תוצאת חיפוש

רקע: קיימות עדויות על ירידה בשיעור הפוריות של כ-10% לאחר לידת חתך, בהשוואה ללידה נרתיקית. אולם קיים קושי לקבוע האם ירידה זו נובעת ישירות מן הלידה או שמא מדובר בהימנעות מבחירה מהיריון נוסף, מסיבות שונות. לצורך בחינת ההשפעה של  לידת חתך על הסביבה התוך רחמית ניתן לבדוק תוצאות טיפולי הפריה חוץ-גופית בנשים עם אי-פוריות שניונית, וזאת משום שבקבוצה זו ניתן להניח כי הן מעוניינות בהיריון נוסף, ועצם הטיפול מאפשר להימנע מהשפעה של גורמים אחרים היכולים להביא לירידה בפוריות.

מטרה: הערכת השפעת סוג הלידה על תוצאות טיפול הפריה חוץ-גופית – שיעור לידת חי ושיעור השרשה מצטבר, בנשים עם אבחנה חדשה של אי-פוריות שניונית.

שיטות מחקר: נערך מחקר רטרוספקטיבי שבו נכללו נשים עם אבחנה חדשה של אי פוריות שניונית אשר פנו לטיפול הפריה חוץ-גופית לצורך השגת היריון נוסף במרכז הרפואי מאיר בשנים 2021-2011. נאספו נתונים דמוגרפיים, נתונים על הלידה הקודמת ועל מאפייני ותוצאות הטיפול הנוכחי. קבוצת המחקר חולקה לשתי קבוצות בהתאם לסוג הלידה בהיריון הקודם: קבוצת לידה נרתיקית וקבוצת לידת חתך. גודל המדגם הרצוי הינו 358 נשים בכל קבוצה.

תוצאות: קבוצת המחקר כללה 232 נשים, 169 בקבוצת הלידה הנרתיקית ו-63 בקבוצת לידת החתך. בקבוצת לידת החתך היו יותר נשים עם התוויה לטיפול הפריה חוץ-גופית על רקע גורם חצוצרתי (28.6% לעומת 15.4%, p=0.02) ועם עובי רירית רחם דק יותר, אם כי ללא מובהקות סטטיסטית (9.71 ± 2.20 לעומת 10.28 ± 2.26 מ״מ, p=0.08). ביתר המאפיינים הדמוגרפיים, מאפייני אי הפוריות ומאפייני הטיפול לא נצפו הבדלים בין שתי הקבוצות. לא היו הבדלים בין שתי הקבוצות במספר הביציות שנשאבו, אחוז ההפריות, מאפייני הזרמה, איכות העוברים שהוחזרו לרחם, מספר ההחזרות בכל מטופלת או מספר העוברים שהוחזרו בכל החזרה. לא נצפו הבדלים בשיעור לידות החי המצטבר (22.2% לעומת 19.1%, 0.53p=) או בשיעור ההשרשה המצטבר. רגרסיה רבת-משתנים לא מצאה קשר בין לידת חתך ופגיעה בתוצאות הטיפול.

מסקנה: בעבודה הנוכחית לא מצאנו קשר בין לידת חתך ותוצאות טיפול הפריה חוץ-גופית ירודים בקרב נשים עם אי-פוריות שניונית. יחד עם זאת, מאחר שלא הושג גודל המדגם הרצוי ומאחר שהעבודה רטרוספקטיבית, לא ניתן  להקיש ממסקנותיה על כלל האוכלוסייה.

הקדמה: מטופלים רבים הזקוקים להרדמה והנשמה ביחידה לטיפול נמרץ מקבלים עירוי מתמשך של אופיאטים להקלה על כאב וטשטוש. כאשר מתקדמים בגמילה נשימתית, בעת הפסקת סדציה, עשויים להופיע תסמיני גמילה. על מנת למנוע זאת אנו מתחילים במתן אופיאטים ארוכי-טווח דרך מערכת העיכול או דרך העור, כגון מתדון פומי או מדבקת הפנטניל, ומפחיתים בהדרגה את מינון הפנטניל במדבקה התת-עורית עד להפסקתו.

