תוצאת חיפוש

מבוא: דימום מוגבר לאחר לידה הוא מצב חירום מיילדותי, אשר עלול להוביל לתחלואה אימהית משמעותית ואף לתמותה. האטיולוגיות השכיחות, ששיעורן 95% מהמקרים, הן: רפיון (atony) של הרחם, שארית חומר הריוני וקרעים בנרתיק ובצוואר הרחם. יש סיבות נוספות ונדירות. מקרים אלו מציבים אתגר אבחנתי, ולפיכך קיים סיכון לעיכוב באבחנה ובטיפול, אשר עלול להוביל עד כדי הלם דימומי או תת-נפחי (hemorrhagic or hypovolemic shock) ואף למוות אימהי.

פרשת חולה: אנו מציגים מקרה של אישה בת 25 שנים, שפיתחה סיבוך נדיר שהתרחש במהלך לידה נרתיקית בהריונה הראשון (primiparous woman). לידתה הראשונה הסתמנה עם דימום משמעותי שלא נעצר תחת קווי הטיפול המקובלים. ההערכה והטיפול בה כללו עבודת צוות רב-תחומי, בדיקת דימות מתקדמת וטיפול בהתערבות ניתוחית, דימות פולשני ועירוי של מוצרי דם רבים (massive transfusion). לאחר בירור נרחב נמצאה פגיעה בעורק הערווה (pudendal artery) אשר הובילה לשטף דם משמעותי אחור-צפקי (retroperitoneal hematoma).

מסקנות: המקרה מדגיש את חשיבותה של אבחנה מדויקת, בזמן קצר,  טיפול מהיר ושיתוף פעולה רב-תחומי, המובילים להצלת חיים.

כאב בטן מציב אתגר אבחנתי מורכב בשל ריבוי המחלות העשויות להתבטא בתסמין זה. בסדרת פרשות חולים זו, אנו מציגים ארבעה מטופלים שהתייצגו לראשונה עם כאב בטן, ובמהלך הבירור אובחנו כלוקים במחלות המטולוגיות נדירות: המוגלובינוריה התקפית לילית(paroxysmal nocturnal hemoglobinuria – PNH), מסטוציטוזיס מערכתית אגרסיבית (aggressive systemic mastocytosis – ASM) , ממאירות מיאלופרוליפרטיבית (myeloproliferative neoplasm – MPN) ואנמיה חרמשית (sickle cell disease – SCD) .

במאמר נדון במנגנונים הפתופיזיולוגיים הייחודיים לכל אחת מהמחלות, שהסתמנות ראשונית שלהן עשויה להיות תלונה על כאב בטן, במטרה לחדד את הכלים האבחנתיים, לזהות במדויק מצבים נדירים אלה ולהגביר את המודעות הקלינית לקיומם.

הקדמה: אי-הגעה למפגשים מתוכננים במרפאות חוץ אורתופדיות מציבה אתגר משמעותי למערכת הבריאות, שכן היא פוגעת ביעילות התפעולית, מביאה לבזבוז משאבים ועלולה לפגוע באיכות הטיפול וברצף המעקב הרפואי. אף כי גורמים דמוגרפיים ואישיים שונים נמצאו כקשורים בהיעדרות, הגורמים המדויקים המנבאים אי-הגעה עדיין אינם מובנים דיים.

מטרות: במחקר זה, ביקשנו לזהות את המשתנים המרכזיים הקשורים בשיעורי אי-הגעה למפגשים אורתופדיים ולבחון את יעילותם של מודלים לחיזוי התנהגות זו.

שיטות מחקר: המחקר התבסס על ניתוח רטרוספקטיבי של נתוני מרפאות חוץ אורתופדיות במרכז הרפואי שמיר שנאספו ממערכת הזימונים של בית החולים בשתי תקופות זמן: ינואר 2015–דצמבר 2019 ובשנת 2022.

תוצאות ומסקנות: נותחו משתנים דמוגרפיים ונתוני הגעה למפגשים על מנת לזהות תבניות ודפוסים של אי-הגעה. בתקופה הראשונה נותחו 1,234,425 ביקורים מתוכננים, עם שיעור אי-הגעה כולל של 30.25%, בעוד שבמרפאות החוץ האורתופדיות נמצא שיעור מעט נמוך יותר של 24.97%. בהתבסס על נתוני רקע והיסטוריית הגעה פותח מודל חיזוי שסווג את המטופלים לשתי קבוצות: "מגיעים" (64% מהמדגם, שיעור אי-הגעה 13.9%) ו"לא מגיעים" (36% מהמדגם, שיעור אי-הגעה 29.4%), כאשר ההבדל בין הקבוצות נמצא מובהק סטטיסטית.

