תוצאת חיפוש

שאול לב-רן¹, אורי ניצן²

¹המרכז לבריאות הנפש שלוותה, הוד השרון, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב, ²המרכז לבריאות הנפש שלוותה, הוד השרון

התנהגויות הפוגעות בבריאות ודבקות נמוכה בטיפול תרופתי תורמות באופן משמעותי להגברת תדירות אשפוזים, תחלואה ותמותה. ארגוני בריאות מובילים בעולם משקיעים מאמץ רב במציאת אסטרטגיות יעילות לצורך ההתמודדות עם בעיות אלה, והגישה המוטיבציונית (Motivational interviewing) היא גישה מבוססת ראיות, שנועדה לגייס חולים לדבקות בטיפול למצבים בריאותיים רבים ולאימוץ אורח חיים בריא. הגישה ממוקדת חולה, ומבוססת על עקרונות של שיתוף פעולה, הכרה באוטונומיה של החולה והפקת תכנים בראש ובראשונה מהחולה. נמצא, כי ככל שהחולה מבטא יותר מחויבות כלפי תוכנית הטיפול, כך גדל הסיכוי לשינוי התנהגותי בפועל. על כן, הגישה כוללת טכניקות הניתנות ללמידה, אשר מסייעות לחולה לדבר בעד יתרונות הטיפול ואימוץ אורח חיים בריא יותר. בכך ניתן לסייע בשינוי אורח חייהם של חולים ובשיפור בריאותם, ולתרום למקצועיות ולתחושת הסיפוק של הרופא מעבודתו.

איתמר בושרי בוצר, שחר שפירא, אריאל אורן, ערן אביבי, משה פריטש (פרי)

המערך לאורתופדיה, היחידה לכירורגיה של הכתף, מרכז רפואי שיבא, תל השומר

תלונה על כאב בכתף שכיחה מאוד: 20% בקירוב מהאוכלוסייה סובלים מכאבים בכתף במהלך חייהם. למרות שכיום קיימות בדיקות דימות מתקדמות יותר, צילום הרנטגן הוא בדיקת הדימות הראשונה שיש לבצע כחלק מבירור כל כאב בכתף. בשנים האחרונות, עם העלייה בזמינות בדיקת העל שמע (Ultrasound), נראה שזו הפכה להיות אחת מבדיקות הקו הראשון בבירור דימותי של הכתף. לעיתים קרובות אף מבוצעת בדיקת על שמע של הכתף ללא ביצוע צילום רנטגן. בהמשך לאותה המגמה, לא מעט חולים מופנים על ידי רופא המשפחה או האורתופד בקהילה לבדיקת מומחה כתף, ללא ביצוע צילום רנטגן של הכתף.

גורמים רבים יכולים לגרום לכאב בכתף: קרעי השרוול המסובב, הסתיידות בתוך הגידים, כתף נוקשה, צביטה תת אקרומיאלית, תהליכים תופסי מקום, שינויים ניוונים, מחלות דלקת מפרקים שגרונתית (Rheumatoid arthritis) ועוד. מטרתנו בסקירה זו היא להראות את חשיבות צילום הרנטגן בתהליך האבחון של פגיעות שונות בכתפיים, במטרה לעודד שימוש בכלי בסיסי זה. בנוסף, נסקרות במאמר פגיעות הכתף השונות וההסתמנות הרנטגנית של כל אחת מהן.

יניב קרן^1,2, אורן פלדמן³, מיכאל סודרי², מרק אידלמן¹

¹היחידה לאורתופדית ילדים, הקמפוס לבריאות האדם, בית חולים רמב"ם, חיפה,²מחלקת אורתופדיה א', הקמפוס לבריאות האדם, בית חולים  רמב"ם, חיפה, ³מחלקת ילדים ב', בית חולים מאייר, בית חולים רמב"ם, חיפה

דקירה מקוצי קיפוד ים יכולה לגרום לפציעה קלה וזניחה, אולם יכולה לגרום גם לדלקת כרונית של קרום המפרק (Synovitis), עם תחלואה ארוכת טווח. השכיחות של בעלי חיים ימיים אלו במים הרדודים לאורך קו החוף טומנת בחובה את הפוטנציאל לפציעה בגפיים, בייחוד בכפות הידיים והרגליים, ובברכיים. טיפול מוקדם הוא המפתח למניעת ההשלכות לעתיד של הפציעה.

