• כרטיס רופא
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        ספטמבר 2021
        רעות ששר, שירה חתומי, גלעד עמיאל, עמ' 603-607

        רפואה מגדרית עוסקת בהבדלים באופן ההתבטאות של אותן מחלות בגברים ובנשים. במאמר זה אנו טוענים, כי בתחום האורולוגיה, הכרה בהבדלים אלה חשובה למתן טיפול רפואי מיטבי לנשים, כפי שניתן לגברים.

        באורולוגיה נשים הן מיעוט מהמטופלים, וחלק מהאיברים והמחלות שבהם אנו מטפלים כלל אינם קיימים בקרב נשים. למרות זאת, ראוי שהאורולוגים יעסקו גם בתחומים הייחודיים לנשים בהקשר של דרכי השתן וילמדו את המקרים שבהם המחלות האורולוגיות מתבטאות באופן שונה בגברים ובנשים, ולפיכך דורשות טיפול שונה.

        בהקשר של מחלות ממאירות אורולוגיות – מרבית השאתות האורולוגיות שכיחות יותר בקרב גברים, והן בעלות מאפיינים שונים בגברים ובנשים. לרוב, אבחון שאתות של שלפוחית השתן נעשה בשלבים מתקדמים יותר בנשים, ובממוצע לנשים פרוגנוזה פחות טובה. בשאתות של מערכת השתן העליונה, קיימת שכיחות גבוהה יותר של שאתות בשלבים מתקדמים בקרב נשים. לעומת זאת, בשאתות כליה נמצא כי לרוב, גברים מאובחנים עם שאתות מתקדמות יותר, וכי ההישרדות הכוללת גבוהה יותר בקרב נשים חולות RCC.

        אף בתחום האנדו-אורולוגיה קיימת שונות בהשוואה בין גברים לנשים. מחלת אבנים שכיחה יותר בגברים, אך שכיחותה בקרב נשים הולכת ועולה. מחלת אבנים מציבה אתגרים מורכבים בהקשר של טיפול ואבחון בנשים בהיריון מחשש לפגיעה בעובר.

        בהתייחס לפרוצדורות אורולוגיות שכיחות, נמצאו הבדלים בין גברים לנשים בתחושות הכאב והמבוכה סביב פעולות אורולוגיות כמו ציסטוסקופיה ואורודינמיקה.

        במחלות אורולוגיות רבות, קיימים הבדלים מהותיים בין גברים לנשים. הבנת ההבדלים המגדריים תוכל לתרום רבות לחולות ולחולים ותאפשר להתאים את הטיפול לצרכיהם. בתחומים רבים נעשתה רפואה מוכוונת מין ומגדר לחלק אינטגרלי מהעשייה הרפואית, ורצוי שכך יהיה גם באורולוגיה. נראה כי בחלק מהמקרים כלי האבחון והטיפול עדיין אינם מספיק טובים עבור נשים. תת התחום העוסק באורולוגית נשים, מתמקד בעיקר בהפרעות ייחודיות להן, אך כדאי שתשומת לב  תופנה גם למחלות אורולוגיות כלליות ("רגילות"), כאלה שאינן ייחודיות להן, כדי לשפר את איכות הטיפול הרפואי בהן. מחקר נוסף בתחום יאפשר לנו לדוגמה להחליט על בדיקות סקר ספציפיות המתאימות לנשים בקבוצת סיכון למחלות אורולוגיות, לשפר את הטכניקה הניתוחית בנשים ולפתח ציוד ייחודי שמתאים יותר לאנטומיה של האישה. מספר הנשים העוסקות באורולוגיה בישראל הוא עדיין קטן מאוד. סביר להניח שככל שיעלה מספרן של הנשים האורולוגיות, באופן טבעי תלך ותתפתח גם רפואה ייחודית לנשים באורולוגיה

        אוקטובר 2020
        יבגניה מוגינשטיין-סימקוביץ', איתי קטקו, אריאל פורר, עמ' 712-716

        מגפת ה- COVID-19 העולמית נחשבת לאחת המגפות המשמעותיות במאות האחרונות, וכרוכה בשיעורי הדבקות, תחלואה ותמותה משמעותיים והשלכות מרחיקות לכת מבחינה רפואית, חברתית, וכלכלית. מגוון סיבות, הקשורות בהבדלים האנטומיים, הפיסיולוגיים והתעסוקתיים בין גברים לנשים, יכולות להשפיע על התגובה החיסונית של נשים לזיהום ב-COVID-19, וכן על תגובתן של הנשים לטיפולים ולתרופות. מטרתו של מאמר זה היא לסקור את ההבדלים המגדריים, להם תתכן השפעה על תחלואה ב- COVID-19.