דיון וסיכום: ממצאי המחקר מדגישים את הפוטנציאל של מודל-חיזוי מבוסס נתונים לשיפור תהליכי זימון, לתכנון יעיל של משאבים ולזיהוי מוקדם של מטופלים בסיכון לאי-הגעה. שילוב בזמן אמת של מודלים לחיזוי עשוי לתרום לשיפור קבלת ההחלטות הקליניות ולהגברת הרצף והאיכות של הטיפול הרפואי.

זיהום של הזיז הפטמתי, מסטואידיטיס, הוא סיבוך מוכר של דלקת אוזן תיכונה חריפה. למרות היעדר תמימות דעים על טיפול אחיד במצב זה, נתונים עדכניים מצביעים על מגמה עולמית לניהול שמרני יותר והתקדמות להתערבויות פולשניות בעיקר בנוכחות סיבוכים או כישלון טיפולי. הופעת מזהם משמעותי ולא אופייני כפוסובקטריום נקרופורום (Fusobacterium necrophorum)  עשויה לאתגר פרדיגמה זו ומעלה את הצורך בערנות בקרב המטפלים.

בשנים האחרונות נוספה לסל הבדיקות בדיקת סקר לטריזומיה 21, 18,13 ומונוזומיה X, בדיקה הקרויה Non-Invasive Prenatal Testing (NIPT). בדיקה זו מכמתת את מספר הכרומוזומים הללו מתאים עובריים הנמצאים בדם האם. הבדיקה אינה אבחנתית מאחר שיש לה  שיעור נמוך של תּוֹצָאָות חִיּוּבִיות ושליליות שְׁגוּיות. בנוסף לכך, היא מוגבלת לארבע תסמונות גנטיות עיקריות ואינה בודקת ריצוף של כלל הכרומוזומים. עולות אם כן שתי שאלות: מה חשיבותה הקלינית במקרים של שקיפות עורפית מעובה וכיצד יש לנהל מקרים אלו כדי להגיע לאבחנה סופית מוקדמת ככל שניתן.

במאמר זה אנו מציגים שלושה מקרים שבהם סקירה מוקדמת הובילה לאבחנה של מומים משמעותיים בעוברים עם שקיפות עורפית מעובה ו-NIPT תקין. בירור גנטי מצא אברציה גנטית משמעותית בשניים מתוך שלושת המקרים, כולל מונוזומיה X, שבדיקת ה-NIPT החמיצה אותה.

לנוכח מקרים אלו ובהתייחס לספרות הקיימת, המסקנה היא שיש תועלת אבחנתית גבוהה בביצוע סקירת מערכות מוקדמת ככל הניתן, והשלמה של בירור גנטי אבחנתי במקרים שבהם מתגלה שקיפות עורפית מעובה, גם כאשר ה-NIPT תקין.  במקרים של שקיפות עורפית מעובה, ההסתמכות הבלעדית על תוצאת NIPT תקינה עשויה להוביל להחמצת אבחנה של בעיות מבניות וגנטיות.

"חוויית מטופל" משלבת יעילות ובטיחות בטיפול עם שביעות רצון מטופלים ומשקפת תרבות ארגונית. היא מייצגת ערכים כגון אמון וחמלה, תקשורת עם מטפלים בסובלנות ואמפתיה, שיתוף מטופל ומשפחה בהחלטות, ומענה לציפיות להחלמה, לרוב במיתאר בית חולים, ומחליפה "מתן שירות ללקוח" כבעבר. רגישות למענה לאוכלוסיות פגיעות הניבה עיצוב חוויה מותאמת מגדר וטראומה. מדינות עם ריבוי אוכלוסיות מיעוטים, התאימו את חוויית המטופל לתרבות המיעוט  ברוח מדיניות בריאות שוויונית.