במאמר זה אנו סוקרים את הספרות בנוגע לפציעות אלו, ומדווחים על פרשת חולה, מתבגר, עם דלקת כרונית של נוזל המפרק, שנותח שנתיים לאחר הפציעה, עם היעלמות מלאה של התסמינים.

גדי סגל¹, ניקי ליברמן², שמואל קלנג², נאוה זיגלמן-דניאלי³, ענת בית-אור³, ברוך קליין⁴, ליאור שושן-גוטמן⁵

¹מחלקה פנימית ט', מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב, ²שירותי בריאות כללית, ³מכבי שירותי בריאות, ⁴מרכז רפואי מאיר, שירותי בריאות כללית, ⁵אונקוטסט – טבע, אדבנטסט

מחבר מכותב:

גדי סגל

מחלקה פנימית ט', מרכז רפואי סוראסקי, איכילוב, תל אביב

דוא"ל: [email protected]

הצהרת ניגוד עניינים: ד"ר גדי סגל הוא המנהל הרפואי של חברת מדידקטיק בע"מ, המעניקה שירותי ייעוץ לחברת טבע ובכלל זה גם ליחידת הדיאגנוסטיקה אונקוטסט-אדבנטסט טבע.

רקע: מוטציות משפעלות באונקוגן K-RAS ניתנות לאיתור בשיעור גבוה מכלל השאתות האקראיות (Sporadic tumors) של הכרכשת. קיום המוטציות הללו מאפשר לתא הממאיר להתרבות באופן שאינו תלוי בגירוי חיצוני, על ידי גורמי גדילה המשפעלים קולטנים ממברניים. לכן, תרופות ביולוגיות כדוגמת Cetuximab, המנטרלות את פעילות הקולטן הממברני של גורם הגדילה האפידרמי EGFR אינן יעילות כאשר קיימת מוטציה משפעלת של האונקוגן K-RAS.

מטרות: כימות ואפיון המוטציות המשפעלות של האונקוגן K-RAS במדגם גדול של דגימות רקמה שנלקחו משאתות אקראיות בכרכשת בקרב אוכלוסיית ישראל.  

שיטות: ניתוח תוצאות השימוש בערכה לזיהוי ישיר של מוטציות ידועות מראש באונקוגן K-RAS ב-419 דגימות רקמה שהועברו ליחידת האבחון של טבע ישראל, אונקוטסט-אדבנטסט, במהלך השנים 2009-2007.

תוצאות: שימוש בערכת בדיקה ישירה למוטציות ידועות (Therascreen: K-ras Mutation Kit) העלה שיעור כולל של 44.8% מוטציות בשאתות אקראיות של הכרכשת באוכלוסיית ישראל. מרבית המוטציות הללו (82.4%) ממוקמות בקודון 12 ומיעוטן בקודון 13. תוצאות אלה מצויות במיתאם עם פרסומים מסדרות מודרניות באוכלוסיות ממדינות שונות.

אורי נץ¹, צבי פרי², ענת חורב³, סולי מזרחי¹

¹מחלקה כירורגית א', בית החולים האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע, ²המרכז לחינוך רפואי, אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע, ³המחלקה הנוירולוגית, בית החולים האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

מטרה: חלק מאירוע המוח (Stroke) מתרחשים בין כותלי בית חולים. האירוע מתרחש לעיתים במחלקה שאיננה מתמקצעת בטיפול באירועים מסוג זה. מטרתנו בעבודה זו  היא להגביר את המודעות לניהול מיטבי של אירועי מוח חדים (Acute strokes) במחלקה שאינה ייעודית לכך.