        אוגוסט 2020
        יורם וולף, עמ' 537-540

        הכירורגיה הפלסטית נולדה כמיזוג של תרבויות המזרח והמערב. התפתחותה הלכה יד ביד עם התפתחות ניתוחי שחזור האף, על ידי שושרוטה (Shushruta of Benares) באוניברסיטת בנרס, בהודו במאה השישית לפנה"ס ועל ידי גוסטאבו (Gustavo Branca) ממשפחת ברנקה במאה ה-15 בסיציליה

        יורם וולף, שמואל קוורטין, עמ' 595-599

        הקדמה: עיצוב חזה גברי הוא מרכיב מרכזי בתהליך האישור המגדרי בטרנסג'נדרים. ניתוח זה יכול להתבצע בטכניקות ניתוחיות מגוונות וההחלטה על הטכניקה הניתוחית וחתכי הניתוח נקבעת על פי מדדי השד והעור.

        הניתוח מלווה בסיכונים ובמיוחד דמומת (המטומה) חדה הדורשת התערבות ניתוחית.

        מטרות: המאמר מסכם את ניסיוננו בניתוחי עיצוב חזה בטרנסג'נדרים מאשה לגבר, לרבות: טכניקות ניתוחיות, סיבוכים אופייניים ותהליך קבלת ההחלטות.

        שיטות מחקר: כל המנותחים בין השנים 2018-2003 נכללו באוכלוסיית המחקר. נאספו נתונים מהתיקים הרפואיים ומהתמונות הקליניות של המנותחים.

        תוצאות: בוצעו 180 כריתות שדיים ב-90 מנותחים, 67 מהם בחמש השנים האחרונות. גיל ממוצע 22.4 שנים, ומשקל כריתה ממוצע 467 גרם לשד, אורך ניתוח ממוצע שעתיים וחצי. שלושה-עשר מטופלים (14.4%) נותחו בגישה פריאראולרית, שלושה (3.3%) בגישת קומפלקס פטמה-עטרה על הצלקת (NAC on scar), 37 (41.1%) בגישת מתלה דרמלי תחתון להעברת קומפלקס פטמה-עטרה ו-37 (41.1%) בכריתת שד כישורית ושתל פטמה-עטרה חופשי. הסיבוכים כללו שתי צלקות היפרטרופיות קלואידיות, חמישה מקרי דימום שדרשו רביזיה, שלוש היפרדויות פצע ושני מקרים של נמק פטמה.

        דיון: עקומת הלמידה לאורך השנים שינתה את טכניקת הבחירה ואת אורך הניתוח. שתי הטכניקות העיקריות שנותרו הן מתלה דרמלי תחתון להעברת קומפלקס פטמה-עטרה והשתלת פטמה-עטרה חופשית. השוואה ביניהן תעשה במחקר עתידי.

        קיים צורך בסיווג (קלסיפיקציה) לעזרה בבחירת סוג הניתוח, המותאם באופן אישי לכל מנותח, על פי הנתונים הפרטניים של השדיים.

        סיכום: נציג סדרה של 90 טרנסג'נדרים מאשה לגבר, שעברו כריתת שדיים במרפאתו של המחבר הראשון (י' ו') בשני העשורים האחרונים. כולל השיקולים לבחירת הטכניקה הניתוחית, הסיבוכים השונים וכן תוצאות.

        ספטמבר 2019
        ליאנה טריפטו-שקולניק, עמ' 556-558

        המפגש הטיפולי עם אנשים טרנסג'נדרים המעוניינים בנטילת הורמונים להתאמה מגדרית מזמן לא רק עניין מקצועי אנדוקריני, אלא מאתגר את החשיבה התבניתית והבינארית, וחושף צדדים מרתקים של רפואת טרנסג'נדרים: אנושיים, פילוסופיים, ציבוריים ופוליטיים. להלן סקירת הנושא על ידי אנדוקרינולוגית העוסקת בטיפול בהורמונים באנשים טרנסג'נדרים.

