יוסף דרור (1), פליציה שטרן (1), יצהל נ. ברנר (2), נתן א. קאופמן (3), אליוט בארי (3), יורם מערבי (4), חוה אלטמן (5), אביטל כהן (6), אלכס לבנטל (6), דורית ניצן קלוסקי (5)

(1) המכון לביוכימיה, מדעי המזון והתזונה, הפקולטה לחקלאות – רחובות, האוניברסיטה העברית, (2) המח' לגריאטריה, בית-החולים מאיר, כפר-סבא, (3) המח' למטבוליזם ותזונת האדם, בית-הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים, (4) המערך לשיקום וגריאטריה, בית-החולים האוניברסיטאי של "הדסה", הר-הצופים, ירושלים, (5) שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ירושלים, (6) לשכת הבריאות המחוזית, תל-אביב, משרד הבריאות

באוכלוסייה בישראל, כמו בשאר החברות המפותחות, המחסור הקליני ברכיבי קורט (micronutrients), כלומר, ויטמינים ויסודות קורט (microelements), אינו שכיח. עם זאת, תת-אוכלוסיות מסוימות מצויות בסיכון לחסרים קליניים ותת-קליניים. קשישים מצויים בסיכון גבוה מצעירים למחסורים שונים, בעיקר בתקופות עקה או טיפול בבעיות בריאותיות. צריכה ירודה של מזון עלולה להיות תוצאה של ירידה בתיפקודי האיברים השונים ושל בעיות חברתיות ונפשיות, העלולות להשפיע על התיאבון והספיגה או על היכולת לרכוש, להכין ולצרוך מספיק מזון. בעיות אלה כוללות, בין השאר, הפרעות בבריאות השיניים ובלעיסה, הכנסה בלתי-מספקת (על-מנת לרכוש מזונות מתאימים) ונטילת תרופות. עם הגיל, בשל ירידה במסת הגוף הכחוש, חלה ירידה בצריכת האנרגיה וכתוצאה ירידה בצריכת רכיבי תזונה (רכיבי תזונה עיקריים ורכיבי קורט). עקב שינויים במערכת העיכול (ירידה בהפרשה של חומצת מלח, בשטח הספיגה, בתנועתיות הקיבה והמעיים ובאספקת הדם), חלה ירידה בספיגה. צריכת התרופות בקרב קשישים היא גבוהה, וחלק מתרופות אלה נוגד את פעולתם של כמה מהויטמינים. קיימים פירסומים וקובצי נתונים המעידים על צריכה לא מספקת של רכיבי הקורט במזונם של קשישים. אולם המידע המצוי מועט ביחס לחשיבות הנושא.

אפרים אייזן

המרכז לגריאטריה שיקומית פלימן והפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

הפרעות הליכה ויציבות שכיחות מאוד בקרב קשישים ומהוות מקור ניכר לדאגה, בעיקר עקב החשש הכבד מנפילות ותוצאותיהן בגיל זה. הקביעה כי קשיש מסוים לוקה ב"הפרעת הליכה", היא לעיתים קרובות קשה, מכיוון שלא מצויים מדדים ברורים ומקובלים להליכה תקינה בקשישים. יש המאמינים, כי האטה במהירות ההליכה מרמזת על הפרעה, בעוד אחרים מגדירים הפרעה כשקיימת בהליכה סטייה בהתאמה בין מרכיבי התנועה, בקצב התנועה או בתיאום בין חלקי הגוף. הגישה המקובלת כיום למיון הפרעות יציבות והליכה מסווגת אותם לארבעה סוגים: הפרעות של הרמה התחתונה (lower-level) הן תוצאה של הפרעות בתחושה ההיקפית או במערכת השריר והשלד; הפרעות של הרמה האמצעית (middle-level) הן תוצאה של פגיעות בעמוד-השידרה או בגזע המוח; הפרעות של הרמה הגבוהה (higher-level) מופיעות בפגיעות במוחון, בגרעיני הבסיס או במסילות הקורטיקו-ספינליות; והפרעות של הרמה הגבוהה ביותר (highest-level) קשורות לרוב לפגיעות בקליפת המוח הקידמית.

