• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        אוגוסט 2007

        רמונה דורסט1, משה קליאן2, אלכסנדר טייטלבאום1, יוסף זיסלין1, נטשה פסטובסקי1, סרגיי רסקין1.
        עמ'

        חוק טיפול בחולי נפש התשנ"א-1991, מסמיך את הפסיכיאטר המחוזי להורות על בדיקה כפויה דחופה או בלתי דחופה ועל אישפוז כפוי דחוף או לא דחוף. על-פי סעיף 12 לחוק, ניתן לערער על הוראת אישפוז כפוי (דחוף ולא דחוף) ועל טיפול כפוי במירפאה בפני הוועדה הפסיכיאטרית. מפאת מהותן והוראותיהן, ההוראות לבדיקה כפויה אינן נתונות להליך עירעור. הגשת ערער על הוראות לאישפוז כפוי בפני הוועדה הפסיכיאטרית מתרחבת והולכת. אם מוגש ערר, על הוועדה לדון בו מוקדם ככל האפשר ולא יאוחר מחמישה ימים ממועד הגשתו. עירעור על אישפוז כפוי דחוף נדון לאחר שהחולה כבר מאושפז. בשונה ממצב זה, החוק מחייב דיון בעירעור על אישפוז כפוי לא דחוף טרם אושפז החולה, זאת בתנאי שהעירעור הוגש תוך 24 שעות ממועד הנפקת הוראת האישפוז הלא-דחופה.

         

        הוראה לאישפוז כפוי לא דחוף ניתנת על-ידי הפסיכיאטר המחוזי כאשר מתקיים אצל חולה נפש, אשר כתוצאה ממחלתו פגום במידה ניכרת כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות, לפחות אחד מהתנאים הבאים: הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון גופני שאינו מיידי; יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה; הוא גורם סבל קשה לזולתו, באופן הפוגע בקיום אורח-החיים התקין שלו; הוא פוגע פגיעה קשה ברכוש.

         

        במאמר נדונים ההיבטים הקליניים והמשפטיים של "אישפוז כפוי שאינו דחוף", ומתוך פרשות החולים שתוצגנה תומחש הבעייתיות הקיימת לעיתים, ואשר ראוי למצוא לה פיתרון הן בהיבט הקליני-פסיכיאטרי והן בהיבט המשפטי.
         

        צבי זמישלני
        עמ' 602-604

        האישפוז והטיפול בכפייה במירפאה מייחדים את מקצוע הפסיכיאטרייה ממקצועות הרפואה האחרים. כעשרים אחוזים מהחולים המאושפזים בבתי-חולים פסיכיאטריים מאושפזים על פי הוראה לאישפוז כפוי (המסלול האזרחי) ועוד כ- 5% על פי צו של בית-המשפט (המסלול הפלילי).

        אפריל 2007

        דוד אלישע, אלכסנדר גרינשפון
        עמ'

        דוד אלישע, אלכסנדר גרינשפון

        שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות

        נושא הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש נמצא בדיון מאז 1990, עת פורסם דו"ח ועדת נתניהו ובו המלצות להעברת האחריות הביטוחית על שירותי בריאות הנפש לקופות-החולים. עם התקדמות המהלכים ליישום הרפורמה הביטוחית הופיעו פירסומים המבטאים חששות לכך שהרפורמה תפגע בזמינות, בנגישות ובאיכות השירותים לאוכלוסיית הפונים, ובעיקר לאלה מהם הלוקים במחלת נפש. עיקר האיום מיוחס למערכות הטיפול המבוקר בבריאות הנפש1 (Managed behavioral healthcare) (טמב"נ) שיופעלו על-ידי הקופות המבטחות כחלק ממאמציהן לעמוד ביעדי עלות ורווח.

        בסקירה זו יש התייחסות למחקרי הערכה עדכניים בתחום הטיפול המבוקר בבריאות הנפש בארצות הברית, עם התמקדות בסוגיות הנוגעות לטיפול האמבולטורי בלוקים במחלת נפש ולפסיכותרפיה במירפאה. מעיון במימצאים עולה, כי המפתח להצלחת מערכות של טיפול מבוקר היא אסטרטגיה של שינוי פרדיגמה היוצרת זיקה הדדית בין הניהול הכלכלי והניהול המקצועי, וחותרת לחולל שינויים בשיטות המימון ובתמריצי ספקים, באירגון השירותים והערכתם, ובאופן שבו אנשי המקצוע קובעים הנחיות קליניות. יש גם התייחסות בסקירה זו למחקרים עדכניים הנוגעים לפסיכותרפיה במירפאה התומכים ביעילותה, והמגדירים דפוסי שימוש ומגמות. בסיום המאמר נדונות השלכות המימצאים שנסקרו ליישום הרפורמה הביטוחית בתחום בריאות הנפש

        (ברה"נ)2 בישראל.