        אפריל 2018
        דוד רבינרסון, טל פורטגנג-הירשנהורן, רינת גבאי-בן-זיו, עמ' 245-248

        הגדרת הזהות המינית על פי התפישה האישית של האדם העומדת בסתירה למינו הגנטי מוכרת בספרות הרפואית ממחצית המאה התשע עשרה. בתחילה נחשב מצב זה כהפרעה פסיכיאטרית, אך עם השנים השתנתה תפישת הממסד הרפואי וכיום מוגדר מצב זה כמחלה. השתכללות היכולות הרפואיות בתחומי הטיפול בהורמונים, הכירורגיה והפוריות, מאפשרת היום להיענות לשאיפותיהם של אלו הרוצים לשנות את מינם בניגוד למין הגנטי שבו נולדו (בין אם מגברים לנשים ובין אם מנשים לגברים). הטיפולים מסובכים (החלק של הניתוח) וארוכי טווח (המרכיב ההורמוני). בסקירה זו נדונים הנושאים הרפואיים השונים המתחייבים מרצון המטופלים, אופני הטיפולים השונים והשלכותיהם הבריאותיות, אך לא נדון ההיבט הנפשי של נושא רפואי זה.

        יוני 2017
        אריאל רונן, צפורה שוחט וליאוניד אידלמן. עמ' 342-344

        אריאל רונן, צפורה שוחט, ליאוניד אידלמן

        מחלקת הרדמה, מרכז רפואי רבין, בית חולים בילינסון, פתח תקווה

        רקע: בשנים האחרונות מתרבים והולכים המחקרים העוסקים בהבדל התגובה לכאב בין מינים ומגדרים שונים, עם התייחסות להבדלים במנגנונים הביולוגיים המשפיעים על האופן שבו נשים וגברים מגיבים לכאב. לכן סביר להניח שקיימים הבדלי מגדר בתגובות מערכת העצבים האוטונומית, כגון: דופק ולחץ דם. הבדלי מגדר בתגובות אלה טרם נבדקו בחולים מורדמים.

        שיטות: זיהינו רטרוספקטיבית 50 חולים – 25 מטופלים ו-25 מטופלות שעברו ניתוחי חיתוך חוקרים של דופן הבטן (Exploratory Laparotomy), בעלי תגובות אוטונומיות בתגובה לגירוי חתך ניתוח שהוגדר כדלקמן: חולים עם גידול של 20% בלחץ דם או בדופק בתגובה לגירוי ניתוחי. נתונים פיסיולוגיים הכלולים: לחץ דם ודופק לפני חתך ניתוח לאחר הרדמה הושוו לנתוני לחץ דם ודופק לאחר חתך הניתוח בנשים ובגברים, על מנת להעריך האם דפוסי שינוי בלחץ דם ודופק שונים בין המינים.

        תוצאות: המשתנים הדמוגרפיים בין הקבוצות נותחו באמצעות תבחין T ונמצאה מובהקות במשקל. שינויים בלחץ דם ממוצע, סיסטולי דיאסטולי ודופק נותחו באמצעות Wilcoxon Rank Scores. לא היו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בכל המשתנים שנבדקו.

        מסקנות: כדי להעריך האם קיימים דפוסי שינוי בלחץ דם ובדופק בתגובה לכאב מניתוח שונה בין מינים, נדרש מחקר פרוספקטיבי עם מדגם גדול ותיקנון שיטת ההרדמה.

        יוני 2016
        אסקיאל פלמנוביץ, מיכל פרנקל, יפתח חצרוני, מאיר ניסקה, ניב מרום, נעמה קונסטנטיני, לאונרדו טרחו, רון בכר, גדעון נובק, זהב לנקובסקי וגדעון מן. עמ' 357-359  

        אסקיאל פלמנוביץ1, מיכל פרנקל2, יפתח חצרוני1, מאיר ניסקה1, ניב מרום1, נעמה קונסטנטיני3, לאונרדו טרחו4, רון בכר4, גדעון נובק4, זהב לנקובסקי5, גדעון מן1

        1מרכז רפואי מאיר, כפר סבא, 2מרכז רפואי אסף הרופא, צריפין, 3מרכז רפואי הדסה, ירושלים, 4חייל הרפואה, צה"ל, 5משמר הגבול, משטרת ישראל

        הקדמה: תסמונות כאב ופציעות שימוש יתר מהוות תוצר לוואי בעייתי של הפעילות הגופנית המאומצת במהלך האימונים ביחידות חי"ר, במיוחד בקרב נשים לוחמות. פציעות אלה מביאות לאיבוד ימי אימון, כאב וחוסר נוחות, ואף עלולות להשפיע על כושר ויכולות הלחימה.

        מטרות: המטרה במחקר היא לבדוק את ההשפעה של אפוד לחימה חדש ומותאם מיגדר על ההיארעות של כאב גב תחתון (LBP), כאב בקידמת הברך (AKPS) וכאב פלנטרי בעקב (PHFP) בקרב לוחמות חי"ר.

