תוצאת חיפוש

מבוא: התקנים תוך־רחמיים (IUD) נחשבים לשיטת מניעה יעילה ובטוחה לטווח ארוך. סיבוכים זיהומיים הם נדירים, ובדרך כלל מופיעים סמוך להחדרה ובמרבית  Staphylococcus( המקרים מערבים פלורה רב־מיקרוביאלית. סטפילוקוק זהובaureus) הוא גורם לא אופייני לזיהומים גינקולוגיים, אך יכולתו להיצמד לגופים זרים וליצור ביופילם עלולה להוביל להתפתחות זיהומים חבויים המופיעים באיחור ובהסתמנות קלינית סוערת.  

מפרשת החולה: אישה בריאה בת 25 שנים פיתחה הלם זיהומי (ספטי) (septic shock) ארבע שנים לאחר החדרת התקן תוך־רחמי משחרר לבונורגסטרל (®Mirena). היא התקבלה לטיפול נמרץ עם חום, כאבי בטן ואי־יציבות המודינמית שדרשה מתן נוזלים וואזופרסורים. ההתקן הוסר, ובתרבית מההתקן צמח סטפילוקוק זהוב רגיש למתיצילין(MSSA), בעוד שתרביות הדם נותרו שליליות. מצבה השתפר לאחר הסרת ההתקן, טיפול אנטיביוטי מכוון ותמיכה ביחידה לטיפול נמרץ. בדיקת נשאות אפית הייתה שלילית עבור המטופלת אך חיובית עבור בן זוגה, ממצא המעלה אפשרות של תרומת נשאות אי־תסמינית להדבקה.  

לסיכום: פרשת החולה במאמר זה ממחישה סיבוך נדיר אך מסכן חיים של התקן תוך־רחמי - הלם זיהומי על רקע זיהום ביופילם של סטפילוקוק זהוב שהופיע שנים לאחר ההחדרה. על קלינאים לשמור על דרגת חשד גבוהה לזיהומים הקשורים להתקן בקרב נשים עם אלח דם ממקור לא ברור. זיהוי מוקדם, הסרת ההתקן וטיפול אנטיביוטי ממוקד הם חיוניים להשגת תוצאה מיטבית. כמו כן, תרומת נשאות של בני זוג לפתוגנזה של זיהומים אלו מצריכה מחקר נוסף. 

הקדמה: המידע לגבי מאפיינים ותוצאות טיפול של חולי שפעת מאושפזים בטיפול נמרץ בישראל, מוגבל. 

מטרות: במחקר קוהורט היסטורי, נבחנו מגמות לאורך זמן בקרב חולים שאושפזו בטיפול נמרץ של בית החולים רמב"ם עקב שפעת בין השנים 2014-2009. 

שיטות: החולים אותרו על פי רישומי המעבדה, ונתונים נאספו מתוך גיליון החולה האלקטרוני של טיפול נמרץ. 

תוצאות: נכללו 64 חולים עם שפעת מאובחנת במעבדה. גיל החולים החציוני היה 54 שנים (טווח 83-17 שנים) ומשך המחלה לפני התקבלותם לטיפול נמרץ היה חמישה ימים (14-1 ימים). מדד APACHE-II החציוני בהתקבלות לטיפול נמרץ היה 31.5 ו-63.5% היו בהלם המודינמי שחייב תמיכת וזופרסורים. כל החולים הונשמו, הנשמה עם Nitric Oxide נדרשה בשליש מהחולים, 14.3% נזקקו להנשמה בשיטת Intra Pulmonary Percussive Ventilation (IPV) וסטרואידים ניתנו ל-57.1%. שיעור התמותה בטיפול נמרץ היה 24/64 (37.5%) וכל שאר החולים שרדו ושוחררו מבית חולים. גורמים קשורים משמעותית לתמותה היו גיל מבוגר, משך מחלה ממושך יותר לפני התקבלותם לטיפול נמרץ ומספר מדדי חומרת מחלה בהתקבלותם לטיפול נמרץ, כולל מדד APACHE-II, הלם אלחי (Septic shock) וערכי קריאטינין גבוהים. שיעור התמותה בעונה האחרונה היה נמוך מזה שנצפה בשנים קודמות, למרות חומרת מחלה גבוהה יותר. 

מסקנות: הופעתו של זן שפעת חדש מלווה בתחלואה, בסיבוכים ובשיעורי תמותה גבוהים, מאחר ששיעור גבוה מהאוכלוסייה אינו מחוסן. לא נערכו מחקרים אקראיים מבוקרים שנבדקה בהם היעילות של תרופות נוגדות נגיפים וטיפולים אחרים בשפעת קשה עם סיבוכים. 

דיון וסיכום: הטיפול בחולי שפעת עם סיבוכים חמורים מורכב, ומחייב שיטות מתקדמות להנשמה ותמיכה המודינמית. תחת טיפול תומך אינטנסיבי, מרבית החולים עם סיבוכי שפעת שורדים. נדרשים מחקרים רב מרכזיים מבוקרים כדי לבדוק יעילות תרופות וטיפולים שונים בשפעת קשה עם סיבוכים.