מטרות: השוואת אירועי אי-שקט בין קבוצה שקיבלה מתדון פומי לעומת קבוצה שקיבלה מדבקת הפנטניל, והשוואת משך האשפוז בטיפול נמרץ, משך ימי ההנשמה והצורך בהגבלה פיזית בין שתי הקבוצות.

שיטות מחקר: איסוף מידע ממערכות מחשוב לגבי המטופלים שהתקבלו ליחידה לטיפול נמרץ בבית החולים מאיר בכפר סבא, ישראל, בשנים 2020-2022, אשר טופלו במתדון או במדבקות פנטניל. נכללו 49 מטופלים שטופלו במתדון ו-50 מטופלים במדבקת פנטניל.

תוצאות: לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות במספר אירועי אי-השקט ובעוצמת אי-השקט במהלך האשפוז. עם זאת, נמצא כי בקבוצת המתדון היה צורך רב יותר, מובהק סטטיסטית, במתן טיפול תרופתי נוסף עקב אי-שקט. לא נמצא הבדל בין הקבוצות בצורך בהגבלה פיזית, במספר ימי ההנשמה בלחץ חיובי או במשך האשפוז.

מסקנות: לא נמצא יתרון לאף אחת מהתרופות במדדים שנבדקו, למעט בצורך בטיפול "הצלה" לאי-שקט, שהיה גבוה יותר בקבוצת המתדון.

דיון: חסרים בספרות לגבי טיפול במדבקות פנטניל בחולי טיפול נמרץ, ולפיכך קשה להשוות זאת לטיפול במתדון בחולים אלה. לא מצאנו כאן יתרון למתדון בקיצור ימי הנשמה ואשפוז או במניעת אי-שקט. בחירת הטיפול תושפע אפוא משיקולים אחרים, כגון דרך המתן הרצויה ותופעות לוואי.

סיכום: בהשוואה בין מתדון פומי ומדבקת פנטניל לצורך הקלה על אי-שקט כחלק מתסמונת של גמילה מאופיאטים, לא נמצא יתרון של אחת מהתרופות על פני האחרת למעט צורך בטיפול "הצלה" לאי-שקט שהיה גבוה יותר בקבוצת המתדון. עם זאת, נדרשות עבודות נוספות על מנת לאשש ממצאים אלה.

הפרעת קשב ופעלתנות-יתר (attention deficit hyperactivity disorder – ADHD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית נפוצה שסיבתה אינה ברורה לחלוטין אך היא קשורה, ככל הנראה, לליקוי בפעילות הדופמינרגית של המוח. פעילות גופנית מוצעת לעיתים כטיפול משלים ל-ADHD בזכות הקשר ההדוק והדו-כיווני בינה לבין המערכת הדופמינרגית. עם זאת, הממצאים לגבי יעילותה של פעילות גופנית לשיפור תסמיני ADHD אינם עקביים. בילדים עם הפרעת קשב ופעלתנות-יתר, מצאנו כי העלייה ברמות הקטכולאמינים, ובעיקר דופמין, כמו גם הפרשת הורמון הגדילה, פחותה בתגובה למאמץ גופני בהשוואה לילדים ללא ADHD. הטיפול במתילפינידט ממתן את הדיכוי בהפרשת הדופמין והורמון הגדילה בתגובה למאמץ גופני ומספק הסבר, ולו חלקי, מדוע הטיפול בתרופות מעוררות (סטימולנטיות) בילדים עם ADHD מאפשר להם גדילה תקינה. התבססות על תגובת הקטכולאמינים והורמון הגדילה למאמץ גופני לצורך אבחון ילדים עם ADHD וקביעת הטיפול בהם מחייבים הערכה במחקרים נוספים.

תקציר כנס החברה האירופית לראומטולוגיה ילדים  לשנת 2025, שהתקיים בהלסינקי בספטמבר 2025, הדגיש את עומק השינוי שעובר תחום הראומטולוגיה בילדים בשנים האחרונות. בעוד שבעבר התמקד הטיפול בעיקר בדיכוי תסמינים דלקתיים, כיום מתבססת הגישה הקלינית על אפיון מולקולרי מדויק, זיהוי אנדוטיפים ביולוגיים ופיתוח טיפולים ממוקדי־מנגנון.

