תוצאת חיפוש

הקדמה: שירות האקמו במרכז הרפואי שערי צדק הוקם בשנת 2015 במסגרת טיפול נמרץ כללי. בשנת 2017 חובר החולה הראשון בהחייאה. מאז היקף ההחייאות האקמו במוסדנו גדל והולך.

מטרות: לתאר את תוצאי השימוש באקמו במהלך החייאה במרכז הרפואי שערי צדק, ולדווח על תוצאים של החייאות אקמו בשערי צדק.

שיטות: תיאור רטרוספקטיבי של כלל החולים שחוברו לאקמו תוך כדי החייאה (ECPR).

תוצאות: בין השנים 2024-2017 חוברו למכשיר אקמו 108 חולים בהחייאה. מתוכם 62 הגיעו לבית החולים על ידי מד"א תוך ביצוע פעולות החייאה מחוץ לבית החולים (OHCA) ו-46 שחוברו בהחייאה שהחלה בתוך בית החולים (IHCA). הגיל החציוני של המטופלים היה 56 (64-42) וכרבע מהחולים היו נשים. האבחנה העיקרית בעטיה חוברו חולים לאקמו הייתה אוטם של הלב. משך הזמן החציוני לטיפול באקמו היה 3 ימים (6-1), לאחר 7 ימים 75% מהמטופלים נותקו מהמכשיר או נפטרו. מתוך כלל המטופלים, 24 (22%) שוחררו בחיים מבית החולים, מתוכם 9/62 (15%) מקבוצת ה-OHCA (הובאו בהחייאה לבית החולים) ו-15/46 (33%) מקבוצת ה-IHCA – ממצא מובהק סטטיסטית (p=0.025). ערכי ה-pH והלקטט בקבלה בקרב החולים ששרדו היו טובים יותר בהשוואה לחולים שלא שרדו (p=0.015 ו-p=0.018, בהתאמה).

מסקנה: היקף השימוש באקמו במהלך החייאה גדל והולך במרכז הרפואי שערי צדק. אולם עדיין יש צורך לאפיין את החולים עם הסיכויים הטובים לשרוד מצב קיצון זה.

במאמר זה מוצגות שלוש פרשות חולים, בחורי ישיבה עם אנורקסיה שהתפתחה מרצון להתעלות דתית וסגפנות והובילה אותם למצב מסכן חיים שדרש אשפוז. שלושת הנערים אינם עונים לתיאור הקלאסי של אנורקסיה נרבוזה (Anorexia nervosa), מאחר שלא דיווחו על רצון ראשוני לשנות את מבנה גופם. במאמרנו, אנו מביאים סקירה היסטורית של הרעבה לאורך הדורות: הרעבה לפני התגלות דתית, הרעבה כדרך לכפרה, תפילה והתקרבות לאל, הרעבה כהתרחקות מהעולם החומרי, הגופני ותאוותיו, הרעבה כדרך לשחרור ממעמסות נשיות ומנישואין, בהמשך הרעבה כסמן לאחיזת שד ולבסוף כסממן של מחלה. אנורקסיה קדושה בת זמננו עלולה להיחבא, ולכן חשוב שהצוות המטפל יהיה מודע לקיומה של תת-קבוצה זו. הרגישות התרבותית והסתייעות במנהיגים מהקהילה יכולות לסייע בטיפול.

רקע: כאשר מוגדר שלב שני מוארך בלידה, האפשרויות הן המשך ניסיון לידה לדנית (נרתיקית), יילוד מכשירני או ניתוח קיסרי. קיים רצון לאזן בין הגדלת הסיכוי ללידה לדנית להפחתת הסיכונים לתחלואה ותמותה בקרב האם והילוד: מחד גיסא, ככל שנמתין יותר, הסיכוי ללידה לדנית יגדל, ואתו יפחת הסיכוי ללידה קיסרית וסיבוכיה. מאידך גיסא, המתנה זו מאריכה את השלב השני אף יותר, וכך מעלה את שיעור הסיבוכים. החשש הוא שככל שניתן לאישה זמן ממושך יותר לנסות וללדת בלידה לדנית נעלה את שיעור הסיבוכים במידה והאישה לא תצליח להשלים את הלידה ותזדקק בסופו של דבר לניתוח קיסרי. אחד הסיבוכים העיקריים של ניתוח קיסרי הוא דימום מוגבר.

