• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        יוני 2022

        יניב טריאור סימונוביץ', נדב רינות, יניב קרן
        עמ' 361-366
        רכיבת אופניים בארץ ישראל היא ענף ספורט נפוץ, אשר נחשב המועיל לבריאות. עם זאת, עולות שאלות לגבי ההשפעה על בריאות העצם, עקב פרסומים המדווחים על ירידה בצפיפות עצם ברוכבי אופניים והימצאות שברים המאפיינים אוכלוסייה מבוגרת ברוכבים צעירים באופן יחסי.

        הוכח שאורח חיים ספורטיבי – פעילות גופנית בכלל ורכיבת אופניים בפרט – מוריד את הסיכוי לשברים של עצם הירך הקריבנית.

        במספר מחקרים הוכח, כי רכיבת אופניים באופן קבוע, בפרט רכיבת כביש, ללא שילוב של רכיבת שטח/ ריצה/ אימוני דחק, מובילה לירידה בצפיפות העצם בעיקר באזור מפרק הירך. התופעה נראית בכל הגילים (מתבגרים ומבוגרים), בנשים ובגברים.

        האפשרויות היחידות אשר הוכחו שמעלות ערכי צפיפות עצם, הן שילוב של ספורט העמסה או נושא משקל (impact exercise) כגון ריצה, רכיבת שטח וכדומה או הוספה של אימוני רטט כלל גופי לשגרת האימונים.

        לסיכום: על אף ההנחה הרווחת כי פעילות ספורטיבית תורמת לבריאות העצם, ואי לכך להפחתה בסיכון לשברים, מסקירת הספרות הרפואית עולה כי באופן פרדוקסלי, לרכיבת אופני כביש יש השפעה שלילית על מדדי חוזק העצם, ולכן היא מציבה גורם סיכון לשברים בעצם הירך הקריבנית. כדי למנוע זאת, מומלץ לשלב שגרת האימונים: אימוני ריצה/ רכיבת שטח/ אימוני משקלים/ רטט כלל גופי. כמו כן, מומלץ לשמור על דיאטה מאוזנת, תוך הקפדה על צריכת סידן מספקת.

         
        לירון ורדי דוד, רמי דוד
        עמ' 367-370
        תסמונת לכידת עצב בין צלעי (ACNES Anterior cutaneous nerve entrapment syndrome –) נמנית על הגורמים לכאבי בטן כרוניים. מאפייני התסמונת כוללים כאב בטן כרוני עז, נקודתי המושפע משינויי תנוחה ומאמץ. בולט במיוחד היעדר ממצאים חולניים בבדיקות מעבדה ובבדיקות דימות שונות, מהבסיסיות ועד למתקדמות ביותר. אבחון נכון וטיפול מתאים תלויים בקיום חשד קליני מלווה בממצאים אופייניים בבדיקה גופנית. אישור לאבחנה מתקבל על ידי הזרקת מאלחש מקומי לנקודת רגישות היתר. טיפול מקובל כולל הזרקות מקומיות (מאלחש מקומי ולעיתים גם סטרואידים), טיפול בגלי רדיו (radiofrequency neurotomy) ואם ונכשל – ניתוח. אבחנה מדויקת וטיפול נכון מביאים להקלת כאב במרבית החולים. 
        ניר ארדינסט, דוד ברקוב, דוד לנדאו
        עמ' 371-377
        אנו סוקרים במאמר זה את סיבוכי עדשות המגע בספרות במהלך השנים האחרונות, לרבות סיבוכים על רקע מכני, דלקתי, אלרגי, רעלני (טוקסי), מטבולי וזיהומי. יש סיבוכי עדשות מגע שאינם מסכנים את הראייה ויש סיבוכי עדשות חמורים יותר המסכנים את הראייה. ככלל, כל סיבוך מעדשות מגע המערב את הקרנית עלול להסב נזק בלתי הפיך לראייה. מרבית הסיבוכים שמערבים את הקרנית הם סיבוכים על רקע זיהום, והם נחשבים לחמורים ביותר בקרב מרכיבי עדשות המגע. 

