תוצאת חיפוש

הגיליון הנוכחי של 'הרפואה' מוקדש לרפואת אלרגיה ואימונולוגיה קלינית. התחום עבר מהפכה של ממש באבחון ובטיפול בשנים האחרונות, ובגיליון זה אנו מביאים בפניכם מאמרי מחקר, פרשות חולים וסקירות שנועדו להציג את הנושאים הנמצאים בחוד החנית שלו. נושאים אלה משליכים על רופאים רבים, כל אחד בתחומו. הדוגמה הקלאסית לכך היא אלרגיה לפניצילין. האופן בו אנו מתייחסים היום לאלרגיה לפניצילין השתנה ללא הכר. מבירור ממושך הכולל תבחינים עוריים במכון אלרגיה, לגישה המכוונת להסרת תיוג שגוי, בצורה מהירה בקהילה, בחדרי המיון, ובחולים מאושפזים. במצבים אחרים באלרגיה ואימונולוגיה קלינית, דוגמת אלרגיה למזון, ההשלכות מתפרשות הרבה מעבר לעבודת הרופא, ונוגעות במרחב הציבורי. מדיניות נכונה של סיכון-תועלת בתחום זה, היא חיונית לשמירת בטיחות המטופלים ולמניעת מגבלות מיותרות בהתנהלות היומיומית. מספר מאמרים בגיליון זה עוסקים באלרגיה למזון, "עושים סדר" בתפישות מוטעות שהשתרשו, ומציגים את ההתפתחויות המשמעותיות שחלו בתחום הן במניעה ראשונית והן בטיפול. הפיתוח של תרופות חדשות (ביולוגיות ואחרות) בשנים האחרונות, הוביל לפריצות דרך בהבנה ובטיפול של מחלות רבות באלרגיה ואימונולוגיה. אלה מוצגים במאמרים העוסקים בתסמונת שפעול תאי פיטום, במחלות אאוזינפיליות (עם דגש על התסמונת ההיפר-אאוזינופילית ועל דלקת כלי דם עם גרנולומטוטיס אאוזינופילית), ובאנגיואדמה תורשתית. במחלות אלה התפתחו שיטות חלוקה חדשות, המבוססות על הבנה טובה יותר של התהליכים העומדים בבסיסן. חשוב לא פחות, ההתפתחויות המרשימות שחלו בטיפול במחלות אלו באמצעות תרופות חדשות, חלקן מבוססות על נוגדנים חד-שבטיים, שינו לחלוטין את המהלך והפרוגנוזה שלהן. לבסוף, בגיליון מובאים מספר מאמרים המספקים הבנה חדשה של מחלות החסר החיסוני. בתחום החסר החיסוני הראשוני, או בשמו המעודכן, "שגיאות מולדות של מערכת החיסון", חלה התפתחות דרמטית בשנים האחרונות, במקביל להתקדמות ביכולת האבחון הגנטי. התפתחות זו מסייעת בהבנה של התפקיד הסגולי של תאי מערכת החיסון, של חלבונים ומתווכים דלקתיים, ושל התהליכים בהם הם מעורבים. זה כולל את ההבנה שהביטוי של מחלות אלה אינו מוגבל לזיהומים חוזרים, ולמעשה הן יכולות להתייצג במגוון ביטויים קליניים כולל מחלות אוטואימוניות, אטופיה, ואף ממאירות. למעשה, פגמים מולדים במערכת החיסון נמצאים היום כבסיס למחלות רבות אשר בעבר לא נתפשו כמחלות חסר חיסוני. על כך נכתב בעיתון Science בשנת 2007, כי "ניתן לומר ששגיאות מולדות של מערכת החיסון הן הכלל, ולא היוצא מן הכלל". אנו מקווים שגיליון זה יסייע בהבנה טובה יותר של האבחנה והטיפול, במחלות בתחום של אלרגיה ואימונולוגיה קלינית, ויסייעו לכל רופא הנתקל במצבים אלה במסגרת תחום עיסוקו.

הקדמה: תווית של "אלרגיה לפניצילין" בקרב מאושפזים עלולה להוביל לטיפול באנטיביוטיקה חלופית אשר לעיתים קרובות פחות יעילה.  כמו כן, הוכח כי תווית כזו קשורה להארכת משך האשפוז, להגדלת הסיכון להתפתחות חיידקים עמידים ואף לעלייה בשיעורי התמותה. עם זאת, כ-90% מהדיווחים על אלרגיה לפניצילין אינם מדויקים, ולעיתים משקפים תופעות לוואי או פרשנות שגויה של האנמנזה הרפואית.

