקה, והצפי הוא שמצב זה ימשיך ואף יתעצם. בסוגיות הנוגעות לבריאותם של המשתמשים במסכי המחשב קיימים נושאים רבים השנויים במחלוקת. בניסיון לספק מענה לנושאים השנויים במחלוקת, הנוגעים לבריאותם של המשתמשים במסכי מחשב התמקד הכנס השנתי ה-11 של משטח העין ועדשות מגע (The Annual Contact Lens and Ocular Surface Conference)  בסוגיות משטח העין באמצעות מושבי debate (עימות). מלבד מושבי עימות נערכו גם מושבי הרצאות בנושא חידושים בעין יבשה שבהם סקרו המרצים טכנולוגיות חדשות לטיפול בעין יבשה שמקורן מתחום הפסיכיאטריה, הנוירולוגיה, האורתופדיה ורפואת העור. בנוסף, נערך מושב של טכנולוגיות העתיד ברפואת העיניים שהתמקד בבדיקות מרחוק, דימות ובינה מלאכותית. הכנס נערך ביום 27 באפריל 2021 במוקד השידור בקיבוץ שפיים ושודר לקהל של כ-500 רופאי עיניים, מתמחים ברפואת עיניים ואופטומטריסטים באופן מקוון (באמצעות יישומון zoom) ובמקביל בנוכחות פיזית במספר מוקדים בבתי מלון בארץ לצפייה משותפת. ענת לבנשטיין, יו"ר איגוד רופאי העיניים בישראל ומנהלת המערך לרפואת עיניים באיכילוב נשאה דברי פתיחה.
        פברואר 2021
        ניר ארדינסט, נעמי לונדון, יאיר מורד, עמ' 68-82

        נגיף ממשפחת ה- SARS-CoV-2הוא נגיף רנ"א חד-סלילי הגורם למחלת הקורונה (COVID-19). הנגיף החל להתפשט לראשונה בדצמבר 2019. ההעברה מתרחשת בעיקר באמצעות מגע ישיר של הנגיף דרך קולטן תאי ברקמות ריריות בעלי אנזים ממיר אנגיוטנסין (angiotensin-converting enzyme, ACE2). ביטויים אוקולריים (עיניים) של נגיף קורונה הם נדירים בגלל נוכחות דלה של קולטני ACE2. למרות נתונים אלו, אנשי המקצוע, כמו גם מרכיבי עדשות מגע, משתייכים לקבוצת סיכון להעברת נגיף הקורונה בשוגג.

        הנתונים עד כה לא מצביעים על עדות להידבקות בקורונה דרך עדשות מגע ומעט מאוד נתונים תומכים באפשרות של נגיף הקורונה להידבק לפני השטח של העין. כדי למזער את הסיכון להידבקות, אנשי המקצוע עשויים להחליט ליצור קשר עם מטופליהם ולדחות ביקורים לא חיוניים למועד מאוחר יותר. כאשר מטופלים מגיעים לבדיקה, על המטפלים להשתמש בכלי הגנה אישיים מתאימים ולכלול חיטוי יסודי של המשטחים והציוד בין כל בדיקות.

        יש להדריך את המטופלים לגבי חשיבותה של התנהגות נכונה עם עדשות מגע בנסיבות רגילות, כלומר שטיפת ידיים עם מים וסבון וייבוש בעזרת נייר חד פעמי לפני כל טיפול בעדשות, חיטוי נכון של עדשות מגע, טיפול והחלפת מחסניות עדשות המגע. על הנבדקים להימנע מהרכבת עדשות מגע כאשר הם אינם חשים בטוב. בנוסף, מומלץ להביא לידיעת המטופלים את הצורך להימנע במודע מנגיעה בפניהם כדי להימנע מזיהום.

        במאמר זה, נבדוק את המידע העומד לרשותו עד כה במשבר העולמי של מגפת הקורנה הנוגע למרכיבי עדשות במגע ואנשי המקצוע המטפלים

        פברואר 2019
        בוריס קנייזר, חייא בארט, אביאל חדד, אלון פנר-טסלר, סולטאן חלילה, טובה ליפשיץ, ארז צומעי, עמ' 82-86

        מטרת המחקר: הערכת שיעור הימצאות אסטיגמטיזם של הקרנית בקרב מועמדים לניתוח כריתת ירוד. בחינת ההבדלים במדדי העיניים בין האוכלוסיה היהודית והבדואית בדרום הארץ.