משחר ההיסטוריה צעדו האנושות והטכנולוגיה יד ביד, כאשר עולם הרפואה השכיל לרתום כל פריצת דרך לטובת המין האנושי. לאורך הדורות ראינו כיצד ההתקדמות הטכנולוגית מיתרגמת באופן ישיר לבריאות טובה יותר: הפחתת תחלואה, פיתוח תרופות חדשניות, הקלה על סבל והארכת תוחלת החיים תוך שיפור איכותם. עם זאת, הקידמה מעולם לא הגיעה ללא סיכון. מגילוי האש ועד לשימוש בקרני רנטגן ובאנרגיה גרעינית - כל טכנולוגיה יצרה גם אתגרים חדשים. עולם הרפואה התמודד עמם לאורך השנים תוך נאמנות לצו האתי העליון: "ראשית, אל תזיק" (Primum non nocere”"). בד בבד, המשיך לשאוף לאימוץ כלים מתקדמים שיש בהם כדי לשפר את איכות הטיפול. בעת הזו מתפתחות ומוטמעות במערכת הבריאות מערכות בינה מלאכותית, המשפיעות בין היתר על תהליכי אבחון, קבלת החלטות, ניהול מידע רפואי ותכנון טיפול. אף שהפוטנציאל הגלום בהן משמעותי, יישומן מחייב בחינה זהירה, מקצועית ואתית, והגדרה ברורה של גבולות האחריות והשימוש.

נייר עמדה זה מבקש להציע מסגרת עקרונית לאיזון בין קידום חדשנות רפואית לבין שמירה על עקרונות היסוד של האתיקה הרפואית. הוא מציג שיקולים מרכזיים הנוגעים לאיכות הטיפול, אחריות מקצועית, אוטונומיית המטופל, פרטיות, שקיפות והוגנות. מטרתו לשמש כלי עבודה לרופאים, למפתחים ולאנשי מערכת הבריאות, בבואם לשלב מערכות בינה מלאכותית באופן מושכל, בטוח ואתי.

רקע: צ'אטבוטים של בינה מלאכותית הפכו לכלי זמין עבור שיח בריאותי ופסיכו-חינוכי, אך חוויית שיח ריאליסטית עם "קופסה שחורה" זו עלולה להשפיע על המצב הנפשי, במיוחד באוכלוסיות פגיעות.

מטרה: לסכם ממצאים עדכניים (עד אוגוסט 2025) לגבי תועלת וסיכון בשימוש בצ'אטבוטים בהקשר פסיכיאטרי, עם דגש על מנגנוני סיכון (טשטוש בין מציאות לסימולציה, האנשה של המודל, סיקופנסי או הסכמה עיוורת) והשלכות קליניות.

שיטה: חיפוש ב PubMed לפי מילות המפתח הבאות:  (artificial intelligence, chatbot, LLM, psychosis, delusion, OCD, anxiety, depression, suicide, crisis, sycophancy) והשלמה עם מסמכים טכניים/רגולטוריים. נכללו סקירות, מחקרים, תיאורי מקרה וחומרי מדיניות; נערך סינון לפי רלבנטיות קלינית ועדכניות.

ממצאים: נמצאו עדויות לתועלת קיימת (לדוגמה, ניתוח דיבור לזיהוי מוקדם של פסיכוזה, תכנים פסיכו-חינוכיים) בצד סיכונים, תיאורי מקרה של העצמת דלוזיות אצל פגיעים לפסיכוזה, "לולאות הרגעה" חוזרות ב-OCD, החרפת חרדת בריאות והצפת מידע, תגובתיות לא עקבית ודחיית פנייה לטיפול בדיכאון, וכשלים בזיהוי מצבי חירום אובדניים. סיקופנסי מתואר כמנגנון מתווך מרכזי המאשרר אמירות משתמש במקום לתקנן. רגולטורית, באיחוד האירופי מערכות ייעוד בריאות של AI מסווגות כ"סיכון גבוה". בארה"ב קיימות מסגרות PCCP למכשור תוכנה-רפואי. בישראל מתגבשות הנחיות פרטיות ואתיקה.