        ככל שהרכבת העדשות ממושכת יותר עולה הסיכון לפתח סיבוך. בעבר הניחו כי המעבר מעדשות מגע רכות מסוג הידרוג'ל לעדשות מגע מסוג סיליקון הידרוג'ל יפחית את מקרי סיבוכי עדשות המגע ולא כך הדבר. בהיבט של הרגלי ההרכבה, השימוש בעדשות מגע לשימוש חוזר (שבועיות או חודשיות)  מחומרי גלם מתקדמים יותר לא הקטין את שיעור הסיבוכים. סיבוכי עדשות מגע יכולים לנבוע מטיפולים שאינם נכונים בעדשות המגע, שימוש לא נכון בתמיסות החיטוי, אחזקה וניקוי לקויים של עדשות מגע. 

        מרכיבי עדשות מגע בין הגילים 19-15 שנים הם קבוצת הסיכון הגדולה ביותר לפתח סיבוכים. הם אינם מקפידים מספיק על הכללים. בגילים צעירים יותר יש יותר הקפדה עקב השגחה הורית. רכישת עדשות מגע ברחבי הרשת הגדילה את שיעורי הסיבוכים, מאחר שהנבדק הרוכש עדשות מגע ברשת אינו מייחס חשיבות לבדיקה תקופתית אצל איש המקצוע המטפל.
        עידו אשבל, נדב אגם, יואל שוקרון, צבי פרי, יצחק אביטל, אורי נץ
        עמ' 383-389
        סרטן הלבלב הוא סוג הסרטן ה-11 בשכיחותו, אך עם שיעור תמותה גבוה מ-90% בתוך חמש שנים. הוא ממוקם כסיבה הרביעית למוות ממחלות ממאירות. סרטן הלבלב מאובחן לרוב בשלב מאוחר, כאשר מרבית המקרים כבר אינם מתאימים לניתוח כריתה שהוא הטיפול המרפא היחיד כיום. גם אלו שעוברים ניתוח סובלים  משיעור גבוה של הישנות המחלה (30% חזרה בתוך כשנה). לנוכח זאת, לטיפול הפליאטיבי חלק חשוב בהתמודדות עם מחלתם של מטופלים אלו. מטרת הטיפול הפליאטיבי היא שיפור איכות החיים והקלה על סבלם של המטופלים. 

        מטרת המאמר הנוכחי היא לסקור את מגוון הטיפולים הכירורגיים והפולשניים הפליאטיביים לחולי סרטן הלבלב. טיפול פליאטיבי פולשני בסרטן הלבלב מיועד בעיקר להסתמנות קלינית הנובעת מדחיקה של ו/או מחדירה למבנים סמוכים של השאת הראשונית: חסימת מוצא הקיבה, צהבת חסימתית וכאב בטן. במאמר מוצגים יתרונות וחסרונות הטיפולים המוצעים כיום, לצד פיתוחים ביו-רפואיים אשר נמצאים בחזית המחקר הקליני.

        בחסימת מוצא הקיבה ובצהבת חסימתית ניתן כיום לטפל אנדוסקופית על ידי הכנסת תומכנים, עם שיעורי הצלחה גבוהים, שיעור סיבוכים נמוך יחסית, אשפוז קצר, ושמירת איכות חיי המטופל. יחד עם זאת, לטיפולים הללו שיעור גבוה יחסית של כישלון מאוחר, ולכן יש מקום לשקול מעקפים ניתוחיים במטופלים הצפויים לחיות תקופה ממושכת, או בחולים שבהם הכנסת התומכן נכשלת או אינה אפשרית. בטיפול בכאב בטן שמקורו בסרטן הלבלב, נמצא כי תמס של מקלעת השמש ("מקלעת הצליאק") היא השיטה המועדפת כקו ראשון לחולים אלו. 

