תוצאת חיפוש

רקע: תסמונת כאב כרוני היא מחלה שכיחה עם עלויות כלכליות ניכרות. מטרת המחקר היא בדיקת ההשפעה של אשפוז יום שיקומי לטיפול בתסמונת כאב כרוני על צריכה ועלות שירותי רפואה במטופלים הסובלים מהתסמונת. מטרה משנית היא אפיון מטופלים אלו.

שיטות: נסקרו מטופלים מגיל 18 שנים ומעלה הסובלים מתסמונת כאב כרוני ונבדקו על ידי רופא שיקום במרפאת קופת חולים מכבי בשנים 2018-2016. מתוך אלו, קבוצת המחקר כללה מטופלים שנשלחו לשיקום יום כאב בבית חולים וקבוצת הביקורת כללה מטופלים שלא עברו טיפול בשיקום יום.

המטופלים אופיינו דמוגרפית. השווינו את מספר הביקורים והטיפולים במגזרים הקשורים לטיפול בכאב ואת מספר בדיקות הדימות בשנה לפני השיקום בקבוצת המחקר ובשנה שאחריה, או בשנה לפני ואחרי הבדיקה במרפאת השיקום בקבוצת הביקורת. נערכה השוואה של עלות הטיפולים. לאחר מכן נערכה השוואה בין הקבוצות.

תוצאות: 35 מטופלים נכללו בקבוצת המחקר ו-35 בקבוצת הביקורת. הקבוצות תואמות דמוגרפית. בקבוצת המחקר נמצאה ירידה במספר הביקורים אצל אורתופד ובמוקד חירום/ אשפוז, במספר בדיקות ה-CT ובטיפולי הפיזיותרפיה. לא היה שינוי משמעותי סטטיסטית בעלות הטיפולים הממוצעת. בקבוצת הביקורת נמצאה ירידה משמעותית במספר הביקורים אצל אורתופד בלבד. לא היה שינוי משמעותי סטטיסטית בעלות הטיפולים הממוצעת לאחר הביקור אצל רופא שיקום. בהשוואה בין הקבוצות בשנה שלפני השיקום/ רופא שיקום, נמצאו הבדלים משמעותיים במס' הביקורים אצל פסיכיאטר ובמספר טיפולי הפיזיותרפיה, אך לא בשאר הקטגוריות או בעלות.  בהשוואה בשנה שאחרי השחרור משיקום/ בדיקת רופא לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות במספר הביקורים או בעלות הטיפולים.

מסקנות: שיקום יום למטופלי תסמונת כאב כרוני לא הפחית את צריכת או עלות השירותים הרפואיים בצורה משמעותית, ובפרמטרים אלו לא הועיל יותר מאשר בדיקת רופא שיקום. יש לערוך מחקרים נוספים על מנת לבדוק אם יש ערך אחר לטיפול השיקומי שאינו כלכלי.

רפואה משלבת  (integrative medicine) מדגישה את היחסים בין הצוות הרפואי למטופל, מתמקדת באדם באופן כוללני, מבוססת מחקר, משלבת את כל הגישות הטיפוליות ואורחות החיים המתאימים, אנשי צוות רפואי ומטפלים מתחומים שונים להשגת בריאות וריפוי מיטביים. שני המרכיבים המרכזיים בלימודי הרפואה המשלבת הם הבנה ויישום של הגישה הכוללנית והכרות עם מגוון השילובים הנפוצים המוצעים לקהל.

עם שילובה של רפואה סינית וגישות רפואיות משלימות נוספות בעולם המערבי והצטברות מחקרים בתחומים אלו, עלה הצורך בהיכרות איתם.

לפני כ-15 שנים הועלה הצורך להנגיש את נושא הרפואה המשלבת למתמחים ברפואת משפחה. רפואת משפחה היא הרפואה הראשונית העוסקת במניעה, טיפול ותיאום בין הרפואה הראשונית לשניונית, ואך טבעי כי רופאים אלו יהיו הראשונים לאמץ גישה נרחבת זו. מאז 2010 הקורס מהווה חלק מובנה מתוכנית הלימודים של מתמחים ברפואת משפחה באוניברסיטת תל אביב.