        שיטות: מחקר סקירת תיקים רטרוספקטיבי במטופלים שהיו מועמדים לניתוח כריתת ירוד במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע בין השנים 2016-2015. המדידות הביומטריות בוצעו באמצעות מכשיר מסוג .(Carl Zeiss Meditec AG) IOLMaster

        תוצאות: אסטיגמטיזם הקרנית הממוצע בדיופטר (D) בקרב כלל אוכלוסיית המחקר היה D0.83±1.2, בקרב מטופלים ממוצא בדואי – D0.84 ± 1.26, ובקרב מטופלים ממוצא יהודי – D0.82 ± 1.17 (p value = 0.08). בקרב 20% מהאוכלוסייה נמצא אסטיגמטיזם של הקרנית הנמוך מ-D0.5. בקרב 72% מהאוכלוסייה נמצא אסטיגמטיזם של הקרנית הנמוך מ-D1.5. בקרב 9% מהאוכלוסייה נמצא אסטיגמטיזם של הקרנית הגבוה מ-2.5D. בהשוואת אורך גלגל העין ונתוני קרטומטריה בין אוכלוסייה ממוצא בדואי לאוכלוסייה ממוצא יהודי נמצאו הבדלים מובהקים. בקרב מטופלים ממוצא בדואי נמצא אורך גלגל עין קצר יותר (23.41mm± 1.62 vs. 23.67mm± 1.55, p=0.01) וקרנית שטוחה יותר בשני הצירים: (p<0.01, 43.18D ± 1.76 vs. 43.62D ± 1.79) (44.44D ± 1.84 vs. 44.77D± 1.89,(p<0.01. נמצא אסטיגמטיזם גבוה יותר באוכלוסיות הגברים לעומת נשים (1.24D vs.1.15D , p-value=0.04).

        מסקנות: במחקר זה נמצאו הבדלים בעלי מובהקות סטטיסטית במדדים הביומטריים בהשוואה בין מטופלים ממוצא יהודי למטופלים ממוצא בדואי בקרב אוכלוסיית המועמדים לניתוח כריתת ירוד בדרום. כמו כן, בקרב גברים נמצא ממוצע אסטיגמטיזם בשיעור גבוה יותר מנשים, אך בפער בעל משמעות קלינית זניחה. אסטיגמטיזם של D1.50 ומעלה נצפה ברבע לערך מהמועמדים לניתוח. מועמדים אלו יכולים להפיק תועלת מתיקון האסטיגמטיזם במעמד הניתוח לכריתת הירוד באמצעות השתלת עדשות מתקדמות או בשיטות אחרות.

        איתי לביא, עמ' 112-114

        בגיליון הנוכחי של ׳הרפואה׳ מתפרסם מחקרם של לבני וחב׳ אודות המצאות הטפיל דמודקס (Demodex) במטופלים בישראל הלוקים בדלקת עפעפיים כרונית לעומת קבוצת בקרה. במחקר זה מתואר הקשר הכמותי בין מספר הטפילים הנמצאים על 8-6 ריסים הנלקחים כדגימה לבין דלקת עפעפיים כרונית (chronic blepharitis) – מחלה הנחשבת לאחת השכיחות באוכלוסייה הכללית ובעיקר שכיחה בקרב מטופלים המבקרים אצל רופאי העיניים. תסמיני דלקת העפעפיים נעים בין מחלה אי תסמינית, דלקת עיניים כרונית, יובש בעין ולעיתים אף פגיעה משמעותית בשטח פני העין העלולה לפגוע קשות באיכות חיי המטופל.  

        בעשורים האחרונים התפרסמו מספר מאמרים כולל מטה אנליזה הקושרים את כמות טפיל הדמודקס לדלקת עפעפיים כרונית, ומצוין בהם הטיפול בשמן עץ התה, שהוכחה יעילותו כנגד טפיל הדמודקס. כמו כן, זוהו בעיקר שני סוגים שונים של טפיל הדמודקס המעדיפים אזורים שונים בעפעפיים.

        אך בעוד שהנתונים אכן מצביעים על קשר כמותי בין דמודקס לבין דלקת עפעפיים כרונית, האם קיים קשר נסיבתי בין השניים? דהיינו, האם טפיל הדמודקס גורם לדלקת עפעפיים כרונית או טפיל אי-תסמיני ששוכן דרך קבע בעור וניזון מההפרשות והתוצרים של דלקת העפעפיים? האם זהו שילוב של השניים? התשובה לפי הספרות הרפואית עדיין לא בנמצא וגם המחברים מעלים שאלה זו, אך הקונצנזוס היום לפחות בנושא הטיפולי הוא לכלול חומרים נוגדי דמודקס בתכשירים או בתרופות לטיפול בדלקת העפעפיים. 