        שיטות מחקר: נערך מחקר פרוספקטיבי אקראי בקרב 243 מגוייסות חי"ר ממשמר הגבול. המעקב נערך במשך ארבעה חודשי טירונות. סך הכול 101 חיילות צוידו באפוד לחימה סטנדרטי Unisex Special Unit Fighting Vest)) ו-139 חיילות צוידו באפוד חדיש (New Fighting Vest), המותאם באופן ייחודי למבנה הגוף העליון הנשי. אפוד זה סופק בשלוש מידות וכלל רצועות הניתנות להתאמה. מידע על שיעור פציעות ותסמונות כאב נאסף כל שבועיים, וכלל מעבר על רשומות רפואיות וביקורי מירפאה, תוך שימת דגש מיוחדת על תלונות הנוגעות לכאבי גב, כאב בקידמת הברך וכאב עקב פלנטרי.

        תוצאות: 240 חיילות השלימו את מהלך המחקר. עם שלוש חיילות אבד הקשר במעקב. כאב גב תחתון הופיע בקרב 86% בקבוצת האפוד הסטנדרטי לעומת 82% בקבוצת האפוד המותאם (ללא משמעות סטטיסטית). כאב בקדמת הברך הופיע בקרב 65% בקבוצת האפוד הסטנדרטי לעומת 62% בקבוצת האפוד המותאם (ללא משמעות סטטיסטית). כאב עקב פלנטרי הופיע בקרב 73% בקבוצת האפוד הסטנדרטי לעומת 69% בקבוצת האפוד המותאם (ללא משמעות סטטיסטית).

        מסקנה: בהתאם למימצאים במחקר זה, אפוד לחימה מותאם מיגדר שתוכנן להתאמה למבנה הגוף הנשי, לא הפחית את השיעור של תסמונות כאב ושימוש יתר כדוגמת: כאב גב תחתון, כאב בקידמת הברך וכאב פלנטרי בעקב. יש מקום לבחון השפעה מגינה של גורמים אחרים מפני פציעות שימוש יתר בקרב חיילות חי"ר, כגון שינויים במשקל הציוד הנישא, ושינויים בעצימות ובאופי תוכניות האימונים. עולה מהמחקר, כי תסמונת כאב ופציעות עקב שימוש יתר בקרב לוחמות שכיחות יותר מהמדווח. פציעות אלה מביאות לאיבוד ימי אימון, כאב וחוסר נוחות, ואף יכולות להשפיע על כושר ויכולת לחימה. מספר חוקרים מצאו כי שינויים בציוד הלחימה, כגון גודל ומשקל, יכולים להשפיע על שיעורן של פציעות אלה, אך עדיין יש מחסור במידע מבוסס בכל הנוגע לשינויים מבוססי מיגדר לציוד הלחימה ולהשפעותיהם. עולה כי אפוד מותאם לגוף האישה לא הפחית את השכיחות של פציעות עקב שימוש יתר.

        נובמבר 2015
        טל אלמגור, יונתן אייזן, מתתיהו האריס, מיה לבנטל-רוברטס , אורה הס, נעמה שוורץ, צופיה צנעני אילת וירדנה טננבאום-רקובר. עמ' 620-623

        טל אלמגור1, יונתן אייזן2, מתתיהו האריס2, מיה לבנטל-רוברטס2 , אורה הס1, נעמה שוורץ3, צופיה צנעני אילת4, ירדנה טננבאום-רקובר1,5

        1המכון האנדוקריני לילדים, מרכז רפואי העמק, עפולה,  2מרכז רפואי" הר סיני", ניו יורק, ארה"ב,  3יחידת המחקרים, מרכז רפואי העמק, עפולה,  4מחוז צפון שרותי בריאות כללית,  5הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה

        הקדמה: בארבעת העשורים האחרונים חלה עלייה ניכרת בהיארעות ההשמנה בחברה המערבית, הן במבוגרים והן בילדים. בישראל המגמה דומה, אך אין נתונים מדויקים ועדכניים על היקפה. העלייה בהיארעות ההשמנה בילדים מיוחסת לשינוי באורח החיים, הכולל צריכת מזון מהיר וירידה בפעילות גופנית.

        המטרה במחקר: להעריך את שיעור ההשמנה בקרב ילדים בצפון מזרח מדינת ישראל ולהשוות את הנתונים עם שיעור ההשמנה בשנים קודמות.

        שיטות: נאספו נתונים של משקל, גובה ו-(Body Mass Index (BMI בהתבסס על מאגר נתונים מחשבי של שירותי בריאות כללית בין השנים 2012-2010 ובין השנים 2007-2005. נכללו במחקר 94,239 ילדים בגילים 18-2 שנים.