        סרטן הלבלב הוא מחלה מורכבת וקטלנית הפוגעת משמעותית באיכות חיי המטופל ובמקרים רבים אף מובילה למותו, ועל כן חשוב להביא בחשבון את מאפייניו האישיים ומצב מחלתו, תוך היכרות עם האפשרויות השונות העומדות בפנינו, בבחירת הטיפול הפליאטיבי.
        טלי סמסון, פסח שוורצמן
        עמ' 390-394
        ישראל, מדינה צעירה הקולטת ללא הרף מהגרים מתרבויות שונות, היא בעלת מבנה חברתי ייחודי. פסיפס התרבות והערכים הקיים בה, האיזון העדין הקיים בין דת ומדינה, תהליכי חקיקה מתקדמת, המקום המרכזי של המשפחה בחיי הפרט, בשילוב עם עקרונות האוטונומיה שלאורם פועלת מערכת הבריאות, מחייבים פעולה מכוונת על מנת לנסח פתרונות ולעמוד במגוון הנוכחי של אתגרים. במרחב ייחודי זה תרומתם של העובדים הסוציאליים הפליאטיביים באה לידי ביטוי באמצעות יישום מודלים להערכה פרטנית ומשפחתית, התערבויות קליניות המיושמות ברגישות תרבותית ומתוך התייחסות לתא המשפחתי כמערכת חיונית לתכנון הטיפול. התמודדות זו מתרחשת בהיעדר הכרה בתחום הפליאטיבי כתחום מומחיות ייחודי המחייב הכשרה ספציפית לעובדים סוציאליים פליאטיביים, כשם שקיימות למקצועות הסיעוד והרפואה. שדה הפעולה של הטיפול הפליאטיבי מעניק לעובדים הסוציאליים מרחב להתערבויות משמעותיות ותיעול האתגרים להזדמנות לצמיחה מקצועית, בבואו לגבש מענים מקצועיים לצרכים המתהווים בפסיפס העשיר של חולים ומשפחות בישראל.
        סולי מזרחי, צבי הווארד פרי
        עמ' 395-399
        הבולאות (פילטליה) היא מסממני הריבונות של עם. יומיים לאחר הכרזת המדינה הופיעו הבולים הראשונים בארצנו, ומאז לאורך 72 השנים האחרונות הם מבטאים ציוני דרך בחיי המדינה בתחומי החדשנות, הוקרת אישים, פיתוחים טכנולוגיים, צמחיה וטבע, ישובים ואתרים, חגים ומועדים, צבא וביטחון ועוד.

        מטרת הסקירה ההיסטורית של הבולאות בישראל מתחילת המאה העשרים ועד ימינו הייתה לבדוק עד כמה שזורים בה ציוני דרך בהתפתחות הרפואה: חדשנות, טכנולוגיה, הנצחה והוקרת צוותי רפואה על פועלם לבריאות העם, הן בימי שלום והן בימי מלחמה.

        בחיפוש מעמיק, מצאנו רק 16 בולים שיוחדו לתחום הרפואה בכל שנות קיום המדינה. הבולים מציינים הנצחת אירועים, והוקרה למוסדות רפואיים על הישגים. תחומי רפואה רבים כלל לא צוינו בבולאות למרות חשיבותם הלאומית והעולמית.

        אנשי רפואה מובילים תרמו רבות לחדשנות המקצוע והצלת חיים, הרפואה הצבאית על כל פיתוחי הנדסת אנוש והגנה על הלוחם שהפכו לאורים ותומים בצבאות העולם, הכירורגיה המתקדמת והשתלות איברים – כל אלה אינם מוזכרים כלל בבולי ישראל. כל מערך הרופאות בישראל שרבות מהן מובילות בתחומן, בעלות הכרה בינלאומית אך ללא הוקרה לאומית בבולאות.

        הבולאות כיום איבדה את חשיבותה כערך כספי לשירות הדיוור לטובת הדואר האלקטרוני המהיר ומוקדשת כיום להנצחה והוקרה. 

        אנו סבורים, כי יש מקום להוקרה מיוחדת לאנשי הרפואה הצבאית והאזרחית ותרומתם לבריאות העם ללא הבדלי מגדר, והעלאת קרנם של מוסדות רפואיים וחדשנות בבולי ישראל. דבר זה נכון עוד יותר בימי מגפת הקורונה, ואנו קוראים בזאת לשירות הבולאי לשקול בול ייחודי להוקרת תרומת הרופאות והרופאים לרווחתם ובריאותם של תושבי ישראל

         
        אלכסנדר צ'ורני, בוריס קנייזר
        עמ' 404-410
        הקרנית היא הרקמה השקופה הקדמית ביותר של העין. אובדן ראייה כתוצאה ממחלת קרנית הוא אחד הגורמים ההפיכים לעיוורון, וניתן להחליף במקרה זה קרנית חולה בשתל מתורם.

        שיעורי ההצלחה של השתלת הקרנית ושיקום הראייה משתנים בהתאם להוריה הראשונית לניתוח, ובהתאם לטכניקה הכירורגית הננקטת, אך באופן כללי הסיכויים טובים.   