מטרות: בירור אלרגיה לפניצילין בקרב מטופלים מאושפזים באמצעות תכנית התערבות חינוכית.

שיטות מחקר: מחקר פרוספקטיבי ובו הוטמעה תוכנית התערבות, שמטרתה הסרת תווית מיותרת (De-labeling) של אלרגיה לפניצילין, במטופלים מאושפזים במחלקות פנימיות וכירורגיות, על ידי רופא המחלקה. תוכנית ההתערבות לוותה על ידי מומחים בתחומי אלרגיה ואימונולוגיה, מחלות זיהומיות ורוקחות קלינית. במסגרת התוכנית נתנו הרצאות בנושא אלרגיה לתרופות והדרכה קלינית על ביצוע תגר לפניצילין. תגר מוצלח הוביל להסרת התווית "אלרגיה לפניצילין" מהרשומה הרפואית.

תוצאות: בין החודשים ינואר 2024 לאוקטובר 2024 אושפזו במחלקות הפנימיות ובמערך הכירורגי בבית חולים מאיר 26,985 מטופלים, מתוכם 2001 מטופלים ולהם תווית של אלרגיה לפניצילין (7.4%). מתוך המטופלים הללו, 114 מטופלים (5.7%) עברו בירור לאלרגיה לפניצילין באשפוז. בתקופת זמן זו, במחלקות הפנימיות אושפזו 16,791 מטופלים, מתוכם 1320 מטופלים אשר להם תווית של אלרגיה לפניצילין (7.8%), ההתערבות הופעלה על 54 מטופלים (4%). במחלקות הפנימיות בהן הופעלה התוכנית, ההתערבות בוצעה על 27 מטופלים מתוך 530 מאושפזים מול 27 מטופלים מתוך 790 מאושפזים במחלקות הפנימיות בהן לא בוצעה התערבות (5% מול 3.4%, P=0.1). במערך הכירורגי אושפזו באותה התקופה 10,194 מטופלים, מתוכם 681 מטופלים ולהם תווית של אלרגיה לפניצילין (6.6%) מתוכם ההתערבות הופעלה על 60 מטופלים (8.8%). במחלקות הכירורגיות בהן הופעלה התוכנית (נשים, אא"ג, אורתופדית), בוצעה התערבות ל-38 מתוך 200 מאושפזים לעומת 22 מתוך 481 מאושפזים במחלקות הכירורגיות שבהן לא הופעלה התוכנית (19% לעומת 4.5%, p < 0.01)

מסקנות: תוכנית ההתערבות במטופלים מאושפזים השיגה עליה קלה בלבד בשיעור הסרת התווית במטופלים עם תווית של אלרגיה לפניצילין. עם זאת, הצלחה יחסית נרשמה במחלקות הכירורגיות. אנו סבורים כי עקומת הלמידה של תהליכים אלו מחייבת תקופת הטמעה ממושכת. המשך יישום ושיפור ההתערבות, הן במחלקות לרפואה פנימית והן במחלקות הכירורגיות, עשוי להוביל לעלייה נוספת בשיעורי ההסרה של תוויות אלרגיה שגויות.

שיעור של 30%-40% מהילדים עם דרמטיטיס אטופית (atopic dermatitis – AD) בינונית עד חמורה, סובלים מאלרגיה למזון בתיווך IgE. למרות שהימנעות ממזון עשויה לשפר דמרטיטיס אטופית, דיאטות הימנעות אינן מרפאות ועלולות אף להזיק, כמו התקדמות לאלרגיה מהסוג המיידי כולל תגובות אנפילקטיות. התוויה לדיאטת הימנעות ניתנת רק לחולים שזוהו בבירור כאלרגיים למזון על ידי בדיקת מזון אבחנתית מתאימה ותגר.

דלקת אאוזינופילית בוושט eosinophilic esophagitis – EOE) ) מתאפיינת במטופלים עם רקע אטופי ומתבטאת בתסמינים, לפי גיל המטופל, הקאות, חוסר שגשוש והיתקעות מזון. הטיפול הראשוני היא דיאטה אלמנטרית והימנעות ממוצרי חלב .