        יוני 2005

        צבי גיל
        עמ'

        צבי גיל

         

        מירפאות קהילתיות לבריאות הנפש, גליל מערבי, בית-חולים פסיכיאטרי פליגלמן (מזרע), עכו, מכון קדם לפסיכותרפיה, חיפה

         

        בריאות הנפש בישראל עומדת לעבור רפורמה, אשר עיקרה העברת התחום מאחריותו של משרד הבריאות לאחריותן של קופות-החולים, בדומה לנעשה בתחומי הרפואה האחרים, לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. מזה מספר שנים מתריעים גורמים על האפשרות שהעברה כזו תגרום לירידה בהיקף ובאיכות של הטיפול בתחום בריאות הנפש שציבור המבוטחים יקבל, וזאת בעיקר משום שקופות-החולים תשתדלנה, באופן טבעי, לחסוך במידת האפשר בהוצאותיהן על בריאות נפש: כל מה שלא יהיה הכרחי יקוצץ, והגדרת ה"הכרחי" תותאם לרמת טיפול מיזערית. הדבר צפוי כי תקציב הבריאות הכללי הוא מטיבעו מוגבל, ובריאות הנפש תתחרה בתחומים חיוניים לא פחות של תחומי הבריאות האחרים. בארצות-הברית מנוהל תחום הבריאות בעיקר על-ידי גורמים מבטחים, ובזאת משקף במידה רבה את המצב הצפוי בישראל לאחר הרפורמה המתוכננת. עיון בדיווחים מהסיפרות האמריקאית מלמד על מציאות עגומה, שבה גורמים מבטחים מצמצמים במידה המרבית את הטיפול הנפשי שהם מאפשרים למבוטחיהן, ומגבילים את הנגישות והזמינות שלו. בסופו של דבר נראה כי שיקולים כלכליים מכריעים יותר משיקולים מקצועיים. מאמר זה נועד להתריע על מציאות אפשרית זו, ומזמין למחשבה נוספת על הכיוון שבו צועדת המדיניות בתחום בריאות הנפש בישראל.

         

        * הכותב הוא פסיכולוג קליני בכיר העובד במשרד הבריאות. עמדתו ניתנת על דעתו ואינה מייצגת את משרד הבריאות.

        מאי 2005

        איתן חבר, מרדכי שני, משה קוטלר, דב פסט, אבנר אליצור ויהודה ברוך
        עמ'

        איתן חבר1, מרדכי שני2, משה קוטלר3, דב פסט4, אבנר אליצור4, יהודה ברוך1

         

        1מינהל רפואה, משרד הבריאות, 2המרכז הרפואי שיבא, 3בית-החולים הפסיכיאטרי נס ציונה, באר יעקב, 4משרד הבריאות

         

        בריאות הנפש היא אחד התחומים הרפואיים המוזנחים ביותר בישראל מזה שנים רבות, ורפורמה בשירותים אלה היא כורח מתבקש. הטיפול הפסיכיאטרי עבר שינויים רבים לאורך השנים בעולם ובישראל, והדגש מתחלף בהדרגה מטיפול במערכות אישפוז לטיפול קהילתי. מעבר זה התאפשר עקב כניסתן של התרופות נוגדות-הפסיכוזה, ולנוכח התעוררותן של תנועות חברתיות, שדגלו בשילוב חולי הנפש בקהילה ובהגנה על זכויותיהם. אולם התשתית החברתית והרפואית האמורה להתמודד עם מעבר זה לוקה בחסר. מספר חולי הנפש עולה בהתמדה, השירותים הקהילתיים אינם מפותחים וחסרות אמות-מידה קליניות המגדירות את הצורך באישפוז.

        על-מנת להתמודד עם בעיה זו, הוקמו בשנים האחרונות מספר צוותי עבודה במינוי של מנכ"ל משרד הבריאות, שהמליצו על רפורמה מקיפה בשירותי בריאות הנפש בישראל. עיקרי ההמלצות כוללים: 1) שינוי במיבנה שירותי בריאות הנפש תוך שימת דגש על טיפול קהילתי וצימצום ניכר של מיטות האישפוז הפסיכיאטריות; 2)תוספת תקציב ייחודית לצורך שיקום נכי הנפש. תוספת זו תאפשר את העברתם של חולים שמצבם הרפואי יציב מאישפוז ממושך "ומיותר" בבית חולים לשיקום בקהילה; 3) העברת האחריות על הביטוח הרפואי של חולי הנפש מהמדינה לקופות-החולים. העברה זו תאפשר לשלב את הטיפול בחולי הנפש במיסגרות המטפלות בחולים כלליים, ובכך לתרום לשיפור השירות ולהפחתת אות הקלון (הסטיגמה) על חולי הנפש.