היכרות עם רפואה משלבת ויישומיה צריכים להיות חלק מההשכלה של מתמחים ברפואת משפחה בכל תוכניות ההתמחות בלימודי ההמשך הניתנים בפקולטות לרפואה באופן מעמיק ובכל תוכניות ההתמחות, כל אחת ביישום הרלוונטי לה.   

מאמר פתיחה זה מציג סקירה מקיפה של המרכז הרפואי שערי צדק כמוסד מוביל המשלב מסורת של רפואה אנושית עם חדשנות קלינית, מחקרית וטכנולוגית. נסקרים תפקידו המרכזי של בית החולים ברפואת חירום וטראומה, יכולותיו בעתות משבר לאומיות, והיותו מוקד ארצי ובין-לאומי לחדשנות רפואית. בגיליון הנוכחי של "הרפואה"  מובאים מאמרים מקוריים וסקירות המדגימים את רוחב העשייה המחקרית במוסד – החל ב-ECMO והחייאה, המשך בטראומה צבאית, כירורגיה מתקדמת ורובוטית, וכלה בסוגיות אתיות ותזונתיות, מיילדות, קרדיולוגיה עתידית וגנומיקה מתקדמת. מכלול העבודות משקף מצוינות רב־תחומית ומדגיש את חזונו של שערי צדק כמרכז מצוינות רפואי לאומי ובתחומים מסויימים אף עולמי, שבו טיפול, מחקר וחדשנות משתלבים ליצירת רפואה של העתיד.

הטיפול בהפרעות נפשיות ובמורכבותן דורש שילוב של גישות טיפוליות. טיפול תרופתי וביולוגי, פסיכותרפיה, טיפול משפחתי ומערכתי וריפוי בעיסוק מהווים יחד אבני יסוד לטיפול מיטבי, במיוחד במסגרות ציבוריות. עם זאת, במקרים נדרשת הרחבה או תוספת של גישות טיפוליות עקב יעילות חלקית של הגישות הקיימות. במאמר זה נציג שילוב של גישות רפואה משלימה בטיפול הקונבנציונלי. הרפואה המשלימה עברה מהפך בעשורים האחרונים – מרפואה "אלטרנטיבית" או "משלימה" לרפואה "משלבת" (Integrative Medicine) השואפת לסינרגיה בין העולמות הטיפוליים. הגישות המשלבות מדגישות איזון ותנועה כמושגים מרכזיים בתפישת הריפוי, ומקנות מקום משמעותי גם למשאבים ולחיוניות של המטופל לצד התהליכים הפתולוגיים.

שתי פרשות החולים המובאים במאמר זה מדגימות את יתרונות הפסיכיאטריה האינטגרטיבית ואת הפוטנציאל להרחבת והגברת האפקט הטיפולי בחולים מורכבים ועמידים לטיפול. בנוסף, לפסיכיאטריה האינטגרטיבית יש פוטנציאל לתת מענה משופר במקרים של הפרעות סומטופורמיות ופסיכוסומטיות, וכן במצבים של התנגדות לטיפול.

רקע: מצוקת כוח האדם הרפואי בישראל הביאה את המרכז הרפואי שיבא בשנת 2021 להקים את רשות ההוראה. במקביל, הוחל בתכנון אסטרטגי רב-שנתי להרחבת קיבולת הוראת הסטודנטים לרפואה.

שיטות: קיבולת ההוראה הקלינית במרכז הרפואי הורחבה באמצעות שלושה מאמצים עיקריים: תוספת שעות הוראה אחר הצהריים ובערב, הסטת חלק מההוראה הקלינית לאימוני סימולציה, ותוספת הוראה קלינית במרפאות אמבולטוריות. לנוכח הימנעות האוניברסיטאות הישראליות להשתמש בהרחבות, השדות הקליניים החדשים נוצלו להוראת סטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל, בפקולטות המאושרות על ידי רפורמת יציב בלבד.