במאמרנו הנוכחי, מובאת סדרת פרשות חולים, ילדים בני  שנתיים עד חמש שנים, שפיתחו תגובות אנפילקטיות לאחר חשיפה חוזרת למוצרי חלב, לאחר הימנעות ממושכת, במטרה לטפל ולשפר תסמינים של דרמטיטיס אטופית ודלקת אאוזינופילית בוושט.

מובאת בנוסף סקירת ספרות, המחזקת את הקשר שבין הימנעות ממוצרי חלב בילדים עם דרמטיטיס אטופית ודלקת אאוזינופילית בוושט, לבין סיכון לתגובה אלרגית חריפה ועד סכנת חיים. מומלץ שאלרגולוגים,  גסטרואנטרולוגים ורופאי ילדים יהיו מודעים לסיכון זה, כדי ליידע את המטופלים ולשקול סיכונים אלה לפני שהם ממליצים על תפריט תזונה עם הימנעות ממזונות.

הקדמה: המודעות והדיווחים על השכיחות של אלרגיה למזון במדינות מערביות נמצאים במגמת עלייה בעשורים האחרונים. אלרגיה למזון מלווה בסיכון לתגובות אנפילקטיות שעלולות להיות קטלניות, במגבלות תזונתיות, ובפגיעה משמעותית באיכות החיים. בשנים האחרונות פותחו טיפולים באלרגיה למזון המבוססים על חשיפה הדרגתית.

מטרת המחקר: לבחון את היעילות והבטיחות של טיפול באלרגיה למזון במרכז הרפואי שמיר לאורך עשור.

שיטות: נערך מחקר עוקבה רטרוספקטיבי אשר עקב אחר מטופלים שסיימו טיפול באלרגיה לחלב, ביצה, בוטנים, שומשום ואגוזים בצריכה מלאה או חלקית או שנכשלו בטיפול במרכז שמיר בין אפריל 2010 לדצמבר 2020.

תוצאות: סך הכול היו 1,519 מטופלים שהשלימו 1,704 טיפולי אימונותרפיה למזון (OIT), בגיל חציוני של 7.4 שנים (טווח 3.7-36.5 שנים) במהלך תקופה זו. מתוכם, 61% היו זכרים, ל- 65.5% הייתה רגישות לקרדית אבק הבית, ו-48.7% סבלו מגנחת (אסתמה). המזונות שטופלו היו חלב (n=862, 50.6%), בוטנים (n=361, 21.2%), אגוזים (n=275, 25.6%), שומשום (n=131, 7.7%), וביצה (n=75, 4.4%). תגובות שטופלו באדרנלין אירעו ב-335 טיפולים (19.7%) בשבוע הראשון לטיפול במכון, וב-203 (11.9%) במהלך הטיפול הביתי. סך הכול 1,228 טיפולים (72.1%) הסתיימו בסטטוס של צריכה מלאה, 306 (18%) הסתיימו בצריכה חלקית, ו- 170 (10%) נכשלו. גורם הסיכון המשמעותי ביותר לכישלון טיפולי בעיבוד רב משתנים היה טיפול בחלב (OR=2.9, p<0.001). גורמים נוספים שניבאו כישלון בטיפול היו רקע של גנחת (p=0.02), תבחין עורי גדול יותר למזון המטופל בתחילת הטיפול (p=0.02), מינון התחלתי נמוך יותר (p=0.01), ותגובה שטופלה באדרנלין בשבוע הראשון לטיפול במכון (p=0.005), או במהלך סבבי הטיפול הביתי (p<0.001). השוואה בין טיפולים בחלב לטיפולים במזונות אחרים העלתה הבדלים משמעותיים בין הקבוצות. השכיחות של גנחת בקרב מטופלי חלב הייתה גבוהה יותר. כמו כן, מטופלים אלה סבלו יותר מתגובות אנפילקטיות, ומתגובות שטופלו באדרנלין בשל חשיפות אקראיות בעבר, וסבלו מיותר תגובות מסוג זה גם במהלך הטיפול עצמו בעת עליות המינון במכון ובעת הטיפול הביתי p<0.001) עבור כל המשתנים).

