תוצאת חיפוש

כִּפְיוֹן (מחלת האפילפסיה) הוא מחלה שכיחה הקיימת בכ-1% מהאוכלוסייה, ילדים ומבוגרים כאחד. היא מאופיינת בהתקפים חוזרים ובלתי צפויים של פעילות חשמלית לא תקינה במוח. כשליש מהמטופלים מפתחים עמידות לטיפול התרופתי וחווים התקפי כפיון חוזרים חרף טיפול מיטבי. ההתקפים החוזרים במטופלים אלו מובילים לרוב לירידה קוגניטיבית, לשינוי התנהגותי, לפגיעה קשה באיכות החיים, ולסיכון מוגבר לחבלה ותמותה. לכן, האיגוד הבינ"ל לכִּפְיוֹן  ממליץ על הפניית מטופלים אלו למרכזי כִּפְיוֹן  ייעודיים לצורך הערכה לקראת ניתוח כִּפְיוֹן.

כל מטופל המופנה למרכז עובר הערכה לצורך אפיון וזיהוי סוג הכִּפְיוֹן, ומיקום מוקד הכפיון. ההערכה כוללת בדיקת נוירולוג מומחה לכִּפְיוֹן , וידיאו EEG ו-MRI של המוח. במידת הצורך, מתבצעות בדיקות נוספות על מנת להשלים את הבירור. במטופלים שבהם מוקד הכפיון אינו מוגדר דיו על ידי בדיקות אלו, מבוצע ניטור חודרני על ידי הכנסת אלקטרודות למוח למספר ימים. בסיום ההערכה מתקיים דיון בפורום רב מקצועי, שבו מתגבשת ההמלצה על סוג הניתוח המתאים למטופל.

מוני בניפלא^1,2, אילן שלף³, ישראל מלמד², ולדימיר מרקין², רויטל בראלי², אבי כהן^1,2

¹היחידה לנירוכירורגיה ילדים, ²המחלקה לנירוכירורגיה, ³היחידה לנירורדיולוגיה, מרכז רפואי סורוקה 

והפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע

דמם תוך מוחי הוא ההתבטאות הקלינית הראשונית ב-80%-60% מהילדים עם מום עורק וריד (להלן מע"ו). בחלק מהילדים עלול הדמם לגרום ללחץ משמעותי עם אפקט מסה ובקיעה (הרניאציה) של רקמת מוח, אלה עלולים לגרום לפגיעה נירולוגית משמעותית עד כדי תרדמת ואף מוות של הילד החולה. למרות שלעיתים נדרשת התערבות ניתוחית דחופה לניקוז הדמם, הרי שלעיתים רחוקות ביותר המע"ו נכרת בשלב החד. ניתוח לכריתת המע"ו נדחה בדרך כלל לשלבים מאוחרים יותר – לאחר שהחולה מתאושש ועובר צנתור של כלי הדם במוח.

מדווח במאמר זה על שלושה ילדים (בגילאים 5 חודשים, 7 ו-9 שנים) שעברו חיתוך דחוף בגולגולת (קרניוטומיה) לצורך ניקוז קריש דם תוך מוחי וכריתת מע"ו במוח תוך מספר שעות ממועד הדימום. שלושת הילדים הגיעו לבית החולים עם ירידה במצב ההכרה וחסרים נירולוגיים משמעותיים, שנגרמו מהדימום התוך-מוחי. הילד בן חמשת החודשים אף לקה בהלם תת נפחי עקב כמות הדם הגדולה שאיבד. ההחמרה המהירה במצבם חייבה התערבות מיידית לצורך ניקוז הדמם במוח והפחתת הלחץ התוך גולגולתי. בנוסף, כבר בניתוח הדחוף ולנוכח הנסיבות שחייבו זאת,  נכרת המע"ו שדימם באופן פעיל בשיטות זעיר-ניתוחיות. לאחר מעקב שנמשך לפחות שנה, השתקמו שלושת הילדים באופן מלא, ובצנתור כלי הדם במוח הודגמה כריתה מלאה של המע"ו, ללא שארית.

על פי רוב, הטיפול השלם במע"ו אינו מתבצע בשלב החד של הדימום התוך מוחי, אלא נדחה לשלבים מאוחרים יותר – לאחר התאוששות הילד. האבחון והטיפול כוללים צנתור של עורקי המוח ובמידת האפשר סגירת כלי הדם המזינים את המוח, ולאחר מכן השלמת טיפול ברדיוכירורגיה או בניתוח המתבצע בשלב מאוחר יותר. במאמר זה, מדווח על שלושה ילדים שעברו כריתה דחופה של המע"ו עם התאוששות קלינית מלאה, נסקרת הגישה האבחונית והטיפולית המומלצת למומים מסוג זה, ומוצגים ההבדלים בין ניתוח דחוף לניתוח המתבצע בשלב מאוחר יותר.
 

Exhaustion of Motor Cortex after Head Injury Revealed by Trans-Cranial Magnetic Stimulation

M. Elron, G. Levi, M. Trovnick, J.F. Soustiel, H. Hafner, A. Chistyakov, M. Feinsod

Center for Treatment and Applied Research in Head Injury, Dept. of Neurosurgery, Rambam Medical Center and Rappaport Faculty of Medicine, The Technion, Haifa

We evaluated the pattern of motor evoked potentials elicited by single-pulse and slow-rate (1 Hz) repetitive, transcranial, magnetic stimulation (RTMS) in minor head injuries. The motor response to a single magnetic stimulus in patients with minor head injury was characterized by a significantly higher threshold than in healthy subjects. However, central and peripheral motor conduction was normal in all patients. A stable pattern of MEP throughout the RTMS session was the most prominent feature in the control group. A progressive decrease in MEP amplitude and irregular alternation of large and very small MEPs over the course of RTMS was observed in minor head injury. The higher threshold of the motor response and the abnormal patterns of MEP behavior revealed by RTMS may reflect impaired excitability and enhanced exhaustion of the motor cortex in patients with minor head injuries, which improve with time.