        ארנה גייר, נורית מטלון, עלוית וולף, אלינה מלמוד, עמ' 115-120

        "ברקית בילדים" היא קבוצה הטרוגנית של מחלות שהמשותף לכולן הוא לחץ תוך עיני גבוה ונזק נלווה לעין. אבחון המחלה מותנה בקיום שניים או יותר מהממצאים הבאים: לחץ תוך עיני גבוה, פגיעה בעצב הראייה, קרנית גדולה מהרגיל או קרעים בשכבת הדסצמט של הקרנית Haab's striae) ), עין ארוכה מהרגיל, קוצר ראייה גבוה או פגם בשדה הראייה. ברקית היא המחלה היחידה בעין המוגדרת כברקית ראשונית (primary congenital glaucoma), היכולה להיות מלידה ("מולדת") או להתפתח בילדים ובמבוגרים צעירים. כאשר הברקית מתרחשת יחד עם מחלות אחרות בעין או בגוף היא מוגדרת כמחלה משנית. ברקית משנית כוללת חריגויות מלידה בעיניים הגורמות לברקית, לסיבוכים של דלקות תוך עיניות (אובאיטיס), לחבלות בעיניים, להתפתחות ברקית לאחר ניתוחי ירוד (קטרקט), לתסמינים מערכתיים מלידה כגון נירופיברומטוזיס (Neurofibromatosis) ו- Sturge-Weber, וכן טיפול בסטרואידים מערכתיים או מקומיים.

        סימני ברקית בילדים תלויים בגיל הופעתה. בילודים ניתן למצוא עין גדולה וקרנית גדולה ועכורה, ובילדים קטנים ניתן למצוא עין גדולה עם תסמינים של דמעת, מצמוץ וסנוור. בילדים גדולים לרוב אין כלל סימנים והמחלה מתגלה בזמן בדיקות עיניים לבעיות עיניים אחרות.

        הטיפול בברקית בילדים קשה ותובעני. ברוב סוגי הברקית דרוש ניתוח להפחתת הלחץ התוך עיני, בעוד שהטיפול בתרופות נועד לתמיכה בלבד. קיימים סוגים שונים של ניתוחי ברקית בילדים, המותאמים לסוגי הברקית השונים. הטיפול בילד חולה ברקית צריך להימשך למשך כל חייו כדי להשיג ראייה טובה ולשמרה. טיפול כזה כולל איזון לחץ תוך עיני ושמירה על איזון זה, וטיפול למניעת התפתחות עין עצלה.

        מאי 2016
        נטע קונפורטי, יותם ליאור, חיים לוי, נדב בלפר, נטליה בילנקו, טובה ליפשיץ, איתמר קלמפרר ובוריס קניאזר.  עמ' 267-271

        נטע קונפורטי1, יותם ליאור3, חיים לוי1,2, נדב בלפר1,2, נטליה בילנקו1, טובה ליפשיץ1,2, איתמר קלמפרר1,2, בוריס קניאזר1,2

        1הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע, 2מחלקת עיניים, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע, 3המרכז למחקרים קליניים, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

        הקדמה: פגיעות עיניים חודרות מהוות סיבה שכיחה לאשפוזים במחלקות העיניים. פגיעות עיניים חודרות עם גוף זר תוך עיני נגרמות לרוב באוכלוסייה הצעירה והעובדת, ומהוות נטל כלכלי קשה.

        מטרות: לדווח על אוכלוסיית החולים ולזהות גורמים מנבאים לתוצאות ראייה סופיות במטופלים עם פגיעות עיניים חודרות וגוף זר תוך עיני בנגב.

        שיטות: המחקר רטרוספקטיבי. נכללו חולים אשר לקו בפגיעת עין חודרת עם גוף זר תוך עיני, טופלו ונותרו במעקב שישה חודשים לפחות במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בין השנים 2011-1995. אוכלוסיית המחקר סווגה לשתי קבוצות לפי השינוי בחדות הראייה ההתחלתית לעומת חדות הראייה הסופית: (1) "הצלחה", (2) "אי הצלחה" (נבדק הקשר בין השינוי בחדות הראייה לחמישה משתנים: זמן בין פציעה לאשפוז, זמן בין אשפוז לניתוח, חדות הראייה בהתקבלות לאשפוז, מיקום תוך עיני של הגוף הזר ופגיעות עיניים חודרות.