מטרה: לבחון את הקשר בין משך השלב השני בלידה ראשונה לבין דימום מוגבר לפי סוג הלידה.

שיטות: בוצע מחקר קוהורט רטרוספקטיבי שכלל את כלל הנשים שילדו בלידה ראשונה – לדנית (נרתיקית), מכשירנית או קיסרית, בשבועות 42-37 בשערי צדק בשנים 2025-2021. הוחרגו לידות תאומים, לידות במצג פתולוגי, לידות קיסריות לאחר כישלון ואקום ולידות עם מוות פרינטלי. המשתתפות חולקו לקבוצות לפי סוג הלידה ומשך השלב השני (מעל ומתחת ל־3 שעות). בין הקבוצות הושוו תוצאים אימהיים וילודיים עבור כל סוג לידה בנפרד.

תוצאות: נכללו במחקר 77,639 נשים שענו על הקריטריונים להכללה וההחרגה. למרות ששלב שני מוארך נמצא משפיע על שיעור הדימום המוגבר בקרב נשים שילדו בלידות לדניות ומכשירניות, שלב שני מוארך לא נמצא משפיע על שיעור הדימום בקרב נשים שילדו בלידה קיסרית, וכן לא נמצא קשור לסיבוכים ניתוחיים במהלך הלידה הקיסרית, כגון הרחבה של החתך הניתוחי או משך ניתוח ממושך. בנוסף, נמצא כי שלב שני מוארך משפיע על מספר תוצאים אימהיים וילודיים נוספים, בעיקר בקרב לידות לדניות ומכשירניות.

מסקנות: על פי הנתונים שבידינו נראה כי מבחינת הסיכונים בניתוח קיסרי, כל עוד אין התוויה רפואית אחרת לסיום הלידה, ניתן לאפשר שלב שני מוארך יותר ובכך לתת ללידה לדנית להגיע לידי מיצוי. עבודה זו ועבודות נוספות בעתיד יוכלו לסייע במציאת נקודת הזמן הקריטית בלידה עם שלב שני מוארך, שממנה כדאי לעבור לביצוע לידה קיסרית. ידע זה יוכל לשמש לקביעת הנחיות קליניות הנוגעות לקבלת החלטות בלידה עם שלב שני מוארך ובכך לשפר את הטיפול והתוצאות בתחום.

בינה מלאכותית (Artificial Intelligence – AI) היא מהפכה ברפואה בכלל ובתחום הדימות הרפואי בפרט. מערכות מבוססות בינה מלאכותית מסוגלות לנתח כמויות מידע גדולות, לזהות דפוסים מורכבים ולהתמודד עם אתגרים אבחנתיים. תחום הדימות היה בין הראשונים לאמץ טכנולוגיות אלו, עם יישומים מוכחים בקרדיולוגיה, אונקולוגיה ודימות מיילדותי.

במיילדות, שבה מתבצעות בדיקות על-שמע תכופות לאורך ההיריון והלידה, לבינה מלאכותית פוטנציאל משמעותי לאוטומציה של תהליכי מדידה והפחתת התלות במיומנות המבצע, עם מודלים קיימים לזיהוי מישורים אנטומיים תקניים ולמדידה של מדדים כמו ביומטריה עוברית, שקיפות עורפית, אורך צוואר הרחם ונפח מי שפיר.

בתחום העל-שמע של חיץ הנקבים (טראנס-פרינאלי) בלידה, מדדים כמו זווית ההתקדמות (Angle of Progression), מרחק ראש-חיץ (Head Perineum Distance) ומנח ראש העובר באגן (Position) הוכחו במספר מחקרים כבעלי ערך מנבא להצלחת לידה נרתיקית ולמשך הזמן עד הלידה. מספר עבודות הדגימו כי בדיקת על-שמע של מדדים אלו עולה בדיוקה על בדיקה לדנית (נרתיקית), אך כבכל בדיקת דימות, גם מדדים אלו כפופים לניסיון הבודק.

לאחרונה דווח על ניסיונות לפיתוח כלים מבוססי בינה מלאכותית למדידה אוטומטית של מדדים אלו. בישראל פותח לראשונה במרכז הרפואי קפלן אלגוריתם המבצע ניתוח אוטומטי מלא של סריקות על-שמע של חיץ הנקבים במהלך הלידה, תוך זיהוי החתך האופטימלי ומדידת זווית ההתקדמות, עם תוצאות ראשוניות מבטיחות.