מושג חוויית המטופל הורחב לחוויית המשפחה המלווה, שמעורבותם חיונית בטיפול ובהחלמה. לאחרונה מתהווה תובנה לחוויית המטפל כחלק מסיטואציית המפגש, כחלק מחשיפתו למפגש רגיש, מביך ואף טראומטי. מכאן נבט המושג "חוויית האדם" במערכת הבריאות.

חמלה היא מרכיב מהותי במקצוענות הרפואית, אך צפויה להישחק בסביבת עבודה עמוסה, רוויית סיכון ומוכוונת דיגיטליזציה, כשהרופאים נוטים להיתמך במכשור וטכנולוגיות. השימוש בבינה מלאכותית שהחל כסיוע לקבלת החלטות, עלול להשפיע על העצמאות המחשבתית ולצמצם את המרכיב האנושי במפגש. כעת נמצאת בפיתוח הקניית מודעות לכלי בינה כך שיזהו סבל, יפתחו כישורי תקשורת, היבטי מוסר, ודרכי החלטה המותאמות להעדפות המטופל ושיפור הממשק הקליני.

חוויית האדם במערכת הבריאות היא ערך מהותי בהקניית רפואה מיטבית ובאיכות המקצועית שלנו. חשוב להנחיל את עקרונותיה לסטודנטים במקצועות הרפואה והבריאות כבר מראשית דרכם. אנו נמצאים במסע מתמשך שעוד ניתן לקדמו בהצלחה בשילוב גישות חדשות, טכנולוגיות וחברתיות, ולהפוך מיזמים בודדים של מרכזים רפואיים לאסטרטגיה לאומית. בקרב קברניטי המערכת בשלה התובנה לקדם את הנושא. שיתוף כלל השחקנים מבתי החולים, קופות החולים והאקדמיה, יכול לשפר את תרבות הטיפול ברמה לאומית, תוך שילוב מקצוענות, אנושיות, חמלה וקידמה.

מאמר זה סוקר את החידושים האחרונים בתחומים השונים של הקרדיולוגיה כפי שהם באים לידי ביטוי בעבודתנו היום-יומית. בתחום היחידות לטיפול נמרץ – הניטור המקובל ביחידות טיפול נמרץ הועשר בשנים האחרונות באלגוריתמים מבוססי אינטליגנציה מלאכותית המשלבים מידע ממקורות שונים במערכות הניטור של החולה. בנוסף, התחיל להיכנס השימוש ברובוטים לטיפול וניטור בחולים. השימוש במערכות תמיכה המודינמיות הפך להיות חלק משגרת הטיפול ביחידות טיפול נמרץ לב. בתחום הצנתורים, בולטת הזדקנות האוכלוסייה עם ביצוע פעולות פולשניות בקשישים מופלגים, כולל השתלת מסתם ותין (אאורטלי) בצנתור, תיקונים מלעוריים של מסתמים והתערבויות כליליות בעורקים מסוידים מאוד, המחייבים ציוד מיוחד לטיפול בהסתיידויות קשות. במקביל, הולכת וגדלה המגמה של שימוש בתיקונים בעיקר מסוג CLIP במסתמים דו-צניפיים (דו-צניפיים) ולאחרונה גם במחלות המסתם התלת-צניפי (טריקוספידלי).

לתחום הפרעות הקצב הוכנסו לאחרונה צורות אנרגיה חדשות, פחות מזיקות לשימוש באבלציה של הפרעות קצב. פריצת דרך נוספת שנמצאת כבר היום ביישום נרחב היא שיטת קיצוב שמפעילה ישירות את מערכת ההולכה הטבעית של הלב במקום לעקוף אותה, ובצורה זו מקטינה את הנזק שגורם הקיצוב להתכווצות הלב לאורך שנים. התקדמות רבה חלה גם בתחום השתלת קוצבים זעירים ללא אלקטרודות, המושתלים ישירות אל תוך הלב בגישה פמורלית.

בתחום האקו, עלו בשנים האחרונות טכנולוגיות המאפשרות בדיקת דימות תלת-ממדית וכן הדמיית STRAIN שמגבירה את הרגישות לאבחון מצבים ספציפיים. במקביל, חלה פריצת דרך בדימות CT עם הופעת מצלמות המשתמשות ב-Photon Counting, המשפרות דרמטית את איכות התמונה.