        תוצאות: הגיל הממוצע היה 15.3±28.7. הרוב היו גברים (97.1%). 73.5% מהגופים הזרים התוך עיניים היו מתכתיים. מרבית הפציעות התרחשו בעבודה (48.5%). אזור 1 היה השכיח ביותר לפגיעה חודרת בעין היה (הקרנית והגובלת) (62%) וב-65% הגוף הזר נמצא במקטע האחורי. חדות הראייה המתוקנת בזמן ההתקבלות הייתה שונה בין הקבוצות (p value=0.02), ממוצע חדות הראייה בהתקבלות (ב-LogMAR) היה גבוה יותר (1.2±1.3) בקבוצה (n=54) שהוגדרה כ"הצלחה" מאשר בקבוצה (n=14) שהוגדרה "אי הצלחה" (0.6±1.1). 85.1% מהמטופלים הגיעו לחדר מיון ו-91% נותחו תוך פחות מ-24 שעות מזמן הפציעה. זמן הגעה לטיפול או זמן ההמתנה לניתוח לא נמצא כבעל חשיבות.

        מסקנות: לראשונה הצגנו גישה שונה וחדשנית להצלחה ואי הצלחה מבחינת חדות ראייה כתוצאה הסופית במטופלים עם פגיעות עיניים חודרות וגוף זר תוך עיני. ראינו שמטופלים עם חדות ראייה גרועה יותר בהתקבלות לבית החולים הם בעלי סיכוי לשיפור גבוה יותר בסוף תקופת מעקב בהשוואה למטופלים בעלי ראייה התחלתית טובה יחסית.

        דצמבר 2015
        אופירה זלוטו ומרדכי רוזנר. עמ' 703-707

        אופירה זלוטו, מרדכי רוזנר

        מכון העיניים גולדשלגר, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן

        הקדמה: מולוסקום קונטגיוזום (Molluscum contagiosum) בעפעפיים הוא בעל הסתמנות אופיינית (Typical). אולם לעיתים ההסתמנות שלו עשויה להיות שונה, ולכן עשויה להקשות על קביעת אבחנה מבדלת והחלטה באשר לטיפול בנגע.

        המטרה במחקר: לדווח על צורות ההסתמנות השונות של מולוסקום קונטגיוזום בעין, ולבחון את המאפיינים האפידמיולגיים, הקליניים וההיסטופתולוגיים השונים של צורות אלו.

        שיטות מחקר: המידע הבא הוצא מתוך תיקי החולים, אשר אובחנו עם מולוסקום קונטגיוזום בעפעפיים בין השנים 2014-1995: מין החולה, גיל החולה בעת קביעת האבחנה, מיקום הנגע, מספר הנגעים, גודל הנגעים, תצורת ההסתמנות של הנגע, מאפיינים היסטופתולוגיים, האבחנה שהוצעה טרם ביצוע האבחון ההיסטופתולוגי והטיפול. בוצע סיווג על פי תצורות ההסתמנות השונות ונבחנו המאפיינים האפידמיולגיים, הקליניים וההיסטופתולוגיים של כל צורה.

        תוצאות: מולוסקום קונטגיוזום נמצא ב-30 חולים: 10 גברים (33.33%) ו-20 נשים (66.66%). הגיל הממוצע בעת קביעת האבחנה היה 19.3 שנים. חולה אחד היה מדוכא חיסון ו-29 חולים היו בעלי מערכת חיסון תקינה. נראו שש צורות הסתמנות שונות: נגע מולוסקום אופייני (טיפוסי) של כיפה קטנה עם מכתש במרכזה (19 חולים), נגע מולוסקום גדול (4 חולים), מצבור נגעי מולוסקום (4 חולים), נגע מולוסקום אדמנתי (חולה יחיד), נגע מולוסקום דלקתי (חולה יחיד) ונגע מולוסקום על רגלית (חולה יחיד). בכל החולים בוצעה אבחנה היסטופתולוגית והטיפול היה ניתוח.

        מסקנות: בסדרה זו, שהיא אחת הסדרות הגדולות ביותר שנמצאות כיום בספרות של מולוסקום קונטגיוזום בעפעפיים, מדווח על שש צורות הסתמנות שונות של מולוסקום קונטגיוזום בעין. מולוסקום קונטגיוזום בעפעפיים חייב להיכלל באבחנה המבדלת לא רק בילדים ומדוכאי חיסון, אלא גם בחולים בכל הגילאים וגם בחולים עם מערכת חיסונית תקינה.