שימוש מושכל ואתי של בינה מלאכותית בדימות בלידה עשוי לשפר את הדיוק הקליני, להפחית התערבויות מיותרות ולקדם טיפול מותאם אישית תחת סטנדרטים אחידים בחדר הלידה.

הקדמה: הריונות תאומים מלווים בשיעורים גבוהים יותר של הפרעות בגדילה. עקומות גדילה ומדדים ביומטריים מדויקים ומותאמים לאוכלוסייה המקומית עשויים לתרום לאבחון מדויק של גדילה חריגה.

מטרה: בניית עקומות גדילה מבוססות אולטרסאונד/סקירת על-שמע בשימוש בנתונים מישראל להערכת משקל עובר באולטרסאונד ומדדים ביומטריים בהריונות תאומים.

שיטות מחקר: בוצע מחקר רטרוספקטיבי רב-מרכזי, ארוך טווח של הערכות משקל ומדדים ביומטריים בעוברים תאומים, שבוצעו בין השנים 2022-2010 ב-11 מרכזים רפואיים בישראל. חישוב הערכות המשקל בשבועות הריון 14–40 בוצע לפי נוסחת הדלוק  שנת 1985. נכללו רק עוברים תאומים חיוניים שנולדו בשבוע 34 או לאחריו. מקרים שעברו הפחתת עוברים מוקדמת או שבהם אובחנו מומים עובריים מולדים משמעותיים או חריגות גנטיות הוצאו מהמחקר. לבניית עקומות הגדילה נעשה שימוש בגישת Quantile Generalized Additive Model (QGAM)  הלא פרמטרית.

תוצאות: סך הכול נכללו בעקומות הגדילה של הערכות המשקל והמדדים הביומטריים נתונים מ-7,060 עוברים ו-18,248 מדידות. מחקר העוקבה (קוהורטה) כלל 3,449 (49%) הריונות תאומים ביכוריונים, שתרמו 7,192 (40%) מהמדידות. יתר המקרים היו תאומים מונוכוריונים (536, 8% מההריונות; 1,866, 10% מהמדידות) או עם כוריוניות לא ידועה (3,066, 43% מההריונות; 9,171, 50% מהמדידות). מין העוברים דווח ב- 10,945 ובמדידתו נמצא פיזור של 49% נקבות ו-51% זכרים. עקומות גדילה דומות נמצאו כאשר המדגם פוצל לפי כוריוניות, כאשר נכללו רק תאומים שנולדו משבוע 36 והלאה ולאחר הוצאת הריונות עם תאומים שמשקלם אינו תואם (Discordant twins) בשיעור העולה על 30%.

מסקנות: המחקר מציג ערכי ייחוס להערכת משקל עובר באולטרסאונד ולמדדים ביומטריים בהריונות תאומים באוכלוסייה הישראלית, לצרכים קליניים ומחקריים. מאחר שערכי הייחוס של הערכת המשקל והביומטריה קובעים את הערכת הגדילה ואת ניהול ההיריון בהמשך, למחקר זה השלכות משמעותיות על מדיניות הבריאות בישראל בנוגע לטיפול בהריונות תאומים.

הקדמה: רעלת היריון מתבטאת בסיבוכים באם, בשליה ובעובר, והיא אחת מהתסמונות המרכזיות ברפואת האם והעובר. בשנים האחרונות גובשה הצעה לסיווג רעלת היריון לשני סוגים עיקריים, בהתבסס על הבדל מהותי במנגנוני המחלה: רעלת היריון סוג 1 מופיעה לרוב טרם שבוע 34 להיריון, ונובעת מהפרעה ראשונית בתפקוד השליה. היא מאופיינת בליקוי בהשתרשות הטרופובלסט, הרחבה לא מספקת של העורקים הספירליים החיונית להיריון תקין, חוסר איזון בין גורמים אנגיוגניים (PlGF) ואנטי-אנגיוגניים (sFlt-1) ותגובה דלקתית בולטת בשליה. רעלת זו קשורה לפגיעה בקצב גדילת העובר (FGR/IUGR) ולמהלך סוער מבחינה קלינית. רעלת היריון סוג 2 מופיעה לרוב לאחר שבוע 34, עם תפקוד שליה קרוב לתקין. הפתופיזיולוגיה המרכזית היא הסתגלות לקויה של מערכת הלב וכלי הדם של האם לדרישות ההיריון. תיתכן עלייה מתונה בסמנים האנגיוגניים, אך פחות בולטת מאשר בסוג 1. ההסתמנות הקלינית לרוב מתונה יותר, בדרך כלל ללא הפרעה בקצב גדילת העובר ועם מהלך מחלה פחות סוער בהשוואה לסוג 1.

