תוצאת חיפוש

רונית חיימוב-קוכמן, יובל לביא ודרורית הוכנר-צלניקר

סרטן השד הוא המחלה  הממארת הנפוצה ביותר בנשים בישראל. המשתנים המשמעותיים ביותר המשפיעים על שיעור התחלואה הם מין נקבי, גיל ומוצא. בניגוד לסוגי סרטן אחרים, עולה שיעור התחלואה בסרטן שד כבר בגיל הפוריות וממשיך לעלות עם הגיל הסיכון לסרטן שד קשור גם לאנאמנזה המשפחתית ולמוטציות בגנים BRCA1 ו- BRCA2. כיום נחקרת תרומת הפולימורפיזם בגנים האחראיים על הייצור והפירוק של אסטרוגן לשיעור התחלואה בסרטן שד. שיגשוג לא-אופייני של האפיתל הבלוטני נדיר אמנם, אך נחשב כמצב טרום-ממאיר.

בנשים לאחר חדילת-אורח (menopause) נמצא בשנים האחרונות קשר בין סמיכות גבוהה של ריקמת השד בממוגרפיה לבין הסיכון לסרטן שד. קיים מיתאם בין צפיפות עצם גבוהה לסיכון מוגבר לתחלואה, ככל הנראה בשל רמות אסטרוגן גבוהות; לנשים חולות בסרטן שד רמות אסטרוגן בדם הגבוהות מאלה של נשים בריאות. נטילת גלולה למניעת הריון ונטילה ממושכת של טיפול הורמוני חלופי מוכרות גם הן כגורמי-סיכון לסרטן השד. טמוקסיפן ורלוקסיפן מקטינים את הסיכון של נשים המצויות בסיכון גבוה ללקות בסרטן השד. ההשפעה של מרכיבי מזון שונים על התחלואה איננה ברורה עדיין כל צורכה, אך קיים מיתאם בין המצב החברתי-כלכלי לתחלואת סרטן השד: ככל שזה גבוה יותר, כך עול הסיכון ללקוחת במחלה.

הכרת גורמי הסיכון של סרטן השד וההתקדמות שחלה בהבנת האטיולוגיה לתחלואה ברמה המולקולתית, תורמים לזיהוי אוכלוסיות בסיכון ולאיבחון המוקדם של המחלה באוכלוסיות אלה.

חובב נחושתן ותמר פרץ

טמוקסיפן (tamoxifen) היא תרופה השייכת לתרופות ה-SERM (selective estrogen receptor modulator), דהיינו מודולטור ברירני (selective) של אסטרוגן בעל פעילות נוגדת ופרו-אסטרוגנית. היום זוהי התרופה הנפוצה ביותר לטיפול כנגד סרטן שד המשלח גרורות. כמו-כן ניתנת התרופה כטיפול משלים לאחר כריתה של השאת בשלב מוקדם של המחלה. לאחרונה אף נרשמה על-ידי ה-FDA כטיפול בנשים המצויות בסיכון מוגבר ללקות בסרטן השד. הבעיה העיקרית בטיפול ממושך בטמוקסיפן היא השראת סרטן רחם. במחקר על טיפול בטמוקסיפן למניעת סרטן השד,התגלה מספר קטן יחסית של נשים שלקו בסרטן הרחם, כולן בשלב מוקדם של המחלה. יתרה מכך, לאחרונה נמצא במספר מחקרים שסריקת על-שמה לדנית היא אמצעי בלתי יעיל לגילוי מוקדם של סרטן הרחם הנגרם בעקבות טיפול בטמוקסיפן.

לנוכח נתונים אלו, בדיקת על-שמע לדנית אינה מומלצת היום כבדיקה שגרתית לנשים המטפלות בטמוקסיפן.