מסקנות: יש לשלב גילוי נאות, פיקוח אנושי, גבולות שימוש ומנגנוני חירום, להימנע מאנתרופומורפיזם, למדוד סיקופנסי ולרסנו. צ'אטבוטים יכולים לשמש תוספת מבוקרת – לא תחליף להערכה ולטיפול קליני על ידי מטפל אנושי.

בשנים האחרונות חלה התקדמות דרמטית ביישום בינה מלאכותית ברפואת נשים, מיילדות ופוריות. הבינה המלאכותית, הכוללת שיטות כמו למידת מכונה, למידה עמוקה ומודלי שפה גדולים, משנה את האופן שבו נאספים, מנותחים ומיושמים נתונים קליניים.

תחום עיבוד התמונה, ובעיקר יישומי למידה עמוקה, מאפשר שיפור בזיהוי מומים בעוברים בבדיקות אולטרסאונד (US), סיווג איכות עוברים בטיפולי פוריות, וזיהוי מוקדם של פתולוגיות גינקולוגיות. שילוב מערכות בינה מלאכותית במיומנות הקלינית מביא לשיפור הדיוק האבחנתי, במיוחד בתחומי הדימות והפתולוגיה, תוך הפחתת שיעור תשובות חיוביות כוזבות בממצאי דימות ובבדיקות פתולוגיות. עם זאת, הבינה המלאכותית מהווה כלי מסייע בלבד, ואינה מחליפה את שיקול הדעת הרפואי או את הסטנדרטים האבחנתיים המקובלים.

במקביל, פיתוח מודלים מבוססי למידת מכונה מאפשר חיזוי סיבוכי היריון, הצלחת טיפולים אונקולוגיים בגינקולוגיה ועוד. יתרונם של מודלים אלו מקורו ביכולת להסביר את תהליך קבלת ההחלטות, דבר המגביר את היתכנות הטמעתם הקלינית.

מודלי שפה גדולים תורמים לניתוח תיקים רפואיים, לסיכום מחקרים ולסיוע בהחלטות קליניות, אם כי קיימות מגבלות בשימוש בשפות שאינן אנגלית. טכנולוגיות מציאות רבודה מציעות אפשרויות חדשות לשיפור חוויית המטופלת, בהפחתת כאב וחרדה בפרוצדורות רפואיות.

למרות הפוטנציאל הרב בתחום זה, קיימים עדיין אתגרים משמעותיים בהטמעת בינה מלאכותית ברפואה, לרבות סוגיות של פרטיות ואבטחת מידע, בעיות דיוק ואמינות המודלים, והצורך בהסדרה רגולטורית מותאמת. מדינת ישראל, בזכות מערכת בריאות מתקדמת אך עמוסה ושיעורי ילודה גבוהים, ניצבת בעמדה ייחודית להובלת התחום ברמה העולמית. חקר היכולות והמגבלות של הכלים החדשים יאפשר יישום מושכל, בטוח ויעיל, תוך קידום רפואת נשים מותאמת אישית ושיפור ניצול משאבי הבריאות הציבוריים. מטרת סקירה זו היא לבחון את האופן שבו מוטמעים כלים מבוססי בינה מלאכותית ברפואת נשים, מיילדות ופוריות יחד עם האתגרים הצפויים כתוצאה משינויים אלו.

רקע: אנשים הסובלים מקיהיון (דמנציה) מתקדם בדרך כלל מפתחים קשיים באכילה. ההמלצה היא להאכלה ידנית זהירה, אך זה לא תמיד ישים. מחקרים שנועדו להעריך את היעילות של האכלה באמצעות צינור הזנה לא הראו יתרון מובהק, אך קיימות הטיות משמעותיות במחקרים אלו, המערערות את תקפות ממצאיהם.

מטרות: השוואה בין תוצאות ההאכלה בדרך פומית לבין תוצאות ההאכלה באמצעות צינור הזנה בקרב חולים הסובלים מקיהיון מתקדם בשנה האחרונה לחייהם.