מטרה: לתאר את תרומתו של ריצוף רנ"א ברמת התא הבודד והגרעין הבודד להבנת המנגנונים המולקולריים המבדילים בין סוגי רעלת היריון, ולבחון את תקפות מודל הסיווג לשני סוגים ביולוגיים שונים של המחלה.

שיטות: בוצע ריצוף רנ"א ברמת התא הבודד והגרעין הבודד בכ-90,000 תאי שליה, מ-46 אוכלוסיות תא שונות, כולל טרופובלסטים, תאי מערכת החיסון, תאי סטרומה ותאי אנדותל. תוצאות: ברעלת היריון מסוג 1 הודגמה פגיעה קשה בביטוי הגנים בכלל שורות התאים של השליה, עדות להפרעה מערכתית בשליה, פגיעה באנגיוגנזה, תגובה דלקתית ואפופטוזיס. לעומת זאת, ברעלת מסוג 2 הפגיעה בביטוי הגנים מתונה יותר, ומשקפת פתופיזיולוגיה שונה הנשענת בעיקר על הסתגלות לקויה של המערכת הקרדיווסקולרית של האם, 'הזדקנות שליה', 'הזדקנות התא' ועקה חמצונית. אנו מאפשרים גישה לנתוני הריצוף שלנו לצוותי מחקר שיחפצו בכך [1].

מסקנות: אטלס ביטוי הגנים ברמת התא הבודד מקדם את הבנת המנגנונים המולקולריים השונים ברעלת היריון ותומך בסיווג המחלה לשני סוגים ביולוגיים עיקריים: רעלת מסוג 1 (מוקדמת) ורעלת מסוג 2 (מאוחרת). ממצאים אלו פותחים פתח לפיתוח בדיקות סקר ייעודיות לנשים הרות, לזיהוי מוקדם של נשים בסיכון לרעלת היריון מותאמת-מנגנון, ולהתאמת טיפול ממוקד. ברעלת מסוג 1 טיפולים מכווני שליה ומאזני אנגיוגנזה, וברעלת מסוג 2 התמקדות בשיפור התפקוד הקרדיווסקולרי של האם.

מטרה: סרטן צוואר הרחם הוא הרביעי בשכיחותו בקרב נשים ברחבי העולם, כאשר הגורם העיקרי להתפתחותו הוא נגיף הפפילומה האנושי (HPV). נגיף זה גורם לנגעים טרום סרטניים בצוואר הרחם שעם הזמן יכולים להתפתח לנגע ממאיר ולכן ההמלצה על מעקב תקופתי. בדיקות הסקר התקופתיות נועדו לזיהוי מוקדם של נגעים אלו, וכאשר מזוהים נגעים חשודים לממאירות, לעיתים יש צורך בביצוע הליך כריתה של הנגע (קוניזציה צווארית). בקרב נשים בגיל הפוריות, ההשפעה של קוניזציה צווארית על תוצאות ההיריון נותרה נושא שנוי במחלוקת. במחקר זה, השווינו את תוצאות ההיריון בקרב נשים שעברו קוניזציה צווארית ובחנו האם ההליך מעלה את הסיכון לתוצאות לידה שליליות, תוך התמקדות מיוחדת בסיכון ללידה מוקדמת ולניתוח לחיתוך הדופן (קיסרי).

שיטות: מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה כלל נשים שעברו קוניזציה צווארית וילדו לפחות פעם אחת לאחר ההליך במרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה (SUMC). בשלב הראשון, קבוצת המחקר הושוותה לקבוצת בקרה (Control group) מותאמת (ביחס של 4:1 על בסיס מאפיינים דמוגרפיים כגון גיל, מספר לידות ואתניות) של נשים ללא אנמנזה של קוניזציה, לצורך השוואת סיבוכי היריון ותוצאי לידה. בהמשך, הושוו מאפיינים שונים של הליך הקוניזציה (כגון תוצאות בדיקות PAP לפני הקוניזציה, תוצאות הביופסיה לאחר קולפוסקופיה, גודל הקונוס לאחר ההליך (הקוטר הגדול ביותר), תוצאות היסטולוגיות של צוואר הרחם ומעורבות של בלוטות אנדוצרוויקליות) בנשים בקבוצת המחקר בלבד ונבחן הקשר לתוצאות ההיריון.