לאחרונה פורסמו תוצאות שני מחקרים המצביעות על כך שטיפול ממושך בטמוקסיפן עלול לגרום לסרטן הרחם בשלב מתקדם, כולל התהוות סארקומות (בדרך-כלל מסוג malignant mixed mesodermal tumors) שחלקן קטלני. לנוכח תוצאות אלו, נראה כי ניתן לשקול בדיקות על-שמע לדניות בנשים הנוטלות טמוקסיפן ושייכות לקבוצה עם סיכון מוגבר להתהוות מחלה נוספת לסרטן השד. בקבוצה זו נכללות נשים שקיים לגביהן חשד לנשאות למוטציה בגנים ל-BRCA, נשים עם סיכון מוגבר ללקות בסרטן הרחם (משקל עודף משמעותי או אנאמנזה משפחתית של המחלה), וכן נשים שטופלו בטמוקסיפן מעל 5 שנים ולא היו במעקב ארוך-טווח הכולל בדיקות על-שמע.

בן-עמי סלע

עיקר תשומת-הלב בהבנת הנזקים הבריאותיים של העישון הוקדשה החל משנות ה- 60 למפגעי ריאות, כלי-דם ואברים פנימיים אחרים, המתבררים לעתים כקטלניים. פחות מוכרת השפעת העישון על שיכבת החיפוי החיצונית של הגוף – העור. נראה כי למרות שההתבטאות של נגעי עור עלולה להיות מושפעת מעישון, אין מייחסים לה חומרה של תחלואה מאיימת, אך התסמינים של נגעים אלו עלולים לפגוע באיכות-החיים, בפרט בכל הכרוך במראה החיצוני, דווקא הידע על השפעת העישון על העור חיוני אם כך ככלי בהרתעה מפני עישון, והוא עשוי להניע מעשנים מהרגלם זה.

המטרה בסקירה הנוכחית היא לבחון ראיות אפידמיולוגיות וקשר מנגנוני-ביוכימי, לפיהם ניתן לייחס לעישון השפעה על נגעי עור מפושטים. אין הכוונה לנזקים מקומיים הנובעים מעישון, כגון הגוון הצהבהב הדבק באצבעות הלופתות את הסיגריה וסופגות במגע את מנת העטרן. אין גם הכוונה לקארצינומה של השפתיים – 82% מהלוקים בשאת זו הם מעשנים. אין התמקדות בסקירה זו במיגון ההשפעות הישירות של עישון על נגעים בחלל הפה, ובהם הנזק המתועד היטב לגבי מחלות ממאירות שונות, או אף בהשפעה המיטיבה לכאורה של עישון על התהוות כיבים של ה-  aphtous stomatitis.

אנבל ארון-מנור

הרפואה המשלימה מוגדרת על-פי-רוב בדרך השלילה, דהיינו "התערבויות רפואיות שאינן נלמדות בפקולטה לרפואה או שאינן זמיות בבתי-החולים" על-פי אייזנברג וחב' או "מערכות בריאות על סוגיהן ויישומיהן המגוונים, מבין אלה שמצויות מחוץ לתחום מערכת הבריאות השלטת בחברה או בתרבות" (על-פי שוגרמן ו-ברק. על-פי הגדרות אלו, ההתייחסות לרפואה המשלימה מעצם היותה מכונה 'אלטרנטיבית', היא כאל חלופה לרפואה המערבית. זוהי חלופה שאינה מדעית, מאחר שאינה מבוססת על עובדות מדעיות, ולכן היא מוקצית מחמת מיאוס על-ידי רוב הקהילה הרפואית המערבית. למרות זאת קיימת בשנים האחרונות עלייה משמעותית במספר הפונים להסתייע ברפואה זו.

נח סמואלס

דיקור סיני (אקופונקטורה) הוא אחת מהשיטות של הרפואה המשלימה המומלצת על-ידי האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן, כטיפול בסיבוכי המחלה והשפעות-הלוואי מהטיפול בלוקים בה. קיימות הוכחות בספרות הרפואית בדבר יעילותו של טיפול זה נגד כאב, בחילות, קוצר-נשימה, בצקת בגפיים ותופעות ואזומוטוריות.

חששם של חלק מהמטפלים לטפל בחולי סרטן בדיקור סיני נובע מכך שלפי הרפואה הסינית המסורתית, הטיפול 'מפזר' אנרגיה תקועה שגורמת להיווצרות השאת, ובאופן זה 'יפזר' את השאת עצמה. נוסף לכך החשש שהטיפול ידכא את מערכת החיסון של החולים במחלה ממאירה.

