• כרטיס רופא
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        מאי 2018
        אילן יונגסטר, ציליה לזרוביץ', מרינה בונדרנקו, יעל כחלון, לימור טולדנו בן-נון, ביתלחם מנגשה, רונית זיידנשטיין, חן דניאל, מור דדון, דרור מר-חיים, עמ' 305-308

        הקדמה: שכיחות הזיהומים מקלוסטרידיום דיפיצילה (Clostridium difficile – CDI) עלתה בשנים האחרונות במקביל לשינוי במאפיינים האפידמיולוגיים של המחלה, הן הקליניים והן המולקולאריים. חיידק זה הוא כיום גורם משמעותי לתחלואה ותמותה, ומצב זה עלול להוביל לטיפול תכוף יותר בוונקומיצין. ונקומיצין הוא טיפול הבחירה רק בזיהומים בינוניים-קשים. העדיפות של ונקומיצין על פני מטרונידזול בזיהומים קלים יותר והקשר בין טיפול לנשאות מאוחרת של אנטרוקוקים עמידים לוונקומיצין (VRE-Vancomycin Resistant Enterococci), לא נחקרו דיים.  

        מטרות: (1) חקירת המאפיינים האפידמיולוגיים של CDI במרכז הרפואי אסף הרופא; (2) בדיקת הקשר בין טיפול בוונקומיצין לבין נשאות מאוחרת של VRE; (3) בחינת היעילות של ונקומיצין בהשוואה למטרונידזול ב-CDI קל.

        שיטות: מחקר עוקבה רטרוספקטיבי בוצע במרכז הרפואי אסף הרופא (2013-2015), במהלכו נאספו נתונים אפידמיולוגיים של חולים בגירים עם CDI חד (בהתאם להגדרת המקרה של משרד הבריאות). ניתוחים רבי משתנים בוצעו באמצעות תסוגה לוגיסטית.

        תוצאות: 260 חולים נכללו במחקר. מרבית החולים היו קשישים (75%) ו-56% מהחולים הוגדרו כ-CDI בינוני-קשה. 9% מההדבקות נרכשו בקהילה ללא חשיפה לאנטיביוטיקות. טיפול בוונקומיצין היה גורם סיכון משמעותי ובלתי תלוי לנשאות מאוחרת יותר של VRE (aOR=74, p=0.004). 75 חולים עם Mild CDI טופלו במטרונידזול או בוונקומיצין, אך לא בשתי התרופות יחד. בחולים אלה, מטרונידזול היה בעל תוצאות שלא נפלו מהטיפול בוונקומיצין בכל אחד מ-16 תוצאי הזיהום השונים שנבדקו.

        מסקנות: תוצאות מחקר זה מצביעות על שינויים באפידמיולוגיה של CDI, כמדווח בשנים האחרונות ממרכזים אחרים בישראל ובעולם. הודגם קשר מובהק ובלתי תלוי בין טיפול בוונקומיצין ב-CDI חד לבין נשאות מאוחרת של VRE, עם תוצאות טיפול שלא נפלו מהטיפול בוונקומיצין בחולים עם זיהומים קלים. שתי המסקנות הללו מחזקות את הצורך בטיפול מושכל בוונקומיצין על פי ההוריות המקובלות בלבד.

        מרץ 2017
        פיראס רינאוי, שי אשכנזי, מיכאל וילשנסקי, אלי סומך ורענן שמיר. עמ' 189-193

        פיראס רינאוי1, שי אשכנזי2, מיכאל וילשנסקי3, אלי סומך4 , רענן שמיר5

        1המכון לגסטרואנטרולוגיה ותזונה בילדים, מרכז שניידר לרפואת ילדים, פתח תקווה, והיחידה לגסטרואנטרולוגיה ילדים, מרכז רפואי העמק, עפולה, 2מחלקת ילדים א' והיחידה למחלות זיהומיות, מרכז שניידר לרפואת ילדים, פתח תקווה והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, 3היחידה לגסטרואנטרולוגיה ילדים, מרכז רפואי הדסה, האוניברסיטה העברית, ירושלים,  4היחידה למחלות זיהומיות בילדים וחטיבת הילדים, מרכז רפואי וולפסון, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, 5המכון לגסטרואנטרולוגיה ותזונה בילדים, מרכז שניידר לרפואת ילדים, פתח תקווה והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