בתחום אי ספיקת הלב, בולטת המגמה של השימוש בלב מלאכותי (LVAD) כאמצעי המגשר חולים קשים ומאפשר להם להגיע להשתלת לב או אף לשיפור שמאפשר חיים תקינים עם LVDA (שיטת ה-Destination). הקרדיולוגיה היא תחום טכנולוגי המתקדם במהירות, והבאנו במאמרנו זה רק נגיעה מן החידושים  האחרונים בתחום.

בטיחות המטופל וניהול סיכונים ברפואה הם תחומים קריטיים שהוכרו בעולם כמרכיבים חיוניים בהכשרת רופאים. בשנת 2009 המליץ ארגון הבריאות העולמי לכלל הפקולטות לרפואה בעולם לשלב בלימודי הרפואה קורס מיוחד לנושאים אלה, והוציא הנחיות לגבי הדגשים שיש ללמד. מאמר זה סוקר את שילובם של קורסים בבטיחות הטיפול וניהול סיכונים בפקולטות לרפואה בארצות הברית, ומשווה את המצב למציאות בישראל.

סקירת הספרות הרפואית והחינוכית העלתה, כי בשנים האחרונות חל בארה״ב שיפור משמעותי בהטמעת תכני בטיחות הטיפול בפקולטות לרפואה: תכניות רבות משלבות הוראה מובנית של בטיחות הטיפול בכל שנות הלימוד, תוך שימוש בסדנאות, סימולציות ופרויקטים לשיפור.

לעומת זאת, בישראל זיהינו שונות רבה בהשוואה בין שש הפקולטות לרפואה: חלק שילבו קורסי חובה ייעודיים, קצרים וחלקיים (האוניברסיטאות העברית ובן-גוריון), בעוד שאחרות מסתפקות בהדרכות משולבות במסגרת לימודים קליניים ולא בקורסים ייעודיים המופיעים בתכנית הלימודים. קיימים גם הבדלים בעומק ההטמעה, במיקום התכנים בתוכנית הלימודים ובשילובם עם ההכשרה הקלינית.

יש להסדיר את לימוד בטיחות הטיפול וניהול סיכונים ברפואה בהכשרת הרופאים בישראל, בדומה למודלים המתקדמים בארה״ב.

הקדמה: הריונות תאומים מלווים בשיעורים גבוהים יותר של הפרעות בגדילה. עקומות גדילה ומדדים ביומטריים מדויקים ומותאמים לאוכלוסייה המקומית עשויים לתרום לאבחון מדויק של גדילה חריגה.

מטרה: בניית עקומות גדילה מבוססות אולטרסאונד/סקירת על-שמע בשימוש בנתונים מישראל להערכת משקל עובר באולטרסאונד ומדדים ביומטריים בהריונות תאומים.

שיטות מחקר: בוצע מחקר רטרוספקטיבי רב-מרכזי, ארוך טווח של הערכות משקל ומדדים ביומטריים בעוברים תאומים, שבוצעו בין השנים 2022-2010 ב-11 מרכזים רפואיים בישראל. חישוב הערכות המשקל בשבועות הריון 14–40 בוצע לפי נוסחת הדלוק  שנת 1985. נכללו רק עוברים תאומים חיוניים שנולדו בשבוע 34 או לאחריו. מקרים שעברו הפחתת עוברים מוקדמת או שבהם אובחנו מומים עובריים מולדים משמעותיים או חריגות גנטיות הוצאו מהמחקר. לבניית עקומות הגדילה נעשה שימוש בגישת Quantile Generalized Additive Model (QGAM)  הלא פרמטרית.

תוצאות: סך הכול נכללו בעקומות הגדילה של הערכות המשקל והמדדים הביומטריים נתונים מ-7,060 עוברים ו-18,248 מדידות. מחקר העוקבה (קוהורטה) כלל 3,449 (49%) הריונות תאומים ביכוריונים, שתרמו 7,192 (40%) מהמדידות. יתר המקרים היו תאומים מונוכוריונים (536, 8% מההריונות; 1,866, 10% מהמדידות) או עם כוריוניות לא ידועה (3,066, 43% מההריונות; 9,171, 50% מהמדידות). מין העוברים דווח ב- 10,945 ובמדידתו נמצא פיזור של 49% נקבות ו-51% זכרים. עקומות גדילה דומות נמצאו כאשר המדגם פוצל לפי כוריוניות, כאשר נכללו רק תאומים שנולדו משבוע 36 והלאה ולאחר הוצאת הריונות עם תאומים שמשקלם אינו תואם (Discordant twins) בשיעור העולה על 30%.