        טכניקה להשתלת קרנית קיימת מעל 100 שנים, אך בשני עשורים אחרונים חלה התפתחות משמעותית בשיטות הניתוח, עם אפשרות לבצע השתלה של השכבה הפגומה בלבד של הקרנית. לצד השתלת קרנית מתורם, התפתחו שיטות שונות של השתלת קרנית מלאכותית. 

        פעילות ענפה בתחום המחקר ממשיכה להתקיים בחיפוש אחר פתרונות זמינים למטופלים המועמדים להשתלת קרנית.

        מאי 2022

        פסח שוורצמן
        עמ' 274-275

        מערכות בריאות הציבור עברו מהתמודדות במחלות מדבקות ותמותה לאחר אירועים חדים (acute),  להתמודדות במחלות שאינן מדבקות (noncommunicable disease) ותמותה לאחר התמודדות ארוכה עם מחלה כרונית. כך נולד הצורך בגישה חדשה (פליאטיבית) הבאה להגדיר מחדש את תחומי ההתמודדות של בריאות הציבור,  כך שטיפול פליאטיבי יהווה חלק אינטגרלי של מערכת הבריאות. טיפול פליאטיבי הוא גישה טיפולית המדגישה את שפור איכות החיים של חולים ובני משפחתם המתמודדים עם מחלות כרוניות, מורכבות חמורות המגבילות את התפקוד ואת תוחלת החיים. כל זאת על ידי מניעה, זיהוי מוקדם, הערכה וטיפול בסבל גופני, נפשי ורוחני, תוך התחשבות בהעדפותיו הטיפוליות ובערכיו של החולה ומשפחתו. גישה זו אינה במקום השגת היעד לריפוי או לעיכוב התקדמות המחלה, אשר ניתן ליישמם במקביל להענקת טיפול פליאטיבי.

        נתן ר' קאהן, דן אנדרי ויטמן, פסח שוורצמן
        עמ' 277-281

        הקדמה: האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית הגדירה מתן כימותרפיה ללא בסיס ראייתי כאחת מתוך עשר הדוגמאות הנפוצות ביותר לטיפול חסר תוחלת, וזיהתה כימותרפיה בחודש האחרון לחיים כמדד איכות לטיפול אונקולוגי.

        מטרות: להעריך את הכימותרפיה ואת שיעור הפנייה לשירותי הבריאות, ולשירותים פליאטיביים בפרט, במהלך השנה האחרונה לחיים, בקרב חולי הסרטן בארגון בריאות ישראלי.

        שיטות מחקר: נערך מחקר חתך בקרב חברי לאומית שירותי בריאות (לאומית) אשר נפטרו מסרטן בשנים 2013-2009. הנתונים מתוך מאגר המידע של לאומית שירותי בריאות כללו: אבחנה, תרופות מטרה שנרשמו, צריכת שירותי בריאות ומידע דמוגרפי. המטופלים סווגו לקבוצות לפי מועד קבלת הטיפול נוגד הסרטן האחרון לפני המוות. הקבוצות הושוו לגבי נתונים דמוגרפיים, תחלואה, צריכת שירותי בריאות וקבלת טיפולים פליאטיביים בחצי השנה שלפני המוות.

        תוצאות: המחקר כלל 2,617 חולי סרטן שקיבלו כימותרפיה בשנה האחרונה לחייהם. מתוכם, 18.8% קיבלו כימותרפיה ב-14-0 ימים לפני המוות. השיעור הנמוך ביותר של מטופלים שקיבלו טיפול פליאטיבי היו אלו שקיבלו טיפול כימותרפיה אחרון 14-0 ימים לפני המוות (15.8%), והשיעור הגבוה ביותר היה בקרב המטופלים שקיבלו טיפול כימותרפיה אחרון יותר מ-180 ימים לפני המוות ((31.9%: P<0.0001. מטופלים שקיבלו כימותרפיה 14-0ימים לפני המוות זכו פחות לקבל טיפול פליאטיבי (16.1%). שיעור זה עלה בהדרגה ככל שעבר יותר זמן מהכימותרפיה האחרונה עד המוות והגיע ל-28.9% בקבוצה של 180-91 ימים (P<0.0001).