שיטות: מדווח במאמרנו על פרשת חולה שלקה באירוע מוח חד במחלקה לכירורגיה כללית. על ידי תיאור פרשת חולה זה, מתאפשר לנתח את המלצות ה-AHA לטיפול באירוע מוח חד, תוך התייחסות לקושי בזיהוי וטיפול באירוע המתרחש בין כותלי בית חולים, ומתן המלצות לטיפול באירועים דומים. החולה אושפז במחלקה לכירורגיה בעקבות מורסה באזור פי הטבעת, לאחר שהתלונן על חולשת צד פתאומית.  התקבלה במחלקה החלטה על ביצוע בדיקות סקר להערכת האפשרות של אירוע מוח חד. במבחן אירוע מוח טרום בית חולים של סינסינטי נמצאה בדיקה 'חיובית', ובמבחן סקר טרום בית חולים לזיהוי אירוע מוח של לוס אנג'לס (LAPSS) – נמצאה בדיקה 'חיובית'. לנוכח הממצאים בבדיקות שצוינו לעיל, התקבלה ההחלטה להתייחס למצבו של החולה כאל אירוע מוח חד. מבוצעות טומוגרפיה מחשבית (CT) ובדיקת נוירולוג מיד אחריה, והחולה מקבל טיפול ממס קרישים (תרומבוליטי) כשעה וחצי מהופעת הסימנים. לאחר חמישה ימים במחלקה הנוירולוגית, שוחרר החולה לביתו עם נזק שאריתי קטן.

דיון ומסקנות: על מנת לתת טיפול מיטבי לחולים הלוקים באירוע מוח חד בין כותלי בית חולים, יש להתמקד בנושאים הבאים: (1) הצוות המטפל אחראי להיות קשוב לסימנים היכולים לרמז על אירוע כזה, (2) שתי בדיקות סקר עיקריות המומלצות היום כסיוע לאיתור חולים בעלי סבירות גבוהה לאירוע מוח הן: א. מבחן אירוע מוח (Stroke) טרום בית חולים של סינסינטי, מבחן סקר טרום בית חולים לזיהוי אירוע מוח של לוס אנג'לס (LAPSS). בדיקות סקר אלו יכולות להבנתנו להתאים גם להערכת חולה המאושפז בבית חולים, (3) כאשר בדיקות הסקר 'חיוביות', יש לעשות מאמץ גדול כדי להכניס את החולה למסלול 'מהיר' הכולל טומוגרפיה מחשבית (CT) המוח ובדיקת נוירולוג, שיאפשרו בסופו קבלת טיפול ממס קרישים לחולים המתאימים, בפרקי זמן קצרים ועם התועלת המרבית.

אורי ניצן¹, שאולי לב-רן^1,2, שמואל פניג^1,2

¹המרכז לבריאות הנפש שלוותה, ²הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

התנאים שבהם ניתן להעניק טיפול רפואי לאדם ללא הסכמתו, מוסדרים בחוק טיפול בחולי נפש התשנ"א-1991 ובחוק זכויות החולה התשנ"ו-1996. הניסיון הקליני מלמד, שהחוק אינו נותן מענה מיטבי כאשר מטופל מתנגד באופן פעיל לקבלת טיפול חירום בבית חולים כללי. לא אחת הרופא עומד נבוך מול המטופל ו/או בני משפחתו, מבלי שיוכל ליישם באופן מושכל את החוק, או לחלופין, ליישם את החוק ברמה הקונקרטית.

במאמר זה אנו סוקרים את מערך החוקים שלפיו פועלים הרופאים בכלל ופסיכיאטרים בפרט, בבואם להחליט על טיפול בחולה בניגוד לרצונו במתאר של בית חולים כללי. נתאר מקרה קליני המעלה שאלות מהותיות באשר לחוק הקיים, ונדון בו ובמקרים מורכבים אחרים שבהם נשקל מתן טיפול בכפייה לאדם שאינו לוקה 'במחלת נפש'. כמו כן, נציע דרכים לייעל את ההתמודדות עם מצבים מורכבים אלה – הן במישור העבודה הקלינית והן במישור המשפטי.