אפרים יאול

המח' הגריאטרית לסיעוד מורכב, ביה"ח שרה הרצוג, מסונף לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים

תופעת פצעי-הלחץ בחולה הקשיש מחייבת ניהול טיפולי שונה מהמקובל. הגישה הטיפולית בפצעי-לחץ בקשיש צריכה להיות שונה מהצעיר, עקב מצבו הרפואי של החולה הגריאטרי, הנובע מהמחלות הנלוות לתהליך ההזדקנות. כתוצאה מכך, האוכלוסייה הקשישה פגיעה יותר, ומצויה בסיכון גבוה יותר להתהוות פצעי-לחץ. חשיבותה של הקמת היחידה נבעה מהגישה הטיפולית לחולה הקשיש ומהצורך בהתמקדות בפצעי-לחץ. היחידה לפצעי-לחץ הוגדרה מבחינה גיאוגרפית, ועובד בה צוות מטפלים קבוע ורב-תחומי, שהתמחותם העיקרית היא טיפול בפצעי-לחץ. בנוסף לרופאים, אחריות ומטפלים, כולל צוות זה דיאטנית ומרפא בתקשורת ובריפוי בעיסוק.

הטיפול בפצעי-לחץ מחייב מיומנות טיפולית, הן מקומית והן מערכתית. פצעי-לחץ אינו מנותק ממצבו הכללי של הקשיש החולה, ומצביע בדרך-כלל על כשל רב-מערכתי.

השיטה: במהלך השנה עקבנו אחר 47 חולים עם 132 פצעים: 70 פצעים באזור האגן ו-62 פצעים באזור הרגליים.

במאמר זה מדווח על הפעלת היחידה שבה נערך מעקב במשך שישה חודשים אחר מדדים של הפצע, מדדים תיפקודיים ומדדים תזונתיים.

תוצאות הסקר: עולה שמצב החולים עם פצעי-הלחץ היה ירוד מאוד בהתקבלותם. שני שלישים מהם לקו בשיטיון או באירוע מוחי, ומבחינה תיפקודית היו 90% מהם מרותקים למיטתם ומוזנים בהזנה אנטרלית.

למרות מצבם הקשה של החולים, הודגם בסקר שיפור במצב הפצעים, שהתבטא בירידה במספרם מ-2.8 ל-1.8 פצעים בממוצע לחולה. השיפור ברגליים יה גבוה פי 3 מהשיפור באזור האגן (35% לעומת 12.5%, בהתאמה) – ממצא שהיה מובהק סטטיסטית.

בשליש מהחולים שהמשיכו לשהות ביחידה חל גם כן שיפור במצב הפצעים. 15% מהחולים ששוחררו מהיחידה נרפאו לחלוטין מפצעי-לחץ.

במחקר זה עקבנו אחר משתנים דמוגרפיים, תיפקודיים ותזונתיים. השינוי במדדים התזונתיים (אלבומין, כולסטרול, משקל גוף ולימפוציטים) לא היה משמעותי בין תחילת המחקר לסופו, והשינוי במדדים התזונתיים לא היה משמעותי לגבי השינוי במצב הפצעים.

קיומה של יחידה לפצעי-לחץ היא חשובה וחיונית, והעובדה שהחולים מטופלים במקום אחד, דהיינו באופן מרוכז, מגבירה את יעילות הטיפול ואחידותו ומחדירה סטנדרדים טיפוליים קבועים ואחידים. הצלחת הטיפול אינה מושתתת על שיפור מצב החולים או ריפויים, מאחר שקיימים גורמים נוספים כמו גיל, תחלואה כרונית ומצבים חדים. ייתכן שהטיפול ניתן בשלב מאוחר מדי, כשהחולים כבר במצב סופני. לכן חשוב להגביר את רמת העירנות והמודעות לנושא ולהקדים ככל האפשר את מתן הטיפול.

היחידה לפצעי-לחץ היא ניסיון ראשוני להעביר עקרונות של מדיניות טיפול אחידה, העלאת מיומנויות והתמחות, מתן סיפוק ולכידות לצוות בטיפול בחולים קשישים בערוב ימיהם.

