תוצאת חיפוש

משה רב-אחא¹, חמוטל גור¹, ירון אילן¹, אנטוני פרשטנדיג², אחמד עיד³

¹המח' לרפואה פנימית א', ²היח' לאנגיוגרפיה, מכון הרנטגן, ³המח' לכירורגיה א', בית-החולים הדסה, האוניברסיטה העברית ירושלים

תיסמונת באד-כיארי (תב"כ) היא הפרעה חסימתית של ניקוז ורידי הכבד הגורמת לגודש ולהרס ריקמת הכבד. במדינות המתפתחות קשורה התיסמונת על-פי-רוב בממברנה חסימתית, אך בעולם המערבי מקובל לייחס את התיסמונת לחסימה מפקקת (Thrombotic) הקשורה במצבי קרישת-היתר השונים, הניתנים לזיהוי במרבית החולים. ההסתמנות הקלינית של תיסמונת תב"כ נובעת מהגודש בכבד המתרחש במקביל לעליית הלחצים בווריד השער (Portal vein). הסתמנותם האופיינית של חולי תב"כ כוללת שריעות הכבד (Hepatomegaly), כאבי-בטן עליונה ומיימת ניכרת העמידה לטיפול - כל זאת בנוכחות הפרעה קלה בלבד בתיפקודי הכבד. הגישה הטיפולית בחולי תב"כ מוכתבת על-סמך שיקלול של תסמיני המחלה וחומרתם, מידת הנזק לכבד נקבעת על-פי מדדים קליניים, מעבדתיים או היסטולוגיים, ועל-פי האנטומיה של חסימת הוורידים. הבנת תרומתם של מצבי קרישת-היתר כגורמים לתיסמונת בעולם המערבי הביאה להכרה בחשיבותם של נוגדי הקרישה לטיפול בלוקים בתיסמונת זו. הטיפול השמרני המשולב הכולל משתנים (Diuretics) וברות (Diet) דלת-מלח מחד-גיסא ונוגד-קרישה מאידך-גיסא, נחשב כיום כטיפול ראשוני מקובל והולם עבור חולי תב"כ, זאת בהיעדר אי-ספיקת כבד משמעותית. בחולי תב"כ שמחלתם מתייצבת תחת טיפול שמרני אין הוךיה להתערבות חודרנית. לעומת זאת, יש לנקוט בטיפול חודרני בחולים שמצבם מחמיך תחת טיפול שמרני ולוקים בסיבוכי יל"ד שערי (Portal hypertension) או באי-ספיקת כבד מתקדמת. סוג הטיפול החודרני יוכתב על-פי מידת אי-ספיקת הכבד ועל-פי האנטומיה של חסימת הוורידים.

בהיעדר אי-ספיקת כבד משמעותית, ניתן לטפל באנגיופלסטיה ובהשתלת תומך אם החסימה יחידנית וממוקדת. כשקיימת מחלה חסימתית כמפושטת ניתן להסתייע באמצעים אנגיוגרפיים, כגון Trans-juguler intra-hepatic porto-systemic shunt או ניתוח להפחתת הלחץ השערי. בחולים עם אי-ספיקת כבד ניכרת מומלצת השתלת כבד. בחולי תב"כ עם אטיולוגיה של הפרעה בכבד, כגון קרישת-יתר הנובעת ממחסור בחלבוני CS המיוצרים בכבד, קיימת הוריה להשתלת כבד כפיתרון משולב לתיסמונת תב"כ ולמחלת הרקע שגרמה לה.

ח' רוטברט, א' סרולוב

לשכת הבריאות, מחוז צפון, נפת כנרת

מהן זכויותיו של עובר לחיות ולהתקיים?

האם כיבוד זכותה של הרה על גופה וכיבוד עצמאותה, הן הזכויות הראשונות במעלה שעל פיהן יש לנהוג? או שלעובר, בגיל הריון כזה או אחר, זכויות משלו שיש להתחשב בהן ולכבדן במעמד קבלת החלטות לגבי עתידו, דהיינו חייו?