אורי ויזל¹, יוסף קלאוזנר¹, דרור סופר¹, עודד סולד^2,1

¹חטיבה כירורגית ב', מרכז רפואי סוראסקי, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ²היחידה לטיפול נמרץ כירורגי, מרכז רפואי סוראסקי, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

דליריום (בלבול חד) בחולה שנותח הוא תופעה שכיחה ביותר עם היארעות של 74%-37% בסדרות שונות. התופעה שכיחה בעיקר באוכלוסיית הקשישים, המהווה נתח נכבד מהמנותחים בשנים האחרונות, וככל שהרפואה תתקדם, כך תתפוס אוכלוסייה זו יותר ויותר מקום במחלקות הכירורגיות וביחידות לטיפול נמרץ. דליריום, בניגוד למקובל  עד כה, אינו תופעה ייחודית לאוכלוסיית הקשישים. פצועי טראומה ומנותחים צעירים מפתחים דליריום אף הם, אומנם בהיארעות פחותה, אך לא מבוטלת, ביחידות לטיפול נמרץ השונות ולאחר ניתוחים מורכבים. דליריום מהווה סיבוך בתר-ניתוחי, ומיוחסות לו בעיות קצרות וארוכות טווח. בעבודות האחרונות שנערכו נמצא, כי דליריום מהווה סמן להתפתחות שיטיון (דמנציה) בשיעור הגבוה פי שלושה בקבוצות חולים מנותחים. בנוסף למשמעות הרפואית, דליריום מהווה גם מעמסה כלכלית ואשפוזית נכבדת הן ביחידות טיפול נמרץ והן במחלקות הכירורגיות השונות. רוב החולים שפיתחו דליריום ומשוחררים מבית החולים, מגיעים למוסדות אשפוז שונים להחלמה ולשיקום, ועובדה זו מהווה מעמסה נוספת על מערכת הבריאות. דליריום ביחידות לטיפול נמרץ, שעד לאחרונה הוגדר כתופעה בלתי נפרדת מהשהייה ביחידה לטיפול נמרץ (ICU psychosis), פסק להיות בעיה ייחודית לטיפול נמרץ, והאבחון והטיפול בו מחלחלים גם למחלקות הכירורגיות השונות. לנוכח המשמעות הכבדה של דליריום הן רפואית והן כלכלית, פותחו במהלך השנים כלים פשוטים לאבחון דליריום לצד מיטת החולה. חשיבות האבחון המוקדם עולה שבעתיים כאשר באבחנה המבדלת של דליריום מופיעים סיבוכי ניתוחים ברי טיפול (הפיכים), ואז הדליריום מהווה סמן ראשון לסיבוך במצבו של החולה. בסקירה זו ננסה לשפוך אור על תופעת הדליריום בחולים לאחר ניתוח, ונעמוד על כלי האבחון וההמלצות העדכניות לתופעה.

מודי משגב, אורי מרטינוביץ*

המרכז הלאומי להמופיליה ומכון הקרישה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

*יועץ קרפ"ר בנושא המוסטזיס וחבר ועדת ההיגוי למחקר של צבא היבשה האמריקאי בנושא טיפול בדימומים

דימום נרחב הוא מהגורמים העיקריים לתמותה בעקבות חבלה צבאית ואזרחית, והגורם העיקרי הניתן לטיפול יעיל. התהליך שמתחיל כ' דמם בניתוח', הנגרם עקב פגיעה בכלי דם גדולים, מתפתח במהרה להפרעת קרישה מורכבת, הגורמת להאצת הדמם בניתוח ולדימום מפושט מכלי דם קטנים (דמם קואגולופתי). הפרעת הקרישה מופיעה תוך דקות מהפציעה, חומרתה נמצאת ביחס ישיר לחומרת הפציעה, והיא גורם עצמאי המנבא תמותה. השינויים במערכת הקרישה מורכבים, בעקבות הפציעה מתחילה צריכה מהירה מאוד של גורמי קרישה וטסיות דם, יחד עם פגיעה בתפקודם ובמקרים רבים גם הפעלה מואצת של המערכת ממסת הקרישים (הפיברינוליטית). מן הראוי לזכור, כי תפקודי הקרישה הבסיסיים אינם מספיקים כדי לתת תמונה מלאה של הפתופיזיולוגיה. 

עירוי נרחב של נוזלים ומנות דם עלול לגרום דילול נוסף של חלבוני הקרישה וטסיות הדם. יתרה מזאת, טיפול בקולואידים כדוגמת עמילן (HES) עלול לגרום לפגיעה ישירה בתפקוד טסיות הדם ובחוזק הקריש. הפגיעה במערכת הקרישה מוחמרת עוד יותר בנוכחות חמצת מטבולית ותת-חום (Hypothermia) – שניהם מצבים שכיחים בפצועים קשה.

