• כרטיס רופא
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        דצמבר 2013
        עמית עזריאל, שי מנדלבוים, אוולין פרקש-נוביק, ישראל מלמד ואברהם כהן

        עמית עזריאל1, שי מנדלבוים2, אוולין פרקש-נוביק3, ישראל מלמד1, אברהם כהן1

        1המחלקה לנירוכירורגיה, מרכז רפואי סורוקה, באר שבע, 2המחלקה הנוירולוגית, מרכז רפואי סורוקה, באר שבע, 3מכון הדימות, מרכז רפואי סורוקה, באר שבע

        הפרת האיזון בין קצב ייצור נוזל השידרה (CSF) לבין קצב ספיגתו עלולה לגרום להידרוקן הראש (הידרוצפלוס) מחד גיסא, ולתסמונת תת הלחץ התוך גולגולתי העצמוני מאידך גיסא, המתבטאת בעיקר בכאב ראש בעל מאפיינים ייחודיים. מספר מנגנונים הוצעו לתיאור מקור התסמונת, וביניהם קיומו של פגם בקרום הקשית לאורך חוט השידרה אשר מביא לדלף נוזל השידרה. מנגנון אפשרי נוסף כולל ירידת לחץ בווריד החלול התחתון (IVC) המביאה לספיגה מוגברת של נוזל שידרה (CSF) מחוט השידרה לחלל העל קשיתי (האפידורלי). לתסמונת מאפיינים דימותיים הכוללים בעיקר הימצאות קולקציות או דמומות (המטומות) תת קשיתיות, שקיעת המוח ושקדי המוחון, והדגשה של קרומי המוח. בדיקת דימות של עמוד השידרה עשויה לסייע באיתור מקור דלף נוזל השידרה, אם קיים. האבחנה נקבעת בעיקר על סמך קיום כאבי ראש תלויי תנוחה בצוותא עם מאפיינים קליניים ודימותיים, ולאחר שלילת התערבויות רפואיות או הסברים אחרים להופעת התסמינים. הטיפול העיקרי בתסמונת כולל הזרקת דם עצמי לחלל השידרה העל קשיתי, אך קיימות גם אפשרויות להשגת הטבה באמצעות מתן טיפול תומך או תרופתי בלבד. זיהוי קולקציות או דמומות תת קשיתיות בקרב חולים הסובלים מכאבי ראש תלויי תנוחה, מצדיק השלמת בירור לפני החלטה על ניקוז בניתוח, אם מתאפשר. אנו מדווחים במאמרנו זה על שתי פרשות חולים אשר טופלו לאחרונה במוסדנו, ומציעים תרשים גישה לחולים העונים על הגדרות התסמונת.

         

        שרה אבו-גאנם, אליעזר סידון, שי שמש, אמיר אמיתי ונסים אוחנה

        שרה אבו-גאנם1*, אליעזר סידון1*, שי שמש1, אמיר אמיתי1, נסים אוחנה1,2

        *תרומת מחברים שווה

        1המחלקה לכירורגיה אורתופדית, 2היחידה לניתוחי עמוד השידרה, מרכז רפואי רבין, בית חולים בילינסון, פתח תקווה

        תסמונת הלחץ השאתי של גרורות על חוט השידרה מהווה סיבוך שכיח של מחלת הסרטן, ועשויה לגרום כאב ופגיעה בלתי הפיכה בתפקוד העצבי. ברוב החולים נגרמת תסמונת זו עקב דחיסת שק הקשית ומרכיביו על ידי גוש שאתי של גרורות על קשיתי. זיהוי מוקדם של המאפיינים הקליניים של תסמונת הלחץ על חוט השידרה ("לחץ שידרתי"), מהווה את הגורם הפרוגנוסטי החשוב ביותר לטיפול מוצלח. אבחון לחץ שאתי של גרורות על חוט השידרה תלוי בהדגמת גוש שאתי הדוחק את השק התקלי, ותהודה מגנטית היא שיטת הדימות הטובה ביותר העומדת כיום לרשות הקלינאי. הטיפולים המקובלים כיום הם קרינה או ניתוח, במטרה להקל על תסמינים של כאב, ולשפר או לשמר את התפקוד העצבי. 