נכונה העובדה שיש להיזהר מלהחדיר מחטים בקירבת השאת עצמה, אך נראה כי אין כל סיבה לחשוש שטיפול בנקודות דיקור מרוחקות יגרום 'לפיזור' השאת, שהרי זהו מושג השאול מהרפואה הסינית, ולא מהרפואה המערבית. יתרה מכך, השפעות הטיפול בדיקור סיני על מערכת החיסון,ה ן בעקבות הפרשה מוגברת מבלוטת יותרת-המוח (ההיפופיזה) של ביתא-אנדרופינים ו-ACTH והן בעקבות הפחתת מתח נפשי על-ידי טיפול בתסמינים, הן חיוביות ואף נוגדות-סרטן. על המימסד הרפואי בישראל לשקול המלצה לטיפול בדיקור סיני בחולי סרטן.

כרמית צור, קרני גינזבורג, ירון יגיל, יואב צ'פמן, מרגלית דרורי ועמוס קורצ'ין

שיטות טיפול שלא זכו להוכחת יעילותן במבחן מדעי, נפוצות בחברה המערבית לצידן של שיטות המבוססות על תוצאות מחקר רפואי מודרני. במאמר הנוכחי מוצגים מימצאיו של מחקר שנבחנו בו דפוסי הפנייה של 37 חולי טרשת נפוצה לרפואה החלופית (alternative healer). מבין 37 נחקרים, 17 פנו לרפואה חלופית. בהשוואה לחולים שלא פנו לרפואה חלופית, מתאפיינים הפונים לרפואה חלופית בתמיכה משפחתית נרחבת יותר בשעת מחלתם, בשביעות-רצון פחותה מן הקשר שלהם עם הרופא המסורתי ובצורך להיות פעילים בהתמודדות עם מחלתם. בדיון במאמר זה נבחנת הפנייה לרפואה החלופית כביטוי להתמודדות עם מחלה מתקדמת חשוכת-מרפא וכשלב להשלמה עם קיומה.

אבי בלייך

תפילה לשלומו של חולה מקובלת מזה עידן ועידנים בקרב המאמינים בדתות השונות. נמצאו לכך איזכורים לא מעטים, לדוגמה "ויתפלל אברהם אל האלוהים וריפא אלוהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו" (בראשית כ', פסוק י"ז). בתלמוד הבבלי (מסכת ברכות, דף ל"ד, עמוד ב') מסופר על רבי חנינה בן-דוסא, שהתפלל מרחוק לשלום בנו החולה של רבן גמליאל. חומו של הבן הקודח ירד בדיוק בזמן התפילה, והוא הבריא.

האמונה בדבר סגולתה של התפילה לאל להביא מזור לחולה היא נחלתם של המאמינים בדתות השונות, ובכך אין רבותא. מספרם של המאמינים בכוחה זה של התפילה רב מן הסתם מאלו המחפשים הוכחה מדעית ליעילותו של הגורם המרפא, ובדרך-כלל אין הראשונים נזקקים להוכחה זו לשם קיום אמונתם.

עם זאת אנו עדים, במיוחד בשנים האחרונות, לניסיונות לחקור באופן אמפירי את תרומתה של התפילה מרחוק (intercessory prayer) בריפוי מחלות שונות. חשיפה בולטת של הנושא לקורא במדינות המערב ניתנה בשנת 1998 בעיתון הנפוץ Time. במאמר דווח על ניסיון קליני שנוהל ביחידה לקרדיולוגיה במרכז רפואי בארה"ב. החולים סווגו אקראית לשתי קבוצות, וחלקם זכו לתפילות מרחוק לבריאותם על-ידי מתפללים מאמונות שונות, ביניהם נזירים בודהיסטים בנפאל, מתפללים נוצרים בבולטימור ובמיסורי, ומתפללים יהודיים בכותל המערבי בירושלים. המטרה שהוגדרה במחקר היתה לבדוק אם לתפילה מרחוק הנעשית על-ידי זרים יש השפעה חיובית על המהלך והתוצאות הרפואיות של המחלה. ואכן נמצא, כי תוצאות הטיפול היו טובות יותר באופן ניכר בקרב חולים שזכו לתפילה מרחוק לשלומם.