התקדמות משמעותית חלה בטיפול עם ההבנה שההפרעה בתפקודי הקרישה איננה תולדה של קרישה תוך-כלית מפושטת (Disseminated Intravascular Coagulation-DIC). בניסויים במודל טראומה בחזירים שנערכו לראשונה בישראל בסוף שנות התשעים – מיזם משותף לצה"ל וצבא ארה"ב – לא נמצאה עדות היסטופתולוגית לקרישה תוך-כלית מפושטת, גם לא לאחר מתן פקטור 7 במינונים גבוהים. תוצאות דומות דווחו בהמשך על ידי חוקרים אחרים שחזרו על הניסויים בדגמים שונים של חבלה קשה. מורכבות הפרעת הקרישה והחשיבות שבתיקונה הביאו לפיתוח תפיסה של 'החייאה קרישתית' (Hemostatic resuscitation(, הכוללת עיכוב מוקדם של המערכת ממסת הקרישים, דגש על החזר נמרץ ומוקדם של גורמי קרישה (יותר פלסמה, קריופרציפיטט וטסיות דם), תיקון חמצת ותת-חום, ומתן פקטור 7 בעת הצורך. בנוסף, ניתן דגש על הגבלה במתן נוזלים וביצוע החייאה בלחצי דם נמוכים (Permissive hypotension).

אלעד אשר, חנוך הוד, יונתן בובר, רואי בייגל, אורי וטורי, שלומי מטצקי

היחידה לטיפול נמרץ לב, מכון הלב, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן

שפעול (Activation) וצימוד (Aggregation) טסיות דם, ממלאים תפקיד מרכזי בפתוגנזה של אירוע כלילי חד (Acute Coronary Syndrome – ACS) ובסיבוכי קרישה לאחר צנתור לב כלילי התערבותי (Percutaneous Coronary Interventions – PCI). בהתאם לכך, טיפול בנוגדי טסיות דם הכולל אספירין (ASA) וקלופידוגרל (Clopidogrel), מהווה נדבך חשוב בטיפול ב-ACS ובמניעת סיבוכי קרישה לאחר PCI.

דווח על שונות ניכרת בתגובה האישית למינונים המקובלים של נוגדי טסיות הדם הניתנים כטיפולים שבשגרה, שהתבטאה בחלק מהחולים בעמידות לטיפול. חולים אלה זכו לכינוי 'חולים עמידים לאספירין או לקלופידוגרל' (ממשפחת התיאנופירידינים). בשנים האחרונות אף התפרסמו מספר עבודות שנדונה בהן תופעת העמידות לתרופות נוגדות טסיות דם והוצעו מספר טיפולים פרמקולוגיים.

המטרה בסקירה זו היא לעמוד על האפידמיולוגיה, השכיחות, החשיבות הקלינית ופתרונות אפשריים לבעיית העמידות לקלופידוגרל.

אורי הלמן^1,3, יוג'ין כהן^2,3, אהוד ראט^4,3

¹מכון הפיזיותרפיה, מכבי שירותי בריאות, באר שבע, ²המחלקה לאורתופדיה, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע, ³הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע, ⁴היחידה לאורתופדיה זעיר פולשנית, חטיבה אורתופדית, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב

תסמונת צביטה במפרק הירך תוארה לאחרונה ומאובחנת בה צורה לא רגילה של החלק הקריבני של עצם הירך, או לחלופין, כיסוי-יתר של המרחשת (אצטבולום), הגורם לחיכוך באזור המעבר בין ראש עצם הירך וצוואר הירך ובין שפת המרחשת. נמצא, כי הפרעות אלו גורמות לכאב במפרק הירך במצב קדם-ניווני ולמחלת מפרק ניוונית משנית.

שני מנגנונים תוארו כגורמים לתסמונת: מנגנון צביטה מסוג Cam, הנגרם בשל קימור קהה מדי באזור המעבר בים ראש עצם הירך וצוואר הירך, ומנגנון צביטה מסוג Pincer, הנגרם בשל כיסוי יתר של ראש הירך על ידי המרחשת. המגע שאינו תקין בין עצם הירך והמרחשת, חושף את הלוקים בבעיה לקרעים בלברום במפרק הירך, לפגיעה בסחוס המפרק ולהתפתחות מחלת מפרק ניוונית בגיל מוקדם.

