• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        מאי 2002

        רמי בן-יוסף
        עמ'

        רמי בן-יוסף

         

        היפרתרמיה (חימום) של השאת הממאירה במישלב עם קרינה, משמשת כאמצעי טיפול בחולי סרטן. לאחרונה פורסמו מספר מחקרים מבוקרים ובהם דווח שהטיפול המשולב – היפרתרמיה וקרינה – יעיל יותר מקרינה בלבד. המטרה בעבודה זו היא לדווח על תוצאות הטיפול בחולי סרטן באמצעות טיפול משולב במהלך השנתיים האחרונות.

        חולים בשאת ממאירה שטחית טופלו בקרינה ובהיפרתרמיה. הטיפול בקרינה ניתן, כמקובל, באמצעות מאיץ קווי ובכמות התואמת את זו שהיתה ניתנת ללא היפרתרמיה. ההיפרתרמיה ניתנה באמצעות מכשיר חימום (מדיספק, ישראל) הפועל באמצעות קרינה אלקטרו-מגנטית לא מייננת בתדירות של 915 מגה-הרץ. הטיפול ניתן כ-15 דקות מתום הקרינה, במשך 45 דקות.

        עשרים וארבעה חולים – נשים שלקו בסרטן השד (13), ונשים וגברים שלקו בסרטן העור (4), במלנומה (3) ובשאתות אחרות (4) טופלו בגישה זו. מספר הטיפולים נע בין 2-5 לכל שדה היפרתרמיה, ובסך הכל ניתנו 151 טיפולי היפרתרמיה לארבעים שדות, בכל החולים נצפתה הקלה בתסמינים ולא נצפו השפעות-לוואי קשות. בשנים-עשר חולים (83 טיפולי היפרתרמיה ב-91 שדות) שטופלו במכון לאונקולוגיה שבמרכז רפואי תל אביב נצפתה תגובה מלאה בתשעה שדות (47%), תגובה חלקית בשמונה שדות (42%) ובשני שדות (11%) לא היו מלכתחילה מדדים למעקב. זמן המעקב המרבי החולים אלו היה 12 חודשים והחציוני 3 חודשים.

        שיעור התגובה לטיפול המשולב בקרינה והיפרתרמיה הוא גבוה, בדומה למדווח בספרות הרפואית. מן הצורך להגביר בישראל את ההסתייעות במישלב זה לטיפול בחולי סרטן.

        יוני 2001

        דן ליבוביץ, אריה לינדנר
        עמ'

        דן ליבוביץ, אריה לינדנר

         

        המח' לאורולוגיה, מרכז רפואי "אסף-הרופא", הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

         

        סרטן הוא סיבת המוות השניה בשכיחותה לאחר מחלות הלב וכלי-הדם. בשלב התהוות הגרורות, אפשרויות הטיפול מצומצמות, ועל אף ריבוי התכשירים הכימותרפיים הפועלים במנגנונים שונים, רק ממאירויות ספורות ניתנות לריפוי בכימותרפיה: סרטן האשך, ליקמיה, לימפומה, כוריוקארצינומה הריונית ושאתות פדיאטריות, כגון מחלת Wilm.

        אנגיוגנזיס הוא תהליך הכרחי להתהוות שאתות, להתפשטותן, לחודרנותן ולהתרחשות גרורות. עיכוב תהליך האנגיוגנזיס נושא פוטנציאל לעצור את מהלך המחלה ובמצבים מסויימים, אף לרפא את החולה. הטיפול נוגדי-האנגיוגנזיס מתאפיינים ברעילות נמוכה, המאפשרת טיפול בטוח גם בחולים במצב ירוד בשל מחלתם הבסיסית.

        תאלידומיד פותח בשנות ה- 50 כתכשיר נוגד-בחילה ומשרה שינה, שנועד להקל על נשים הרות. תוצאות הטיפול בתאלידומיד היו הרות-אסון – תיסמונת הדיסמלה (היפופלזיה של הגפיים) בילדי האימהות שנטלו את התרופה במהלך ההריון. עם זאת, בשל ההשפעה נוגדת האנגיוגנזיס של התאלידומיד, שבה ומתעוררת התעניינות מחודשת בתרופה זו כטיפול בסרטן.

        [...]