מסקנות: המחקר מציג ערכי ייחוס להערכת משקל עובר באולטרסאונד ולמדדים ביומטריים בהריונות תאומים באוכלוסייה הישראלית, לצרכים קליניים ומחקריים. מאחר שערכי הייחוס של הערכת המשקל והביומטריה קובעים את הערכת הגדילה ואת ניהול ההיריון בהמשך, למחקר זה השלכות משמעותיות על מדיניות הבריאות בישראל בנוגע לטיפול בהריונות תאומים.

הקדמה: ירידת מים מוקדמת במועד (PROM) היא פקיעת קרומים המתרחשת באופן ספונטני לפני תחילת הלידה. ירידת מים מוקדמת, ללא קשר לגיל ההיריון, קשורה לסיכון מוגבר לזיהומים סביב הלידה ולדחיסה של חבל הטבור. מי השפיר ממלאים תפקיד מכריע בהתפתחות העובר, וְנִיפְחָם חיוני לרווחת העובר. מדידת נפח מי השפיר (AFV) באמצעות אוּלְטְרָסָאוּנְד (דימות על-שמע) טרום לידתי הפכה לפרקטיקה סטנדרטית בניטור העוברי. בעוד שמחקרים רבים דנים בקשר בין נפח מי השפיר לירידת מים מוקדמת טרם המועד, מעט מאוד עסקו בקשר בין נפח מי השפיר לירידת מים מוקדמת במועד.

מטרה: מטרת המחקר שלנו הייתה להעריך את הקשר וערך הניבוי של מדידות אוּלְטְרָסָאוּנְד של נפח מי השפיר עם סיבוכים מיילדותיים.

שיטות: מחקר רטרוספקטיבי זה כלל נשים עם הריונות בודדים שאושפזו במרכז הרפואי מאיר, מרכז רפואי אקדמי שלישוני, לאחר ירידת מים מוקדמת במועד. ירידת מים מוקדמת במועד הוגדרה כמתרחשת בין 37+0 ל-41+6 שבועות של ההיריון. המחקר קיבל אישור מהוועדה לאתיקה מחקרית של המרכז הרפואי מאיר (MMC-0125-24). הנשים חולקו לשתי קבוצות על סמך אינדקס מי השפיר שלהן: AFV תקין (≥5 ס"מ) ומיעוט מי שפיר (<5 ס"מ).

תוצאות: סך של 537 נשים התקבלו עם ירידת מים מוקדמת במועד במהלך תקופת המחקר, ו-402 עמדו בקריטריונים של ההכללה במחקר. מתוכן, בקרב 319 (79.4%) כמות מי השפיר נמצאה תקינה, ואילו אצל 83 נשים (20.6%) נמצא מיעוט מי שפיר. לא התגלו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות לגבי תוצאות אימהיות (דימום לאחר לידה, דלקת מי שפיר, נוזל מוכתם במקוניום, היפרדות שליה או דימום לאחר לידה) או תוצאות יילודים (מצוקה נשימתית, אלח דם עוברי או אשפוז ב-NICU).

מסקנות: ניתן להרגיע נשים המתקבלות עם ירידת מים מוקדמת במועד ומיעוט מי שפיר, מאחר שלא נמצא קשר בין כמות מי השפיר לבין תוצאות מיילדותיות שליליות. יש צורך במחקרים נוספים כדי להעמיק את ההבנה שלנו לגבי הקשר בין נפח מי השפיר לבין ירידת מים מוקדמת.

פגיעות עיניים במתאר מלחמתי במנגנון של פגיעת רסיסים או הדף גורמות במקרים רבים לפציעה חודרת לגלגל העין, מצב אשר מסכן באופן חמור ומיידי את שלמות העין וגורם במקרים רבים לאבדן ניכר של יכולת הראיה- עד כדי עיוורון ואף אבדן העין עצמה. האתגר הראשון במקרים אלו הינו קביעה מהירה של האבחנה הקלינית בהתבסס על ממצאים קליניים וממצאי הדמייה, והפנייה מיידית להתערבות ניתוחית דחופה.

