מערכת הרפואה פועלת בתנאי אי שיוויון מובהקים כאשר המידע המקצועי נמצא כולו בידי הרופא. המטופל עצמו נמצא במצוקה גופנית ונפשית ובאי וודאות מטרידה האם הטיפול המוצע לו הוא אכן נחוץ ונדרש. יתר על כן הרפואה אינה מתנהלת כ"שוק צרכני" רגיל והמטופל אינו יכול לערוך השוואות לעניין טיב הטיפול הנדרש לו ועלותו. תרבות "הדיעה השנייה" סגרה רק מעט מהפער הזה.
במערכת כלכלית המתגמלת רופא על פי נפח עבודתו נמצא הרופא בניגוד אינטרסים מובנה בו יש לרופא עניין בעשיית יתר, במיוחד כאשר מדובר בבדיקות פולשניות או בניתוחים. האם, בתנאים כאלו, אכן ההמלצה הניתנת על ידו היא טהורה מבחינה מקצועית?
ריבוי "השחקנים" במגרש הרפואי - המטופל, הרופא, קופת החולים, בית החולים, חברות התרופות ויצרני הציוד הרפואי יוצר מקלעת סבוכה בה קשה לעיתים להעביר את הגבול הדק שבין הטייה ושחיתות לבין הערכה שגוייה או טעות תמימה.
"שחיתות" במערכת הרפואית משמעותה פעולה הנעשית בניגוד לחוק או בניגוד לאתיקה המקצועית, פעולה הנעשית מתוך בזבוז מובהק של משאבים, פעולה הנעשית מתוך התנהגות שאיננה הולמת רופא, פעולה הנעשית מתוך חוסר כשירות מקצועית, פעולה הנעשית מתוך שיקולים שאינם לטובת המטופל לרבות שיקולים כלכליים של הרופא עצמו.
על פי ההערכות המקובלות בארה"ב לבדה עלות מעשי השחיתות והרמאות ברפואה מגיעה לכדי 12-23 מיליארד דולר בשנה, סכום עצום לכל הדיעות אשר בחלקו הגדול נושאת ממשלת ארה"ב.
"חוק לינקולן" משנת 1867 מתיר לכל אדם לחשוף, בחסות חוק זה, כל מעשה שחיתות הנעשה נגד ממשלת ארה"ב. חשיפה זו אשר זכתה לכינוי הפופולרי Whistle blowing נעשית תוך מתן תגמול לחושף השחיתות עד כדי 15-25% מההיקף הכספי של הקנסות שנגבו בגין אותו מעשה שחיתות.
על פי נתונים שהתפרסמו בעיתונות הרפואית עולה כי בשנים 1996-2005 נאספו בארה"ב 9 מיליארד דולר בקנסות לאחר חשיפת מעשי שחיתות ברפואה. בשנת 2010 בלבד נאספו כ-2.5 מיליארד דולר בקנסות שכאלו. מעניין לציין כי למרות שרק 4% מסך התלונות היו נגד חברות התרופות הרי שתשלומי הקנסות מהן היו 40% מסך הכסף שנאסף.
ממחקר שנערך עם 42 "מוסרי מידע" נגד חברות התרופות הסתבר כי 85% מהם היו מועסקים או מועסקים לשעבר של חברות התרופות להם היה "מידע פנים" שהביא לחשיפת השחיתות. זמן החקירה היה בממוצע כ-5 שנים. על כל דולר שהושקע בחקירה קבלה ממשלת ארה"ב הכנסות בסך 15 דולר. אשמת סרק שהוגשה מטעמי נקמה או חיסול חשבונות הייתה כרוכה בקנסות בסך אלפי דולר שהוטלו על מתלונן הסרק.
הגשת קובלנה לגורם חיצוני נעשית למרות העובדה שיש בכך, לכאורה, הפרת נאמנות ובגידה בארגון הנקבל. יש הכרח לכן כי הפעולה הנקבלת היא בעיני החושף בלתי חוקית או בלתי מוסרית כשהיא פוגעת בערכי היסוד של הקובל או של הארגון עצמו. מרבית הקובלים ניסו לפתור את הבעייה בתוך הארגון ופנו לשלטונות רק כאמצעי אחרון. מקצת מהקובלים עשו זאת להגנתם האישית, מתוך פחד לתביעה עתידית.
תוצאות החשיפה אינן ניתנות לחיזוי והן מותנות ביחסי הכוחות בין הקובל לבין הארגון הנקבל, בתרבות המקצועית של הארגון, בעוצמתו הכלכלית ובמיוחד הדבר מותנה בשאלה כיצד תתקבל החשיפה על ידי הדרגים השונים בארגון ועל ידי העומד בראשו. רבים מהקובלים חוו התקפת נגד של הארגון בהכפשה אישית, איום בפיטורים או פיטורים בפועל, בידוד חברתי בתוך הארגון והסטה לתפקיד זוטר, והגשת תביעה נגדית בגין "גניבת מידע".
המחיר האישי של חשיפת השחיתות הינו רב ביותר. הוא כרוך בלחץ נפשי ממושך, הוצאות משפטיות, ערעור המסגרת המשפחתית, אובדן מקום העבודה הנוכחי וקושי רב למצוא מקום עבודה חילופי בעתיד. גם התמורה הכספית הממוצעת למוסר המידע בסך 3 מיליון דולר לא נחשבה כתמורה ראויה לזמן שהושקע בהליך המשפטי, לסבל ולתוצאות הלוואי של התביעה.
יש לראות במוסרי המידע חלק ממנגנון הבקרה של מערך הבריאות הלאומי וככאלו יש לספק להם את ההגנה המירבית האפשרית לרבות שמירה על מקום עבודתם.
הלשכה לאתיקה דנה בנושא זה ואישרה את נייר העמדה כלהלן:
חושפי מעשי שחיתות
- רופא אשר הובא לידיעתו דבר מעשה שחיתות במערכת הרפואית בה הוא עובד יפעל לחשיפתה.
- שחיתות במערכת הרפואית משמעותה פעולה הנעשית בניגוד לחוק או בניגוד לאתיקה המקצועית, פעולה הנעשית מתוך בזבוז מובהק של משאבים, פעולה הנעשית מתוך התנהגות שאיננה הולמת רופא, פעולה הנעשית מתוך חוסר כשירות מקצועית, פעולה הנעשית מתוך שיקולים שאינם לטובת המטופל .
- יש ליידע בדבר מעשה השחיתות את המנהל הישיר העומד בראש המסגרת הניהולית בה בוצע מעשה זה.
- בהעדר תגובה ופעולה ראויה מצד המנהל או כאשר קיים חשש מובהק כי המנהל עצמו מעורב במעשה השחיתות יש להביא את דבר מעשה השחיתות לרשות המתאימה במדינה.
- על פי נסיבות העניין ישקול הרופא האם לשתף בעניין הגילוי את המטופל.
- ההסתדרות הרפואית והלשכה לאתיקה יגנו על כל רופא אשר מתוך תום לב חשף מעשה שחיתות אשר הוכח על ידי המנהל, הרשות או בית המשפט כמעשה שכזה.