תוצאות: מספר שבועות ההוראה בשיבא עלה משמעותית מ-500 שבועות בשנה לבסיס, ל-876 שבועות בשנת הלימודים 2025, לקראת הכפלת הקיבולת בשנת 2026 – לכ-1,000 שבועות הוראה במחלקות האשפוז. תוספת שעות ההוראה אחר הצהריים והערב גרמה גם לעלייה ניכרת בתפוקות ההוראה בבוקר. במקביל, הושקה תכנית להקמת מרפאות הוראה בשעות אחר הצהריים, בהן למדו עד כה 267 סטודנטים בתחומי הנוירולוגיה, המחלות הזיהומיות ומחלות דרכי העיכול. בנוסף, הוראה הוסטה למתקני סימולציה במחלקות ההרדמה וטיפול נמרץ, במחלקה לרפואה דחופה ובמערך הכירורגי. תוספות אלה שימשו לשיפור משמעותי של החינוך הרפואי לסטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל, מתן מענה לסטודנטים שלא יכלו להמשיך בלימודיהם בחו"ל עקב מגפת הקורונה או שירות מילואים, ולהנחת בסיס להרחבת ההוראה בפקולטות בארץ, הקיימות והעתידות לשלוח סטודנטים להכשרה קלינית בשנים הקרובות.

סיכום והמלצות: ניסיון רשות ההוראה בשיבא בארבע השנים בין 2021 ל-2025 מראה כי ניתן להכפיל את קיבולת ההוראה במרכז הרפואי. הצלחה זו נשענה על שילוב של הרחבת ההוראה לשעות אחר הצהריים והערב, פתיחת מרפאות הוראה ייעודיות בשעות אלה, והסטת הוראה למתקני סימולציה. תובנות אלו, אם יאומצו במרכזים נוספים, יאפשרו להעביר את לימודי הרפואה חזרה לישראל. פתרון זה מחייב יישום מודל כלכלי וניהולי המבטיח שמירה על סגל רופאים-מורים כ-Full Timers והפרכת תפיסות ישנות שהאטו את מערכת הבריאות במשך שנים. רשות ההוראה בשיבא קוראת לכל בתי החולים ולמשרד הבריאות לאמץ מודל ייחודי זה.

בטיחות המטופל וניהול סיכונים ברפואה הם תחומים קריטיים שהוכרו בעולם כמרכיבים חיוניים בהכשרת רופאים. בשנת 2009 המליץ ארגון הבריאות העולמי לכלל הפקולטות לרפואה בעולם לשלב בלימודי הרפואה קורס מיוחד לנושאים אלה, והוציא הנחיות לגבי הדגשים שיש ללמד. מאמר זה סוקר את שילובם של קורסים בבטיחות הטיפול וניהול סיכונים בפקולטות לרפואה בארצות הברית, ומשווה את המצב למציאות בישראל.

סקירת הספרות הרפואית והחינוכית העלתה, כי בשנים האחרונות חל בארה״ב שיפור משמעותי בהטמעת תכני בטיחות הטיפול בפקולטות לרפואה: תכניות רבות משלבות הוראה מובנית של בטיחות הטיפול בכל שנות הלימוד, תוך שימוש בסדנאות, סימולציות ופרויקטים לשיפור.

לעומת זאת, בישראל זיהינו שונות רבה בהשוואה בין שש הפקולטות לרפואה: חלק שילבו קורסי חובה ייעודיים, קצרים וחלקיים (האוניברסיטאות העברית ובן-גוריון), בעוד שאחרות מסתפקות בהדרכות משולבות במסגרת לימודים קליניים ולא בקורסים ייעודיים המופיעים בתכנית הלימודים. קיימים גם הבדלים בעומק ההטמעה, במיקום התכנים בתוכנית הלימודים ובשילובם עם ההכשרה הקלינית.

יש להסדיר את לימוד בטיחות הטיפול וניהול סיכונים ברפואה בהכשרת הרופאים בישראל, בדומה למודלים המתקדמים בארה״ב.

פרופ' פישל-יהושע שניאורסון היה חלוץ רפואי-חינוכי שפיתח מודל טיפולי-חינוכי בילדים עם ליקויי למידה והתנהגות. נחשב בארץ כאבי החינוך המיוחד. במהלך חייו ייסד מרפאות "פסיכו-היגייניות" לילדים במספר מדינות: פולין, רוסיה, גרמניה, ארה"ב ובישראל. הוא פיתח שורת מבחנים פסיכולוגיים/פסיכיאטריים/אנתרופומטריים. יחד עם אינטלקטואלים בולטים ביישוב העברי בא"י, ייסד את תנועת "אל-דומי" להרים קול זעקה על השמדת היהודים באירופה.