ש' פנחס

מרכז רפואי הדסה, בית חולים הדסה הר הצופים

מערכות בריאות הן מן המערכות המורכבות ביותר העומדות לשירותו של האדם. רפורמות נישנות ותפיסה כוללת של כישלון משקפים תחושה של אי-שביעות רצון תמידית. ייתכן שהתחושה הקודרת מקורה במרכיבים הבסיסיים ביותר של מערכות אלו לרבות המילים ואופני הניסוח שבאמצעותם מוגדרים העקרונות ודרכי הפעולה, בהיגיון פנימי שלהם ובמישטר החברתי המסויים שבמסגרתו הן (המערכות) מתקיימות. מבדיקה מעמיקה של המרכיבים הבסיסיים, עולה ספק ביחס לאפשרות, הצלחתן של מערכות כה מסובכות ומורכבות, כפי שהן מוכרות כיום במערב.

אחד ממאפייניו העקרוניים של מישטר דמוקרטי הוא שיטת קבלת ההחלטות הרוב. אולם, כבר במאה ה-19 התברר ש"עיקרון הרוב" בכוחו ליצור ולשמר סדר חד-פעמי, אך אינו מאפשר הגדרה קבועה ועקיבה של העדפה.

המרקיז מקונדורצט [1] הדגים זאת בבירור, במאמר משנת 1785, בשם: “Essay sur laplication de lanalyse a la probabilite des decisions rendues a la plurite des voix “, לפיו הצבעות הרוב עשויות להוביל לבידוד ולמצב של חוסר ביטחון במסגרות חברתיות. על סמך תגליותיו ניתן לעמוד על הסכנה, שכללי החקיקה עלולים להיות מנוצלים דווקא לבחירת הצעה שהיא נוגדת את דעת הרוב או להוביל למבוי סתום, לחוסר פעולה וכנובעות מכך להשלכות חברתיות מזיקות. בהמשך לתיאוריה זו של המרקיז הידועה כ"פרדוקס של קונדורצט", ובהתבסס עליה, פורסמו במאות ה-19 וה-20, עבודות רבות על הקושי לטפל בהעדפות אישיות בהיבט של סדר חברתי. הליך סבוך שהוא, בין השאר, גיבוש הפרטים (אגרגציה) למסגרת של הסכמה חברתית מוגדרת.

במהלך המאה העשרים התברר שיש סוגיות שאי-אפשר למצוא להן פיתרון אפילו בגישה הגיונית נכונה. שתי עבודות חשובות שמחבריהן עוסקים בקושי זה הן: מאמרו של קורט גודל משנת 1931, בשם : "Ueber formal unentscheidbare saetze der principa mathematica und verwandter systeme " שהוא בבחינת פריצת דרך, ומאמרו של קנת ארו זוכה פרס נובל, בשם "תאורמת אי-האפשרויות" (בחירה חברתית וערכים אינדיבידואליים, 1951). לשיטתו של גודל קיים פער גדול בין מה שנתפס כאמת לבין מה שניתן להוכחה. ועל פי התיאוריה המיוחסת לארו המעבר מהעדפות אישיות לסדר חברתי הוא בלתי אפשרי אלא במישטר של דיקטטורה. שתי התיאוריות מבוססות על מימצאים, ואפשר בעזרתן להסביר באופן כללי את המחלוקות הבלתי פתורות בדבר המבנה הרצוי או המיטבי של מערכות בריאות. ובעזרת ה"תאורמה של אי-אפשרויות" של ארו, גם באופן סגולי.

אי-אפשר להגדיר ערכי יסוד מסוימים בניסוח לוגי, או ליצור מערכת מורכבת שלמה ומקיפה של העדפות המושתתת על בסיס הגיוני מוגדר, ללא מערכת חישוב משוכללת, כך לשיטתו של סטיבן וולפרם ב"מדע חדש": מערכות מורכבות אינן נוחות להפשטה לגורמיהן, ואין דרך לחזות את המשך התפתחותן אפילו על בסיס חוקי יסוד פשוטים, ללא מערכת חישוב מורכבת. אלו הם המעכבים את בנייתן של מערכות בריאות מספקות, גורמים לקשיים במבנה האירגוני שלהן ולשיבושים בתיפעולן.