אבחון מוקדם של הבעיה במפרק הירך והפניית המטופל למומחה, יכולים להביא לשיפור בתוצאות הטיפול ולשנות את המהלך הטבעי של מחלת המפרק הניוונית במפרק הירך.

המטרה במאמר זה היא לתאר את התסמונת, ולסקור את הידוע לנו כיום באשר לאטיולוגיה של התסמונת והניתוחים המוצעים כטיפול.

צבי פרי^1,2, אורי נץ², עבד אבו-גנים², סולי מזרחי²

¹המרכז לחינוך רפואי, אוניברסיטת בן גוריון, באר-שבע, מחלקה כירורגית א', ²בית החולים האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

 
במאמר זה נדון בדילמה אבחונית של זיהוי אוויר חופשי בצילום רנטגן ובדרכים לפתרונה. מובאת כדוגמה פרשת חולה בשנות השמונים לחייה שהגיעה לחדר מיון עקב כאבי בטן והקאות. בצילום בטן חדה הועלה חשד לאוויר חופשי, אך הממצא לא היה ברור.

במאמר הנוכחי נתמקד ב'צומת הדרכים' של זיהוי אוויר חופשי בצילום בטן חדה. צעד ראשוני הוא ביצוע צילומי בטן חדה, המהווים כלי עזר חיוני במצבי בטן חדה. במחקרים הודגם כי צילום בית החזה בעמידה הנעשה על ידי מומחים מיומנים, מאפשר לזהות עד 1 מ"ל של אוויר בחלל הצפק. מאידך, למרות שמזה שנים רבות מסייע צילום בית החזה לזיהוי התנקבות של כיבים, במחקרים שונים הודגם כי ב-30%-50% מהוחלים הלוקים בהתנקבות, לא מודגם אוויר חופשי בצילום, ועובדה זו נכונה בעיקר בקשישים.

לפיכך, הדרך לזיהוי אוויר חופשי הי כדלרמן: יש לבצע צילום בית החזה + בטן בעמידה. העמדה או הושבה של החולה זקוף או ב- Left lateral decubitus  10-15 דקות לפני הצילום, מעלות באופן משמעותי את רגישות הצילום.

הסתייעות במסכי מחשב בעלי רזולוציה גבוהה וייעוץ של רדיולוג מנוסה, יכולים לסייע במקרה של ספק. כאשר נותר עדיין חשד לאוויר חופשי, מומלץ להיעזר בבדיקת טומוגרפיה מחשבית, שהיא שיטת הבחירה כשמתעורר חשד לאוויר בכמות קטנה או עבור חולים הלוקים בהשמנת יתר.

מיכל סביון¹, ליטל קינן-בוקר^2,3, תאנה ענב², תמי רוזנטראוב², דני לאור⁴, תמי שוחט^2,5

¹לשכת הבריאות המחוזית תל אביב, משרד הבריאות, ²המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, ³בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה, חיפה, ⁴האגף לשעת חירום, משרד הבריאות, ⁵המחלקה לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב

רקע: בעשרים ושבעה בדצמבר 2008, החל צבא ההגנה לישראל בלחימה במסגרת מבצע 'עופרת יצוקה', במטרה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור ברצועת עזה. הוכרז על מצב מיוחד בעורף והופעל מערך של משק לשעת חירום. הרשות העליונה לאשפוז לשעת חירום תיאמה בשיתוף עם פיקוד העורף את הפעלת מרפאות קופות החולים בזמן המבצע.

מטרות: הערכת מידת הפנייה לשירותי בריאות ביישובים שבהם הוכרז מצב מיוחד, וקבלת אומדן באשר לזמינות שירותי הרפואה השונים לתושבי האזור.

שיטות: נערך סקר טלפוני אשר החל ביום העשרים למבצע והסתיים יומיים לאחר הכרזת הפסקת אש. הסקר נערך בקרב מדגם של בתי אב ביישובים יהודיים ברדיוס של 40 ק"מ מרצועת עזה. השאלון כלל שאלות דמוגרפיות, שאלות לגבי הזדקקות לשירותי רפואה שונים והמענה שניתן לצרכים אלה, ושאלות בנושא שביעות הרצון מקופות החולים.