        בסקירה זו, מובאים הניסיונות ליישם את הטיפול בתאלידומיד בחולי סרטן.

        נובמבר 2000

        יצחק רוזן, יאיר לוי ויהודה שינפלד
        עמ'

        Pulmonary Adenocarcinoma in Myasthenia Gravis - Auto-Immunity and Late Development of Malignancy

         

        Yitzhak Rosen, Yair Levy, Yehuda Shoenfeld

         

        Dept. of Internal Medicine B, Sheba Medical Center, Tel Hashomer and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

         

        We report a 75-year-old man with myasthenia gravis for many years, who was hospitalized because of cough, fever, and dyspnea. Chest x-ray revealed a bilateral pleural effusion. Adenocarcinomatous cells were found in the pleural fluid. Computerized tomography of the chest showed widespread pulmonary dissemination of the tumor.

        The relationship between myasthenia gravis, an autoimmune disease involving the motor end-plate, and malignancy (thymoma) has been widely recognized. Current literature documents few reports of lung malignancies with concurrent development of myasthenia gravis. A tentative explanation, based on current research, is provided for the possible role of myasthenia gravis and the late development of lung cancer. Moreover, a model for the autoimmune phenomenon and the development of late malignancies will be provided with explicit explanations. It is important to search for occult, developing malignancies in newly diagnosed autoimmune diseases.

        דצמבר 1999

        ערן תמיר, יגאל מירובסקי, דרור רובינזון ונחום הלפרין
        עמ'

        Spinal and Extra-Spinal Tumors Mimicking Discal Herniation

         

        E. Tamir, Y. Mirovsky, D. Robinson N. Halperin

         

        Orthopedics Dept., Assaf Harofeh Medical Center, Zerifin

         

        Low back pain radiating to a limb is usually caused by lumbar disc herniation. Tumors of the spinal cord or near the sciatic or femoral plexus can cause neural compression and clinical signs similar to those of disc herniation. Such tumors are usually misdiagnosed as discal herniation and appropriate treatment is delayed. We present 4 men who had tumors causing low back pain radiating to the leg: a 70-year-old with metastatic squamous cell carcinoma of the lung, a 20-year-old with aneurysmal bone cyst of the vertebral column, a 52-year-old with retroperitoneal sarcoma and a 32-year-old who also had retroperitoneal sarcoma. Diagnosis and trwere delayed because the clinical symptoms were ascribed to lumbar disc herniation. The latter 2 patients had CT-scans showing lumbar disc herniation, but similar findings are common among asymptomatic individuals.

         

        The differential diagnosis of low back pain radiating to the leg should include tumor when there is a history of cancer, pain not relieved by conservative treatment nor by lying down, pain is increased at night, pain accompanied by weight loss, and when physical examination demonstrates injury to more than 1 nerve root. In these circumstances work-up should include EMG, radioisotope scan and CT of the pelvis.

        נובמבר 1999

        חנוך קשתן, פרד קוניקוף, ריאד חדאד, מרק אומנסקי, יהודה סקורניק וזמיר הלפרן
        עמ'

        Photodynamic Therapy for Dysphagia due to Esophageal Carcinoma

         

        H. Kashtan, F. Konikoff, R. Haddad, M. Umansky, Y. Skornick, Z. Halpern

         

        Dept. of Surgery A and Institute of Gastroenterology, Tel Aviv Medical Center and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

         

        Surgery is the mainstay in the treatment of esophageal carcinoma and is effective for palliation of dysphagia. Patients unfit for surgery are difficult therapeutic problems. We evaluated photodynamic therapy for palliation of dysphagia in this condition.

        Patients were given 5-aminolevulinic acid, 60 mg/kg, orally and 24 hour later gastroscopy was performed during which red light illumination (100 j/cmŽ2 for 600 seconds) was administered. This was repeated 48 hours later. The degree of dysphagia was recorded before and 14 days after treatment.

        8 patients with an advanced non-resectable tumor, or who were unfit for surgery, were thus treated. 4 had squamous cell carcinoma of the mid-esophagus and 4 had adenocarcinoma of the lower esophagus. There was mild, self- limited photosensitivity in all. Liver and renal function tests and blood count were not affected by the treatment. Dysphagia was improved in all except 1 patient. A patient with early stage disease continued to eat a normal diet.