        תוצאות: 24% מהילדים נמצאו עם BMI מעל אחוזון 85 מתוכם 10.5% לוקים בהשמנת יתר. שיעור הבנים שלקו בהשמנה היה גבוה משיעור הבנות (11.5% ו-9.5%, בהתאמה, p<0.0001. גיל שיא ההשמנה היה מוקדם יותר בבנות – תשע שנים בבנות לעומת 11 שנים בבנים (30.5%, 33%, בהתאמה. שיעור עודף המשקל וההשמנה היה גבוה יותר באזורים העירוניים בהשוואה לכפריים בכל קבוצות הגיל. בקבוצות הגיל 5-2 שנים ו-11-6 שנים, שיעור עודף משקל והשמנה היה גבוה יותר במגזר היהודי לעומת המגזר הערבי (קבוצת גיל 5-2 שנים: השמנה 9.3% לעומת 8.6%p=0.15, מעל אחוזון 85: 22.2% לעומת 19.6%, p<0.0001, קבוצת גיל 11-6: השמנה 12.9% לעומת 10.5%, p<0.0001 , מעל אחוזון 85: 26.5% לעומת 23.4%, p <0.0001. בהשוואת הנתונים בין השנים 2012-2010 לנתונים מהשנים 2007-2005 שנים בין הגילים 11-6 שנים, לא נמצא הבדל בשיעור ההשמנה, אך בשאר קבוצות הגילים שיעור ההשמנה היה נמוך יותר בשנים 2012-2010.

        מסקנות: תוצאות המחקר מצביעות על שיעור גבוה של עודף משקל והשמנה בקרב ילדים באזור הצפון מזרחי של מדינת ישראל, בדומה לשיעור ההשמנה במדינות מערביות אחרות. מיתון המגמה לעלייה בשיעור ההשמנה עשוי להצביע על הצלחה בתוכניות של מערכות החינוך והבריאות לבלימת ההשמנה בקרב ילדים בישראל. למרות זאת, שיעור ההשמנה הגבוה בקרב ילדים מחייב המשך מאמץ לאומי רב-מערכתי להפחתת שיעור ההשמנה בקרב ילדים בישראל.

        יולי 2014
        יפתח שגיא, מיכאל פריגר, טל פלג-שגיא וצביה רודיך

        יפתח שגיא¹, מיכאל פריגר4, טל פלג-שגיא³, צביה רודיך2

         

        ¹מחלקה פנימית ו', החטיבה הפנימית, 2חטיבת ההרדמה וטיפול נמרץ, המרכז הרפואי-אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע,

        3המחלקה לאפידמיולוגיה, 4המעבדה לחקר חוויית העצמי הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע

         

        הקדמה: כאב גב תחתון מהווה סיבה שכיחה לכאב כרוני ומוגבלות בקרב מטופלים בגיל העבודה, ולפנייה לסיוע רפואי מסיבות אלו. תוצאות מחקרים עדכניים מצביעות על כך שמיגדר נשי מהווה לא רק גורם סיכון להתפתחות כאב גב תחתון, אלא גם גורם משפיע על אופן הטיפול במצב נפוץ זה.

        מטרות: המטרה במחקרנו הייתה להעריך הבדלי מיגדר בטיפול בכאב גב תחתון, במירפאת הכאב של המרכז הרפואי-האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע.

        שיטות: מחקר חתך באמצעות ראיונות טלפוניים והתבססות על מאגר הנתונים הממוחשב של בית החולים (N=129). נאספו מדדים סוציו-דמוגרפיים, רפואיים ותעסוקתיים, וכן מדדים הקשורים לסגנון חיים. נבדק הקשר בין מדדים אלו לבין מאפיינים אבחוניים וטיפוליים בדגש על ריבוד מיגדרי.

        תוצאות: לאחר תקנון לגיל, לאום, מצב כלכלי-חברתי (סוציו-אקונומי) ומצבי תחלואה נלווים, נמצא כי נשים נוטות לטיפול מרובה תרופות לשיכוך כאב  (p=0.024) והציגו שיעורים גבוהים יותר של הפסקת טיפול במשככי כאב בגין השפעות לוואי (p<0.001). בעוד שנשים נטו לצרוך יותר שירותי בריאות מחוץ למירפאת הכאב (p=0.097), גברים נטו ליותר ביקורים בממוצע במירפאת הכאב עצמה ((p=0.019. בקרב הנבדקים שפנו לקבלת פיצוי כספי בגין מוגבלות הקשורה לכאבי גב תחתון, נשים נדרשו לעבור יותר בדיקות דימות בהשוואה לגברים (p=0.038).