דיון ומסקנות: היעילות של טיפול באלרגיה למזון היא גבוהה. עם זאת, במהלך הטיפול נדרשת היענות למגבלות הכרוכות בנטילת המנה בבית. בנוסף, הטיפול כרוך בתגובות, כולל תגובות ביתיות שעלולות להצריך טיפול באדרנלין. אלרגיה לחלב גורמת לתגובות קשות יותר הן לפני הטיפול והן במהלכו, ושיעורי ההצלחה של הטיפול בה נמוכים יותר. חשוב לקיים דיון עם כל מטופל על יעילות, ובטיחות הטפול, וכן על האתגרים הצפויים בטיפול עצמו, ולבחון את התאמתו לטיפול.

ניקל הוא החומר השכיח ביותר שגורם לדלקת עור ממגע. ההסתמנות הקלינית השכיחה היא דלקת עור באזורי מגע עם מוצרים העשויים ניקל או מכילים אותו. עם זאת, יש הסתמנויות קליניות שכיחות פחות לאלרגיה זו. במאמר זה מובאות שתי פרשות חולים, מטופלים עם הסתמנות לא שכיחה לאלרגיה לניקל. הראשון, מטופל שנחשף בעבודתו לאדים מעל אמבטיות חימום ניקל שגרמו לדלקת עור מפושטת, והשנייה, מטופלת שנחשפה לניקל במחטים בהזרקות קצרות ופיתחה דלקת עור באזורי ההזרקה. יש לזכור כי יש הסתמנויות קליניות נדירות יותר לאלרגיה ממגע, ויש להביא אבחנה זו בחשבון בחולים עם דלקת עור שאינה מוסברת. ברוב המטופלים אנמנזה מדויקת מסייעת במציאת הגורם.

השכיחות של אלרגיה למזון הולכת ועולה בעולם המערבי. בישראל השכיחות המוערכת היא 2%-3% מכלל הילדים הצעירים. שיעור ההחלמה הטבעי משתנה בהתאם למזונות השונים ונע בין 70%-80% במקרים של אלרגיה לחלב וביצה ל-10%-20% במקרים של אלרגיה לאגוזים ובוטנים. בנוסף, לאלרגיה למזון יש השלכות רבות על חיי המטופלים כולל הפרעה בגדילה, ירידה בצפיפות העצם, פגיעה משמעותית באיכות החיים ואף סיכון מוגבר לפתח הפרעות חרדה. הטיפולים באלרגיה למזון יעילים, אך כרוכים בתגובות, ומצריכים אכילה קבועה של המזון האלרגני לאורך שנים על מנת לשמר את היעילות. לנוכח זאת, חלק ניכר מהמחקר מתמקד בשאלה: האם תיתכן מניעה ראשונית של אלרגיה למזון?

עד לתחילת שנות האלפיים, הדעה הרווחת הייתה שמומלץ לדחות חשיפה למזונות אלרגנים כדי להפחית את הסיכון לפתח אלרגיה לאותם מזונות. בשני העשורים האחרונים, בעקבות מחקרים רבים בנושא, שונתה הגישה. כיום ממליצים האיגודים הבין-לאומיים על חשיפה מוקדמת לביצים ובוטנים החל מגיל שישה חודשים בכלל האוכלוסייה וכבר מגיל 6-4 חודשים בילדים בסיכון מוגבר לפתח אלרגיה למזון.

הנושא מורכב יותר בגישה לחלב. בעוד שחשיפה מוקדמת ככל הנראה מפחיתה את הסיכון לאלרגיה לחלב, זו אינה תואמת את המלצות ארגון הבריאות העולמי לגבי הנקה בלעדית עד גיל חצי שנה. מחקרים בשנים האחרונות מצאו שחשיפה זמנית ולא עקבית לתמ"ל חלבי בימים הראשונים לחיים, בתינוק שתזונתו מבוססת בהמשך על הנקה באופן בלעדי, מעלה את הסיכון להתפתחות אלרגיה לחלב. לכן, בשנים האחרונות יצאו איגודים רבים בעולם בהמלצה על הימנעות מחשיפה זמנית לתמ"ל חלבי בימים הראשונים לחיים בתינוק שתזונתו אמורה להתבסס על הנקה בלעדית. בישראל, אומצה לאחרונה המלצה זו על ידי משרד הבריאות, בתמיכת האיגודים המקצועיים הרלוונטיים. בנוסף הומלץ, שאם יש צורך בתיסוף בימים הראשונים לחיים, בתינוק שאמו מתכננת הנקה בלעדית, מומלץ לתת תרומה מחלב אם או תמ"ל מפורק. בתינוק שנחשף לתמ"ל חלבי בימים הראשונים לחיים, האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה ממליץ לקיים שיח עם ההורים לגבי יתרונות ההנקה הבלעדית, לעומת אפשרות להמשך חשיפה עקבית לתמ"ל חלבי במקביל להנקה על מנת להפחית את הסיכון להתפתחות אלרגיה לחלב.