Ultrasonographic Imaging of Superior Sagittal Thrombosis

Ilan Shelef, Avi Cohen, Yehiel Barki

Depts. of Radiology and Neurosurgery, Soroka Medical Center and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Ultrasonographic findings of superior sagittal sinus thrombosis include dilated and hyperechoic sinus (direct imaging of the thrombus). No flow should be demonstrated by the various Doppler techniques. In the deeper sinuses, if the thrombus can not be visualized after a negative Doppler study, MR imaging is recommended. Recanalization and reflow can be demonstrated on follow-up study.

The Surgeon and the Emperor: a Humanitarian on the Battlefield

M. Feinsod

Dept. of Neurosurgery, Rambam (Maimonides) Medical Center; B. Rappaport Faculty of Medicine, Technion-Israel Institute of Technology, Haifa

The Baron Dominique-Jean Larrey, one of the greatest names in military surgery, participated as Chief Surgeon in all the Napoleonic campaigns. He developed the concept of early evacuation from the battlefield, and of immediate treatment of the wounded, even under fire. He implemented improved surgical techniques and improved wound care that were followed by surgeons all over Europe. His devotion to wounded soldiers crossed national boundaries and became a way of life. Here is an account of Larrey's involvement in the aftermath of the Battles of Lutzen and Bautzen (May-June 1813), when many soldiers were accused of self-mutilation and were about to be executed. He dared to oppose, singlehanded, the Emperor, the highest military authorities and their concurring physicians and surgeons, armed only by his undisputed honesty, professional authority and exceptional reputation won over years of devotion to wounded soldiers. Larrey saved the lives of many soldiers and set an example of unbent ethical integrity.

Risk of Transmission of Viral Disease by Needle Puncture in Health Care Workers

Yosef Mishal, Chaim Yosefy, Emil Hay, Dalia Catz, Elisia Ambon, Roza Schneider

Infectious Disease Unit, Emergency Dept. and Microbiology Lab, Barzilai Medical Center, Ashkelon (Affiliated with Ben-Gurion University of the Negev)

The accidental exposure of the health care workers (HCW) to blood and blood products constitutes a danger for transmission of blood-borne pathogens and the development of severe diseases. Most attention is focused on exposure to the viruses of hepatitis B, C and human immunodeficiency. The objectives of this prospective study were to determine the rate of exposure of our HCW to blood and blood products; to define the high risk groups; and to establish recommendations to prevent transmission or reduce the risk of exposure to these viruses.

During the year 1996, 103 injuries from needle-puncture or other sharp objects were reported to our infectious diseases control unit. Most of those injured were women. 58.4% of the events occurred in the vicinity of the patient. The source of exposure was known in 60% of the cases. 73.8% of those injured had already been immunized against hepatitis B. The departments in which most exposures occurred were the operating theater (12.5%), medical departments A (10.6%) and B (9.6%), and the emergency department (7.7%). Nurses were at highest risk, constituting 47% of those injured.

Our recommendations are that a continuous teaching program be established for the high risk groups; that HCW be urged to report every event of exposure; and to encourage HCW to undergo active immunization against hepatitis B.

Early Results with Threaded Spinal Cage Fusion Systems

Ely Ashkenazi, Stephen T. Onesti

Neurosurgery Depts. of Hadassah-University Hospital, Jerusalem and Montefiore Medical Center, New York

Lumbar interbody fusion is a surgical technique used to treat symptomatic lumbar disc disease. Low back disorders are the most common of the musculoskeletal disorders causing a tremendous burden of disability. One of the causes of low back pain and radiculopathy is spinal instability, which can be treated by spinal fusion. In the past year, threaded cage systems have become available for segmental lumbar fusion for degenerative disc disease. These systems offer several biomechanical advantages over traditional lumbar fusion and instrumentation techniques, and are better tolerated.

From December 1996 until June 1997 we operated and fused spines of 17 patients, using 2 different fusion systems (anterior and posterior approaches). We present our early results.

Propofol Anesthesia for Craniotomy in Patients who are Awake

Ron Ben Abraham, Noah Lieberman, Zvi Ram, Sylvia Klempner, Azriel Perel

Depts. of Anesthesia and Intensive Care and of Neurosurgery, Chaim Sheba Medical Center, Tel Hashomer and Sackler School of Medicine, Tel Aviv University

During craniotomy, the patient's cooperation is needed during procedures in which continuous neurological examination and mapping of crucial regions close to the area to be resected area are required. We report our experience in 9 patients who underwent such procedures under intravenous propofol as the main sedating agent. This short-acting hypnotic was administered prior to and during the painful stages of the procedure. Patients were fully asleep when the skull was opened and the dural flap raised or excised. During the rest of the operation patients were lightly sedated but remained responsive and cooperative. This enabled precise intra-operative mapping of the brain and surgery-related neurological deficits were avoided. Respiratory depression or hemodynamic compromise were not encountered. All patients were comfortable during the operation and there were no additional neurological deficits after operation. We believe that propofol should be the main sedating agent used for these procedures.