הרפואה | כרך 161
חוברת 5, מאי 2022
עמ׳ 327-332
תקציר
חולים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת בדרגה 5 מתמודדים עם נטל תחלואה גבוה, תסמינים פיסיים ונפשיים ופגיעה באיכות החיים. דיאליזה הפכה לטיפול בחירה בשנים האחרונות, אך אינה מהווה תחליף מלא לכליה שמתפקדת. חולי דיאליזה, בייחוד המבוגרים והשברירים, סובלים מעומס תחלואה גבוה, נזקקים לטיפולים רפואיים יקרים, אשפוזים חוזרים, ותוחלת החיים שלהם אינם ארוכה מאלה שבחרו שלא להיות מטופלים בדיאליזה. ארגון הבריאות העולמי מדגיש את הצורך בטיפול פליאטיבי במחלות קשות וחשוכות מרפא, כגון מחלת כליות כרונית דרגה 5. המטופלים סובלים מתת־אבחון ותת־איזון של תסמינים, חלקם מתחרטים על כך שהחלו בטיפולי דיאליזה. טיפול שמרני כחלופה מוצע במקרים מועטים, וחלק קטן בלבד מהמטופלים חתמו על הנחיות רפואיות מקדימות. זאת למרות שהמטופלים מעוניינים לקבל מידע על הפרוגנוזה ולהרגיש שהינם שולטים בתהליך הטיפול. מספר עולה והולך של מדינות מאמצות את רעיונות הגישה הפליאטיבית־תומכת בחולה, גם בחולים עם מחלת כליות כרונית. גישה זו מקדשת איכות חיים על פני אורך החיים ורואה במטופל ומשפחתו שותפים פעילים בתהליך קבלת החלטות קריטיות.
שימוש בגישה הפליאטיבית עשוי למנוע סבל מיותר ולהוזיל עלויות הטיפול.
סקירתנו הנוכחית מציגה בהרחבה את הנתונים שפורסמו בנושא בספרות.