        We believe that photodynamic therapy with systemic aminolevulinic acid as a photosensitizer and a non-laser light source is feasible and safe in advanced esophageal cancer. It is an effective modality for relief of dysphagia in that condition.

        ספטמבר 1999

        רם סילפן, אברהם אמיר, מאורה פיינמסר ודניאל האובן
        עמ'

        Malignant Eccrine Poroma

         

        R. Silfen, A. Amir, M. Feinmesser, D.J. Hauben

         

        Dept. of Plastic and Reconstructive Surgery, and Pathology Dept., Rabin Medical Center (Beilinson Campus), Petah Tikva

         

        Malignant eccrine poroma (MEP) is rare and both clinical and histologic diagnosis is often difficult. Therefore, diagnosis is sometimes delayed or even incorrect. We report a case in a 70-year old man with MEP of the leg. He demonstrated typical MEP behavior and the problems of differential diagnosis.

        אוגוסט 1999

        דורון זמיר, יוסף ויצמן, נחום ארליך, מרי עמר ופלטיאל ויינר
        עמ'

        Severe Hypercalcemia Due to Renal Transitional Cell Carcinoma

         

        D. Zamir, J. Weizman, N. Erlich, M. Amar, P. Weiner

         

        Depts. of Medicine A, Urology and Pathology, Hillel Yaffe Medical Center, Hadera

         

        Hypercalcemia is a common metabolic disorder, especially in the elderly. The most common etioloare hyperparathy-roidism or malignancy, most often of the lung, breast, kidney or hematological system. Because hypercalcemia is an uncommon manifestation in urinary tract epithelial tumors, especially those of the renal pelvis, we present a man aged 62 years with hypercalcemia due to renal transitional cell carcinoma.

        יוני 1999

        שראל הלחמי, אלכסנדר קסטין, בועז מושקוביץ ועופר נתיב
        עמ'

        Nephron-Sparing Surgery - Initial Experience with 50 Patients

         

        Sarel Halachmi, Alexander Kastin, Boaz Moskovitz, Ofer Nativ

         

        Urology Dept., Bnai Zion Medical Center, Haifa

         

        During recent years the use of the new imaging techniques, ultrasonography and computerized tomography, has increased. The accessibility to these methods has changed the pattern of detection of renal lesions. Over 90% of renal masses are now discovered incidentally, while investigating nonurological symptoms. Therefor, most lesions are discovered in their early stages.

        The gold-standard procedure for removing renal masses is radical nephrectomy, which ensures complete removal of an organ-confined lesion, but involves loss of functional tissue. This might be critical in patients with a single kidney, or reduced nephron function. There are several diseases characterized by multiple renal lesions, such as Von Hippel-Lindau and tuberous sclerosis in which radical treatment may lead to chronic dialysis in young patients.

         

        Nephron-sparing surgery was developed in order to preserve as much functional tissue as possible while removing safely any suspicious renal lesion. This new technique, not involving radical surgery, should be evaluated in cases of renal tumors for its ability to achieve the same cancer cures rates. We present our experience with our first 50 patients who underwent nephron-sparing surgery for removal of renal lesions.
         

        אפריל 1999

        דינה לב, סובחי אבו-עאיד, מרדכי גוטמן, יורם קלוגר, משה מיכוביץ, יצחק מלר, משה ענבר ויוסף קלאוזנר
        עמ'

        Treatment of Retroperitoneal Sarcoma

         

        Dina Lev-Chelouche, Subhi Abu-Abeid, Mordechai Gutman, Yoram Kluger, Moshe Michovitch, Isaac Meller, Moshe Inbar, Joseph M. Klausner

         

        Depts. of Surgery B, Orthopedic Oncology and Oncology, Tel Aviv - Sourasky Medical Center (Affiliated with Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University)

         

        Soft tissue sarcomas are exceedingly rare, making up less than 1% of all solid malignancies. In the retroperitoneum, they tend to be large when diagnosed and are a therapeutic challenge to the surgical oncologist. Our experience with 51 patients with retroperitoneal sarcomas operated on during the past 4 years is presented. 37 were primary and 26 presented as recurrent tumors. The group included many different histological sub-types, the majority being high grade tumors.