         

        אוגוסט 2012
        גליה ברקאי, גבריאל גוטמן, ניר שר-לוריא, חן הופמן וצבי שפירר

        גליה ברקאי1, גבריאל גוטמן2, ניר שר-לוריא2, חן הופמן3, צבי שפירר1

        1בית החולים לילדים על שם אדמונד ולילי ספרא לילדים, 2המחלקה לאורתופדיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, 3מכון הדימות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן

        מחלת שריטת החתול נגרמת על ידי החיידק Bartonella henselae, המועבר לאדם מחתולים דרך שריטה או על ידי פרעושים. ב-90% מהחולים נגרמת מחלת שריטת החתול הקלאסית, הכוללת הופעת זיהום של קשרית לימפה, בסמוך לאזור השריטה. הסתמנויות אחרות כוללות חום ממושך, מורסות בכבד ובטחול, דלקת פנים הלב, מעורבות מערכת העצבים המרכזית ועוד. מובאת במאמרנו פרשת חולה בת שש שנים שפיתחה דלקת בחוליה המותנית השנייה (L2) עם מורסה על קשיתית (Epidural abscess), כתוצאה מזיהום ב- Bartonella henselae שהתבטא תחילה ככאבים התקפיים במותן שמאל, ללא כאבי גב או חום גבוה. לאורך תהליך האבחון הילדה החלימה, ללא צורך בניקוז המורסה או בטיפול אנטיביוטי.

        סקירת הספרות מעלה, שמתוך טווח ההסתמנויות הרחב של מחלת שריטת החתול, מעורבות השלד נדירה. למרות זאת, כאשר מתפתחת דלקת של העצמות, החוליות הן אתר שכיח, ובנוסף שכיחה התפרצות הזיהום לרקמות הסמוכות. אין בנמצא עבודות שנבדקה בהן יעילות משטרי טיפול שונים, אולם כל החולים שדווח עליהם עד כה טופלו במישלב תרופות אנטיביוטיות עם שיעורי החלמה גבוהים ביותר. לנוכח פרשת החולה המוצגת כאן, נשאלת השאלה: האם שיעורי ההחלמה הגבוהים קשורים למשטר הטיפול או שמא הם מבטאים מהלך טבעי טב (
        Benign) של המחלה?

        יוני 2005
        ליאור לבנשטיין, לילא חדאד, יוסף איצקוביץ-אלדור, אדמונד סאבו ופטר יעקובי

        ליאור לבנשטיין1, לילא חדאד1, יוסף איצקוביץ-אלדור1, אדמונד סאבו2, פטר יעקובי1,

         

        1מח' נשים ויולדות, מרכז רפואי רמב"ם, 2מח' פתולוגיה, מרכז רפואי כרמל, הפקולטה לרפואה רפפורט, חיפה

         

        המטרות במאמר היו לבדוק את הקשר שבין חיתוך חיץ צדדי לבין חבלה בחיץ-הנקביים (Perineum).

         

        נערך מחקר פרוספקטיבי, תצפיתי, במשך 10 שבועות, שנכללו בו כל 667 הנשים שילדו בלידה לדנית (Vaginal). למחרת הלידה נבדקו כל היולדות על-ידי רופא נשים אשר העריך את מצב חיץ-הנקביים  (נפיחות, בצקת, דמומת [Hematoma]), ללא התייחסות לשאלה האם בוצע חיתוך חיץ או האם היה קרע עצמוני. איסוף הנתונים הדמוגרפיים, המשתנים הקליניים (גיל, ולדנות, שבוע הריון, משקל לידה, משך זמן של שלב שני, לידה מכשירנית, אילחוש על-קשיתי, בכירות של מקבל הלידה, האם בוצע חיתוך החיץ והאם נדרש טיפול נוסף לאזור חיץ-הנקביים מעבר למקובל במחלקתנו) בוצע לאחר שיחרור היולדת, מתוך התיקים הרפואיים.

         

        שיעור חיתוך החיץ בקבוצת המחקר היה 37.6%. שיעור היולדות עם חבלה משמעותית בחיץ-הנקביים בתקופה שלאחר הלידה היה 9.9%. חבלה משמעותית בחיץ-הנקביים נמצאה בשיעור גבוה יותר בקרב נשים שעברו חיתוך החיץ במהלך הלידה (17.1% לעומת 5.5% , (P<0.001. נשים שעברו חיתוך החיץ נזקקו יותר לטיפולים שמעבר לטיפולים השיגרתיים (6.4% לעומת 2.9%, P<0.05). נמצא, כי חיתוך החיץ הוא הגורם העיקרי הבלתי תלוי לגרימת חבלה באזור חיץ-הנקביים  .(OR: 4.5, 95% CI: 2.4-8.5, P<0.001) גורמי-סיכון נוספים לחבלה מוגברת בחיץ-הנקביים לאחר הלידה היו אילחוש על-קשיתי (OR: 2.4, CI: 1.3-4.3, P<0.05)  ומשקל לידה מעל 3,700 גרם (OR: 2.1, CI: 1.1-4.1 P<0.05).