גיל דובנוב, אליוט בארי

המח' למטאבוליזם ולתזונת האדם, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים

הבנת תהליך ההזדקנות, ודרך כך הארכת תוחלת החיים ושיפור איכות החיים, מהווים מטרה למחקר רחב היקף. עוד בטרם יפרוץ הדיון בעתיד בדבר אפשרויות הארכת תוחלת החיים, הידע המצטבר בנושא זה תורם להבנת התהוותן של מחלות הקשורות לזיקנה. בבסיס מנגנון ההזדקנות שמור מקום נכבד לקיום נזק חימצוני יומיומי, אם כי ברור כיום כי אין זה הגורם היחיד להתקדמות התהליך: מספר גנים ותוצריהם נמצאו משפיעים על קצב ההזדקנות, ביניהם חלבוני הטלומראזה. נזק חימצוני התגלה כתורם להתהוותן של מחלות הקשורות לזיקנה, כגון מחלות לב, מחלות אלצהיימר ופארקינסון, סוגי סרטן שונים וכד', אם כי נראה שגורמים נוספים משתתפים בתהליך זה. כל התערבות המיועדת להאריך את תוחלת החיים, חייבת להיות מלווה בהפחתת היארעות של מחלות הקשורות לזיקנה, שכן מטרה עילאית היא לא רק להעלות את תוחלת החיים, אלא גם את איכות החיים. בתקופתנו, טיפול במחלת זיקנה אחת מהווה רק גשר זמני עד להופעת מחלה אחרת. בנוסף לנטל התחלואה על החולה ובני-משפחתו, קיים גם נטל כלכלי – הוצאות בתחומי בריאות וסיעוד לכל קשיש בארה"ב מגיעות לעשות ומאות אלפי דולרים. לפיכך, הארכת תוחלת החיים צריכה להיעשות באופן שימגר את המחלות הגיל הקשיש, על-מנת שתתאפשר איכות חיים טובה הן לקשיש והן לבני משפחתו.

בסקירה זו יובא ההסבר המקובל היום על מנגנון ההזדקנות. בנוסף יוצגו מספר דרכים להאטת קצב ההזדקנות: ראשית, צריכה מופחתת של מזון; ושנית, מספר התערבויות גנטיות נבחרות. ייתכן שאחת מדרכים אלו או תגלית כלשהי בעתיד, יהפכו מעיין הנעורים הנעלם.

י' הייניק, א' סולומיש

המכון לפסיכוגריאטריה מרגולץ, בית-החולים איכילוב, תל-אביב, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

רופאים נוטלים חלק בהליך המשפטי של מינוי אפוטרופוס בכותבם תעודת רופא לעניין אפוטרופסות. אין הוראות או דרכי בדיקה חד-משמעיות באשר לקביעת כשרותו של אדם לטפל בענייניו (רכוש וגוף) בעצמו או להערכת מסוגלותו להביע דעתו בעניין אפוטרופסות – אולם קיימות מספר גישות לבדיקה ואיבחון בנושא.

במאמר זה מובאים מימצאים מ-16 תעודות רופא ממקורות מגוונים (13 מוסדות שונים, רופאים ממקצועות אחדים), שנאספו באופן אקראי, ושלגביהן ידועה היתה החלטת בית המשפט בנדון. בדקנו האם תעודות הרופא ממלאות אחר הדגשים קליניים ורפואיים-משפטיים בסיסיים המובאים בספרות המקצועית.

מצאנו, כי נתונים דמוגרפיים מלאים הובאו רק בתעודה אחת (6.2%). זהות מבקש התעודה ב-3 מקרים (18.7%) ואיזכור מקורות מידע ב-6 מקרים (37.5%). מימצאי בדיקה קוגניטיבית-נפשית מליאה (מצב נפשי) צוינו ב-4 מקרים (25%), אבחנה פסיכיאטרית ב-12 מקרים (75%) וקביעת דרגת חומרתה ב-9 מקרים (56.2%), התייחסות לזמניות התופעות במקרה אחד והערכת תיפקודי היומיום הבסיסיים ב-2 מקרים (12.5%). באף לא אחד מהמקרים הובאה הערכת תיפקודי יומיום מורכבים יותר (מכשירניים). באופן דומה, באף לא אחת מהתעודות צוין אם נעשה שימוש במדדים משפטיים כלשהם להערכת המסוגלות לטפל בענייני רכוש וגוף או המסוגלות להביע דעה בעניין אפוטרופסות. מאידך, התייחסות רשמית למסוגלות כללית לדאוג לעניינים (רק ב-7 מקרים (43.7%) נעשתה הבחנה בין רכוש לגוף) ולהביע דעה בעניין אפוטרופסות, היתה קיימת ב-15 מקרים (93.75%). תעודת הרופא כללה 13.8 שורות בממוצע (סטיית תקן 10.1 טווח 4-41); שלוש עשרה מהתעודות נכתבו במסגרות ציבוריות וממוצע השורות בהן היה 9.9 (סטיית תקן 4.6, טווח 4-20), לעומת 31 שורות (סטיית תקן 9.5, טווח 22-41) במסגרות הפרטיות.