שיטות: בוצע ניתוח רטרוספקטיבי של נתוני תיקים רפואיים של מטופלים עם קיהיון מתקדם שנפטרו במחלקות הפנימיות והגריאטריות במרכז הרפואי שערי צדק בשנת 2022. קבוצת המחקר כללה מטופלים עם הזנה באמצעות צינור גסטרוסטומיה אנדוסקופית דרך העור, בעוד שקבוצת הביקורת כללה מטופלים עם הזנה פומית. בוצעה השוואה בין הנתונים הדמוגרפיים, תחלואות נוספות, אשפוזים, ימי אשפוז, דלקת ריאות כתוצאה משאיפה, פצעי לחץ ורמות אלבומין. 

תוצאות: נכללו סך הכול 199 חולים הסובלים מקיהיון  מתקדם. שלושים וחמישה חולים הוזנו באמצעות גסטרוסטומיה אנדוסקופית דרך העור לפני האשפוז האחרון, ו-164 חולים אכלו בדרך פומית. מספר האשפוזים וימי האשפוז היו גבוהים משמעותית בקבוצת המחקר לעומת קבוצת הביקורת (4 לעומת 2, , p<0.001  ו-27 לעומת 15,  p=0.01, בהתאמה). לא נמצאו הבדלים בשכיחות פצעי הלחץ או בחומרתם בהשוואה בין הקבוצות. בבדיקת הנתון של משך האשפוז כגורם בלתי תלוי נמצא, כי מטופלים עם אשפוזים ארוכים יותר (מעל 17 ימי אשפוז בשנה) היו עם יותר אבחנות נשימתיות, יותר פצעי לחץ ופצעים בדרגות חומרה גבוהות יותר.

מסקנה: המחקר הראה כי חולים עם הזנה באמצעות גסטרוסטומיה אנדוסקופית דרך העור  חוו יותר אשפוזים ומשך אשפוזים ארוך יותר בהשוואה לחולים שניזונו בדרך פומית. לא נמצא קשר בין הזנת צינור לאירועי דלקת ריאות, שיאופים (אספירציות) או מספר פצעי הלחץ ודרגתם. מטופלים עם קיהיון מתקדם ששהו יותר ימים בשנה האחרונה לחיים באשפוז היו עם סיכוי גבוה יותר להזנה בגסטרוסטומיה אנדוסקופית דרך העור, ובסיכוי גבוה יותר לפתח פצעי לחץ ודלקת ריאות שאיפתית.

רקע: כאשר מוגדר שלב שני מוארך בלידה, האפשרויות הן המשך ניסיון לידה לדנית (נרתיקית), יילוד מכשירני או ניתוח קיסרי. קיים רצון לאזן בין הגדלת הסיכוי ללידה לדנית להפחתת הסיכונים לתחלואה ותמותה בקרב האם והילוד: מחד גיסא, ככל שנמתין יותר, הסיכוי ללידה לדנית יגדל, ואתו יפחת הסיכוי ללידה קיסרית וסיבוכיה. מאידך גיסא, המתנה זו מאריכה את השלב השני אף יותר, וכך מעלה את שיעור הסיבוכים. החשש הוא שככל שניתן לאישה זמן ממושך יותר לנסות וללדת בלידה לדנית נעלה את שיעור הסיבוכים במידה והאישה לא תצליח להשלים את הלידה ותזדקק בסופו של דבר לניתוח קיסרי. אחד הסיבוכים העיקריים של ניתוח קיסרי הוא דימום מוגבר.

מטרה: לבחון את הקשר בין משך השלב השני בלידה ראשונה לבין דימום מוגבר לפי סוג הלידה.

שיטות: בוצע מחקר קוהורט רטרוספקטיבי שכלל את כלל הנשים שילדו בלידה ראשונה – לדנית (נרתיקית), מכשירנית או קיסרית, בשבועות 42-37 בשערי צדק בשנים 2025-2021. הוחרגו לידות תאומים, לידות במצג פתולוגי, לידות קיסריות לאחר כישלון ואקום ולידות עם מוות פרינטלי. המשתתפות חולקו לקבוצות לפי סוג הלידה ומשך השלב השני (מעל ומתחת ל־3 שעות). בין הקבוצות הושוו תוצאים אימהיים וילודיים עבור כל סוג לידה בנפרד.