        ספטמבר 2015
        יקרת טון ואהוד אסיה. עמ' 516-520

        יקרת טון, אהוד אסיה

        מחלקת עיניים, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

        ניתוח כריתת ירוד (קטרקט) והשתלת עדשה תוך עינית הוא הניתוח השכיח ביותר ברפואה, ובישראל בוצעו בשנת 2014 מעל 50,000 ניתוחים כאלה. הקידמה בתחום ניתוח הירוד מתרחשת במקביל בשני מישורים: התפתחות השיטה הניתוחית לכריתת העדשה הקריסטלינית, והתפתחות המבנה והתכונות האופטיות של העדשות המושתלות בניתוח. בסקירה זו, אנו מדווחים על השיטות החדישות בניתוחי ירוד וסוגי העדשות המגוונות להשתלה.

        גלוי נאות: פרופ' אהוד אסיה מכהן כיועץ ויו"ר ועדה מייעצת של חברת עדשות חניתה, ויועץ לחברת VisionCare.

        יוני 2015
        נורית מטלון, עלוית וולף וארנה גייר. עמ' 394-397

        נורית מטלון1,2, עלוית וולף1 , ארנה גייר1,2

        1מחלקת עיניים, מרכז רפואי כרמל, חיפה, 1הפקולטה לרפואה, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, חיפה

        מחלת הברקית פוגעת בתפקוד עצב הראייה ובשדה הראייה. גורם הסיכון העיקרי של המחלה הוא רמת הלחץ התוך עיני. אפשרויות הטיפול במחלה הן תרופות או ניתוח ומטרתן היא הפחתה בלחץ התוך עיני. 

        שימושיו השונים של צמח הקנאביס (Cannabis Sativa) מוכרים מזה שנים רבות, וצריכתו מתבצעת בנטילה פומית, במתן לתוך הווריד, במתן מקומי או בשאיפה. החומר העיקרי הפעיל בקנאביס הוא ה-THC (Tetra-Hydro-Cannabinol), ואחת מהשפעותיו היא ירידה בלחץ התוך עיני.

        בעבודות שונות הודגמה ירידה זמנית של הלחץ התוך עיני באנשים בריאים ובחולי ברקית בעקבות צריכה מקומית או מערכתית של קנאביס. עבודות אלו הדגימו גם משך השפעה קצר, התפתחות של עמידות לאחר צריכה ממושכת, והופעת השפעות לוואי מערכתיות ומקומיות בעיניים.

        ניתן לשקול את הקנאביס כאפשרות טיפול במחלת הברקית. אולם משך השפעתו הקצר, התפתחות העמידות, ההשפעה הפסיכואקטיבית והשפעות הלוואי – כל אלה מגבילים מאוד את יעילות הטיפול ומעמידים את כדאיותו בספק. כיום, מתן קנאביס כטיפול במחלת הברקית אינו נראה מעשי ואינו מומלץ על ידי איגוד הברקית הישראלי או האמריקאי.

        אוקטובר 2014
        אסף אחירון, נרדין שריף, רומי נוי אחירון, שגיא ניסימוב וצביה בורגנסקי-אליאש

        אסף אחירון1,2, נרדין שריף2, רומי נוי אחירון3, שגיא ניסימוב2, צביה בורגנסקי-אליאש1,2

        1מחלקת עיניים, מרכז רפואי וולפסון, חולון, 2הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, 3הפקולטה למדעי החיים על שם ג'ורג' ס' וייז, אוניברסיטת תל אביב

        הפחתת הלחץ התוך עיני היא השיטה היחידה הקיימת לעיכוב התקדמות מחלת הברקית. בשנים האחרונות, פותחו מספר טכניקות ניתוחיות ומכשירים המספקים חלופות טיפוליות חדשניות. הטכנולוגיות החדשות מאפשרות להפחית לחץ על ידי ביצוע ניתוחים זעיר פולשניים הנקראים Minimally Invasive Glaucoma Surgery (MIGS). היתרון בניתוחי MIGS הוא בפתיחת דרכי הניקוז הטבעיים של נוזל הלשכה ובכך, באופן פוטנציאלי, בהפחתת רמת הסיכון בניתוח. המטרה בעבודה זו היא לסקור את הניסיון הקליני שנצבר בשנים האחרונות בניתוחים זעיר פולשניים בחולי ברקית. נתאר בסקירה זו רק את השיטות שכבר נצבר בהן ניסיון קליני רחב.

        מאי 2014
        קובי ברוש, יהונדב בקנשטיין וישראל שטרסמן
         קובי ברוש1, יהונדב בקנשטיין2, ישראל שטרסמן1

        1מחלקת עיניים, המרכז הרפואי שערי צדק, ירושלים, 2מכון רקח לפיזיקה, האוניברסיטה העברית, ירושלים

        הערה: הוצג בחלקו בכנס השנתי של איגוד רופאי העיניים בישראל (29-28 במאי 2013).