מהמימצאים עולה, כי תעודות הרופא חסרות בהיבטים הקליניים שנבדקו, ובעיקר בהיבטים הקליניים שנבדקו, ובעיקר בהיבטים הרפואיים-משפטיים. אעפ"כ, רובן המכריע של התעודות (15/16, 93.7%) התקבלו על-ידי בית-המשפט, אולי מאחר שברובן המכריע של התעודות היתה התיחסות רשמית לשאלות המשפטיות הסגוליות המועלות בבית-המשפט (המסוגלות לדאוג לעניינים, המסוגלות להביע דעה בעניין אפוטרופסות). לדעתנו, מימצאים אלה, אם יאומתו בקבוצות גדולות יותר ובבתי-משפט אחדים, מחייבים הערכה רב-מערכתית מחודשת של נושא כתיבת תעודות רופא לעניין אפוטרופסות בחולה הקשיש.

אריק קרסנטי, אלכס לבנטל

היחידה לאפידמיולוגיה סביבתית (1), שירותי בריאות-הציבור (2), משרד-הבריאות

נושא החשיפה לגז ראדון בבתי הספר ובבתים הפרטיים נמצא לעתים תכופות בכותרות. כחלק מההתעניינות הגוברת של הציבור בנושאי הסביבה. בעשור האחרון אנו עדים לריבוי מחקרים המעוררים ספקות לגבי הבסיס המדעי של הערכת הסיכון הבריאותי של חשיפת האוכלוסייה לרמות נמוכות של קרינה מייננת. במאמר מובא ויכוח מדעי סביב הדגם הקווי המקובל ( LNTH– Linear No-Threshold Hypothesis), המתבטא בפרדוקס של כהן, ומביע את השלכותיו לגבי מדיניות בריאות-הציבור בישראל.

לדעת המחברים, מניעת החשיפה לגז הראדון היא מטרה כשלעצמה. היא מהווה חלק מהמדיניות הכוללת של שמירת החשיפה המצטברת של האוכלוסייה לקרינה מייננת לרמה הנמוכה, ככל הניתן. לעומת זאת, מניעת תחלואה ותמותה מסרטן ריאות, היא מטרה חשובה ביותר של מדיניות בריאות-הציבור, ועל מדיניות זו להתבסס על מניעת עישון – הגורם העיקרי לסרטן זה. העישון מגביר במידה ניכרת את ההשפעה של גורמי סיכון נוספים לחלות בסרטן ריאות, כגון קרינה מייננת בכלל וחשיפה לגז ראדון, בפרט.

(1) ד' כהן, (2) ש' כהן, (3) ד' שילר

(1) בית-חולים נוף-הגפן, חיפה, (2) יח' למיקרוסקופ-אלקטרון, הפקולטה לרפואה ב' רפפורט, הטכניון, חיפה, (3) המרכז לשירותים לקשיש בעמקים, עפולה

גרגירי בירבק (ג"ב) (birbeck granules), המכונים גם גרגירים של תאי לאנגרהאנס (ת"ל), הם אברונים מיוחדים המצויים בציטופלסמה של ת"ל ומשמשים כאחד הסימנים לזיהויים. אברונים אלה נבדקו בת"ל באפידרמיס של חולים מבוגרים עם פצעי לחץ והושוו לאלה שבת"ל באפידרמיס של קבוצת בקרה. נמצאה עלייה בשיעור של כ-47% p<(0.001) במספר ג"ב בת"ל מהאפידרמיס ה-sacral הסמוך לנגע של החולים, ועלייה בשיעור של כ-68% p<(0.005) במספר ג"ב בת"ל התקין של החולים. בהשוואה לקבוצת הבקרה. חלק מג"ב בת"ל של החולים נראו בדמות הגרגירים בת"ל בקבוצת הבקרה. הם היו מפוזרים בתוך הציופלסמה של התא בצורת מקלות יחידים או מחבטי טניס. בנוסף, אובחנו באפידרמיס של החולים גם מבנים בלתי-סדירים של ג"ב, כגון מבנים שלפוחיתיים הקשורים לשניים או שלושה מבנים דמויי-מקלות הקשורים למיטוכונדריה, לליזוזום או זה לזה בצורת מעגל. כן נראו ג"ב בקשר ישיר עם קרום הפלסמה של ת"ל והודגמו מבנים של קבוצות או ערמות של ג"ב, בצורת מקלות מקבילים הסמוכים זה לזה. שני סוגי המבנים האחרונים שיקפו מצבי היווצרות של ג"ב. ריבוי ג"ב הדגים, ככל הנראה, מצב פעיל של ת"ל באפידרמיס של החולים. לא ברור אם השינויים בצורתם (morphologic changes) של ג"ב משפיעים על תיפקודם של ת"ל בהצגת אנטיגן; ייתכן שהם אחראים באופן חלקי לזיהומים המאובחנים בחולים עם פצעי לחץ. ייתכן גם שריבוי ג"ב והשינויים המבניים שלהם מבטאים תגובת ת"ל לדלקת.