בפרשת חולה, זו נתאר מקרה של גבר בשנות ה-20 לחייו אשר פונה למרכזנו בדחיפות בתמונה שהוגדרה כפציעה חודרת של לובן העין (פרפורציה סקלראלית) בעין ימין. פציעות חודרות מעין זו כוללות במקרים רבים נוכחותו של גוף זר תוך-עיני או תוך- ארובתי.  כמעט תמיד נדרש ניתוח דחוף בהרדמה כללית שבו מבוצעת חשיפה של אזור הפציעה (אקספלורציה), מבוצעת הוצאה של גוף זר אם אכן היה, ומבוצעת סגירה של גלגל העין הפתוח.

באנמנזה התברר שהפציעה נגרמה בשל התפוצצות של כדור רובה אשר היה טמון באדמה כאשר מעליו בישלו המטופל וחבריו סיר בישול שטח (פוייקה). פציעות מסוג זה הכוללות אנרגיה גבוהה משקפות לרוב פרוגנוזה עגומה לראיה ולעין עצמה.

בפרשת חולה זאת נסקור פציעה יוצאת דופן בעין, אשר למרות מראה קליני ראשוני מדאיג, נוהלה בהצלחה הודות לשילוב של הערכה קלינית מדויקת, הסתייעות בבדיקת דימות מתאימה ובחירה בטכניקה ניתוחית מותאמת. הטיפול בוצע בניתוח פשוט יחסית תחת הרדמה מקומית, והסתיים בהחלמה מלאה של המטופל.

בעשור האחרון הוקמו בישראל מערכי רפואה משלימה המשולבים במחלקות מיילדותיות במתווה של רפואה משלבת (Integrative obstetrics). פרשת חולה זו מיועדת להעמיק את ההיכרות עם מתאר טיפולי המשותף לצוות מיילדותי ורפואה משלבת, ובו מדווח על יולדת המופנית על ידי האחות במחלקת יולדות לטיפול ברפואה משלבת בעקבות כאב ראש לאחר אלחוש על-קשיתי (אפידורלי).

החולה אושפזה באגף המיילדות והופנתה על ידי האחות האחראית במחלקת יולדות לטיפול ברפואה משלבת יומיים לאחר לידה, בשל כאבי ראש לאחר ניקור הדורה שיוחסו לפעולה זו.

הטיפול מוצג מנקודת מבטן של האחות המפנה, המטופלת, המטפלת במיילדות משלבת והרופאה. פרשת החולה נדונה בהקשר הרחב של תפעול מערכי מיילדות אינטגרטיבית בישראל, ומצביעה על חשיבות התקשורת בין אנשי הצוות המיילדותי. תקשורת זו היא גורם מפתח בהפניה מושכלת לטיפול משלב על בסיס הוריה קלינית ממוקדת, כדוגמת כאב, ולתפיסת טיפול אחודה המתועדת ברשומה הרפואית.  

הקדמה: "חדשנות בבריאות" היא מושג מפתח בעשורים האחרונים הכוללת חשיבה ועשייה של אנשי מקצוע מתחומים שונים במטרה לקדם את המדע והרפואה, לשפר מרכיבים במכלול הרפואה, לצד החתירה למצוינות, הגשמת משמעות והרצון להטביע חותם מהותי והצלחה עולמית מהותית. מתעצמת התלהבות וסקרנות מחדשנות כדוגמת השימוש בבינה מלאכותית ברפואה והוכחות לתוספת תועלת, במקביל, ניעורו חסמים לאימוץ ויישום מצד הארגון והמשתמשים. בנוסף, יש אתגר כיצד לעודד ולהכשיר חשיבה לחדשנות.

מטרות: מארג של הרצאות ודיונים "סביב שולחן" להעלאת אתגרים בעיסוק בחדשנות בעולם הבריאות תוך חקר המושג חדשנות, ודיון באיזון בין התלהבות וחסמים לעסוק בו, הפוטנציאל מול יכולת היישום, מידת הרצון של פרטים וארגונים להשקיע ולהתמיד בעיסוק בחידושים, וחיפוש הנתיב היעיל לקדמו.