נדרשים מחקרים נוספים בתחום על מנת לבסס המלצות בכל הקשור לתזמון החשיפה למזונות נוספים (שומשום, אגוזים, וכו') והכמות הדרושה כדי למנוע התפתחות אלרגיה למזון.

מחלות אאוזינופיליות של דרכי עיכול (Eosinophilic Gastrointestinal Diseases – EGID) הן אוסף מחלות דלקתיות כרוניות של דרכי העיכול, המאופיינות בהסננה של אאוזינופילים בשכבותיהן השונות. מחלות אלו יכולות לפגוע בכל איבר בצינור העיכול, החל מהוושט ועד למעי הגס.

החלוקה של המחלה לתתי קבוצות נעשה בהתאם לאזור האנטומי המעורב בדלקת: ושט  – Eosinophilic Esophagitis (EoE); קיבה – Esoniphilic Gastritis (EoG); מעי דק – Esoniphilic Enteritis (EoN); וכרכשת (מעי גס) – Esoniphilic Colitis (EoC).

הפתוגנזה של המחלות אינה מובנת במלואה, אך ככל הנראה היא מורכבת מאינטראקציה בין גורמים תורשתיים וסביבתיים. מבחינה קלינית, המטופלים מציגים מגוון תסמינים לא ספציפיים, דבר אשר יכול לעכב את האבחנה. ההסתמנות הקלינית נקבעת לרוב לפי האזור האנטומי המעורב בדלקת. הטיפולים הקיימים כוללים חוסמי תעלות מימן (Proton Pump Inhibitors – PPI) , סטרואידים מקומיים ומערכתיים כגון בודיזון, טיפולים ביולוגיים, וטיפול בברות (בעיקר דיאטה/משטר תזונתי). עם זאת, בהיעדר המלצות ברורות או אלגוריתם טיפולי, הטיפול נקבע בהתאם לחומרת המחלה, לתסמינים, למיקום המחלה במערכת העיכול ולניסיון הקיים במרכז המטפל. מומלצת גישה רב-תחומית הכוללת רופא, אימונולוג ודיאטן.

התסמונת הבתר-אורגזמית –  Post-Orgasmic Illness Syndrome (POIS), היא תסמונת נדירה המאופיינת בתסמינים דמויי שפעת ואלרגיה, המופיעים זמן קצר לאחר השפיכה ונמשכים 7-2 ימים. לתסמונת שני דפוסים עיקריים: אחד המסתמן בגיל ההתבגרות, והשני מתחיל מאוחר יותר בחיים. למרות המצוקה הרגשית המשמעותית והירידה באיכות החיים בגברים הלוקים בתסמונת, שכיחותו של המצב אינה ידועה בשל תת דיווח ותת אבחון. ההשערה הרווחת להסבר המנגנון העומד בבסיסה שזו תופעה אימונולוגית, ובאופן ספציפי תגובה אלרגית לזרע המטופל החווה את התסמונת.

מספר מחקרים בחנו תיאוריה זו, והציגו ראיות משכנעות כי טיפול בהקהיית רגישות (היפוסנסיטיזציה –Hyposensitization) באמצעות זרע המטופל, מקל על תסמיני POIS. הראיות שהוצגו מצביעות על כך שתגובה חיסונית לרכיבי הזרע עשויה להיות הגורם העיקרי לתסמונת זו. עם זאת, הבנה מלאה של הפתופיזיולוגיה אשר בבסיס POIS מצריכה מחקרי המשך.

דלקת ושט אאוזינופילית (Eosinophilic Esophagitis) היא מחלה דלקתית כרונית של הוושט, אשר מתווכת על ידי תאי Th2. מחלה זו יכולה להתחיל בכל גיל, החל מהילדות ועד לגילאים המבוגרים.

הפתוגנזה של המחלה איננה מובנת במלואה, אך ככל הנראה היא מורכבת מאינטראקציה משולבת בין גורמים תורשתיים לסביבתיים.