איברהים מרעי, יוסי בורנשטיין ויהודה שינפלד

תפילה לשלומו של חולה היא תגובה מקובלת לחולי מימים עברו. בכל הדתות והאמונות בני-אדם מתפללים לשלום יקיריהם כאשר אלה לוקים במחלה, בתקווה שהתפילה תסייע להם להתגבר על מחלתם.

בחברות מסויימות תפילות נחשבות כטיפול הטוב ביותר, העולה לדעתם על הטיפול הרפואי השמרני. בני-אדם רבים מאמינים שהטיפול בתרופות מסייע רק בזכות התפילות שלהם. לכל דת ולכל קבוצה אתנית הצורה המקובלת שבה מתבצע טקס התפילה הטיפולי, אך הרעיון מאחורי אמונה זו משותף לכולן. על-פי הבודהיזם, לדוגמה, מהות קיום האדם היא הסבל, ומטרתו של האדם היא להשתחרר מסבל, לשחרר אחרים מסבל ולהשליט את הרוח על הגוף.

ההקלה על הסבל יכולה להתבצע על-ידי תפילה מעומק הלב. בתפילה זו קוראים לעזרתה של 'ההוויה המוארת', כמו בודהה או פאדמאסאמבהווה, שבכוח ברכתם ניתן להחלים. למרות אמונתם של בני-האדם ביעילות התפילה, הקשר בין תפילות לרפואה לא נבדק באופן מדעי עד לאחרונה.

יובל לביא, ירון חמני ואחינעם לב-שגיא

צניחת חצוצרה דרך גדם הלדן היא סיבוך נדיר של כריתת רחם, המסתמנת בהפרשה מהלדן, בכאבי-בטן, בתסמינים של דלקת באגן ובדימום בלתי-סדיר מהלדן. גורמי-הסיכון לצניחת החצוצרה בעקבות כריתת רחם הם זיהום במיטת הניתוח, דמומת (hematoma), השארת נקז וכישלון בריפוי החתך הניתוחי. האבחנה נקבעת לעתים קרובות בשלב מאוחר, בדרך כלל רק לאחר זיהוי של רקמת החצוצרה בבדיקה היסטופתולוגית. התיקון המומלץ הוא כריתה שלמה של החצוצרה אותה ניתן לבצע בגישה לדנית, בטנית או לאפארוסקופית.

מובאת במאמר זה פרשת חולה שאובחנה כלוקה בצניחת החצוצרה כשנה לאחר ניתוח לכריתת רחם בגישה לדנית, אשר טופלה בכריתת החצוצרה דרך חתך בגדם הלדן. כמו-כן מובאת סקירה של הספרות הרפואית בנושא.

ארתור ליבוביץ ובני חבוט

בעשרים-ושמונה במרס השנה נערך הכנס השנתי בנושא 'גריאטריה 2002'. זו השנה השלישית שרופאי בית-החולים 'שמואל הרופא' מקיימים כנס זה, המיועד לעיון והתעדכנות בחידושים של רפואת הזיקנה.

שומרון בן-חורין ונורית זקס

מדווח במאמר זה על פרשת חולה בת 54 שנה, שאובחנה בשנת 2001 כלוקה בהישנות אחור-ציפקית של קארצינומת הכרכשת ואושפזה עקב חום וצמרמורת.

בירור מקיף שעברה לא העלה מקור זיהומי, תרביות דם מרובות היו עקרות והתסמינים חלפו כעבור יומיים ממועד התקבלותה. במהלך אישפוזה התברר, כי התסמינים החלו כשעה לאחר שטופלה בזריקה של תכשיר  neytumurin לתוך הווריד על ידי מטפל ברפואה חלופית. תכשיר זה ניתן כחלק משיטת טיפול המכונה טיפול תאי, הדוגלת במתן תמצית פפטידים ממספר איברים שמקורם בחיות-משק, ובכלל זה מבלוטת יותרת-המוח, גזע המוח ועוד.