        תהליך הרפורמה יצא לדרך ובעבודה זו נסקור את השלבים, התהליכים, והקשיים שקדמו לתחילתו.

        אפריל 2004

        יובל מלמד, דוד אלטרמק, סוזנה אלפיסי, יבגניה אור, פטרישיה סיפריס, ג'ורג'ינה בזורה ואבי בלייך
        עמ'

        יובל מלמד1,2, דוד אלטרמק2,1, סוזנה אלפיסי1,2, יבגניה אור1, פטרישיה סיפריס1,2, ג'ורג'ינה בזורה1,2, אבי בלייך1,2


         

        1המרכז לבריאות הנפש, לב השרון (פרדסיה), נתניה, 2הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

         

        טיפול בנזעי חשמל (ECT) (טנ"ח) מועיל לאורך השנים, אך מעורר התנגדות רבה בקרב המטופלים ובייחוד בציבור הרחב.

        החוק, התקנות והמטפלים הגבילו את הטיפול בטנ"ח באופן חריג לטיפול רפואי אחר. נשאלת השאלה מהי עמדת המטפלים לגבי טיפול כפוי בטנ"ח. לשם כך נשלח שאלון בנושא זה לכל היחידות בישראל הנותנות טנ"ח.

        הדעות נעו בין שלילה מוחלטת של טיפול כפוי בטנ"ח לבין העמדה כי טיפול זה אפשרי, אך רק אם החולה מאושפז באישפוז כפוי או אם האפוטרופוס מאשר טיפול זה.

        דעת ביניים, שהיא דעת מחברי מאמר זה, היא כי יש לפעול בהתאם לחוק זכויות החולה, קרי כשטיפול זה דרוש עבור חולה המצוי בסכנת חיים, ולאחר קבלת הסכמתם של שלושה רופאים. לכן, העילה לטיפול כפוי זה חולפת כאשר החולה אינו מצוי עוד בסכנת חיים.

        אף היום נודעת חשיבות לטנ"ח; טיפול זה הכרחי עבור חלק מהחולים – בעיקר אצל אלה המצויים בסכנת חיים. במצבים אלו ניתנת לרופאים סמכות על פי חוק להחליט עבור החולים כי עליהם לקבל טיפול זה.

        ינואר 2004

        יעקב מרגולין ואליעזר ויצטום
        עמ'

        יעקב מרגולין (1), אליעזר ויצטום (2)

         

        (1) המרכז הירושלמי לבריאות הנפש "איתנים-כפר שאול", מסונף לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים (2) מרכז קהילתי לבריאות הנפש, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר-שבע, ומרכז קהילתי לבריאות הנפש "עזרת נשים", ירושלים

         

        מאמרם של בן ציון וחב' המתפרסם בגיליון זה, מעלה לשיח הציבורי בעיה שלרוב נוטים להתעלם ממנה ולהתכחש לקיומה, חרף חשיבותו של הנושא שאינה מוטלת בספק, הן מההיבט החברתי והן מההיבט הרפואי.

        על פי ההערכה, עוסקות כיום במדינת ישראל, ב"תעשיית המין הממוסחר" ובשירותים הנלווים אליה אלפי נשים. מידע חשוב על התופעה, עולה מעבודתה של ועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הסחר בנשים. ועדה זו בדקה היבטים שונים של תופעת הסחר בבני אדם למטרות זנות, והציבה לעצמה שתי מטרות עיקריות: 1) ליצור מהפך בתפיסה ביחס לנשים אלו. מעבר להיותן עברייניות ששהייתן בארץ אינה חוקית. יש לראותן כקורבנות של הסוחרים בבני אדם, להתייחס אליהן כאל נפגעות ממעשי העבירה וכמי שזכויותיהן הטבעיות הופרו. 2) להחמיר עם העבריינים: הסוחרים והמסרסרים בגופן של נשים.