        מסקנות: הישרדות וסבירות קבלת טיפול פליאטיבי בסוף החיים קשורות באופן שלילי לסבירות לקבלת כימותרפיה.

        דיון וסיכום: יש להשקיע מאמצים בהעלאת המודעות בקרב אונקולוגים לכך שטיפול אגרסיבי במהלך שבועות החיים האחרונים עלול להיות חסר תוחלת.

        בוריס פונצ'יק, טלי סמסון, דוד שחם, תמר פרויד, סוזי מרציאנו, יאן פרס
        עמ' 282-287

        הקדמה: קיהיון הוא מחלה חשוכת מרפא המתאימה לטיפול פליאטיבי בשלב הסופי במסגרת הוספיס.

        מטרות: לבחון את תוצאות הטיפול במסגרת פיילוט של הוספיס בית לאנשים מבוגרים עם קיהיון מתקדם.

        שיטות מחקר: חולים בני 65 ומעלה העונים לקריטריונים של קיהיון מתקדם ומרותקים לבית טופלו במסגרת תכנית פיילוט של הוספיס בית לחולי קיהיון של שירותי בריאות כללית בבאר שבע. הטיפול כלל ביקורי בית של צוות רב מקצועי וכוננות 24/7. במהלך הטיפול נעשה שימוש בשאלונים מתוקפים להערכת מצב החולים, עומס על המטפלים ושביעות רצון של המטפלים מהטיפול.

        תוצאות: בתקופה בין אוגוסט 2017 עד יולי 2020 נכללו 44 חולים. הגיל הממוצע היה 86.1±6.2 שנים, 26 (59%) מהם היו נשים ו-38 (86.4%) מהחולים אובחנו כמחלת אלצהיימר. זמן השהייה הממוצע בהוספיס היה 129.4±155.5 יום (חציון 68 יום) ורוב החולים (36) נפטרו בבית. במהלך הטיפול חל שיפור מובהק סטטיסטית בעוצמת הפרעות ההתנהגות הקשורות לקיהיון, בעוצמת הכאבים ובמידת הסבל של החולים. במקביל, חל שיפור מובהק סטטיסטית ברמת המצוקה ובעוצמת הפרעות חרדה ודיכאון של המטפלים העיקריים, ונמצאה רמה גבוהה של שביעות רצון מהטיפול בסוף החיים.

        מסקנות: טיפול במסגרת תכנית פיילוט של הוספיס בית לחולים עם קיהיון מתקדם, המבוסס על צוות גריאטרי רב מקצועי ושימוש בכלים ייעודיים להערכת יעילות ההתערבות, מאפשר למנוע סבל של חולים אלו ובני משפחותיהם ולמות במקום המועדף עליהם.

        דיון: הוספיס בית הוא חלופה טיפולית ראויה לחולי קיהיון סופניים, אשר מעוניינים לסיים את חייהם בבית.

        סיכום: הטיפול במסגרת תכנית פיילוט של הוספיס בית מביא לתוצאות טובות הן בצורת הקלת הסבל של המטופל הזוכה לסיים את חייו במקום המועדף עליו והן בצורת הקלת מצוקת המטפלים העיקריים, המביעים שביעות רצון רבה מהטיפול.

        ליויה כסלו, לנה קורץ אלמוג, פדות ביר, רינה דיכל, מיכל אבידן, אלכסנדר וולר
        עמ' 288-292

        הקדמה: אחד הנושאים שלגביו הוזנחו הטיפול והמחקר הוא מיניותם של אנשים החולים בסרטן הנוטים למות, כולל המוגדרים במצב סופי, וכן אלה הנושאים סרטן מתקדם שאינו בר ריפוי. חסר מידע אודות השינויים בחייהם המיניים והאינטימיים, טירדתם בעקבות שינויים אלה, מידת העניין והצורך שלהם בהעלאת הנושא על ידי הצוות המטפל ובקבלת התערבות מקצועית בנקודת הזמן הנוכחית.

        מטרה: לבדוק סוגיות הנוגעות לתפיסת מיניותם וחייהם האינטימיים של אנשים לנוכח תודעת קץ חייהם.

        שיטה: מחקר איכותני המבוסס על ראיונות, באמצעות תדריך ראיון, שנותחו בשיטת ההשוואה המתמדת. רואיינו 35 אנשים שחלו בסרטן נוטים למות או עם סרטן מתקדם שאינו בר ריפוי, דוברי עברית או רוסית.