        מסקנות: מחקר זה חושף הבדלים מבוססי-מיגדר באבחון ובטיפול בכאב גב תחתון, וכן במידת הצריכה של שירותי בריאות נלווים לטיפול בכאבי גב תחתון במירפאת הכאב. אם יאוששו במחקרים נוספים, עשויים מימצאים אלו לייעל את הטיפול הניתן למטופלים הסובלים מכאב כרוני זה. בנוסף, עולה מן התוצאות כי יש צורך בהגברת המודעות להטיות מבוססות מיגדר, בכל הקשור למטופלים אשר פונים לקבלת פיצוי עקב מוגבלות הקשורה לכאב גב תחתון.

        נובמבר 2010
        דוד רבינרסון, בוריס קפלן ומרק גלזרמן

        דוד רבינרסון, בוריס קפלן, מרק גלזרמן

         

        בית החולים לנשים הלן שניידר, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב

         

        נתונים עדכניים מן הספרות הרפואית העכשווית מצביעים על שולטנות גוברת של נשים במקצוע רפואת הנשים. בסקירה זו אנו מנסים לבדוק, האם קיימות בעיות הנגזרות מתהליך זה ומהם שורשיהן, כמשתקף מן הספרות הרפואית הרלבנטית. השולטנות הנשית בתחום רפואת הנשים היא הליך המתרחש הן בעולם והן בישראל. הטיה מגדרית לטובת הנשים מתקיימת בימינו הן בקבלה להתמחות ברפואת הנשים והן בהזדמנויות התעסוקה לאחריה. רופאות נשים נתקלות בבעיות נגזרות-מגדר כגון הריון, יציאה לחופשת לידה והצורך לדאוג למשפחתן, במקביל לעיסוקן המקצועי התובעני. נמצא כי בעיות אלו פוגעות בעיסוק רופאות הנשים ברפואה אקדמית. יתרה מזו, תכונות 'נשיות', הגורמות להעדפה של נשים רופאות על ידי מטופלות, עלולות להתבטא בפגיעה בתפוקת העבודה של הרופאות בתנאים של רפואת הקהילה. כל הבעיות המועלות בספרות הרפואית בסוגיה של רופאות נשים, ניתנות לפתרון בשיתוף בין הגופים הממסדיים של רפואת הנשים והממשלה, מתוך קבלת המציאות הנוצרת ותכנון מתאים לעתיד בהתחשב במגבלות המציאות.

         
         

        ספטמבר 2010
        עידית מזרחי, שמואל שטיינלאוף ואלי שוורץ

        עידית מזרחי1 , שמואל שטיינלאוף3,2 , אלי שוורץ 3,2

         

        1בית החולים לילדים דנה, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב, 2המרכז לרפואה גיאוגרפית ומחלות טרופיות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, 3הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

         

        *הוגש על ידי ד"ר עידית מזרחי כחלק מהדרישות לקבלת תואר "דוקטור לרפואה" מטעם הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

         

        רקע: בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הנוסעים הישראלים לחו"ל בכלל ולמדינות מתפתחות בפרט. תופעה נרחבת זו מחייבת את הרופאים בישראל להכיר את התחלואה שהנוסעים עלולים לייבא איתם בחזרתם מטיול במדינות אנדמיות.


        מטרות: סקירת התחלואה בקרב מטיילים שפנו למרפאה למחלות טרופיות לאחר נסיעה למדינות אנדמיות.

        שיטות: נערכה סקירה רטרוספקטיבית של תיקי מטופלים שפנו למרפאה למחלות טרופיות (באופן אמבולטורי או לאחר אשפוז), במרכז הרפואי שיבא, תל השומר, מאז הקמתה בשנת 1994 ועד סוף 2004.


        תוצאות: סך הכול פנו למרפאה 842 חולים ונקבעו 1,126 אבחנות. מתוכם, 20.9% אושפזו בישראל לאחר חזרתם מהטיול  ו-6.2% מהם אושפזו עוד בהיותם בחו"ל.  מכלל הפונים, 56.7% היו זכרים ו-70% היו בני 29-20. רוב הפניות למרפאה נעשו סמוך לחזרה מהטיול, אך חלק מהפניות נעשו גם יותר משנה לאחר מועד החזרה מהטיול (11%). יבשות היעד מהן חזרו החולים היו: אסיה (49.2%), אמריקה הלטינית (23.4%) ואפריקה (23.2%), ופיזור דומה היה להתפלגות היוצאים למדינות טרופיות. הסיבות השכיחות לפנייה למרפאה היו תחלואה במערכת העיכול (%41 מהפונים), עייפות (%25.8), מחלות עור (%23.4) ומחלות חום (%22.7).