        ניפוח בלון בצורת לב באמצעות הפה מעמיד את המנפח בפני סכנה לטראומה משמעותית לעיניים אם הבלון מתפוצץ בעת ניפוחו. במאמר זה אנו סוקרים שמונה נפגעי טראומה שכזו. כל החולים פיתחו דימום ללשכה הקדמית (היפמה), Berlin's edema וירידה בראייה. מחצית מן מהנפגעים פיתחו סיבוכים ארוכי טווח שכללו הרחבת אישון טראומתית, Angle recession ופגיעה בקשתית העין (Iris transillumination defect). בנוסף אנו מביאים במאמרנו זה הערכה של אנרגיית הפגיעה בעין על פי מהירות רתיעת קרע הבלון ומשקלו. על מנת למנוע פגיעות דומות בעתיד, אנו ממליצים להימנע מניפוח בלון בצורת לב באמצעות הפה.

        אפריל 2014
        ארתור שיוביץ, יוסי רוסמן, אמיר קריבוי, לירן שטטלנדר, מיכאל קסירר ושי שרוט

        ארתור שיוביץ, יוסי רוסמן, אמיר קריבוי, לירן שטטלנדר, מיכאל קסירר, שי שרוט

        ענף רפואת אב"ך, מיפקדת קצין רפואה ראשי בסיס תל השומר, חיל הרפואה

        החרדל משתייך לקבוצת חומרי הכווייה (Vesicants) ומנוצל כחומר לחימה כימי עקב רעילותו ועמידותו הגבוהות, וייצורו הזמין והזול אשר הביאו לניצולו בעימותים צבאיים. האירוע המשמעותי האחרון היה במלחמת איראן-עיראק, שבה נפגעו יותר מ-100,000 איראנים, וכשליש מהם לוקים בהשפעות ארוכות טווח עד היום. שכיחות הסיבוכים הכרוניים ועוצמתם תלויות לרוב בהיקף, אזור וצורת החשיפה החדה לרעל. המערכות העיקריות אשר נפגעות כרונית הן הנשימה, הכוללת מחלות חסימתיות ומיצירות, ומתבטאת בנשמת (דיספנאה), שיעול והפרשות, פגיעה בעיניים כוללת רגישות לאור (פוטופוביה), גרד, יובש, דמעת ופגיעה בראייה, ובנוסף מפתח הנפגע דלקות, עכירות וכיבים בקרנית עד לעיוורון. פגיעה בעור מאופיינת בגרד, צריבה, יובש, הפרעות בצבענות (פיגמנטציה), גרב (אקזמה), שלפוחיות ועוד. למרות שמנגנון הפגיעה של החרדל טרם הובן במלואו, נהוג לייחס את הנזקים הרעלניים שלו לאלקילציה של מולקולות ביולוגיות ממרכיבי התא, בעיקר הדנ"א. אולם שינויים בחלבונים ובליפידים בממברנת התא, יחד עם הפעלת תהליכים דלקתיים משמעותיים, עשויים להוביל בשלב החד למוות תאי מתוכנת, לנמק ולפגיעה במבנה הרקמה. בעבודה הנוכחית נסקרים הנזקים ארוכי הטווח של חשיפה לחרדל במערכות העיקריות, תוך התמקדות במחקרים קליניים בבני אדם שנבחנו בהם טיפולים אפשריים לשיפור היקף הפגיעה, תפקודיות החולה ואיכות חייו. הטיפולים הנסקרים במאמרנו מתמקדים: (1) בפגיעה הנשימתית: טיפול ב-N- acetyl cysteine, במישלבים של מרחיבי סימפונות (קצרי וארוכי טווח), בסטרואידים במתן פומי, לתוך הווריד או בשאיפה, באינטרפרון גאמא, בפוסיד ובמורפין, (2) בתסמינים בעיניים: בווריאציות שונות של פעולות פולשניות כטיפול בפגיעה המאוחרת בקרנית, כגון בהשתלת קרנית והשתלת תאי אב ללימבוס בשיטות שונות, (3) בפגיעה בעור: בנוגדי היסטמינים, בתרופות נוגדות דיכאון, ב- Pimercrolimus, Unna's boot, Capsaicin, Phenol & Mentol, אלוורה ושמן זית, כורכומין ואינטרפרון גאמא.

        1ח"ג – חרדל גופריתי.