תוצאות: נכללו במחקר 77,639 נשים שענו על הקריטריונים להכללה וההחרגה. למרות ששלב שני מוארך נמצא משפיע על שיעור הדימום המוגבר בקרב נשים שילדו בלידות לדניות ומכשירניות, שלב שני מוארך לא נמצא משפיע על שיעור הדימום בקרב נשים שילדו בלידה קיסרית, וכן לא נמצא קשור לסיבוכים ניתוחיים במהלך הלידה הקיסרית, כגון הרחבה של החתך הניתוחי או משך ניתוח ממושך. בנוסף, נמצא כי שלב שני מוארך משפיע על מספר תוצאים אימהיים וילודיים נוספים, בעיקר בקרב לידות לדניות ומכשירניות.

מסקנות: על פי הנתונים שבידינו נראה כי מבחינת הסיכונים בניתוח קיסרי, כל עוד אין התוויה רפואית אחרת לסיום הלידה, ניתן לאפשר שלב שני מוארך יותר ובכך לתת ללידה לדנית להגיע לידי מיצוי. עבודה זו ועבודות נוספות בעתיד יוכלו לסייע במציאת נקודת הזמן הקריטית בלידה עם שלב שני מוארך, שממנה כדאי לעבור לביצוע לידה קיסרית. ידע זה יוכל לשמש לקביעת הנחיות קליניות הנוגעות לקבלת החלטות בלידה עם שלב שני מוארך ובכך לשפר את הטיפול והתוצאות בתחום.

מאמר זה סוקר את החידושים האחרונים בתחומים השונים של הקרדיולוגיה כפי שהם באים לידי ביטוי בעבודתנו היום-יומית. בתחום היחידות לטיפול נמרץ – הניטור המקובל ביחידות טיפול נמרץ הועשר בשנים האחרונות באלגוריתמים מבוססי אינטליגנציה מלאכותית המשלבים מידע ממקורות שונים במערכות הניטור של החולה. בנוסף, התחיל להיכנס השימוש ברובוטים לטיפול וניטור בחולים. השימוש במערכות תמיכה המודינמיות הפך להיות חלק משגרת הטיפול ביחידות טיפול נמרץ לב. בתחום הצנתורים, בולטת הזדקנות האוכלוסייה עם ביצוע פעולות פולשניות בקשישים מופלגים, כולל השתלת מסתם ותין (אאורטלי) בצנתור, תיקונים מלעוריים של מסתמים והתערבויות כליליות בעורקים מסוידים מאוד, המחייבים ציוד מיוחד לטיפול בהסתיידויות קשות. במקביל, הולכת וגדלה המגמה של שימוש בתיקונים בעיקר מסוג CLIP במסתמים דו-צניפיים (דו-צניפיים) ולאחרונה גם במחלות המסתם התלת-צניפי (טריקוספידלי).

לתחום הפרעות הקצב הוכנסו לאחרונה צורות אנרגיה חדשות, פחות מזיקות לשימוש באבלציה של הפרעות קצב. פריצת דרך נוספת שנמצאת כבר היום ביישום נרחב היא שיטת קיצוב שמפעילה ישירות את מערכת ההולכה הטבעית של הלב במקום לעקוף אותה, ובצורה זו מקטינה את הנזק שגורם הקיצוב להתכווצות הלב לאורך שנים. התקדמות רבה חלה גם בתחום השתלת קוצבים זעירים ללא אלקטרודות, המושתלים ישירות אל תוך הלב בגישה פמורלית.

בתחום האקו, עלו בשנים האחרונות טכנולוגיות המאפשרות בדיקת דימות תלת-ממדית וכן הדמיית STRAIN שמגבירה את הרגישות לאבחון מצבים ספציפיים. במקביל, חלה פריצת דרך בדימות CT עם הופעת מצלמות המשתמשות ב-Photon Counting, המשפרות דרמטית את איכות התמונה.

בתחום אי ספיקת הלב, בולטת המגמה של השימוש בלב מלאכותי (LVAD) כאמצעי המגשר חולים קשים ומאפשר להם להגיע להשתלת לב או אף לשיפור שמאפשר חיים תקינים עם LVDA (שיטת ה-Destination). הקרדיולוגיה היא תחום טכנולוגי המתקדם במהירות, והבאנו במאמרנו זה רק נגיעה מן החידושים  האחרונים בתחום.