        *ההנחיות אומצו על ידי החוג למחלות זיהומיות בילדים, האיגוד לגסטרואנטרולוגיה ותזונה בילדים והאיגוד לרפואת ילדים בישראל

        רקע ומטרות: מרבית הילדים לוקים עד גיל שלוש שנים באירוע אחד לפחות של גסטרואנטריטיס חדה (Acute gastroenteritis). אף כי הרוב המכריע של דלקות המעי החדות בילדים מתבטא בצורה קלה בלבד ולא נדרש טיפול במסגרת אשפוז, מחלות אלו מהוות עדיין סיבה לא נדירה בישראל לאשפוזים. המטרה במסמך הנוכחי היא לעדכן את ההנחיות אשר פורסמו בשנת 2010 בנוגע לאבחון וטיפול בגסטרואנטריטיס חדה בילדים בישראל.

        שיטות: עדכון זה מתבסס על ההנחיות המעודכנות שפורסמו בשנת 2014 על ידי על ידי האיגוד האירופאי לגסטרואנטרולוגיה ותזונה בילדים (ESPGHAN) והאיגוד האירופאי למחלות זיהומיות בילדים (ESPID). הנחיות אלו הותאמו למציאות ולאפידמיולוגיה בישראל, לנוכח מחקרים שהתווספו בנושא בשנים האחרונות. תוצאות: המימצאים בספרות מראים כי איבוד משקל, זמן החזר נימיתי (קפילרי) מוארך, טורגור עור ירוד, מיעוט בהטלת שתן ונשימה בלתי תקינה הם הסימנים הקליניים בעלי ערך הניבוי הטוב ביותר לאבחון ציחיון (דהידרציה). ברוב במכריע של החולים אין צורך בביצוע בדיקות דם לאלקטרוליטים, תפקודי כליה, תרבית דם או תרבית צואה. טיפול הבחירה הוא החזר נוזלים (Rehydration) פומית באמצעות מתן תמיסות בעלי אוסמולריות מופחתת (ORS, oral rehydration solution). אין צורך בהפסקת הנקה או תזונה אחרת, ויש לרוב להמשיך בתזונה הרגילה תוך 6-4 שעות ממתן החזר נוזלים. היות שהמחלה חולפת מעצמה תוך ימים ספורים, לרוב אין צורך במתן טיפול בתרופות נגד השלשול או ההקאה. במרבית אירועי הגסטרואינטריטיס החדה טיפול אנטיביוטי אינו מומלץ, אך יש לשקול מתן אנטיביוטיקה אם מתעורר חשד גבוה לשיגלוזיס ובמספר מצבים רפואיים נבחרים נוספים. על פי ההמלצות בישראל, כמו במדינות נוספות, יש לחסן את הפעוטות נגד נגיף הרוטה.

        מסקנות: יישום המסקנות שעלו במחקרים במסגרת העבודה הקלינית, יסייע באבחון ובטיפול מיטביים בגסטרואינטריטיס חדה באוכלוסיית הילדים בישראל.

        נובמבר 2009
        אלעד גולדברג וג'יהאד בשארה

        אלעד גולדברג1, ג’יהאד בשארה1,2

        1היחידה למחלות זיהומיות, מרכז רפואי רבין, בית חולים בילינסון, 2הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

        שלשול הנגרם על ידי קלוסטרידיום דיפיצילה (שק"ד) מהווה את הסיבה המתועדת השכיחה ביותר לשלשול הנרכש בבתי חולים במדינות המפותחות. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בתחלואה ובתמותה מחיידק זה, במקביל להופעת זן חדש -NAP1/BI/027 - אשר נקשר להתפרצויות מחלה קשה בבתי חולים באזורים שונים בעולם. למרות הניסיון המצטבר בזיהוי החיידק ובטיפול בחולים, עומדות כיום בפני הרופאים המטפלים בעיות סבוכות בכל הנוגע לאבחון, לטיפול ולמניעת שק"ד. עם זאת, קיים מאמץ משמעותי לפתח שיטות אבחון מדויקות יותר, תרופות חדשות לטיפול במחלה ואמצעים חדשים למניעת התפשטות החיידק. הבעיות הקשורות לשק"ד והפתרונות האפשריים העדכניים יידונו בסקירה זו.