        אוקטובר 2008
        דני געתון, ריטה ארליך, לריסה מוצמכר, נעמה המל, משה לוסקי, דב וינברגר

        דני געתון, ריטה ארליך, לריסה מוצמכר, נעמה המל, משה לוסקי, דב וינברגר

         

        מערך עיניים, מרכז רפואי רבין, בית-חולים בילינסון, פתח-תקווה, הפקולטה לרפואה סאקלר, תל-אביב

         

        אנוקליאציה היא עקירת העין במלואה, תוך ניתוק עצב הראייה והשארת שרירי גלגל העין בארובה. אביסצרציה היא סילוק כל הרקמות הפנימיות של העין, תוך השארת דופן גלגל העין ושריריו.

        שני סוגי ניתוחים אלו מבוצעים לצורך טיפול במצבים קשים של מחלות וחבלות בעיניים. בשנים האחרונות פחתה ההוריה לביצוע פעולות אלו, קרוב לוודאי שעקב שיפור בסוגי טיפול אחרים למחלות העיניים הקשות.

         

        המטרה במחקר זה הייתה להעריך את היישום של פעולות אלה במשך 26 שנה, במרכז רפואי גדול במרכז ישראל. נכללו כל המטופלים שעברו אנוקליאציה או אביסצרציה במרכז רפואי רבין במהלך 1981 ועד שנת 2007, תוך רישום הגיל, המיגדר, מחלות עיניים, תאריך ביצוע הפעולה, סוג הפעולה וההוריה לניתוח.

        מתוך סך של 279 חולים, 206 (74%) עברו אביסצרציה ו-73 (26%) עברו אנוקליאציה. מאה-ושמונה-עשר (118) (42.3%) מתוכם היו נשים ו-161 (57.7%) גברים. הביצוע היחסי בין שתי הפעולות נשאר דומה בעשור הראשון שנבדק (בשנים 1981-1990) לעומת העשור השני (1991-2000). הגיל הממוצע של הנבדקים היה 64 (SD=20) שנים. בעשור הראשון שנבדק היה הגיל הממוצע 57.03 (SD=22.3) שנים לעומת 68.55 שנים (SD=17.94) בעשור השני למחקר. בין השנים 2001-2007 היה הגיל הממוצע 69.23 SD=20.23) P=0.001, t-test).

         

        ההוריות לביצוע הפעולות היו חבלה בעין ב-91 עיניים (32.6%), עין עיוורת וכואבת (אשר סיבתה העיקרית היא ברקית [Glaucoma] סופנית) ב-77 עיניים (27.6%), אנדופתלמיטיס (דלקת תוך-עינית) ב-76 עיניים (27.2%) ושאתות (Tumors) ב-35 עיניים (12.6%). בשני העשורים למחקר הייתה חבלה בעיניים הסיבה המובילה לאביסצרציות, ואילו בשנים האחרונות זיהומים תוך-עיניים קשים הפכו הסיבה העיקרית. שאתות בעיניים היו הסיבה המובילה לאנוקליאציות לאורך כל התקופה.

         

        לסיכום, ביצוע ניתוחי אנוקליאציה ואביסצרציה מהווה עדיין טיפול יעיל למחלות עיניים קשות. חלה עלייה משמעותית בגיל החולים העוברים ניתוחים אלה בעשור השני למחקר לעומת העשור הראשון. הביצוע היחסי שבין שני הניתוחים הללו, הפיזור לפי מיגדר וההוריות - כל אלה לא השתנו משמעותית בין השנים 1981-2001. בשנים האחרונות הפכו זיהומים תוך-עיניים קשים להוריות השכיחה ביותר לניתוח אביסרציה, וחלה ירידה בביצוע היחסי של אנוקלאציות לעומת אביסרציות.

        יוני 2006
        ארז צומעי, טובה ליפשיץ ומחמוד אבו-שקרה

        ארז צומעי1, טובה ליפשיץ1, מחמוד אבו-שקרה2

         

        1מח' עיניים, 2היח' למחלות אוטואימוניות שיגרונתיות, מרכז רפואי סורוקה ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע


        דלקת מיפרקים שיגרונתית (דמ"ש)1 היא מחלה אוטואימונית רב-מערכתית המתאפיינת בדלקת ריקמת המיפרק ומיגוון רחב של תופעות חוץ-מפרקיות. בהתאם לגיל הופעת המחלה היא מסווגת לדמ"ש במבוגרים ולדמ"ש בילדים (דמש"י)2 (Juvenile Rheumatoid Arthritis - JRA)

         

        בסקירה הנוכחית נדונה מעורבות העין בדמ"ש ודמש"י, וכן מסוכמות תיסמונות העיניים השונות, הסתמנותן הקלינית, אמצעי האיבחון והגישה הטיפולית, ומאפייני דמ"ש הקשורים בהתהוותה של מחלת עיניים. לשם כך נסקרה הסיפרות בנושא בין השנים 1985-2005.