שמירה על רמה מדעית נאותה של כתבי-יד על ידי עורכים של כתבי-עת וספרים מחייבת קיום מערך מכובד של סיקור עמיתים. מצד שני, שמירה על תהליך סיקור עמיתים קפדני מאפשרת להוציא לאור פרסומים מדעיים איכותיים ואמינים. כל אלו מציבים אתגר משמעותי עבור חוקרים, כותבים ועורכים, במיוחד לנוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות והטמעת כלים של בינה מלאכותית בסביבה המדעית. לצד זאת, הולכת וגוברת תופעה של קידום פרסום של מאמרים מזויפים על ידי גופים לא חוקיים. תהליכים אלו מעודדים בשנים האחרונות מחקר מדעי רב בתחומים אלו.

אחת הבימות העיקריות להצגה ולדיון בנושאים אלו היא ״הקונגרס הבינלאומי לסיקור עמיתים ולפרסום מדעי״

(International Congress on Peer Review and Scientific Publication) .

בפרסום זה נסכם את עיקרי המחקר שנערך בשנים האחרונות בתחומים אלו, בהסתמך בעיקר על החומר החדשני שהוצג בכנס.

בינה מלאכותית (Artificial Intelligence – AI) היא מהפכה ברפואה בכלל ובתחום הדימות הרפואי בפרט. מערכות מבוססות בינה מלאכותית מסוגלות לנתח כמויות מידע גדולות, לזהות דפוסים מורכבים ולהתמודד עם אתגרים אבחנתיים. תחום הדימות היה בין הראשונים לאמץ טכנולוגיות אלו, עם יישומים מוכחים בקרדיולוגיה, אונקולוגיה ודימות מיילדותי.

במיילדות, שבה מתבצעות בדיקות על-שמע תכופות לאורך ההיריון והלידה, לבינה מלאכותית פוטנציאל משמעותי לאוטומציה של תהליכי מדידה והפחתת התלות במיומנות המבצע, עם מודלים קיימים לזיהוי מישורים אנטומיים תקניים ולמדידה של מדדים כמו ביומטריה עוברית, שקיפות עורפית, אורך צוואר הרחם ונפח מי שפיר.

בתחום העל-שמע של חיץ הנקבים (טראנס-פרינאלי) בלידה, מדדים כמו זווית ההתקדמות (Angle of Progression), מרחק ראש-חיץ (Head Perineum Distance) ומנח ראש העובר באגן (Position) הוכחו במספר מחקרים כבעלי ערך מנבא להצלחת לידה נרתיקית ולמשך הזמן עד הלידה. מספר עבודות הדגימו כי בדיקת על-שמע של מדדים אלו עולה בדיוקה על בדיקה לדנית (נרתיקית), אך כבכל בדיקת דימות, גם מדדים אלו כפופים לניסיון הבודק.

לאחרונה דווח על ניסיונות לפיתוח כלים מבוססי בינה מלאכותית למדידה אוטומטית של מדדים אלו. בישראל פותח לראשונה במרכז הרפואי קפלן אלגוריתם המבצע ניתוח אוטומטי מלא של סריקות על-שמע של חיץ הנקבים במהלך הלידה, תוך זיהוי החתך האופטימלי ומדידת זווית ההתקדמות, עם תוצאות ראשוניות מבטיחות.

שימוש מושכל ואתי של בינה מלאכותית בדימות בלידה עשוי לשפר את הדיוק הקליני, להפחית התערבויות מיותרות ולקדם טיפול מותאם אישית תחת סטנדרטים אחידים בחדר הלידה.

בעשור האחרון הוקמו בישראל מערכי רפואה משלימה המשולבים במחלקות מיילדותיות במתווה של רפואה משלבת (Integrative obstetrics). פרשת חולה זו מיועדת להעמיק את ההיכרות עם מתאר טיפולי המשותף לצוות מיילדותי ורפואה משלבת, ובו מדווח על יולדת המופנית על ידי האחות במחלקת יולדות לטיפול ברפואה משלבת בעקבות כאב ראש לאחר אלחוש על-קשיתי (אפידורלי).