        יולי 2007
        גדעון י' שטיין1, ראיף נאנים1, אלי קרניאל2, אינה מוסקוביץ'3, עליזה זיידמן1

        שילשול הקשור לטיפול אנטיביוטי מהווה מקור מרכזי לתחלואה בקרב חולים מבוגרים המאושפזים בבתי-החולים. בעבודות קודמות הוכח, כי תכשירים פרוביוטיים יכולים לקצר את משך השילשול ולהפחית את שכיחות ההישנות.

        המטרה במאמר הייתה לבדוק את יכולת ההגנה של תכשירים פרוביוטיים כנגד שילשול הקשור לטיפול אנטיביוטי בחולים מאושפזים.



        חולים ושיטות:

        חולים מאושפזים בגיל 18 שנה ומעלה המיועדים לטיפול אנטיביוטי נבחרו באופן אקראי לטיפול בתכשיר פרוביוטי או באינבו, במחקר פרוספקטיבי כפול-סמיות, תוך 24 שעות מתחילת הטיפול האנטיביוטי ולמשך שלושה שבועות. עם הצטרפותם של החולים למחקר נלקחו בדיקות צואה לרעלן קלוסטרידיום (A+B). החולים נוטרו להופעת שילשול, הטיפול האנטיביוטי ומשך האישפוז. בנוסף, התכשיר הפרוביוטי נבדק לרגישות לאנטיביוטיקות שונות.

        ארבעים-ושניים חולים סיימו את המחקר. עשרים-ואחד מהם טופלו בתכשיר פרוביוטי ו-21 באינבו. ארבעה חולים לקו בשילשול (9%). אחד בקבוצת האינבו ושלושה בקבוצת הפרוביוטיקה (P=NS). בדיקות הבסיס לרעלן הקלוסטרידיום פורשו כשליליות ב -68% מהדגימות  וכחיוביות (+2 עד +4) ב-8 דגימות (23%). לקו בשילשול רק חולים שטופלו באנטיביוטיקה רחבת-טווח (p=0.04). גידול תרבית של תכולת הקופסיות הניב נקדים ומתגים גראם-חיוביים, שהיו רגישים לרוב התרופות האנטיביוטיות שניתנו לחולים במיסגרת מחקר זה.

         

        לסיכום, טיפול מונע בתכשירים פרוביוטיים אינו יעיל כנגד שילשול הנובע מטיפול אנטיביוטי, ככל הנראה עקב רגישות תכשירים אלו לתרופות האנטיביוטיות הניתנות באישפוז.

        _______________________________________

        1 שקט"א – שילשול הקשור לטיפול אנטיביוטי.

        2 שקק"ד – שילשול הקשור לקלוסטרידיום דיפיצילה.
         

        מאי 2007
        ח'יתאם מוחסן1,2, עבד עתמנה2, דני כהן1

        ח'יתאם מוחסן1,2, עבד עתמנה2, דני כהן1

        1החוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת – בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, 2מרכז מחקר ופיתוח אזורי המשולש, כפר קרע

        קיים מידע חלקי בישראל המצביע על שכיחות גבוהה ותחלואה קשה יותר במחלות שלשולים בילדים ערבים לעומת ילדים יהודים. המטרות במחקר היו לקבוע את שיעורי ההיארעות, החומרה וגורמי-הסיכון של מחלות שלשולים בקרב ילדים ערבים בגילאי 3-5 שנים מיישובים ערביים בצפון ישראל המבקרים בגני טרום-חובה.