כאלף שנים עברו מאז לימודיו האקדמיים של הסטודנט היהודי הראשון, שבתאי דונולו באיטליה, ועד להסמכתו של הסטודנט הנס פרידנטל, שהיה מהסטודנטים היהודים האחרונים שסיימו את לימודיהם בגרמניה ולימים ניהל את בתי החולים על שם דונולו ביפו–ת"א.

הרצף הכרונולוגי של הפקולטות לרפואה שפתחו בהדרגה את שעריהן בפני היהודים מובא כאן. תחילה הייתה זו הפקולטה בפדואה, אחר כך בחצי האי האיברי ובהולנד. כאן למדו בעיקר "אנוסים" שחזרו ליהדות. קבלת הסטודנטים היהודים ללימודים במרחב דובר הגרמנית, באנגליה ובצרפת התעכבה והייתה מלווה בקשיים. עברו שנים עד להענקת תואר MD מלא ליהודים.

הקהילות היהודיות תמכו בסטודנטים והקלו על קליטתם של הבאים ממרחקים. בוגרי הפקולטות זכו להערכה מקצועית רבה, תפסו עמדות מפתח בקהילות היהודיות, פרסמו ספרי רפואה ומדעים. חלקם התמנו לרופאי החצר של השליטים באירופה ובאסיה הקטנה. משלהי המאה ה-19 אכלסו סטודנטים יהודים רבים את הפקולטות לרפואה. עם עליית הנאצים לשלטון החל סילוקם. בסוף 1938 סולקו אחרוני הסטודנטים מכל האוניברסיטאות דוברות הגרמנית, ואחר כך גם במדינות הכיבוש הגרמני, ובכך נגדעו להם אלף שנות לימודי רפואה לסטודנטים יהודים באירופה.

"נוע תנוע" – כך, על פי המסורת, השיב גליליאו גליליי למבקריו, כשהגן על עקרון התנועה כבסיס להבנת עולמנו. דימוי זה יפה גם לרפואת הנשים של ימינו, הנמצאת בתנועה מתמדת – מדעית, טכנולוגית ואתית. תחום זה משתנה ומתרחב בהתמדה, חורג מעבר לגבולות המיילדות והגינקולוגיה המסורתיות, ומאמץ תפיסה כוללת של בריאות האישה לאורך כל מעגל חייה.

המודל העכשווי של ''נשים במעגל החיים" מדגיש כי בריאות האישה אינה אירוע נקודתי של היריון, לידה או מחלה, אלא תהליך מתמשך של שינויים ביולוגיים, נפשיים וחברתיים. גישה זו מחייבת ראיה  הוליסטית, רב־תחומית ומתמשכת, המשלבת ידע מדעי מבוסס ראיות עם ערכים של כבוד, אוטונומיה ושוויון.

ההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות של העשורים האחרונים – מהבינה המלאכותית וניתוחים רובוטיים ועד טכנולוגיות פוריות מתקדמות ורפואה מותאמת אישית – יוצרות הזדמנויות חסרות תקדים לקידום בריאות האישה. עם זאת, הן גם מציבות אתגר מהותי: כיצד ניתן לשמר את האנושיות, הרגישות והחמלה בתוך מערכת רפואית דינמית ועתירת טכנולוגיה?

הגיליון הנוכחי של 'הרפואה' מוקדש למגוון סוגיות ברפואת נשים – מההיסטוריה של הניתוח הקיסרי (חיתוך הדופן), המשך באתגרים קליניים בני-זמננו, ועד חידושים הצפויים לעצב את עתיד התחום. המאמרים שלפנינו משקפים את תנועתה המתמדת של הרפואה – תנועה של חיפוש, התקדמות והתחדשות, אך גם של נאמנות לערכים הומאניים.

"נוע תנוע" לא רק כעיקרון פיזיקלי, אלא גם כקריאה לרפואה לנוע קדימה, להתפתח, אך להישאר אנושית.