תוצאות: בסך הכול, נכללו בקבוצת המחקר 78 נשים שעברו קוניזציה צווארית וילדו לפחות פעם אחת לאחר ההליך. קבוצת המחקר הושוותה לקבוצת בקרה מותאמת של 312 נשים ללא אנמנזה של קוניזציה. בהשוואה לנשים ללא קוניזציה, נמצא כי נשים שעברו את ההליך היו בסיכון מוגבר לירידת מים מוקדמת טרם המועד (p<0.001) וללידה מוקדמת (p=0.02). השיעור של ניתוח לחיתוך הדופן היה גבוה יותר בקבוצת הנשים שעברו קוניזציה, אך לא היה הבדל בסיכון ללידה בניתוח לחיתוך הדופן בשל ההליך עצמו. בנוגע למאפייני הקוניזציה, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשכיחות סיבוכי ההיריון או בתוצאות הילודים בין נשים שעברו קוניזציה כתלות במאפייני ההליך.

מסקנות: בהשוואה לנשים ללא אנמנזה של קוניזציה, נמצא כי הליך זה הוא גורם סיכון לירידת מים מוקדמת טרם המועד וללידה מוקדמת. עם זאת, תוצאות ההיריון בקרב נשים שעברו קוניזציה צווארית היו דומות זו לזו, ללא תלות במאפייני ההליך השונים שנבדקו.

מיקרואנגיופתיה תרומבוטית ריאתית ממקור שאתי (PTTM)  היא תופעה נדירה ומסכנת חיים שבה תאי שאת גורמים לחסימת מיקרווסקולרית ריאתית וליתר לחץ דם ריאתי. אבחנה קלינית מוקדמת לפני המוות היא נדירה ביותר. אנו פרשת חולה, אישה בת 51 שנים, עם אנמנזה של אדנוקרצינומה של הקיבה אשר פיתחה תסמינים נשימתיים חדים על רקע גרורות. שילוב ממצאי הדימות, בדיקות מעבדה ואקוקרדיוגרפיה העלו חשד קליני ל־ PTTMוהובילו לטיפול ייחודי טרם האבחנה הפתולוגית. נדון במשמעות הקלינית ובאפשרויות האבחון והטיפול במצב נדיר זה.

בעשור האחרון הוקמו בישראל מערכי רפואה משלימה המשולבים במחלקות מיילדותיות במתווה של רפואה משלבת (Integrative obstetrics). פרשת חולה זו מיועדת להעמיק את ההיכרות עם מתאר טיפולי המשותף לצוות מיילדותי ורפואה משלבת, ובו מדווח על יולדת המופנית על ידי האחות במחלקת יולדות לטיפול ברפואה משלבת בעקבות כאב ראש לאחר אלחוש על-קשיתי (אפידורלי).

החולה אושפזה באגף המיילדות והופנתה על ידי האחות האחראית במחלקת יולדות לטיפול ברפואה משלבת יומיים לאחר לידה, בשל כאבי ראש לאחר ניקור הדורה שיוחסו לפעולה זו.

הטיפול מוצג מנקודת מבטן של האחות המפנה, המטופלת, המטפלת במיילדות משלבת והרופאה. פרשת החולה נדונה בהקשר הרחב של תפעול מערכי מיילדות אינטגרטיבית בישראל, ומצביעה על חשיבות התקשורת בין אנשי הצוות המיילדותי. תקשורת זו היא גורם מפתח בהפניה מושכלת לטיפול משלב על בסיס הוריה קלינית ממוקדת, כדוגמת כאב, ולתפיסת טיפול אחודה המתועדת ברשומה הרפואית.  