        במיסגרת מחקר פרוספקטיבי נערך מעקב אחר 343 ילדים שביקרו ב-9 גנים מהיישובים ג'סר אזרקה, פרדיס וכפר קרע. ניטור הופעת אירועי שלשולים היה יומיומי, על בסיס היעדרויות ילדים מגני הילדים. הוריהם של הילדים שנעדרו מהגן רואיינו לבירור סיבת ההיעדרות, ואם הסיבה הייתה מחלת שלשולים, התבקשו לענות על שאלון לאיפיון אירוע השלשולים. בחופשת הקיץ התבסס ניטור התחלואה על ראיון דו-שבועי להורים. בדיקת גורמי-סיכון פוטנציאליים למחלות השלשולים נערכה במיסגרת מחקר מקרה-בקרה מקונן (
        Nested). המידע על המשתנים נאסף בריאיונות אישיים לאמהות. במהלך 14 חודשי מעקב אותרו 100 אירועי שלשולים, שיעור ההיארעות היה 0.51 אירועים של שלשולים ל-12 חודשי ילד, ב-55% מהאירועים הייתה פנייה למירפאה. בניתוח רב-משתנים נמצא, כי הסיכון למחלות שלשולים היה מוגבר בבנים לעומת בנות OR 2.31 (95% 1.3, 4) , בילדים בגיל 4 שנים או פחות לעומת ילדים מעל גיל 4 שנים  OR  1.76 (95% CI 1.01,3.06) ובילדים לאמהות עם 8 שנות לימוד או פחות בהשוואה לילדים לאמהות עם השכלה גבוהה יותרOR 1.88 (95% CI 1.08, 3.26) . הימצאות אחים מתחת לגיל 5 שנים במשפחה הייתה קשורה בירידה בסיכון למחלות שלשוליםOR 0.57 (95% CI 0.3, 0.9) .

        לסיכום, נמצא שיעור היארעות גבוה של מחלות שלשולים בילדים ערבים בגני טרום-חובה ביישובים מצפון ישראל. גורמי-הסיכון למחלות שלשולים באוכלוסייה זו קשורים באופן מובהק למאפיינים של הילד ומשפחתו, ללא השפעה משמעותית של גורמים סביבתיים הקשורים לגן או ליישוב.

        ינואר 1999
        סילביה קוטון, דני כהן ומנפרד גרין

        Diarrheal Disease among Care-Givers at Children's Day- Care Centers 


        S. Koton, D. Cohen, M.S. Green

         

        Israel Center for Disease Control, Ministry of Health and Gertner Institute, Chaim Sheba Medical Center, Tel Hashomer; Medical Corps, Israel Defense Forces; Dept. of Epidemiology and Preventive Medicine; Sakler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

         

        Diarrheal disease tends to spread from infected children to their families. Due to the increased risk of exposure, children's caregivers in day-care centers may have a higher incidence of diarrhea, particularly when caring for very young children. We therefore examined the incidence of diarrhea and antibodies to Shigella among caregivers in day-care centers, according to age groups of children in their care (<18, 18-34, and >35 months) and in comparison with the general population. 2 studies with a retrospective cohort and seroepidemiological cross-sectional design were carried out. Questionnaires were completed by 401 caregivers in 36% of all WIZO day-care centers. As a measure of past exposure to Shigella, levels of S. sonnei and S. flexneri antibodies were examined in the blood of 110 caregivers (ELISA method).

        There was a higher incidence of diarrhea among young children, increasing the potential exposure to diarrheal agents among their caregivers. Nevertheless, no statistically significant differences in diarrhea incidence were found among caregivers of the various age groups during the previous year (p=0.768) and during the previous month (p=0.319), nor in absenteeism due to diarrhea during the last month (p=0.761). Levels of Shigella antibodies were similar among caregivers in all 3 groups. Diarrheal incidence was higher among women in the population control group than among caregivers during the previous year (p=0.005) and month (p=0.067). No statistically significant differences in levels of S. sonnei and S. flexneri antibodies were found between caregivers and women in the control group.

        There was no evidence that diarrhea is an occupational hazard for caregivers of young children. An explanation may be the development of protective immunity against common diarrheal agents due to recurrent exposure.
         