במרוצת השנים, הפכה דלקת ושט אאוזינופילית למחלה שאבחונה גובר והולך בהקשר של תסמינים בוושט. כיום, היא נחשבת לגורם השני בשכיחותו לאסופגיטיס כרונית ולפרע בליעה (דיספגיה) באוכלוסיית המבוגרים והמתבגרים (אחרי GERD שהוא הגורם המוביל ברשימה).

סימן ההיכר של המחלה הוא נוכחות אאוזינופילים ברירית הוושט (> 15 אאוזינופילים/HPF אחד). מבחינה קלינית, דלקת ושט אאוזינופילית מתאפיינת בתסמינים של תפקוד ושטי לקוי, החל מפרע בליעה קל ועד לסיבוכים המופיעים בשלב מאוחר יותר וכוללים היתקעות גוש מזון בוושט – מצב המצריך לרוב התערבות אנדוסקופית דחופה להוצאתו. הסיבוכים הללו מתרחשים כתוצאה מתהליך תיקון רקמות לקוי של הוושט המודלקת, הכולל שינויים היסטולוגיים של לייפת (פיברוזיס), שגשוג כלי דם, והיפרטרופיה של השריר החלק.  בשל המהלך הפרוגרסיבי של המחלה, הטיפול בה מחייב אסטרטגיה ניהולית וטיפולית צמודה וארוכת טווח. יש כיום מגוון של חלופות טיפול עבור הלוקים במחלה כתלות בדרגתה וחומרתה, החל מטיפול בתזונה, המשך בטיפולים תרופתיים וכלה בהרחבות ושט במידת הצורך.

נמלת האש הקטנה היא מין פולש המתפשט בקצב מהיר ברחבי ישראל. עקיצתה גורמת לכאב עז ומתמשך, אך עד היום לא דווח על השפעות מסכנות חיים בבני-אדם. המאמר מתאר תגובות אנפילקטיות בנער לאחר שנעקץ מספר פעמים בחודשי הקיץ באזור נגוע בנמלת האש הקטנה. בבדיקה שערך צוות מומחים לאלרגיה ואנטומולוגיה התקבלה אצל הנער תגובה אלרגית IgE מיד עם החשיפה בעור למיצוי נמלת האש הקטנה. לא התרחשה תגובה דומה באנשים בריאים אשר שימשו כקבוצת בקרה. מאמר זה הוא כנראה הראשון שבו מדווח על נמלת האש הקטנה כבעלת פוטנציאל לגרימת תגובה אנפילקטית מסכנת חיים בבני אדם. ייתכן כי בשל תפוצתה הרחבה באזורי מגורים וקרבתה לבני אדם, מקרים דומים טופלו בעבר על ידי צוותי רפואה, אך אובחנו בטעות כאנפילקסיס ממקור לא מזוהה.

בשנים האחרונות, נחקרות באופן נרחב ההשפעה של תזונת האם בהיריון וההשפעה של תזונת התינוק בשנה הראשונה על התפתחות אלרגיה ומחלות אטופיות אצל התינוק.

עיקרי ההמלצות העדכניות של גופי בריאות באירופה וארה"ב: (1) מניעת אלרגיה בתינוקות יונקים בסיכון (הורה או אח עם אלרגיה): ארגוני הבריאות בעולם מסכימים שמשך ההנקה הבלעדית המומלץ הוא בששת חודשי החיים הראשונים למען התועלת הבריאותית הכוללת לתינוק; (2) מניעת אלרגיה בתינוקות שאינם יונקים, בסיכון לאלרגיה: יש מחקרים שהעלו, כי תמ"ל על בסיס חלבון מפורק באופן מלא עשוי להפחית את הסיכון של תגובות אלרגיות, ובעיקר דרמטיטיס אטופית, בתינוקות בסיכון גבוה, שאינם יונקים. מידע מבוסס ספרות בנוגע לתפקידו של תמ"ל מפורק, שהוא מניעת גנחת הסימפונות ואלרגיה למזון, אינו חד משמעי. חלק מההמלצות בנוגע לתינוקות בסיכון גבוה שאינם יונקים, תומכות בהאכלה עד 4-6 חודשים בתמ"ל על בסיס חלבון פרה מפורק. נדרש מחקר נוסף בנושא. בהשוואה לתמ"ל על בסיס חלב פרה, תמ"ל על בסיס סויה נכשל למנוע אלרגיה בהמשך החיים אצל תינוקות בסיכון לאלרגיה.