         

        עלה, כי תחלואת העיניים בחולי דמ"ש היא בעיקרה תולדה של דלקת חוץ-עינית, ואילו עיקר ההסתמנות בילדים ונעורים היא כדלקת הענבייה (Uveitis), כלומר, דלקת תוך-עינית. מעורבות העיניים בשתי המחלות מתאפיינת בשכיחות גבוהה ובסיבוכים משמעותיים עד להינקבות העין ואיבוד הראייה. אין התאמה מלאה בין מחלת המיפרקים לבין הביטוי בעיניים בהיבטי תיזמון, חומרת המחלה ומישכה. כמו-כן, לא נמצא גורם קליני או מעבדתי המנבא את הופעת הביטוי בעיניים בחולי דמ"ש או דמש"י.

         

        לסיכום, על כל חולה בדמ"ש להיבדק על-ידי רופא עיניים עם איבחונו במיסגרת תקופתית, על-פי המימצאים והטיפול הרפואי המוצע. מחקרים נוספים נדרשים על-מנת לאפיין גורמים המנבאים את התהוותה של תחלואת עיניים בחולי דמ"ש ודמש"י.

         

        ___________________________________________

        1 דמ"ש – דלקת מיפרקים שיגרונתית.

        2 דמש"י – דלקת מיפרקים שיגרונתית בילדים.

        אפריל 2006
        אסף קרץ, אלונה פטרוב, פבל פוליאקוב, חיים לוי וטובה ליפשיץ

        אסף קרץ, אלונה פטרוב, פבל פוליאקוב, חיים לוי, טובה ליפשיץ

         

        מח' עיניים, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה

         

        במרכז הרפואי סורוקה מטופלים מדי שנה בתקופת יום העצמאות בני-אדם המתלוננים על פגיעות בעיניים כתוצאה מאביזרים שבהם נעשה שימוש במהלך החגיגות. האביזרים שבהם משתמשים החוגגים בתקופה זו כוללים תרסיס שלג, זיקוקים, פטישי פלסטיק, מקלונים זוהרים ממולאי נוזל פלואורוסצנטי (Stick-light) ועוד. המטרה בעבודה זו הייתה לאפיין את פגיעות העיניים הקשורות באופן ישיר לאביזרים המשמשים לחגיגת יום העצמאות. מסקירת הסיפרות עולה כי מעולם לא נערך בישראל מחקר דומה.

         

        בעבודה זו נסקרו כל תיקי המטופלים אשר פנו או הופנו לחדר-מיון עיניים במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בבאר-שבע, בתקופת יום העצמאות בין השנים 1998-2005. נאספו הנתונים אודות הגיל, מין, העין הפגועה, האבחנה שנקבעה, האביזר שגרם לפגיעה והטיפול שניתן.

         

        נכללו באוכלוסיית המחקר 437 מטופלים. מתוכם, 52 מטופלים לקו בפגיעות עיניים שנגרמו  באופן ישיר בשל אביזרים המשמשים לחגיגות. הגיל הממוצע של הנפגעים עמד על 17.56 שנה. מהנפגעים 61.54% היו גברים. הפגיעות השכיחות ביותר היו חמס (ארוזיה) של  הקרנית, חמס הלחמית וגירוי נקודתי של הקרנית (38.46%, 28.85 ו-23.08%, בהתאמה). פגיעות נוספות כללו וגופים זרים בקרנית ובלחמית, דלקת טראומטית של הקשתית, עליית לחץ תוך-עיני ודימומים תת-לחמיתיים. שני האביזרים שגרמו למרבית מקרי הפגיעה היו תרסיס שלג וזיקוקים. ניצפו גם פגיעות מנוזל Stick-light, ממכות מפטישי פלסטיק ומפיצוץ בלון. כמעט כל הנפגעים (96.15%) נזקקו לטיפול בתרופות. מניתוח התוצאות עולה, כי הנטל הנופל על מחלקת העיניים בתקופת יום העצמאות בשל פגיעות אביזרים אלו הוא גדול ומשמעותי. ביום העצמאות עצמו מגיע שיעור נפגעי החגיגות בממוצע לכדי 27.88% מכלל הפונים לטיפול במיון העיניים, ובחלק מהשנים מתקרב השיעור לכדי 40%. 

         

        לסיכום, יש להגביר את הפיקוח והאכיפה על ייצור ומכירת אביזרים אלו לציבור הרחב. יש לנסות ולהגביר בציבור את המודעות לסכנות הטמונות בשימוש באביזרים אלו במהלך חגיגות יום העצמאות.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303