        Complete resection was achieved in 84%, necessitating extensive surgery, but was not possible in 8 patients (16%) who underwent partial resection or biopsy only. There was 1 perioperative fatality (2%). 18 (35%) suffered complications, all of which were reversible. The estimated 5-year survival in the complete resection group is 40%, while none of those who underwent partial resection survived more than 2 years. There was significantly better survival in patients with primary, low grade sarcomas which were smaller than 8 cm, compared to those with high-grade, recurrent sarcomas larger than 8 cm. Local recurrence developed in 8 patients of the complete resection group (18%), 2 months to 3 years after surgery.

        These data show that despite the concept of retroperitoneal sarcomas as being aggressive, invasive tumors with a poor prognosis, the prognosis is not unusually bad. With proper surgical technique, resectability may be high, with improved overall survival.

        יולי 1998

        יצחק רויזמן, יצחק ליפשיץ, אורית פפו, יורי קובץ, אברהם ז' רזניק ואריה דורסט
        עמ'

        Leiomyosarcoma of the Stomach

         

        I. Roisman, I. Lifshitz, O. Papo, Z. Kovach, A.Z. Reznick, A.L. Durst

         

        Surgical Dept. A, Rambam Medical Center, Haifa; Depts. of Surgery and Pathology, Hadassah University Hospital, Jerusalem; and Surgical Dept. B, Carmel Medical Center, Haifa

         

        Gastric leiomyosarcoma (GLMS) is a malignant, smooth muscle neoplasm accounting for not more than 0.45%-3.5% of primary gastric malignancies and 17%-20% of all smooth muscle tumors of the stomach. A well-chavariant has been variously referred to as leiomyoblastoma and epithelioid leiomyosarcoma. Because of the rarity of GLMS, few authors have tried to correlate clinical presentation, pathological findings, and treatment. There is no uniform therapeutic approach for leiomyosarcoma of the stomach and reported survival rates vary widely. We present a 56-year-old man whom we treated for this condition.

        מרץ 1998

        ג'מאל זידאן, סלינה שטיירמן וחנה טורני
        עמ'

        Perisacral Angiosarcoma after Irradiation of Carcinoma of the Sigmoid

         

        J. Zidan, C. Stayerman, H. Turani

         

        Oncology Unit and Pathology Institute, Rebecca Sieff Hospital, Safed

         

        Secondary malignancy is a well-recognized complication of radiation therapy. The risk of postirradiation sarcoma in long-term follow-up is 0.03-0.8%. We report a case of radiation-induced perisacral angiosarcoma 6 years after pelvic irradiation for sigmoid cancer in a 77-year-old man. The tumor was diagnosed postmortem and was locally advanced and metastatic. He died 6 months after onset of symptoms. This case demonstrates the importance of long-term follow-up in those given radiotherapy.

        פברואר 1998

        מויסי מולדבסקי, אלכסנדר סזבון, נינה קוצ'רסקי וחנה טורני
        עמ'

        Screening for Transitional Cell Carcinoma of the Bladder with Trophoblastic Differentiation

         

        M. Moldavsy, A. Sazbon, N. Kuchersky, H. Turani

         

        Division of Cytology and Depts. of Urology and of Pathology, Rebecca Sieff Government Hospital, Safed

         

        Urinary bladder carcinoma with trophoblastic differentiation (TD) is a variant of urothelial (transitional cell) carcinoma (TCC) which secretes placental proteins, predominantly beta-human chorionic gonadotropin (HCG). An aggressive clinical course and a poor prognosis are characteristic of this tumor. We evaluated the frequency and clinical and pathological appearance of TCC-TD in the Upper Galilee and Golan Heights between 1988 and 1995 inclusive. Beta HCG, human placental lactogen (HPL), pregnancy specific beta-1 glycoprotein (SP-1) and placental alkaline phosphatase were determined immunohistochemically in paraffin-embedded TCC of urinary bladder. Tumor grade, stage and patient survival were also determined. There was beta-HCG immunostaining in 13 of 62 cases (20.9%). TD was correlated with higher grades of TCC and with advanced stages of disease. No cases of TCC-TD were found in grade 1, stage 0. Co-expression of beta-HCG and HPL was displayed in 2 cases, beta-HCG and SP-1 in 9, and beta-HCG, HPL and SP-1 in 2. Disease-free survival and overall survival were shorter in TCC-TD.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303