שיטות מחקר: בכנס שנערך בסורוקה בינואר 2025 במסגרת האקדמית "שולחנות מנהלים" של איגוד מנהלי בתי חולים, השתתפו נציגי האיגוד, מנהלי מרכזי חדשנות בבתי חולים ובקופ"ח, נציגי חיל הרפואה, נציגי האקדמיה, התעשייה, המדיה ורופאים לאורך מסלול ההתמחות, מנהלי מחלקות ומנהלי בתי-חולים ממשלתיים ושל קופות-החולים.

תוצאות: הועלו ארבע סוגיות מרכזיות: 1) הגדרת תחומי העיסוק הכלולים ב-"חדשנות ברפואה"; 2) שרטוט המסע המקצועי והחינוך הרפואי-מקצועי משלב לימודי הרפואה ועד הניהול הרפואי הקליני והמערכתי; 3) מקומם של גופים מניעים והפערים החברתיים–גיאוגרפיים; 4) המנופים הנדרשים ליצירת תהודה לאומית ומערכתית.

מסקנות: במאמר זה נסקרו מרחב האתגרים וההזדמנויות בחדשנות בעולם הרפואה והבריאות, המאיר את השיח המקצועי והחברתי בנוגע לפיתוחים חדשניים לסלילת דרכי פעולה לשיפור תהליכים מערכתיים במיתאם לישראל. המוטיבציה להתנעת חדשנות היא יצירת ערך, והערך צריך להיות מותאם לאחד או יותר מהשחקנים במערכת: המטופל, המטפלים, הארגון והמערכת כולה. רוב העוסקים בתחום מאמינים בחדשנות "פתוחה": אימוץ רעיונות ושחקנים מחוץ לארגון להאצת מחקר ופיתוח חדשנות ויצירת ערך לארגון. רשת עמיתים ושיתופי פעולה הם מאיץ חשוב לקידום תהליכי חדשנות: שילוב מהנדסים ואנשי מערכות מידע מניב תועלת והתקדמות. אפיון מעמיק של דרישות "השטח" והצורך העולה ("ביקוש") חשובות יותר מהיצע של רעיונות חדשנים, במיוחד לנוכח התארגנות מערכת הבריאות בעת הזאת.

רקע: המפגש בין המטופל לרופא הוא אירוע עתיר מידע והחלטות, ובו פער בידע ובתחושות בין הרופא והמטופל, המתעצם במצבים רגישים וברפואת נשים בפרט, ומלווה בתחושת אובדן שליטה, פגיעה בפרטיות, מבוכה ואי נוחות. פער רגשי זה התעצם בשנה האחרונה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר. ההכשרה הרפואית הנוכחית של סטודנטים לרפואה ומתמחים אינה מרחיבה בנושא.

המטרה: לגבש מודל למידה חווייתי כוללני לטיפול מיודע-טראומה. 

שיטה: ועדת היגוי מיפתה עקרונות לגיבוש ההכשרה ויישומה: ההתמודדות עם מטופלים שחוו טראומה וזיהוי מאפייני התופעה,  סוג והיקף התקשורת והכלים ליישומה ועיבוד תחושת המטפל להקניית ביטחון מקצועי רלבנטי לסיטואציה.

שיטות: נאספו משובי מטופלות כבסיס לסדנאות שכללו הרצאות תיאורטיות, עדויות ממטופלות וסימולציות שחקנים.

תוצאות: הוכשרו 27 מתמחים (במרכז הרפואי שמיר) ו-35 גינקולוגים בכירים מ-15 מוסדות בריאות ברחבי הארץ. ניתוח התובנות שיקף את התועלת הנתפסת למקצוענות, חשיבות רכישת כלים מקצועיים והצורך בתוספת ידע תוך הגברת חוויית הטיפול והשרות. המשתתפים ציינו את העמקת המסוגלות לזיהוי התופעה ולהתמודדות עם מטופלות שחוו טראומה.

מסקנות: חשוב לקדם בדיקה רגישת טראומה בקרב גינקולוגים ברמה ארצית בפרט בתחומי אורו-גינקולוגיה, פוריות, היריון ולידה, ובמקצועות קליניים נוספים (אורולוגיה, כירורגיה ועוד). מומלץ לחשוף סטודנטים לרפואה במחלקות הקליניות ולאפשר התנסות במהלך ההתמחות לכלל הרופאים. הדבר יכול להניב שיפור הקשר המקצועי וחוויית המטופלים ברמה מערכתית, ולהגדיל את האיכות הכוללת של מתן השירות הרפואי בישראל.