תוצאות: נערכו 901 ראיונות. 91.3% מהאנשים שדיווחו על צורך ברפואה ראשונית (רופא משפחה או ילדים) קיבלו את השירות הנדרש. 76.2% מהאנשים שנזקקו לרופא מומחה התקבלו במרפאה. 89.6% מהמטופלים בקביעות בתרופות שנזקקו לחידוש המרשם, לא נתקלו בקושי בהשגת המרשם או התרופה. 87.1% מהאנשים שנזקקו לשירותי רפואה דחופה נענו לפנייתם. שביעות הרצון המדווחת מקופות החולים בתקופת הלחימה הייתה גבוהה: 91% דיווחו שהיו מרוצים או מרוצים מאוד מתפקוד קופת החולים שלהם בתקופה זו.

מסקנות: תוצאות הסקר מצביעות על תפקוד טוב של שירותי הבריאות השונים ביישובי 'עוטף עזה' בזמן מבצע 'עופרת יצוקה'. יש מקום לבדוק את מתן שירותי הרפואה הדחופה ואת הנגישות לרופאים מומחים. חשוב לתכנן סקרים מסוג זה בעיתות שיגרה, תוך שיתוף קופות החולים וגופי הצבא הרלוונטיים, כדי להיערך בעוד מועד למצבי חירום.
 

גלעד הורוביץ¹, זיו גיל^3,2,1, אורן קו-אל^3,1, דריל סמית¹, מרדכי סלע⁴, אברהם אברג'יל¹, דן פליס¹

¹מערך אף אוזן גרון וכירורגיית ראש צוואר, מרכז רפואי סוראסקי, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ²היחידה לניתוחי ראש וצוואר, מרכז רפואי סוראסקי, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב,

³המעבדה לחקר יישומי של הסרטן, מרכז רפואי סוראסקי, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב,

⁴המחלקה לכירורגיה משחזרת של הפה והלסתות, מרכז רפואי הדסה עין כרם, ירושלים

מטרות: שיעור ההיארעות של שאתות שמקורן בגת המקסילרית נמוך יחסית באוכלוסיה. המטרה בעבודה זו  היא להציג את מהלך האבחון והטיפול בחולים הלוקים בשאתות אלו.

שיטות וחולים: בין השנים 2008-1999, נותחו במרכז הרפואי סוראסקי 174 חולים עקב שאתות שמקורן בגת המקסילרית. מאה ושמונה עשר החולים (%68) נותחו בשל תהליכים ממאירים ו-54 חולים (%32) נותחו בשל תהליכים טבים.

תוצאות: השאת הממאירה השכיחה ביותר הייתה סרטן אפיתל תאי קשקש (40% מכלל הממאירויות), והשאת הטבה השכיחה ביותר הייתה אנגיופיברומה של גיל העלומים (34% מבין השאתות הטבות). מאה ארבעים ושישה חולים (84%) עברו ניתוח לכריתה חלקית של עצם המקסילה, ו-28 חולים (16%) עברו מקסילקטומיה מלאה. תשעה חולים עברו  כריתה נרחבת, מאחר שהשאת פרצה את גבולות המקסילה ועירבה את ארובת העין או את בסיס הגולגולת. בקרב 33 חולים (45%) נדרשו שתל חופשי ו/או תותב לשחזור החסר הכירורגי. סיבוכים בתר-ניתוחיים הופיעו ב-35 חולים (20%) וכללו בעיקר סיבוכי פצע מקומיים. המעקב אחר החולים נמשך בין חודש ל-97 חודשים, עם זמן מעקב ממוצע של 30 חודשים. מבין החולים עם שאתות ממאירות, 75 שרדו ללא עדות למחלתם (67%), 12 חולים (10%) חיים עם מחלתם ו-31 חולים (23%) נפטרו ממחלתם או מסיבות אחרות.

לסיכום: הוכח, כי ניתוח של חולים עם שאתות הגת המקסילרית הוא טיפול בטוח ויעיל. נדרש צוות רב תחומי של מנתחים ואונקולוגים, על מנת לאפשר טיפול מיטבי כנגד שאתות אלו.
 