The Mitrofanoff Pouch in Lower Urinary Tract Reconstruction

J.H. Pinthus, Y. Mor, J. Ramon

Urology Dept., Chaim Sheba Medical Center, Tel Hashomer

The Mitrofanoff principle, first described in 1980, consists of implanting a tubular organ such as the appendix, ureter, or fallopian tube into the wall of the bladder (or urinary reservoir) to create a non-refluxing, catherizable urinary conduit. Between 1993-1996, 7 men and 1 woman (aged 48-64, average 59) underwent radical cystectomy and urethrectomy combined with the creation of a MAINZ I urinary reservoir (based on the Mitrofanoff principle). In men the indication for the procedure was the diagnosis of invasive transitional cell carcinoma of the bladder with involvement of the prostatic urethra. All patients had refused urinary diversion to an ileal conduit because of its deleterious effect on the quality of life.

In all patients the postoperative course was uneventful, apart from intraperitoneal urinary leakage from the reservoir in 1, successfully managed conservatively. The patients have gained full control of urinary drainage, performing intermittent self-catheterizations every 4-5 hours. In 3 patients there were difficulties with catheterization due to stenosis of the conduit, usually at the skin level. None have suffered leakage from the reservoir, during the day, even when it was full.

Our experience shows that creation of a continent urinary reservoir according to the MAINZ I technique is an excellent surgical solution for patients in whom the creation of an orthotopic reservoir is impractical. The use of the umbilicus as a stomal site preserves normal body image and thus does not interfere with quality of life as in those undergoing radical cystectomy.

Cardiac Failure following Sting of Yellow Scorpion in an Adult

C. Kristal, I.Y. Shemesh, Y. Mishal, A. Bourvin

Intensive Care Unit, Dept. of Anesthesia and Medical Dept., Barzilai Medical Center, Ashkelon

3 men, aged 18, 29, and 47 had severe cardiovascular disturbances following the sting of the yellow scorpion (Leiurus quinquestriatus hebraeus), which is considered the most dangerous scorpion in Israel. Cardiovascular complications are common in children after scorpion sting, but are rare in adults. Pulmonary edema developed in 1 of those being reported and hypertension and arrhythmias in the other 2. Severe deterioration in left ventricle function was confirmed by echocardiographic measurement of diminished ejection fraction. All patients recovered completely. This is the first report of severe cardiac involvement in adults following scorpion sting. We therefor recommend that even adults who develop cardiac symptoms after scorpion sting, particularly those with chronic cardiac disease, be monitored and treated in an intensive care unit.

Seminiferous Tubule Cytological Pattern in Infertile, Azoospermic Men in Diagnosis and Therapy

David B. Weiss, Shoshana Gottschalk-Sabag, Elchanan Bar-On, Zvi Zukerman, Yigal Gat, Benjamin Bartoov

Male Infertility and Cytology Units, Shaare Zedek Medical Center, Jerusalem; Andrology Unit, Rabin Medical Center (Beilinson Campus), Petah Tikva and Male Infertility Laboratory, Dept. of Life Sciences, Bar-Illan University, Ramat Gan

We determined spermatogenic patterns of seminiferous tubules in azoospermic infertile men and evaluated the prevalence of bilateral testicular homogeneity. 185 azoospermic men underwent bilateral testicular fine-needle aspiration (TFNA) in which each testis was punctured at 3 different positions. Aspirated material was stained and classified according to the most mature spermatogenic cell type present or whether only Sertoli cells were present. 35.7% had spermatozoa in their testes, 36.2% had spermatogenic maturation arrest, and 28.1% had only Sertoli cells in their seminiferous tubules. In 15.6% of all patients, the diagnosis in 1 testis differed from that in the other. In only 73.2% of those with testicular spermatozoa was it bilateral. In the remaining 26.9%, only Sertoli cells, spermatocytes or spermatids were found as the most mature cell type in the other testis. The study definitely indicates that fertilization with retrieved testicular spermatozoa should not be offered to azoospermic patients without prior evaluation of the seminiferous tubue spermatogenic pattern in both testes.

Facial Trauma: Characteristics and Therapy

R. Nagler, M. Peled, D. Laufer

Depts of Maxillofacial and Oral Surgery, Rambam Medical Center, Haifa

This department was established 35 years ago. Since then, many patients with facial trauma, both soldiers and civilians, have been treated and extensive experience has been accumulated. From 1990 to 1995, 487 patients with facial trauma (18.6% of the patients in the department) where hospitalized and treated. 88.5% suffered from injuries which included facial bones, and the others from soft tissue injuries only. We summarize our experience, analyzing both the demographic and clinical characteristics of the injuries and the treatment administered. Based on our experience and the current literature, we present an overview of the issue.