        מאי 1998
        טוביה וינברגר, טוני חאיק ושלמה קידר

        Acute Gastroenteritis caused by Enterohemorrhagic E. Coli O157:H7

         

        Tuvia Weinberger, Tony Hayek, Shlomo Keidar

         

        Dept. of Medicine E, Rambam Medical Center, and Dept. of Family Care, Haifa and West Galilee, and Rappaport Faculty of Medicine, Technion-Israel Institute of Technology, Haifa

         

        We report a 48-year-old man admitted for watery diarrhea, high fever, chills and abdominal cramps. Entero-hemorrhagic E. coli O157:H7 was isolated. This new, dangerous pathogen causes dysentery and complications such as hemolytic uremic syndrome and thrombotic thrombo-cytopenic purpura. These complications can cause renal failure, neurological deficit and death. Recognition of E. coli O157:H7 infection is important since it causes a rare and dangerous condition. To the best of our knowledge this is the first case reported in Israel.

        מאי 1997
        נטליה בילנקו, עמליה לוי ודרורה פרייזר

        Reporting Maternal Behavior during Diarrhea in Bedouin Children

         

        Natalya Bilenko, Amalia Levy, Drora Fraser

         

        Epidemiology and Health Services Evaluation Unit, S. D. Abraham International Center for Health and Nutrition, Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

         

        Diarrhea is still a major cause of morbidity and mortality among children in developing countries. The Bedouin population of southern Israel is in transition from a nomadic to a settled life-style. We examined maternal knowledge and reported behavior when their children had diarrhea. Mothers defined diarrhea as the passing of 4-5 stools per day. The most frequent signs of the illness were an increased number of watery stools with changes in either color or form. The most frequent symptom that prompted mothers to seek medical aid was blood in the stool. All mothers reported increasing fluid intake in their children during diarrhea, and most reported giving herbal tea. About half of the women avoided milk products and used special for the treatment of diarrhea. A quarter of the women reported stopping or decreasing the frequency of breast feeding during diarrhea. Reported cessation of breast feeding during diarrhea was associated with changing to special foods, and failure to note the onset of diarrhea or to recognize signs of dehydration. The withdrawal of breast feeding during episodes of illness and diarrhea is related to lack of knowledge regarding diarrhea. These data indicate that even in this population, with free access to preventive and curative medical care, there should be greater efforts to educate mothers to detect diarrheal disease and to maintain breast feeding during the diarrhea.

        אפריל 1997
        מוני בניפלא, דרורה פרייזר, צבי ויצמן, עמליה לוי ורון דגן

        Epidemiologic Characteristics of Pediatric Emergency Room Referral and Hospitalization for Diarrhea in the Negev

         

        Moni Benifla, Drora Fraser, Zvi Weizman, Amalia Levy, Ron Dagan

         

        Dept. of Epidemiology and Health Services Evaluation and S. Daniel International Center for Health and Nutrition, Ben-Gurion University of the Negev, and Pediatric Dept. and Pediatric Infectious Disease Unit, Soroka Medical Center and Ben-Gurion University of the Negev

         

        Diarrheal diseases weigh heavily on the health of children, especially in developing countries, but also impose burdens on health care services worldwide. This study was performed to determine whether patterns of referrals in the Negev to the pediatric emergency room (PER) for diarrhea differ between the Jewish and Bedouin populations of the Negev, and the extent of the burden imposed on the PER and in-hospital services in the Negev. Characteristics of referrals and hospitalizations were examined from March 1994 to February 1995. Of the 27,834 referrals to the PER for children under 16, 2518 (9%) had diarrhea and there were 5,169 hospital admissions, 701 (13.6%). The annual rates of referral were 146 per 10,000 in Jews and 225 in Bedouin, giving an odds ratio (OR) of 1.5 (p<0.001). for Bedouin. The rates of hospitalization were 23 per 10,000 in Jews and 99 in Bedouin (OR 4.4, p<0.001). 1380 (54.8%) of the PER referrals were of infants under a year of age. For hospitalization, the annual rates were 164 per 10,000 in Jews and 756 in Bedouins (OR 4.9, p<0.001). During June to August referrals and hospitalizations for diarrhea were significantly higher, and from December to February significantly lower than during the remaining months. These differences arise from the marked seasonal pattern in the Bedouin population, whereas in the Jewish population there was no seasonal variation. Even in the 90's the burden on health services in the Negev as a result of diarrheal illness is considerable and the Bedouin population still contributes to that burden disproportionately. There is need both to reduce the gap in referrals and hospitalization between the populations, as well as to reduce the rates, using currently available means such as education, while developing new technologies, such as vaccines.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303