Surgery in Patients over 100 Years of age 5-Year Experience (1995-2000)

Victor Ginzburg¹, Gabriel Szendro¹, Luis Golcman¹, Natan Weksler², Shemuel Yurfest¹, Yefim Charach¹

The Departments of Vascular Surgery¹ and Anesthesiology², Soroka Medical Center, Ben-Gurion University, Beer-Sheba, Israel

The age distribution of a given national population is of utmost importance when dealing with public health and analyzing the use of various national health facilities. This is based on the totally different use of health sources by different age groups. Despite continuous prolongation of life expectancy and the related aging of the western hospitalized population the sub-group of patients over 100 year old of age is unusual demographically and accounts for only a very small portion of the total number of patients hospitalized in surgical wards. During the 5 year experience between 1995 and 2000 seventeen such patients were admitted to our surgical departments. Eight of those underwent 11 operations with zero peri-operative mortality and no significant complications. These 11 operations in this elderly population are the basis of our report.

עמירם כ"ץ, יאיר שפירא

המח' לשיקום ד', ביה"ח "לוינשטיין", רעננה, ביה"ח "אסותא", תל-אביב

לאדם, כמו ליונקים אחרים, מנגנון ויסות-טמפרטורה שנועד לשמר את טמפרטורת הגוף בטווח המאפשר פעילות פיזיולוגית תקינה. בגיל הזיקנה, משתבש מנגנון זה ואיננו יעיל כמו בגיל צעיר. לשיבוש זה סיבות אפשריות אחדות, וקיימים חילוקי דעות בין החוקרים על המשמעות של חלק מהן.

אפרים אייזן

המרכז הגריאטרי שיקומי פלימן, חיפה הפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

נפילות מהוות את אחת מבעיות הבריאות הקשות והשכיחות ביותר בקרב קשישים. נפילות נישנות בקרב קשישים מהוות סימן לתשישות, הפרעות בתנועה ומחלות כרוניות וחדות. נפילות כשלעצמן עלולות להחמיר קשיים בתיפקוד בקשיש כתוצאה מפציעות, הגבלות פעילות, פחד מנפילות ואיבוד תנועתיות ועצמיות, תופעה זו היא הגורם השכיח ביותר לפציעות בלתי מכוונות ולשברים בקרב קשישים.

נפילה מוגדרת כאירוע שבעיקבותיו האדם מוצא עצמו באופן לא מכוון על מישטח אחר, הנמצא נמוך ממקום הימצאו הקודם. נפילות המתרחשות עקב הפעלת כוח חיצוני רב (לדוגמה, תאונת דרכים), פעילות ספורטיבית או תקיפה, אינן נכללות בדרך כלל במסגרת האמורה. הגורמים וגורמי הסיכון לפנילות אלה בדרך כלל שונים ומהווים נושא נפרד.

Heart Rate Variability with Spells of Unconsciousness in the Elderly

H. Semo, S. Feldman, A. Adunsky

Dept. of Geriatric Medicine and Neufeld Institute of Cardiology, Sheba Medical Center, Tel Hashomer

Presyncope, syncope and falls in undetermined circumstances are frequent among the elderly. They may be caused by orthostatic hypotension secondary to autonomic insufficiency. Tilt-tests and determination of catecholamines in serum and urine may establish the diagnosis, but often may not be feasible in these patients.

A simple, indirect, noninvasive technique to assess autonomic insufficiency is analysis of heart rate variability during Holter-monitoring. We present 5 cases in which it proved useful in the investigation of spells of unconsciousness.
 