        ממצאים: עלתה שוֹנוּת רבה בקרב המרואיינים בנוגע לכל הסוגיות שהועלו. חלקם דיווחו על היעדר שינוי מהותי בחייהם המיניים והאינטימיים, בעוד שרבים דיווחו על דעיכת המיניות עם או בלי חיים אינטימיים מספקים. השינויים גרמו למגוון טרדות דוגמת חוויה של חסך במין, דימוי עצמי ירוד, גרימת נזק לבן/בת הזוג וטרדות הנובעות מתודעת קץ החיים. חלקם לא הוטרדו משינויים אלה. נמצאה הטרוגניות גם בנוגע להרגלי אוננות. רוב המרואיינים ציינו שהעלאת הנושא בפני המטופלים חשובה ונחוצה וכשליש מהם הביעו צורך בקבלת ייעוץ מיני.

        דיון: למטופלים שונים נוטים למות ואף כאלה המוגדרים במצב סופי, יכולות להיות נקודות מבט שונות וצרכים שונים הנוגעים לחייהם האינטימיים והמיניים. לחלקם יש עניין לשוחח על השינויים שחלו בתפקודם המיני ואף לנסות לקבל טיפול, בעוד שלאחרים אין נחיצות או רצון לגעת בנושא או לקבל ייעוץ.

        מסקנות: החיבור בין שני נושאים הנתפסים לעיתים כטאבו – מין ומוות – עשוי להיות מאתגר עבור חברי הצוות הפליאטיבי. ראוי שהצוות יעלה את הנושא מיוזמתו ללא נקיטת עמדה מוקדמת כלשהי בנידון וכחלק בלתי נפרד משיחה והתערבות מקצועית הנוגעת לתהליך הפרידה מן העולם, הכוללת בין השאר גם פרידה מתפקוד מיני או מזהות מינית קודמת, ומציאת מלאוּת חדשה בסוף החיים.

        סיכום: סוגיית החיים האינטימיים והמיניים עשויה להיות רלוונטית עבור אנשים נוטים למות, ולצוות הפליאטיבי תפקיד חשוב במתן מענה לצרכים הייחודיים והמורכבים הנוגעים למיניות לנוכח קץ החיים.

        ולדה שור, תלמה קושניר, ורד דלבר, דנה זילברמן-קרביץ, טלי סמסון, פסח שוורצמן
        עמ' 293-298

        הקדמה: מגמת העלייה במספר החולים במחלקות אשפוז כלליות הסובלים ממחלה חשוכת מרפא מחייבת את אנשי הצוות להיות מסוגלים להעניק טיפול פליאטיבי. מסוגלות עצמית לטיפול פליאטיבי היא גורם מרכזי המנבא התנהגות מקצועית בעתיד. לא נמצא כלי בשפה העברית שבוחן את תפיסת המסוגלות העצמית לאיזון תסמינים ולמתן מענה פסיכוסוציאלי במסגרת הטיפול התומך.

        מטרות: תיקוף שאלון Palliative care self-efficacy scale" " לשפה העברית בקרב צוותים סיעודיים העובדים במחלקות אשפוז שונות.

        שיטות מחקר: מחקר חתך שנערך בארבעה בתי חולים בקרב צוותים סיעודיים העובדים במחלקות אונקולוגיות, פנימיות, כירורגיות ורפואה דחופה.

        תוצאות: השאלון תורגם לעברית ומולא על ידי 588 אחים/יות. מקדמי אלפא קרונבך של הכלי נמצאו גבוהים:  0.89 עבור הכלי כולו, 0.82 עבור סולם המעריך את היכולת לענות על השאלות בהקשר לטיפול בסוף החיים, ו-0.85 עבור סולם המעריך את היכולת לתת מענה לתסמינים. בדומה לכלי המקורי, נמצאו שני פקטורים המסבירים 58.6% מהשונות: יכולת לתת מענה על שאלות בהקשר לטיפול בסוף החיים (46.43%) ויכולת לתת מענה לתסמינים  (12.2%).

        מסקנות: מאפייניו הפסיכומטריים של הכלי מעידים, כי ניתן  להשתמש בו לאומדן מסוגלות עצמית לטיפול פליאטיבי בקרב אחים/יות העובדים במחלקות אשפוז שונות.