סקירת על-שמע (ultrasound) שינתה באופן מהותי את רפואת הנשים על מגוון תחומיה. בדיקת דימות בלתי פולשנית על בסיס השימוש בקרני-אור ברמת הרקמה והתא הבודד התפתח במספר תחומי רפואה ועשוי לשמש כלי חשוב גם ברפואת נשים. זוהי טכנולוגיה בלתי פולשנית המאפשרת ניטור תהליכים פיזיולוגיים, פתולוגיים, או תגובות לטיפול.   

בסקירה זו, מתוארת תכנית מחקר המתבססת על שימוש בקרני-אור/לייזר ומתמקדת בתסמיני ״גיל המעבר –  חדלון הווסת (Genitourinary Syndrome of Menopause - GSM). זוהי ״טומוגרפיה אופטית קוהרנטית״ (Optical Coherent Tomography - OCT)  המבוססת על פיזור גלי אור בתחום האינפרה-אדום (Infrared, IR) בשכבות שטחיות אשר בעזרתה ניתן להפיק תמונות באיכות גבוהה של רקמות ביולוגיות. אפשרות זו חשובה במיוחד באברי גוף בהם אין אפשרות להפיק דגימה פולשנית (ביופסיה), כמו רשתית העין, או באזורים בהם פציעה חוזרת של הרקמה אינה מוצדקת מבחינה רפואית או אתית, כמו נרתיק האישה. בסדרת מחקרים הנסקרת כאן נמצא שתמונות המתקבלות בגישה אופטית, בלתי פולשנית, ממחישות את מראה שכבות הנרתיק, הרירית והתת-רירית (Lamina Propria). מידע זה ממחיש תהליכים פיזיולוגיים בקבוצות גיל שונות, תוך התמקדות בתסמיני גיל המעבר ותוצאות הטיפול בהם.

קרני לייזר באורכי גל 1.3 ו-1.7 µm המופקות במערכת OCT מתאימות לדימות דופן הנרתיק עם יתרונות בין אורך גל אחד לשני בחדות התמונה בעומק השכבות. מערכת אופטית זו שולבה במתמר נרתיקי המיועד לטיפול בקרן מפוצלת של לייזר דו-תחמוצת הפחמן ( (Fractional-Pixel CO₂ laser. במחקרים, אלה הוכחה היתכנות ליכולת הפרדה ואבחנה בין עובי רירית הנרתיק בין נשים לפני או אחרי חדלון הווסת, ובנשים שסובלות מתסמיני GSM.

שדרוג המערכת להפקת רצף תמונות בדו- ותלת-ממד מאפשר תיעוד שינויים בדחיסות רשת כלי הדם בתת-הרירית. טכנולוגיה המוגדרת OCT-Angiography. תוצאות מחקרים אלה מספקות לראשונה מידע על שינויים במבנה דופן הנרתיק, והן תאמו את השיפור הקליני שנאסף במקביל באמצעות שאלונים סובייקטיביים המקובלים למעקב בתופעות אלה.  

מערכת זו מאפשרת בדיקת גמישות הנרתיק ונבחנת כיום בנשים הסובלות מ-GSM בהן נערכת השוואה בין טיפולי לייזר לבין טיפול באסטרוגן מקומי וקבוצת ביקורת ללא כל טיפול. כמוכן, נבדקת יעילותה גם בניטור תהליכים פתולוגיים ב-Vulvar Lichen Sclerosus ויעילות הטיפול בה. 

פתיחת רחם כירורגית לחילוץ עובר הידוע כניתוח קיסרי (חיתוך הדופן),  הייתה נהוגה ככל הנראה במשך אלפי שנים. לידה של ילד חי לאחר מות אמו (בהליך הנתיחה שלאחר המוות) מופיע במיתוסים ובפולקלור של חברות עתיקות רבות. חלק מהתינוקות שנולדו כך שרדו, אם כי אמותיהם לא.  הסקירה הנוכחית מתארת עשר אנקדוטות סביב 3,800 שנות היסטוריה כתובה של הניתוח הקיסרי. דרך הסיפורים הללו ניתן ללמוד על ההתפתחות של הניתוח הקיסרי במהלך השנים הללו, מהליך של נתיחה לאחר המוות עד הניתוח שמציל חיי יולדת ועוברה.