        מאי 2003

        באואר, פאולה רושקה, אלכסנדר גרינשפון, רזק חואלד ורוברטו מסטר
        עמ'

        אריה באואר (1,2), פאולה רושקה (1,3), אלכסנדר גרינשפון (1), רזק חואלד (1) ורוברטו מסטר (4,5)

         

        (1) שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות, ירושלים, (2) הפקולטה לרפואה סאקלר, החוג לרפואת המשפחה, אוניברסיטת תל-אביב, (3) הפקולטה לרפואה, החוג לפסיכיאטריה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, (4) בית-החולים לפסיכיאטריה, נס-ציונה, (5) הפקולטה לרפואה סאקלר, החוג לפסיכיאטריה, אוניברסיטת תל-אביב

         

        עם חקיקת החוקים של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. החוק לטיפול בחולי נפש וחוק זכויות החולה, שבהם מעוגנים זכויותיו של הפרט בכלל ושל חולה הנפש בפרט, חלה עלייה גדולה במודעות החולים לזכויותיהם ולאפשרות העומדת בפניהם לקבול בפני הרשויות המוסמכות אם לדעתם זכויותיהם לא נשמרו או נפגעו.

        המחקר להלן, שבו נדונה הסוגייה של קבילות הציבור, בוצע במחלקה לפסיכיאטריה משפטית, בשירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, הפועלת על-פי דגם תיווך ייחודי עליו יפורט בהמשך.

        למרות העלייה במודעות החולים לזכויותיהם, קיים מצב של תת-דיווח מסיבות שונות, בין השאר עקב חשש של החולים שמא יאונה להם רע עקב תלונתם או מחוסר מודעות לאפשרות להגיש תלונה וכיצד.

        במאמר זה מובא סיכום שנת 2001 בסוגיית הטיפול בתלונות ובפניות שנתקבלו בשירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות מהציבור הרחב, מכלל חולי הנפש, ממשפחות, מאגודות ומעמותות לזכויות האזרח המתייחסות לבריאות הנפש. כמו-כן, מנותחים במאמר זה תוכן התלונות, תהליך הבדיקה והטיפול בהן, ותיבחנה תוצאות הטיפול.

        מניתוח הנתונים עולה, כי רוב המתלוננים היו המטופלים עצמם, ממין זכר ומבוגרים. תוכן התלונות היה בסוגיית הטיפול שקיבל המתלונן כשזה לא התאים לציפיותיו ולהשקפתו. במחצית (50%) מהתלונות נדון הטיפול שניתן במסגרת המירפאה. שני-שלישים מהמתלוננים (65%) הגישו תלונה אחת בלבד במהלך השנה. הטיפול בתלונה והמענה לפונה הסתיים בשני-שלישים מהמקרים (66%) תוך חודשיים.

        לסיכום, מובאות המלצות לשיפור השירותים הקיימים לאלו הנזקקים להם.
         

        מרץ 2000

        אמי נחמיה שופמן ואליעזר ויצטום
        עמ'

        Cannabis Has Dangerous Implications for Mental Health 


        Emi Shufman, Eliezer Witztum

         

        Jerusalem Institute for Treatment of Substance Abuse, Kfar Shaul Mental Health Center, Jerusalem and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

         

        Accepting and forgiving attitudes to the use of cannabis in its various forms, such as marijuana or hashish, are not justified, as they may result in dangerous mental health consequences.

        A theoretical framework for this opinion is provided, including information on the various forms of cannabis available. Case studies presented exemplify possible complications resulting from use of cannabis or its derivatives.

        מרץ 1999

        מרדכי מרק, משה אברמוביץ, ארנה אינטרטור, אהוד בודנר, רמי שקלאר וחיים קנובלר
        עמ'

        Quality Assurance in the Mental Health Department of the Israel Defense Forces

         

        Mordechai Mark, Moshe Z. Abramowitz, Orna Intrator, Ehud Bodner, Rami Shklar, Haim Y. Knobler

         

        Mental Health Department, Medical Corps, Israel Defence Forces

         

        A review of quality assurance in the mental health department of the Israel Defence Forces allowed the examination of certain unique elements of quality control which pertain to the military. These include the psychiatric medical board, the computerized documentation of appointments and sessions with soldiers, the psychiatric hospitalization database, control systems implemented in the draft boards, peer-review boards and supervision, and a special officer in charge of handling outside consultations and queries. There were other components of quality assurance and control as well. These instruments are vital in a dynamic system constantly striving to improve clinical performance.

        Future plans include the continued use and expansion of quality control boards, the inclusion of quality assurance in the curriculum of mental health officers, and the use of clinical guidelines in working with soldiers. All of this is in keeping with the principle of continuous quality improvement, with the aim of viewing the soldier in need of help as a client.