פריקה אחורית של המפרק הסטרנו-קלוויקולרי היא פציעה נדירה, המתרחשת לרוב כתוצאה מחבלה ישירה לקדמת בית החזה. המפרק הסטרנו-קלוויקולרי הוא בלתי יציב מבחינה אינהרנטית בשל מבנהו הגרמי, ומירב היציבות בו מושגת על ידי הרקמה הרכה העוטפת אותו. בקרב ילדים ובני נוער חשוב להבדיל בין פריקה של המפרק הסטרנו-קלוויקולרי לבין שבר דרך לוחית הצמיחה של עצם הבריח בקצה המדיאלי של עצם הבריח. קיימת סמיכות אנטומית גבוהה בין המפרק הסטרנו-קלוויקולרי לבין מבנים רטרוסטרנליים מדיאסטינליים, כגון כלי הדם הגדולים בבית החזה, ופריקה טראומטית של המפרק הסטרנו-קלוויקולרי יכולה לפגוע במבנים אלו במהלך החבלה או הטיפול בפריקה, וליצור תסמינים משמעותיים ולעיתים אף מסכני-חיים.  אבחון פריקה אחורית של המפרק הסטרנו-קלוויקולרי הוא מאתגר, מאחר שהוא מחייב בדיקה גופנית ממוקדת ובדיקות דימות הכוללות צילומים וטומוגרפיה מחשבית (CT). הטיפול בפריקה אחורית של המפרק הסטרנו-קלוויקולרי הוא שחזור של הפריקה בהקדם האפשרי, על פי רוב בגישה פתוחה, וייצוב המפרק על ידי קיבוע פנימי. שחזור פתוח וייצוב המפרק הוא טיפול יעיל ובטוח, עם שיעור סיבוכים נמוך, המאפשר חזרה מהירה ומלאה לתפקוד מלא של הגף ומניעת תסמינים וסיבוכים ארוכי טווח.

*מחקר זה נערך במסגרת הדרישות לקבלת תואר דוקטור לרפואה (M.D.) מהפקולטה לרפואה ע"ש גולדמן בפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע.

**פרופ' בנימין בר-עוז הוא גמלאי חוקר במרכזים הרפואיים של הדסה והאוניברסיטה העברית, ירושלים.

מדווח במאמרנו על פרשת חולה, בן 74 שנים, שבמהלך בירור של המטוריה גסה אובחן עם סעיף ענק בשלפוחית השתן ומסה הטרוגנית מתאדרת בתוך הסעיף – כפי שהודגם בבדיקות CTU ו-US ולבסוף אובחן כלוקה בקרצינומה אורותליאלית בציסטוסקופיה, המערבת חלק ניכר מדופן הסעיף.

מחקר זה מציג טכניקת תצפית קבוצתית לצורך דיוק תהליך האבחון של הפרעת הקשת האוטיסטית (ASD) בקרב ילדים ומתבגרים. ההליך, שמבוצע על ידי נוירולוג התפתחותי/פסיכיאטר ילדים/פסיכולוג מומחה, כולל שש פגישות רצופות של 50 דקות המתפרשות על פני שישה שבועות, ומיועד לגילי 6–18 שנים במסגרת קבוצת שווים. שלוש פרשות חולים מדגימות את הטכניקה. על ידי בחינת הקשר החברתי והאינטראקציות בין בני אותו גיל לאורך זמן, הטכניקה מסייעת להמשיג מורכבויות קליניות בתהליך האבחון של ASD, ומציעה הסברים חלופיים להתנהגויות שנצפו במפגשים פרטניים בין המטופל לפסיכולוג ולנוירולוג/פסיכיאטר. תיאורים מפורטים של המקרים מדגימים את ערכה של גישה זו. התצפית הקבוצתית מספקת תובנות ייחודיות בנוגע לתקשורת חברתית ולהתנהגויות מצומצמות, ומעניקה תוספת חשובה לפרקטיקות האבחון הקיימות של ASD.

אנו מצטרפים לקריאתם של קוק וחב' במאמרם משנת 2024, העוסק במורכבות אבחון בנות עם אוטיזם. המאמר מדגיש את הצורך בשיפור פרוצדורות האבחון בקרב בנות עם קשיים תקשורתיים, וקורא להימנע מהסתמכות בלעדית על אלגוריתמים אבחוניים כמותיים. במקום זאת, המחברים מציעים לשלב מידע איכותני שנאסף על ידי הקלינאי עם נתונים נוספים שנאספים לאורך תהליך האבחון, ולהצליבם עם הקריטריונים האבחנתיים לאוטיזם. אנו מבקשים להרחיב קריאה זו גם לאבחון אוטיזם בקרב ילדים מעל גיל שש שנים – בנים ובנות כאחד.  