        נמצא שוני בתחלואה העיקרית ביבשות השונות: מטיילים שחזרו מאסיה לקו בעיקר במחלות של מערכת העיכול, כמו שלשול כרוני, ובמחלות חום (בעיקר קדחת דנגי). מטיילים שחזרו מאמריקה הלטינית לקו בעיקר במחלות עור – בעיקר  לישמניאזיס, ואילו מטיילים  שחזרו מאפריקה לקו בעיקר במחלות חום —בעיקר מלריה וסכיסטוזומיאזיס.

        בנוסף, נמצאו הבדלים בתחלואה בין המינים: גברים חלו יותר במלריה, בלישמניאזיס ובסכיסטוזומיאזיס, ואילו נשים התלוננו יותר על עייפות ולקו יותר במחלות של מערכת העיכול.


        מסקנות: נמצא הבדל בתחלואה של מטיילים החוזרים מיבשות שונות. מאחר שכל יבשת מתאפיינת בתחלואה שונה, יש להתחשב בנתון זה כאשר מטיילים פונים לייעוץ רפואי לפני או לאחר חזרתם מטיול.  מחלה שבה נדבק מטייל במהלך הטיול, עשויה להתבטא לעיתים זמן רב לאחר חזרתו, מכאן החשיבות בלקיחת אנמנזה המכוונת לנסיעות למדינות מתפתחות – גם אם חלף זמן רב ממועד הנסיעה.
         

        יוני 2010
        סבטלנה צ'אצ'אשווילי-בולוטין, סבינה ליסיצה ויאיר גלילי
        סבטלנה צ'אצ'אשווילי-בולוטין[1][1], סבינה ליסיצה2,1, יאיר גלילי2,1

        1המכללה על שם זינמן במכון וינגייט, 2המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

        היעדר פעילות גופנית מהווה גורם הנתונים נאספו במסגרת פרויקט ה-ISSP בשנת 2007 בשיטת ראיונות פנים אל פנים בבתי המרואיינים. במדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית היהודית בגילאי 18 ומעלה נכללו 1,032 מרואיינים. על מנת לסווג את האוכלוסייה לקבוצות נערך ניתוח האשכולות (Cluster analysis). ממצאי המחקר מצביעים על כך, שלא ניתן להתייחס לכלל העוסקים בפעילות גופנית כמקשה אחת, אלא שיש לסווגם לארבעה טיפוסים מובחנים: טיפוס "הספורטאי בנשמה" לא זו בלבד שעמדותיו כלפי ספורט חיוביות, אלא שהוא גם עוסק בפועל בפעילות גופנית בזמן הפנאי, טיפוס ה"אנטי ספורט" מאופיין בדרך כלל בעמדות שליליות כלפי הספורט ובאי ביצוע פעילות גופנית, טיפוס "ספורטאי הכורסה" מחזיק בעמדות אוהדות כלפי הפעילות הספורטיבית ואף צופה בפועל בפעילות זו, אך אינו מבצע כל פעילות גופנית בדרך כלל, "ספורטאי האופנה", למרות שהוא אינו מביע עמדות חיוביות כלפי ספורט, עוסק בהתמדה בפעילות גופנית בשעות הפנאי.

        באשר להבדלי המגדר, נמצא כי נשים נוטות יותר להשתייך לטיפוסי אופנת הספורט ואנטי ספורט, לעומת גברים, הנוטים להיות חלק מספורטאי הנשמה וספורטאי הכורסה. ניתן להבחין, כי ההבדלים בין גברים ונשים מצויים בעמדות כלפי הפעילות יותר מאשר בפעילות עצמה. גברים מחזיקים בעמדות אוהדות כלפי הספורט, בעוד שנשים מביעות עמדות פחות חיוביות ועוסקות בפעילות גופנית מתוך מניעים אינסטרומנטליים. ניתן להסביר הבדלים ביחס לפעילות גופנית בהבדלי מגדר בתהליך החיברות. לפיכך ניתן לשער, כי אם מניעים אינסטרומנטאליים אלה ימולאו באמצעים חלופיים, הרי שקיים חשש כי נשים יפחיתו או אף יפסיקו את פעילותן הגופנית, והתועלות הבריאותיות של הפעילות הגופנית לא יושגו.