הגיליון הנוכחי של 'הרפואה' מוקדש למאמרים פרי עטם של צוותי סורוקה, מרכז רפואי אוניברסיטאי מקבוצת כללית. המרכז הרפואי סורוקה הוא מרכז רפואי מוביל, שמעניק רפואה יוצאת דופן באיכותה לתושבי דרום המדינה, תוך שהוא רואה את המטופל וצרכיו במרכז ומהווה מופת לחינוך ומחקר רפואי. חשיבותו האסטרטגית של המרכז הרפואי סורוקה למדינת ישראל מתבטאת בעיקר בעתות שגרה, אך בולטת שבעתיים במצבי חירום והסלמה ביטחונית, כפי שחווינו בשנים האחרונות: אירועי שבעה באוקטובר בהם טיפלו צוותי סורוקה בהיקף נפגעים חסר תקדים במערכת הבריאות הישראלית. במלחמת חרבות ברזל פונה למרכז הרפואי המספר הגדול ביותר של נפגעי צה"ל עם פציעות קשות, ובמבצע "עם כלביא", פגע בבית החולים טיל בליסטי איראני ששוגר ישירות ללב המרכז הרפואי – אירוע נוסף שאין לו אח ורע במערכת הבריאות הישראלית.

המאמרים המובאים בגיליון זה משקפים את רוחב היריעה של העשייה – מהטיפול בפציעות מורכבות ועד לפריצות דרך בתחומי הגנטיקה, מהתמודדות עם מצבי חירום ועד לטיפולים חדשניים שעשו דרכם מהנגב אל ארבע כנפות תבל.

בעשור האחרון הוקמו בישראל מערכי רפואה משלימה המשולבים במחלקות מיילדותיות במתווה של רפואה משלבת (Integrative obstetrics). פרשת חולה זו מיועדת להעמיק את ההיכרות עם מתאר טיפולי המשותף לצוות מיילדותי ורפואה משלבת, ובו מדווח על יולדת המופנית על ידי האחות במחלקת יולדות לטיפול ברפואה משלבת בעקבות כאב ראש לאחר אלחוש על-קשיתי (אפידורלי).

החולה אושפזה באגף המיילדות והופנתה על ידי האחות האחראית במחלקת יולדות לטיפול ברפואה משלבת יומיים לאחר לידה, בשל כאבי ראש לאחר ניקור הדורה שיוחסו לפעולה זו.

הטיפול מוצג מנקודת מבטן של האחות המפנה, המטופלת, המטפלת במיילדות משלבת והרופאה. פרשת החולה נדונה בהקשר הרחב של תפעול מערכי מיילדות אינטגרטיבית בישראל, ומצביעה על חשיבות התקשורת בין אנשי הצוות המיילדותי. תקשורת זו היא גורם מפתח בהפניה מושכלת לטיפול משלב על בסיס הוריה קלינית ממוקדת, כדוגמת כאב, ולתפיסת טיפול אחודה המתועדת ברשומה הרפואית.  

רקע: רפואה משלבת במתאר אונקולוגי  (Integrative oncology) מקובלת כיום במספר רב של מרכזים אונקולוגיים בישראל ובעולם, לעתים בזיקה לטיפול מקל (palliative care).

מטרות: הכרות עם מתאר טיפולי משותף לצוות גינקו-אונקולוגי, טיפול מקל ואונקולוגיה משלבת. 

שיטות: על בסיס תפיסת מחקר נרטיבית (Narrative-based medicine) נותחה פרשת חולה המשקפת נקודות מבט של שלושה אנשי צוות שטיפלו במטופלת עם סרטן מתקדם.

תוצאות: ו', אישה בשנות החמישים לחייה, חלתה בסרטן השחלה. הצוות המטפל ליווה את ו' במשך כשנתיים מרגע גילוי המחלה ועד מותה. הטיפול מוצג מנקודת מבטם של מטפלת ברפואה משלבת העובדת ביחידה הגינקו-אונקולוגית, הגינקו-אונקולוג והאח המומחה בטיפול מקל.  שלוש נקודות המבט מתייחסות ליעדי הטיפול של האונקולוגיה המשלבת בהתייחס לאיכות מתווכת המאפשרת להתמודד עם אתגרים טיפוליים, לרבות בסוף החיים. 