הקדמה: בשנים האחרונות נמצא, כי אנלוג ארוך טווח של אוקסיטוצין, קרבטוצין, מציע יתרון קליני על פני האוקסיטוצין הנפוץ בשימוש.

מטרות: להעריך את היתרונות הקליניים והכלכליים של קרבטוצין בהשוואה לאוקסיטוצין במניעת דימום לאחר לידה (Postpartum Hemorrhage – PPH) במהלך ניתוח חיתוך הדופן (קיסרי).

שיטות מחקר: ניתחנו תוצאות סב לידתיות (פרינטליות) תוך השוואה בין שתי תקופות, לפני (קבוצה 1, עידן האוקסיטוצין) ואחרי (קבוצה 2, עידן הקרבטוצין) יישום הקרבטוצין כמניעה ל-PPH  במהלך ניתוח חיתוך הדופן.

תוצאות: שיעורי ה-PPH היו נמוכים משמעותית בקבוצה 2 בהשוואה לקבוצה 1, כפי שניכר בדרישות נמוכות יותר לעירויי דם (1% vs. 4.1%, p=0.003), עם ירידה בהמוגלובין לאחר הניתוח של ≥ 3 ג'/ד"ל

(5.2% vs. 10.3%, p=0.008). מספר מנות הדם שניתנו (4 vs. 27, p=0.002), הפרש ברמת ההמוגלובין בשחרור (1.3 +/- 0.9 vs. 1.6 +/- 1.2, p=0.002), משך האשפוז ושיעור האשפוזים החוזרים היו כולם ביתרון בקבוצת הקרבטוצין. היתרון הכלכלי אף הוא היה גבוה משמעותית בטיפול בקרבטוצין (112,237 ₪ לעומת 125,106.5 ₪, הפרש עלות של 12,869.5 ₪).

מסקנות: הוכח, כי הטיפול בקרבטוצין מפחית שיעורי PPH ומספק יתרון עלות-תועלת בהשוואה לאוקסיטוצין, התרופה הנפוצה בשימוש.

דיון: הדגמנו מספר יתרונות הקשורים למתן קרבטוצין בהשוואה לתרופה הנפוצה ביותר, אוקסיטוצין, למניעת דימום לאחר ניתוח חיתוך הדופן.

סיכום: ראיות המחקר תומכות קלינית וכלכלית ביישום שגרתי של מתן קרבטוצין למניעת PPH במהלך ניתוח חיתוך הדופן.

הפקולטות לרפואה בוחנות את המאפיינים האקדמיים והאישיים (לא אקדמיים) של המועמדים ללמוד רפואה. הראשון מבוסס על ראיות לכך שתלמידים עם הישגים אקדמיים גבוהים בעבר טובים יותר מתלמידים אחרים במהלך הסבבים הקליניים. איתור מועמדים עם מאפיינים לא אקדמיים רצויים עונה לציפייה שאלו שנבחרו יהיו רופאים טובים יותר מאלה שנבחרו לפי סטנדרטים אקדמיים בלבד. עם זאת, גם אם תכונות לא אקדמיות תורמות לזיהוי מועמדים עם ביצועים משופרים בעתיד, אני מאמין שיש לבחון מחדש את השימוש בהם משתי סיבות. ראשית, מועמדים שנדחו בגלל הישגים אקדמיים גרועים יבינו מדוע לא התקבלו. לא כך אלה ש"נכשלים" במבחנים לא אקדמיים: דחייתם עלולה להשפיע על הערכתם העצמית. אני מוטרד מכך שהמקצוע שלי, המונחה על ידי העיקרון "אל תזיק", אינו מתחשב בנזק של תהליכי קבלה שמתיימרים לבחור מועמדים בעלי סגולה. שנית, החברה זקוקה לא רק לקלינאים, אלא גם לרופאים בעלי תת התמחויות אחרות הדורשות תכונות שונות: חמלה חשובה להתמחויות מוכוונות אנשים, אך פחות להתמחויות מוכוונות טכנולוגיה. לכן, אני מאמין שהבחירה של סטודנטים לרפואה שמתבססת אך ורק על ביצועיהם האקדמיים בעבר תהיה לא רק זולה יותר, אלא גם עונה יותר לצרכים החברתיים ותואמת יותר את הדרישה האתית לא להזיק.