        על מנת למנוע השלכות אלה, חשוב שסוכני החברות המרכזיים יפעלו לקידום המניעים ההישגיים, התחרותיים והחברתיים לעיסוק בפעילות גופנית בקרב שני המינים, ולא בקרב גברים בלבד.

        מחברת מכותבת:
        סבטלנה צ’אצ’אשווילי-בולוטין
        אשדוד
        טלפקס: 08-8676183
        אי-מייל: [email protected]
         

         

        ינואר 2007
        שלומית סייג1,2, נילי בן צבי1,3, סילביה נוסבאום3,4

        שלומית סייג1,2, נילי בן צבי1,3, סילביה נוסבאום3,4

        1שירותי בריאות כללית, 2המח’ לרפואת המשפחה, הפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה, 3החוג לרפואת משפחה, הפקולטה לרפואה סאקלר, תל אביב, 4קופת חולים לאומית

        היה זה הקונגרס העולמי הראשון בנושא רפואת מיגדר. הוא אורגן על ידי רופאים מארה"ב, גרמניה, שבדיה, ישראל ויפן, וההתמקדות הייתה בהיבטים הביולוגיים של ההבדלים בין המינים. רוב רובם של הרופאים היו נשים: כ-90% נשים בקהל, כ-20 מרצים וכ-30 מרצות. הכנס היה גדוש במצגות של מחקרים בנושאים הקשורים להבדלי מיגדר: מחלות לב וכלי דם, כאב, פארמקוקינטיקה והתמכרויות, אימונולוגיה, חילוף חומרים, בעיות בעור, תיפקוד מיני, הזדקנות, בעיות במוח, תיסמונת חילוף חומרים, מחלות ריאה ועוד.

        יולי 2004
        אבישי אליס, מיכאל לישנר

        אבישי אליס, מיכאל לישנר

        המח' לרפואה פנימית א', בית-חולים מאיר, כפר סבא והפקולטה לרפואה סאקלר אוניברסיטת תל-אביב

         

        טיפול בגורמי-הסיכון לטרשת עורקים מביא לירידה בשיעור התחלואה והתמותה ממחלות לב וכלי-דם, אם כי חשיבותם היחסית של גורמי-הסיכון על-פי גיל, מין ורקע אתני אינה ברורה דיה. המטרה במחקר הייתה להגדיר תת-אוכלוסיות בישראל על-פי הרכב גורמי-הסיכון, ובאופן זה למקד ולטייב את מאמצי הטיפול והמניעה.

        המחקר היה ניתוח תוצאות סקר אירועי אוטם שריר הלב בישראל בשנת 2000 (The Israeli National Prospective Survey on Acute Myocardial in 2000) כשנבדק הקשר בין גורמי-הסיכון הקלאסיים להתהוות טרשת עורקים לבין גיל ומין החולים.

        מתוצאות המחקר עלה, כי 1,683 חולים הלוקים באוטם חד בשריר הלב אושפזו ב-26 בתי-חולים בישראל במהלך פברואר-מרס 2000 – 73% מהם גברים ו-27% נשים. ככל שהחולים היו צעירים יותר נמצאו בהם יותר גורמי-סיכון (P<0.0001) הנשים החולות היו מבוגרות יותר באופן משמעותי ועם פחות גורמי-סיכון מהגברים (12+73 לעומת 14+63 שנה, P<0.001; 1.10+2.02 לעומת 1.03+1.84, P<0.002' בהתאמה). בקרב 128 חולים (7.8%) לא נמצאו כלל גורמי-סיכון. יתר-שומנים בדם (היפרליפידמיה), עישון ואנאמנזה משפחתית של המחלה היו שכיחים יותר בחולים הצעירים, בעוד שיתר-לחץ-דם וסוכרת היו שכיחים יותר בקרב המבוגרים. אנאמנזה משפחתית ועישון היו שכיחים יותר באופן משמעותי בגברים, בעוד שסוכרת ויתר-לחץ-דם היו שכיחים יותר בנשים.

        לסיכום, מתוצאות המחקר עולה, כי הפסקת עישון ואיזון יתר-שומנים-בדם בקרב חולים צעירים הם הצעדים החשובים ביותר למניעת טרשת העורקים. כן נמצא, כי יתר-לחץ-דם וסוכרת שכיחים יותר בנשים ובמבוגרים, והשפעתם על תהליך הטרשת איטית והדרגתית יותר. דרושים מחקרים נוספים כדי להבהיר את חשיבותם היחסית של כל אחד מגורמי-הסיכון ואיזונם.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303