א. התנהלות במקרה שיש תסמיני אלרגיה לחלב פרה אצל תינוקות יונקים: למרות שכמות קטנה של אלרגנים למזון עשויה להיות נוכחת בתוך החלב יש לעודד אימהות להמשיך להניק תוך הימנעות מצריכת חלב פרה ומוצריו; ב. התנהלות במקרה שיש תסמיני אלרגיה לחלב פרה אצל תינוקות הניזונים מתמ"ל:

מתחת לגיל חצי שנה תמ"ל על בסיס חלבון שעבר הידרוליזה מתאים ברב המקרים של אלרגיה לחלב פרה, למעט מצבים קליניים קשים, שבהם נדרש תמ"ל על בסיס חומצות אמיניות חופשיות. מעל גיל חצי שנה ניתן לשקול תמ"ל על בסיס סויה. אין לתת תמ"ל מפורק חלקית.

חשיפה למזונות מוצקים: ההמלצות העדכניות היום הן התחלה של מוצקים בגיל 6-4 חודשים ואין המלצה על הימנעות מניעת אלרגנים ידועים, למרות האנמנזה המשפחתית. חשיפה מאוחרת לא רק מקטינה, אלא אף ככל הנראה מעלה סיכון לאלרגיה.

על מנת לתת מענה מקצועי והולם לתינוקות ולהורים, חשוב להכיר את ההנחיות העדכניות, המבוססות על מחקרים מהשנים האחרונות, מאחר שההמלצות הקליניות השתנו במהלך העשורים האחרונים

השימוש בתפרים לסגירת רקמה רכה ועור בפרוצדורות ניתוחיות נפוץ בכירורגיה הפלסטית. הסיכון לפתח תגובה אלרגית לחוט תפירה תואר בעבר והוא אפשרי. למיטב ידיעת המחברים, זהו הדיווח הראשון בספרות שמדווח בו על תגובה אפשרית לחוטי תפירה בניתוחי שד אסטטיים. יש חשיבות רבה למודעות לנושא תגובות יתר לחוטים ותפרים (תגובה אלרגית, דלקתית או זיהומית), על מנת לתת מענה טיפולי הולם, תוך שמירה על בטיחות ושביעות רצונו של המנותח. יחד עם זאת, נחוצים מחקרים נוספים ורחבים יותר בנושא.

חיסוני הילדות הם אחד מההישגים הבולטים של הרפואה המודרנית, ומאז תחילת המאה ה-20 תרמו ותורמים למניעת מחלות זיהומיות קשות בכל העולם ולהכחדתן. תגובות אנפילקטיות לחיסונים הן נדירות ומוערכות בשיעור של 1 למיליון מנות חיסון. התגובה האלרגית יכולה להיות לאנטיגנים החיידקיים, לטוקסואיד, ולמרכיבי חיסון אחרים שהם חלבונים ממצעי הגידול של הגורמים הללו, וחלבונים המשמשים כחומרים מייצבים, כגון חלבון ביצה, ג'לטין או שמרים. תגובות בלתי רצויות נוספות כוללות תגובות מקומיות גדולות באזור ההזרקה ותגובות מערכתיות כמו תיפרחות מאוחרות או אירוע היפוטוניה-חוסר תגובתיות  Hypotonic-Hyporesponsive episode)). הורים לילדים שפיתחו תגובות בלתי רצויות לחיסוני הילדות, עלולים לקבל ייעוץ או להחליט ללא הצדקה שלא להמשיך בשגרת החיסונים. לכן חשוב להעריך ילדים אלו כדי להחליט מה היה אופי התגובה, האם קיימת הוריית נגד מוחלטת להמשך החיסונים, והאם קיימים גורמי סיכון לתגובה אלרגית נוספת. בעת הצורך, ההערכה במרפאת האלרגיה, ביצוע תבחיני עור לחיסון ומתן החיסון בצורה מדורגת תוך השגחה צמודה, והכנה בכל מקרה לטיפול בתגובה אנפילקטית, מאפשרים את המשך שגרת החיסונים הראויה בילדים.

בסקירה זו נפרט את התגובות האלרגיות לחיסוני הילדות, את אופן הבירור של תגובות אלה, את ההמלצות למתן חיסונים בילדים עם אלרגיה למזון (כולל ביצה), את הפרוטוקול המקובל להערכה, ומתן חיסונים נוספים בילדים שפיתחו תגובה לחיסון.