אביטל פורטר, אלכסנדר בטלר, דוד חסדאי

המערך לקרדיולוגיה, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, פתח תקוה

מחלת לב כלילית מהווה את הגורם העיקרי לתמותה בעולם המערבי בכלל ובאוכלוסיית הקשישים בפרט. באופן כללי, הטיפול הניתן לחולה הקשיש הלוקה בתיסמונת כלילית חדה, הן בשלב החד והן כטיפול ממושך, נרחב פחות ופולשני פחות מזה הניתן לחולה הצעיר ואינו תואם את ההנחיות המקובלות.

חריגויות אלה מבטאות כנראה את תחושת הרופאים, שסיכויי הצלחת הטיפול נמוכים בחולה הקשיש, נוכח מחלות רקע רבות, שכיחות גבוהה של מחלה כלילית רב-כלית, וזמן ממושך יותר, יחסית לצעירים, עד קבלת סיוע רפואי.

המטרות בסקירה זו הן: 1) לבחון את הידוע כיום בספרות אודות טיפול תרופתי ופולשני בחולה הקשיש הלוקה בתיסמונת כלילית חדה; 2) לנסות לענות על השאלה, האם גיל צריך להוות שיקול בגיבוש העמדה הטיפול בתיסמונות כליליות חדות.

זאב פילדמן¹, זאב קורשון¹, זאב ארינזון¹, רינת פרידמן²

¹מרכז רפואי לגריאטריה, נתניה, ²"נופי השרון", דיור מוגן, נתניה

התלונה על נדודי שינה אופיינית לקשישים ובד"כ מתמידה. שכיחותה עולה עם הגיל ומדווחת אצל נשים, גרושים או אלמנים, המתגוררים לבד, ומשתייכים למעמד חברתי-כלכלי הנמוך. נדודי שינה יכולים להופיע כמחלה בפני עצמה או כביטוי להפרעות פסיכיאטריות, פיזיולוגיות, או על רקע טיפול תרופתי.

המטרה בסקירה: להרחיב את המודעות לנושא נדודי השינה בקרב קשישים ולהרחיב את הנושא, בעיקר בנוגע לשינויים הפיזיולוגיים ולגישה הטיפולית.
 

Nutritional Status and Vitamin B⁶ Supplementation in the Institutionalized Elderly

Felicia Stern, Yitshal N. Berner, Zeev Polyak, Sophya Bernadiner, Margarita Komarnitsky, Ben Ami Sela, Ram Doolman, Yoseph Dror

Institute of Biochemistry, Food Science, and Nutrition, Hebrew University of Jerusalem; Subacute Dept. and Clinical Nutrition, Hartzfeld Geriatric Hospital, Kaplan Medical Center, Gedera; and Institute of Chemical Pathology, Sheba Medical Center, Tel Hashomer

Nutritional status and vitamin B⁶ status were assessed in 18 men and 32 women, average age 84, living in a home for the aged. Average proportion of energy derived from protein was higher than the recommended; fiber intake was very low. Also low were intakes of calcium, magnesium, zinc, copper, vitamins D and E, thiamin, folic acid and vitamin B⁶.

Supplementation with vitamin B⁶ (10mg/d) for 28 days in those with the lowest B⁶ status assessed by B⁶ intake, activation coefficient of aspartate transaminase and plasma pyridoxamine concentrations led to improved B⁶ status (marked decrease in activation coefficient) and increased synthesis and decreased degradation of many short-lived neutrophil proteins. Though our elderly enjoy a variety of foods, some have marginal deficiencies that can be improved. Therefore, in the institutionalized elderly, micronutrient supplementation should be administered at a level low enough to be safe (below recommended upper level of intake) but high enough to be effective.

Mortality in Fractures of the Hip 

Y. Titiun, Z. Eshkol, Z. Horesh, M. Soudry

Dept. of Orthopedic Surgery, Beilinson Campus, Rabin Medical Center, Petah Tikva

Prevalence of hip fractures is increasing world-wide, as the mean age of populations increases. Despite advances in anesthesia, nursing care, and surgical techniques, hip fractures remain a significant cause of morbidity and mortality in the elderly.

We operated on 65 cases of hip fractures from 1995 to the end of 1997: average age was 82.9, 72% were women, average waiting time for operation was 1.6 days, perioperative mortality was 3.5% and postoperative mortality 26.2%.