        דיון וסיכום: יש חשיבות רבה להמשך בדיקת מאפייני הכלי בקרב אנשי מקצוע נוספים המעורבים בטיפול בחולה הנוטה למות. בנוסף, חשוב לבחון את יכולת של הכלי לזהות שינויים המתרחשים בתפיסת המסוגלות לאורך זמן.

        קציעה כהן, אהוד פז
        עמ' 304-310

        הקדמה: פרוגנוסטיקה היא מיומנות הכוללת את היכולת לחזות מהלך של מצב רפואי, ואת היכולת לתרגם מידע זה למטופל בתהליך קבלת החלטות משותף. להערכה פרוגנוסטית השפעה על החלטות קליניות, היערכות פסיכו-סוציאלית, ומדיניות. בספרות המחקר מוזכרות שתי שיטות מרכזיות להערכת תוחלת חיים: האחת מבוססת על ניסיונו של הקלינאי והשנייה באמצעות כלים מובנים. בהיות המצב התפקודי גורם עקבי בניבוי תוחלת חיים, מצוי לראותו משולב ברבים מהכלים הפרוגנוסטיים.

        מטרה: במחקר הנוכחי נבחן השימוש בכלי הערכה תפקודי מותאם לחולים עם צרכים פליאטיביים (PPS-Palliative Performance Scale), כאמצעי להערכת תוחלת חיים בקרב אנשים עם מחלות מאיימות חיים המאושפזים בבית חולים כללי.

        שיטה: בוצעה בדיקה רטרוספקטיבית לתוחלת חייהם של מאושפזים במרכז רפואי העמק בין ינואר 2015 לספטמבר 2018, מיום שבו תועד מדד PPS כחלק מהערכה של צוות ייעוץ פליאטיבי, ועד יום פטירתם.

        תוצאות: בבחינת תוחלת חייהם של 588 מאושפזים שנכללו במחקר, נמצא קשר חיובי ומובהק בין מצב תפקודי, המבוטא בערך PPS לבין תוחלת חיים בימים. באוכלוסיית המחקר הנוכחי נמצאו הבדלים בין אבחנות שונות במצב התפקודי ובתוחלת חיים בימים ממועד הייעוץ. כמו כן נחשף כי תוחלת חייהם של מרבית הנבדקים בעלי מצב תפקודי של PPS-40 ומטה אינה עולה על שישה חודשים.

        סיכום ומסקנות: מחקר זה מחזק את הקשר שבין מצב תפקודי לתוחלת חיים, והוא הראשון בישראל התומך בשימוש בכלי ה-PPS כחלק מהליך הערכת פרוגנוזה בחולים עם מגוון מחלות חשוכות מרפא. הצגת הממצאים בטווחי הישרדות על פי ערך ה-PPS ייחודית למחקר זה, וביכולתה לסייע לצוותים רפואיים, הן בקבלת החלטות קליניות והן בבחירת הטרמינולוגיה המותאמת להליך הרגיש והמורכב של מסירת פרוגנוזה לחולה ויקיריו.

        איריס פריד, רונית וינטראוב, סיגלית ברטוב
        עמ' 311-315

        הקדמה: ששירות לטיפול תומך (פליאטיבי) עוסק באיזון תסמינים גופנים, נפשיים, חברתיים ורוחניים של חולים עם מחלות מסכנות חיים. טיפול תומך הוכר כמרכיב חיוני בטיפול אך זמינותו לילדים חולים ומשפחותיהם בארץ מוגבלת.

        מטרות: המאמר מתאר הקמה ותפקוד של מערך לטיפול תומך בילדים בבית החולים וילף-שערי צדק, המלווה את הילדים באשפוז ובבית לאורך זמן.

        שיטות: סיכום רטרוספקטיבי של נתונים מתוך מאגרי הנתונים של בית החולים

        תוצאות: הוקם מערך טיפול תומך רב מקצועי שהוא חלק מבית החולים לילדים, והוא מלווה את הילדים בכל המסגרות כולל אשפוז, קהילה ואשפוז בית, בהתאם לשלב המחלה. במהלך השנתיים האחרונות ליווה המערך 75 ילדים עם מחלות מסכנות חיים. הצוות המטפל כלל אנשי רפואה, סיעוד, צוותים פסיכו-סוציאליים, חינוך ורפואה משלימה. שלושים-ושניים (32) ילדים נפטרו, מתוכם 15 במסגרת אשפוז בית באחריות המערך. עשרה מהילדים שלוו באשפוז ביתי יצאו למסגרת זו כתחליף יחיד  לאשפוז ממושך בבית החולים. בנוסף עסק המערך בתמיכה בציוותי בית החולים לילדים. פעילות המערך מוסדרת במסגרת האשפוז, והיא עם התחייבויות מהקופה כאשר החולים אינם מאושפזים.