מסקנות: מתווה קליני משותף לרופא-מנתח ומטפלים בטיפול מקל ומשלב, עשוי לקדם תקשורת עם מטופלת המביעה זיקה לתפיסת בריאות המאתגרת את הצוות הרפואי והסיעודי. ממשק זה עשוי ליצור אגבור (סינרגיה) של תהליך הטיפול על בסיס הגדרה של יעדי הטיפול במשותף עם המטופלת.

הקדמה: "חדשנות בבריאות" היא מושג מפתח בעשורים האחרונים הכוללת חשיבה ועשייה של אנשי מקצוע מתחומים שונים במטרה לקדם את המדע והרפואה, לשפר מרכיבים במכלול הרפואה, לצד החתירה למצוינות, הגשמת משמעות והרצון להטביע חותם מהותי והצלחה עולמית מהותית. מתעצמת התלהבות וסקרנות מחדשנות כדוגמת השימוש בבינה מלאכותית ברפואה והוכחות לתוספת תועלת, במקביל, ניעורו חסמים לאימוץ ויישום מצד הארגון והמשתמשים. בנוסף, יש אתגר כיצד לעודד ולהכשיר חשיבה לחדשנות.

מטרות: מארג של הרצאות ודיונים "סביב שולחן" להעלאת אתגרים בעיסוק בחדשנות בעולם הבריאות תוך חקר המושג חדשנות, ודיון באיזון בין התלהבות וחסמים לעסוק בו, הפוטנציאל מול יכולת היישום, מידת הרצון של פרטים וארגונים להשקיע ולהתמיד בעיסוק בחידושים, וחיפוש הנתיב היעיל לקדמו.

שיטות מחקר: בכנס שנערך בסורוקה בינואר 2025 במסגרת האקדמית "שולחנות מנהלים" של איגוד מנהלי בתי חולים, השתתפו נציגי האיגוד, מנהלי מרכזי חדשנות בבתי חולים ובקופ"ח, נציגי חיל הרפואה, נציגי האקדמיה, התעשייה, המדיה ורופאים לאורך מסלול ההתמחות, מנהלי מחלקות ומנהלי בתי-חולים ממשלתיים ושל קופות-החולים.

תוצאות: הועלו ארבע סוגיות מרכזיות: 1) הגדרת תחומי העיסוק הכלולים ב-"חדשנות ברפואה"; 2) שרטוט המסע המקצועי והחינוך הרפואי-מקצועי משלב לימודי הרפואה ועד הניהול הרפואי הקליני והמערכתי; 3) מקומם של גופים מניעים והפערים החברתיים–גיאוגרפיים; 4) המנופים הנדרשים ליצירת תהודה לאומית ומערכתית.

מסקנות: במאמר זה נסקרו מרחב האתגרים וההזדמנויות בחדשנות בעולם הרפואה והבריאות, המאיר את השיח המקצועי והחברתי בנוגע לפיתוחים חדשניים לסלילת דרכי פעולה לשיפור תהליכים מערכתיים במיתאם לישראל. המוטיבציה להתנעת חדשנות היא יצירת ערך, והערך צריך להיות מותאם לאחד או יותר מהשחקנים במערכת: המטופל, המטפלים, הארגון והמערכת כולה. רוב העוסקים בתחום מאמינים בחדשנות "פתוחה": אימוץ רעיונות ושחקנים מחוץ לארגון להאצת מחקר ופיתוח חדשנות ויצירת ערך לארגון. רשת עמיתים ושיתופי פעולה הם מאיץ חשוב לקידום תהליכי חדשנות: שילוב מהנדסים ואנשי מערכות מידע מניב תועלת והתקדמות. אפיון מעמיק של דרישות "השטח" והצורך העולה ("ביקוש") חשובות יותר מהיצע של רעיונות חדשנים, במיוחד לנוכח התארגנות מערכת הבריאות בעת הזאת.