מיכל קציר, מיכאל גלעדי

היחידה למחלות זיהומיות ושירות רפואי לנוסע, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב

מידי שנה עולה מספר הנוסעים לחו"ל. במקביל, הופכת אוכלוסיית הנוסעים מגוונת יותר מבחינת גיל, מצבי רקע רפואיים שונים ויעדי נסיעה מגוונים יותר.

לנוכח מורכבות  זו, מומלץ על הנוסעים לפנות טרם הנסיעה לייעוץ רפואי מקדים במרפאת יוצאים לחו"ל. המטרה במתן הייעוץ היא להתאים את ההמלצות הכלליות שפורסמו בספרות המקצועית  באשר להתנהגות מונעת וחיסונים לכל  מטייל באופן פרטני, בהתאם  בעיותיו הרפואיות, מסלול נסיעתו ומאפייני הטיול.

קיימים מספר מקורות מידע שנוסעים לחו"ל יכולים לפנות אליהם לצורך קבלת המלצות עדכניות לחיסונים. ההמלצות הניתנות הן לרוב זהות, אך לעיתים קיימים חילוקי דעות .

בסקירה זו נדון בהמלצות לחיסונים לנוסעים לחוץ לארץ, תוך עמידה על השווה והשונה בין מקורות המידע השונים. מדווח בסקירה זו על אוכלוסיות  הנוסעים השונות, החיסונים השונים, ההוריות והוריות הנגד, והשפעות הלוואי העשויות להיגרם מהחיסונים השונים.
 

לאור אורשן, עמוס וילמובסקי, חדוה פנר

המעבדה לאנטומולוגיה, משרד הבריאות ירושלים

מחברת מכותבת:

לאור אורשן

המעבדה לאנטומולוגיה משרד הבריאות

רח' יעקב אליאב 9

ת.ד. 34410

ירושלים 91342

טלפון: 02-6551851

פקס: 02-6551852

דוא"ל [email protected] 

המסרים הנלמדים מהמאמר:

מטיילים חשופים להעברת מחלות בעקבות עקיצות חרקים מוצצי דם וקרציות, ונדרשת מודעות לסיכונים אלה באזורים השונים בעולם.

דרושה מודעות לסיכונים, לאמצעי המניעה וההתגוננות הנדרשים, ולתכשירים הקיימים. 

חשוב להצטייד בתכשירים המתאימים, בהתאם לסיכונים הצפויים, ולהקפיד למלא אחר ההוראות והאזהרות הרשומות על כל תכשיר.

חרקים ופרוקי רגליים אחרים המוצצים דם עלולים להעביר מחלות, הנגרמות על ידי נגיפים, חיידקים, חד תאיים ותולעים. מניעת החשיפה למעביר חיונית בעיקר כאשר אין חיסון למחלות או טיפול מונע יעיל. לעיתים קרובות התגוננות אישית היא האמצעי היחיד העומד לרשות המטייל, והבסיס להתגוננות אישית הוא מודעות לקיום הסיכון באזור. נדבכים נוספים הם הכרת האמצעים הקיימים, דרכי ניצולם והצטיידות מראש.

האמצעים המרכזיים להתגוננות אישית הם: התנהגות מונעת, ביגוד מתאים, מריחת תכשירים דוחים על חלקי הגוף החשופים ופיזור דוחי חרקים בחלל. אמצעים נוספים הם הספגת בגדים וציוד מחנאות בקוטלי חרקים, כגון אוהלים וכילות. במקרים מיוחדים ניתן לרסס חומרי הדברה על פני משטחים. החומרים הפעילים המומלצים ומאושרים למריחה או התזה על העור הם דיט (DEET), פיקרידין (איקרידין), PMD ו-IR3535. פירתרינים נדיפים מיועדים לפיזור בחלל, ופירתרואידים מיועדים לריסוס משטחים שונים.

מצויים בשוק תכשירים שונים המבוססים על חומרים אלו. עם זאת, מומלץ לרכוש אך ורק תכשירים הרשומים במדינת ישראל או במדינות מפותחות אחרות, אשר מפורטים  בהם ריכוז החומר הפעיל, משך ההגנה והוריות המריחה או ההתזה.