        מסקנות: מערך טיפול תומך מבוסס בית חולים לילדים עם מחלות מסכנות חיים עשוי להקל על המשפחה והצוותים. המשכיות טיפול במערך כזה מאפשרת יציאה מיטבית הביתה גם לילדים עם תסמינים קיצוניים.

        דיון: הטיפול בילדים בסוף חיים מחייב מעורבות של אנשי צוות רבים מתחומי הרפואה ומקצועות הרפואה השונים. במצבים רבים בשלב זה אין מנהל מקרה מרכזי, אין הובלה רפואית של ההכנה לקראת סוף החיים, ועומס רפואי ונפשי גדול נופל על כתפי ההורים. יצירת צוות אחד המאפשר הובלה רפואית כזו חיונית להורים ולכל הצוותים המטפלים.

        סיכום: הפעלת מערך טיפול תומך בילדים עם מחלות מסכנות חיים אפשרית במסגרת הציבורית ותורמת רבות לילדים, למשפחות ולמסגרות המטפלות.

        נועה בן עמי, פסח שוורצמן
        עמ' 316-321

        הקדמה: שיחות מוקדמות בנוגע למטרות טיפוליות בחולים עם סרטן מתקדם נמצאו קשורות לקבלת טיפול פחות אגרסיבי לקראת סוף החיים ולאיכות חיים טובה יותר בסמוך למוות. על אף זאת, שיחות אלו בין אונקולוגים למטופליהם לא תמיד מתקיימות.

        מטרות: בחינת גישתם של אונקולוגים בישראל בנוגע לשיחות סוף חיים והנחיות רפואיות מקדימות וזיהוי חסמים המקשים עליהם לדון בנושאים אלו עם מטופליהם.

        שיטות מחקר: במחקר נכללו רופאים אונקולוגים מבתי חולים בישראל אשר נתבקשו למלא שאלון במטרה להעריך חסמים לשיחות סוף חיים בין רופאים למטופלים. כלי המחקר ניבנה על בסיס שאלון מחקר קנדי שנבדק בקרב רופאים בבתי חולים בקנדה והותאם למחקרנו, המשתתפים התבקשו לדרג את חשיבות החסמים השונים.

        תוצאות: השאלונים מולאו על ידי 84 רופאים. מרבית המשיבים (97%) סברו כי חשוב לנהל שיחות בנוגע למטרות הטיפול עם המטופלים ו-67% סברו כי חשוב להחתים את המטופל על טפסי הנחיות רפואיות מקדימות. המשתתפים דירגו את קבוצת החסמים הקשורים למטופל ולמשפחתו כחסמים המשמעותיים ביותר. מתוכם, החשובים ביותר היו קושי של המטופל וקושי של משפחתו לקבל את הפרוגנוזה הקשה של המטופל, אלו דורגו כחשובים על ידי 90% ו-78% מהמשתתפים, בהתאמה. בנוסף, קושי של המטופל להבין את המגבלות והסיבוכים בטיפול מאריך חיים דורג על ידי 81% מהמשיבים כמחסום חשוב. חסמים הקשורים לרופא המטפל ולמערכת הרפואית דורגו כחשובים פחות, אך מתוכם, מחסור בזמן והרצון לשמור על תקוות המטופל קיבלו גם הם ציון גבוה יחסית, 80% ו-74%, בהתאמה.

        מסקנות: אונקולוגים דירגו חסמים הקשורים למטופל ולמשפחתו כחשובים ביותר לדיון בנושא סוף חיים. גם מחסור בזמן ורצון לשמור על התקווה נמצאו כמחסומים חשובים יחסית.

        דיון: דרושה עבודה נוספת כדי להעריך גם את תפיסתו של המטופל והעדפותיו, ולפתח דרכים להתמודדות עם המחסומים.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303