        ספטמבר 1998

        יונתן רבינוביץ, דינה פלדמן, רויטל גרוס ווינקה בורמה
        עמ'

        Characteristics of Israeli Primary Health Care Physicians who Treat Depression

         

        Jonathan Rabinowitz, Dina Feldman, Revital Gross, Wienka Boerma

         

        Bar Ilan University, Ramat Gan; Israel Ministry of Health; JDC-Brookdale Institute, Jerusalem; and Netherlands Institute of Primary Health Care (NIVEL)

         

        Primary health care physicians have a pivotal role in treating mental health problems. We determined the proportion of primary care physicians in Israel who treat depression and their characteristics. The study was based on a stratified national random sample of primary care physicians (n677, response rate 78%). From these physicians' reports 22% always treat depression, 36.6% usually, 28.6% sometimes, and 12.6% never. Based on a logistic regression model the physicians who always or usually treated depression were distinguished from the other physicians by their treating more medical conditions on their own, seeing themselves as having more first contact for psychosocial problems, having frequent contact with social workers and specializing in family medicine. Primary health care physicians play a major role in treating depression on their own. This raises new questions about how they treat depression themselves, and under what circumstances they treat or refer to a specialist.

        אפריל 1998

        יצחק גילת וצבי גיל
        עמ'

        Suicidal Calls to a Telephone Emergency Service

         

        Itzchak Gilat, Zvi E. Gil

         

        ERAN (Israel Association for Emotional First Aid)

         

        Suicidal threats and suicidal ideation among callers to the Israeli hot-line (ERAN) were investigated, using 2 methods of analysis. The first, an epidemiological survey based on 8,272 calls received by all 8 ERAN posts during 2 years, reported on their standard form for recording interactions with suicidal callers. The second is content analysis of 42 detailed reports of interactions with such callers. Epidemiological analysis revealed a higher rate of suicidal ideation among callers with a psychiatric history, compared with those without a history. However, the 2 groups did not differ in rate of suicidal threats. In addition, suicidal threats of adolescents were related mainly to problems of identity and self-image, while mental disorders were the main problems among adults. Content analysis identified 2 patterns of terminating the interaction, which represent 2 strategies of intervention to prevent suicide. The first is establishing a contact between the caller and an appropriate individual in the caller's environment who undertakes responsibility to help the caller. The second strategy is reducing the caller's tension, leading to a withdrawal of the suicidal threat. The first pattern is more characteristic of interactions with psychiatric callers, while the second is more frequent among non-psychiatric callers to ERAN. The hot-line makes a unique contribution in helping those threatening suicide, which constitutes a real emergency.

        מרץ 1998

        רויטל גרוס, דינה פלדמן, יונתן רבינוביץ, מרים גרינשטיין ואיילת ברג
        עמ'

        Characteristics of Adults with Emotional Distress, and Patterns of Mental Health Services Use

         

        Revital Gross, Dina Feldman, Yonathan Rabinowitz, Miriam Greenstein, Ayelet Berg

         

        Health Policy Research Unit, JDC-Brookdale Institute and Mental Health Division, Ministry of Health, Jerusalem and School of Social Work, Bar Ilan University, Ramat Gan

         

        We sought firsthand data on the extent of perceived mental health needs and on patterns of use of mental health services among Israelis aged 22 and over. The data are from a national survey conducted in 1995. A random sample of phone numbers from the telephone company's computerized listings yielded 1,395 completed questionnaires (response rate, 81%).

        At some point in their lives, 27% had experienced emotional distress or mental health problems with which they had difficulty coping alone; 13.4% reported that they had such an experience during 1995. According to multivariate analysis, those more likely to report mental health problems were women, those with a chronic disease, Russian immigrants, divorced or widowed adults, those with a low level of education, and members of the Clalit sick fund. 38% of those who had ever had emotional or mental health problems had asked for help. The proportion of those seeking help was high among respondents aged 35-55, Hebrew speakers (compared to speakers of Russian or Arabic), and city dwellers, and the rate was low among members of the Clalit sick fund. Of those who did seek help, 39% went to a psychologist or a psychiatrist, 25% to their family doctor, 19% to a family member or friend, 7% to a social worker or social service agency, 6% to other medical personnel, and 4% to a psychiatric hospital. 30% turned for assistance to the private sector and 70% to the public sector.

        These findings have special significance in view of the impending reform of the mental health services. As mandated by the new National Health Insurance Law, mental health services are to be included in the basket of health services provided by the sick funds. The data can be of use in the management of sick funds and for physicians working in the community, as they prepare for this change. In addition, the data will be of aid to national policy makers in planning services suited to the needs of different population groups and to allocate resources more rationally.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303