         

        לסיכום, חיתוך החיץ אינו מונע חבלה באזור חיץ-הנקביים בימים הראשונים שלאחר הלידה. יתרה מזאת, חיתוך החיץ נמצא כגורם-סיכון עיקרי ובלתי תלוי לגרימת חבלה באזור חיץ-הנקביים בתקופה זו.

        ספטמבר 2004
        זאב שנקמן, רבקה רגב, דב הופנשטיין ואילן ארז

        זאב שנקמן(1), רבקה רגב(2), דב הופנשטיין(1), אילן ארז(3)  


        (1)המח' להרדמה וטיפול נמרץ כללי,  (2)המח' לילודים ותינוקות, (3)המח' לכירורגיית ילדים, בית-חולים מאיר, כפר-סבא, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

         

        פגה נותחה לתיקון גסטרוסכיזיס. משקלה היה 1,400 גרם בניתוח הראשון ו-1,700 גרם בניתוח השני. ההרדמה הייתה משולבת: כללית "שטחית" ועל-קשיתית מותנית. הצנתר הוחדר בין החוליות המותניות התחתונות בשיטת "איבוד תינגודת" להזרקת תמיסת מלח פיזיולוגית (Saline). הטיפול העל-קשיתי במהלך הניתוח ולאחריו התבסס על בופיווקאין ופנטניל. לא ניתנו אופיואידים מערכתיים. הפגה התעוררה עם סיום הניתוחים. איכות הטיפול בכאב במשך הניתוחים ואחריהם הייתה טובה מאוד, למעט לתקופות קצרות במהלך הניתוח השני ואחריו. איכות הטיפול בכאב השתפרה מאוד אחרי שליפת הצנתר העל-קשיתי במספר ס"מ. לא ניצפו דיכוי נשימה, ירידה בתפוקת הלב או רעילות בופיווקאין. מדווח בזאת על מהלך האילחוש והטיפול בכאב. כן נסקרת הסיפרות הרפואית בנושא שיטת ביצוע האילחוש ומינוני התרופות בתינוקות במשקל נמוך, יתרונותיה לעומת הגישה הזנבית (Caudal) וסיבוכים אפשריים.

        יוני 2002
        ליביו פרידמן, גלינה גודוביק וליאוניד אידלמן

        ליביו פרידמן, גלינה גודוביק וליאוניד אידלמן

         

        תיסמונת הורנר דווחה בעבר כסיבוך של אילחוש על-קשיתי במהלך לידה. בכל הסיבוכים שהתרחשו טיפלו המחברים ב-bupivacaine במינון 0.5%-0.25%. לאחרונה רווח הטיפול ביכוזים נמוכים יותר של תרופה זו לצורך אילחוש על-קשיתי.

        במאמר זה מדווח לראשונה על שתי יולדות עם תיסמונת הורנר שטופלו ב- bupivacaine מהול במינון נמוך. בעקבות פרשות החולות הללו וסקירת הספרות הרפואית בנושא, נמצא שבהיעדר סימנים אחרים של פגיעה במערכת העצבים, ולאחר שלילת הזרקה תת-קשיתי בלידה למרות התיסמונת. אין צורך בביצוע בדיקות מלבד בדיקה גופנית במהלך 24 השעות הראשונות, מאחר שהתיסמונת חולפת בדרך-כלל בפרק זמן זה.

        יוני 1998
        אייל שיינר, אילנה שוהם-ורדי, משה מזור, רלי הרשקוביץ ומרים

        Parturient Compliance in Intra-Partum Epidural Analgesia

         

        Eyal Sheiner, Ilana Shoham-Vardi, Moshe Mazor, Reli Hershkowitz, Miriam Katz

         

        Obstetrics and Gynecology Depts., and Epidemiology and Health Services Evaluation Dept., Soroka Medical Center, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

         

        The relationship between parturients' sociodemographic characteristics and the tendency of the medical staff to offer and of the parturients to accept intrapartum epidural analgesia, was investigated. 97 Jewish parturients were interviewed during January 1996. Multiple logistic regression analysis was used to evaluate the statistical significance of the results. 10 parturients (10.3%) asked for intrapartum epidural analgesia, and while 46 (47.4%) were offered it, only 22 (22.7%) accepted. Epidural analgesia was mostly offered to, and accepted by: low birth-order parturients (1st-3rd delivery), those belonging to the upper middle class, and to parturients with higher compliance with prenatal diagnostic tests. There was no significant association between the tendency of the medical staff to offer epidural analgesia to secular as compared to traditional parturients.

         

        We conclude that the use of intrapartum epidural analgesia is related to various maternal sociodemographic characteristics. If the low compliance with epidural analgesia is related to prejudice and unfounded fears, we recommend that the benefits of this type of analgesia be explained before birth in the antenatal clinics.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303