ננסי אגמון-לוין¹, אהרון קסל², רמית מעוז סגל³, מנחם רותם⁴, יובל טל⁵, רונית קונפינו-כהן⁶, אליאס טובי²

¹היחידה לאימונולוגיה קלינית, אנגיואדמה ואלרגיה, מרכז זבלדוביץ למחלות אוטואימוניות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ²היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, מרכז רפואי בני ציון, חיפה, מסונף לפקולטה לרפואה הטכניון, ³היחידה לאלרגיה, אימונולוגיה קלינית ואנגיואדמה, מרכז זבלדוביץ למחלות אוטואימוניות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ⁴היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, מרכז רפואי העמק, עפולה, מסונף לפקולטה לרפואה, הטכניון, ⁵היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, האגף הפנימי, מרכז רפואי הדסה עין כרם, מסונף לפקולטה לרפואה הדסה עין כרם, ירושלים, ⁶היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

חרלת כרונית היא מחלה המתבטאת בתיפרחת ובגרד בעור הנמשכים למעלה משישה שבועות, ומלווה לעיתים קרובות בפגיעה באיכות חיי החולה ובתפקודו היומיומי. חרלת כרונית מסווגת לשתי קבוצות: חרלת עצמונית (ספונטנית) שבה התיפרחות מופיעות ללא תגר, וכזו המושרית שבה התיפרחת מופיהע בתגובה לחשיפה לתגרים פיסיקליים ואחרים. האטיולוגיה-פתוגנזה של חרלת כרונית טרם הובהרה, אך היא מוערכת כמחלה אוטואימונית במחצית מהחולים לפחות שניתן לאתר בהם נוגדנים עצמיים מסוג IgG כנגד הקולטן גבה האפיניים ל-IgE או כנגד האימונוגלובולין IgE עצמו. בקרב חלק ניכר מהלוקים בחרלת כרונית מאותרים גם נוגדנים עצמיים השכיחים במחלות אוטואימוניות אחרות, דוגמת מחלות אוטואימוניות של בלוטת תריס ואחרים. חרלת כרונית עשויה לחלוף באופן עצמוני תוך שנה במחצית מהחולים, אך בחולים אחרים היא מתמידה לאורך תקופה ארוכה יותר ואף שנים רבות. בעשור האחרון חל מהפך משמעותי בטיפול בחרלת כרונית, המאפשר השגת הפוגה בתסמיני המחלה, תוך שימוש מיקטי (מינימאלי) בקורטיקוסטרואידים אשר היוו בעבר קו טיפול מרכזי למחלה זו. הטיפול המומלץ לחרלת כרונית כיום ניתן במדרג מצטבר הכולל חסמי היסטמין סלקטיביים לקולטן H1 מהדור השני, אשר אינם עוברים את "מחסום דם-מוח" וניתנים במינונים מקובלים ובמינוני על, תוך שילוב תרופות אימונומודולטריות במידת הצורך כחסמי הקולטן לליקוטריאן (סינגולייר) – החסם הביולוגי לנוגדן כנגד IgE (זולאייר) והתרופה האימונומודולטרית ציקלוספורין. במאמר זה, מובאים העדכונים והלבטים העולים החל ממהלך הבירור של חרלת כרונית, המשך בצורך בהערכה אימונולוגית/אלרגית ובביצוע תבחינים סגוליים, וכלה בהחלטות הטיפוליות, לנוכח המידע שהצטבר בשנים האחרונות, ההמלצות העולמיות והמציאות בישראל.

גילוי נאות: חברת נוברטיס העניקה תמיכות למימון נסיעה לכנסים בתחום האלרגיה/אימונולוגיה.

שרון באום, אביב ברזלי

מרכז רפואי שיבא, תל השומר, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב

דרמטופתולוגיה ודרמטוכירורגיה הן דוגמא לתת התמחויות מוכרות בעולם. בנוסף להן נוצרה התמקצעות של רופאי עור במחלות אוטואימוניות ובפרט במחלות שלפוחיתיות (בולוזיות), במחלות של השיער והציפורניים, במחלות אלרגיות, במחלות זיהומיות, בנגעים צבעניים (פיגמנטים) ובאונקודרמטולוגיה.