החולה אושפזה באגף המיילדות והופנתה על ידי האחות האחראית במחלקת יולדות לטיפול ברפואה משלבת יומיים לאחר לידה, בשל כאבי ראש לאחר ניקור הדורה שיוחסו לפעולה זו.

הטיפול מוצג מנקודת מבטן של האחות המפנה, המטופלת, המטפלת במיילדות משלבת והרופאה. פרשת החולה נדונה בהקשר הרחב של תפעול מערכי מיילדות אינטגרטיבית בישראל, ומצביעה על חשיבות התקשורת בין אנשי הצוות המיילדותי. תקשורת זו היא גורם מפתח בהפניה מושכלת לטיפול משלב על בסיס הוריה קלינית ממוקדת, כדוגמת כאב, ולתפיסת טיפול אחודה המתועדת ברשומה הרפואית.  

במאמר זה מוצגת פרשת חולה בגיל המעבר, שלאחר החייאת לב ריאה חובר למכונת לב-ריאה במתכונת חיבור של וריד-עורק (ECMO VA) עם התייצבות המודינמית. לנוכח ערך המוגלובין נמוך ובקשת המשפחה לעירוי דם, נערכה סקירת ספרות ממוקדת במטרה לבחון את ההתאמה למתן עירוי דם במצב זה. במקביל, בוצעה סקירה במודל השפה צ׳ט ג׳י פי טי (ChatGPT) בתצורתו ככלי חקר-העומק (Deep Research), במטרה להעריך את יכולתו לספק מענה לשאלות קליניות מורכבות ודחופות, תוך דיון ביתרונותיו ובמגבלותיו. המקרה שימש בסיס לדיון רחב בשילוב בינה מלאכותית בקבלת החלטות רפואיות, בסכנות שבהטיית אוטומציה, ובשינוי  תפקיד הרופא בעידן בו המידע נשלף על ידי אלגוריתם, אך ההכרעה נותרת בידי האדם.

התסמונת המכונה פיברומיאלגיה מוגדרת ככאב מפושט מתמשך, הקשור בהפרעות שינה, עייפות מתמשכת, ירידה בתפקוד הקוגניטיבי, ירידה בתפקוד הזיכרון המילולי ותסמינים גופניים ורגשיים אחרים. התסמינים הפסיכולוגיים כוללים הפרעות במצב הרוח, חרדה ודיכאון. פעילות גופנית יכולה להיחשב ככלי לא תרופתי בטוח ויעיל כדי להקל על תסמיני המחלה, הגופניים והפסיכולוגיים. פעילות גופנית הכוללת התעמלות אירובית (הליכה, שחייה, ריקוד), אימון התנגדות/כוח, שילוב של השניים, וטכניקות של גמישות וטכניקות של "מוח-גוף" (יוגה, פילטיס) הוכחה במחקרים שונים כיעילה ומשפרת תסמיני כאב, הפרעות שינה, עייפות, מצב רוח ואיכות חיים. כקו מנחה כללי, כל תכנית פעילות גופנית ללוקים בפיברומיאלגיה צריכה להיות הדרגתית, עם התחלה בעצימות נמוכה ותרגול קצר יותר, והגברה הדרגתית כדי למנוע פרישה ופציעות ותשישות. בנוסף, פרוטוקול פעילות הגופנית כהתערבות במחלה צריך להיות מותאם לכל מטופל, עם התחשבות בכושרו, בתסמיניו, ברמת הכאב, מגבלות גופניות, העדפות אישיות, מטרות הפעילות, וחסמים חברתיים-כלכליים. מומלץ שתכנית הפעילות הגופנית תארך 12-8 שבועות לפחות, כדי להביא לשיפור וליצור הרגלים בריאים. מומלץ לתרגל 3-2 פעמים בשבוע ושכל תרגול יארך 50-40 דקות. מומלץ לשלב בין פעילויות שונות הכוללות פעילות אירובית, אימון כוח, גמישות, פעילות משולבת/ריפוי בתנועה הכולל שיווי משקל, תרגול בעצימות נמוכה, מתיחות ונשימות כדוגמת פילטיס, יוגה או טאי-צ'י.