בפרשת חולה זו מודגם הסיכון הטמון בשיטות טיפול פולשניות של רפואה חלופית שאינן נתונות לפיקוח הולם של רשויות הבריאות.

ארי דירוא, בעז פורר, גדי פישמן, יעקב כהן ודן פליס

אנדוסקופיה גמישה של דרכי-האוויר העליונות בילדים היא כלי איבחוני מהימן, בטוח וקל ליישום. הבדיקה ניתנת לביצוע במסגרת מרפאת החוץ בילדים בכל הגילים. בעבודה הנוכחים מדווח על סקירה של 186 בדיקות עוקבות של ילדים בגילי 3 ימים עד 17 שנה, שהופנו למרפאה החוץ בין השנים 1999-2000. נתונים דמוגרפיים, ההוריות לביצוע הבדיקה, המימצאים הגופניים, מימצאי הבדיקה וההמלצות לטיפול נאספו וסוכמו. ההוריה השכיחה ביותר לבדיקה היתה חסימה של האף ב-56 חולים (30.1%), ב-25 מתוכם התגלה אדנואיד חוסם והומלץ על כריתת אדנואידים. ההוריה השנייה בשכיחותה היתה צרידות ב-40 חולים 21.5%), ב-31 מתוכם נתגלו קישריות על מיתרי הקול. מכלל המימצאים בעבודה זו, השכיח ביותר היה שריעות רקמה אדנואידית ב-56 מהילדים (30.1%) בשלושים-וארבעה ילדים (18.3%) פורשה הבדיקה כתקינה.

הודגם קשר משמעותי מבחינה סטטיסטית בין שיתוף הפעולה של הילד לבין מהימנות הבדיקה, אולם גם במקרה של שיתוף פעולה גרוע ניתן היה במרבית הבדיקות להגיע לרמת מהימנות טובה. הבדיקה היתה קלה לביצוע ומטולת סיבוכים. בעבודה מודגשים יתרונותיה של הבדיקה האנדוסקופית של דרכי-האוויר העליונות במצב עירות לאיבחון פתולוגיות של דרכי-הנשימה העליונות.

מרדכי שני

פיטר דרוקר, בן ה-90, מאבות הניהול המודרני, אמר לאחרונה כי עליו להחליף מדי שנתיים דיסקט במוחו כדי להבין את העולם. מהיבט זה יש להתייחס למאמרו של פרופ' דונחין "מניעת טעויות ברפואה – משימה אפשרית?"

עוד לפני דור היתה ההנחה כי שגיאות מעשה ידי רופאים הן פרי בודדים במערכת הבריאות, וכי זו תופעה שאינה שכיחה. תפיסה זו השתנתה, מאחר שברור היום שאחד הגורמים לפגיעות חמורות או אף למותם של חולים הוא תוצאה של טעויות במערכת הבריאות. טעויות בבתי-החולים בארה"ב נחשבות כאחד הגורמים העיקריים למותם של בני אדם.

יואל דונחין

הדרך למניעת טעויות ברפואה אפשרית רק אם ניתן יהיה לבצע בדיקה וחקירה של אירועים חריגים, תאונות או מצבים של "כמעט תאונה", וכן בדיקה מעמיקה של כלל הגורמים שהביאו לתקלה. יש הכרח בגישה חדשה לחינוך הצוותים הרפואיים כך שלא יהססו לדווח ולהצביע על נקודות תורפה במערכת בה הם פועלים. בסקירה זו מובאות דוגמאות אחדות לדרך שבה יש לנקוט כדי להביא להקטנה משמעותית של טעויות האנוש במערכת הרפואית.

לפני שמונה שנים הגשתי לפירסום יחד עם חבר חוקרים בטכניון את מחקרנו "הסיבות והגורמים לטעויות אנוש ביחידה לטיפול נמרץ". בשל המימצאים הקשים נידחה המאמר על ידי מספר ביטאונים רפואיים, בטענה כי התוצאות אינן מתקבלות על הדעת. לאחר ויכוח ממושך התקבל המאמר לפירסום.