תוצאת חיפוש

בישראל פועלות כיום 29 מחלקות לרפואה דחופה המטופלות ביותר מ-3 מיליון חולים בשנה. רבות מהמחלקות הללו עדיין מאוישות על ידי מתמחים ברפואה פנימית, כירורגיה, אורתופדיה וגינקולוגיה, ורפואה דחופה היא אחת ההתמחויות הצעירות בישראל. ההכשרה החלה בתור פלושיפ של 2.5 שנים לאחר התמחות ראשונית ולאחר מכן התווסף מסלול של 4.5 שנים. כדי "לתקן את הטיפול ולהעלות את רמת הטיפול" נפתח קורס ייחודי – הקורס הלאומי הישראלי לרפואה דחופה בשנת 2014.

זהו קורס ארצי חד שנתי של 20 מפגשים יומיים, המציבים דרישה לכל המתמחים במסלול הישיר של 4.5 שנים. היא גם ייחודית בדגש שלה על מיומנויות פדגוגיות מתקדמות הכוללות את הכיתה הפוכה, סימולציות, ניהול משאבי משבר, למידה מבוססת מקרה ותחנות מיומנות. המפגשים מכסים את כל מגוון של רפואה דחפוה כולל החייאה, טיפול נמרץ, טראומה, אורתופדיה ורפואת ילדים. אולטרסאונד לצד מיטת החולה נלמד לאורך כל הקורס.

השילוב של קורס חובה ארצי ללימודי המשך בהתמחות החדשה של רפואה דחופה בישראל היה מאתגר. תכנים ושיטות הוראה חדשים מוצגים ללא הרף. המשוב מהמשתתפים היה חיובי ברובו, וככל הנראה הקורס השפיע משמעותית על הטיפול בחולים במחלקות לרפוא דחופה ברחבי הארץ.

שחיקה מקצועית של רופאים היא תופעה שכיחה המגיעה לשיאה בתקופת ההתמחות. השחיקה פוגעת בבריאות הרופא ובאיכות החיים שלו, וכן קשורה בפגיעה במטופלים ובעלייה בהיארעות שגיאות רפואיות. לאחרונה ערך משרד הבריאות סקר שחיקה של עובדי מקצועות הבריאות והראה את ממדי התופעה, תוך קריאה לארגוני הבריאות לפתח ולקדם אמצעים להפחיתה או למנעה.

במסגרת ההתמחות ברפואת משפחה מתקיים קורס שבועי, ארבע-שנתי, שבו נלמדים נושאים שונים החיוניים למקצוע. במחלקה לרפואת המשפחה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הקמנו החל בשנת 2016 בתוכנית למניעת שחיקה. מטרת התוכנית הייתה לחשוף את המתמחים לשיטות שונות למניעת שחיקה, ובאופן זה ליצור "ארגז כלים" שממנו יוכלו לבחור את מה שיתאים להם, הן במהלך ההתמחות והן בעתיד.

נבחרו ארבעה "מיני-קורסים" ששולבו בתוכנית הקורס למתמחים ברפואת משפחה: "האדם שברופא", "משמעות ברפואה", רפואה נרטיבית וכתיבה רפלקטיבית, קשיבות (מיינדפולנס) מדיטציה, וטכניקות הרפיה. בנוסף, המשיכו להתקיים קבוצות "בלינט" במהלך שנה ג' וד' של ההתמחות.

מוסדות וארגוני בריאות מחויבים, כחלק מההתערבויות לשיפור איכות רפואית ובטיחות המטופל, לאתר ולנטר את שחיקת הרופאים, ולהציע שינויים בסביבת העבודה והתערבויות למניעת שחיקה, ולפיתוח חוסנם ובריאותם של המטפלים. שביעות הרצון של המתמחים מהתוכנית למניעת שחיקה היא גבוהה, אך קשה להעריך את השפעות הקורסים הללו לטווח רחוק. יש צורך בהגברת ההתערבויות ובבניית תכנית מחקר ומעקב, לשם הערכה של תוצאים לטווח הקרוב והרחוק של התנסויות אלו על תחושת הבריאות של הרופא ועל בטיחות המטופלים.

סודי נמיר

המחלקה לרפואת משפחה, מרכז סיאל למחקר ברפואת משפחה ורפואה ראשונית, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע, מירפאת אלון מורה, מחוז שומרון, שירותי בריאות כללית, לב שומרון

נוכחות בן משפחה קרוב בזמן טיפול חירום או החייאה מהוה אתגר מקצועי ודילמה מוסרית. במאמר שפורסם בשנת 2013 תואר מחקר שבו השוו בין שתי קבוצות: באחת ניתנה לבני המשפחה אפשרות להיות נוכחים בזמן החייאה מחוץ לבית החולים, ובשנייה היה טיפול רגיל. נמצא, כי נוכחות בני המשפחה בזמן ההחייאה הייתה קשורה לתגובות נפשיות טובות יותר אצל הקרובים ולא הפריעה לצוותים הרפואיים בעבודתם. האם ניתן להקיש מעבודות אלו על רופא הנקרא לטפל במקרי חירום של בני קהילתו? במאמר זה מתואר אירוע טרור שקרה לפני מספר שנים, בו נפגעו מספר אזרחים. הרופא שטיפל בנפגעים נאלץ להתמודד עם כמה דילמות, ביניהן נוכחות בן המשפחה הקרוב בזמן הטיפול, והיות הרופא עצמו ידיד המשפחה ובן לאותה קהילה. בין היתר, עולה השאלה של התאמת ציפיות, כאשר רופא אשר הוכשר לעבודה שוטפת ברפואה קהילתית מוצא עצמו בתוך מציאות של התמודדות עם תוצאות של פיגועים אשר נכפו על ההתיישבות ונדרש לתפקד מעבר ליכולותיו. על פניו נראה שרופא היוצא לדרכו המקצועית, בפרט בפריפריה, אינו מסוגל לצפות את כל האתגרים שיוצבו לפניו, ועליו להתאים את עצמו רגשית ואף מקצועית כדי לענות על הצרכים שיעלו.

סבסטיאן יאסקי

המחלקה לרפואה תעסוקתית, מחוז דרום, שירותי בריאות כללית, באר שבע

בין התאריכים 9-13 במאי 2011, נערך הקורס הבינלאומי התשיעי בנושא מחלות עור על רקע תעסוקה, בראשות קריסטינה אלנקו בעיר ויסבי, שוודיהץ

טוני משיח¹, יעקב קושניר²

¹בי"ח לגריאטריה הרצפלד, גדרה ²שירותי בריאות כללית, ראשל"צ

רקע: היציאה לגמלאות עלולה להיות תהליך טראומתי עבור הפורשים. גם רופאים אינם מחוסנים מפני ההשפעות של הפרישה, ומהלך חייהם עלול להשתנות עקב שינוי במעמד המיקצועי וירידה ברמת ההכנסות. בשל כך יש חשיבות רבה לקורס הכנה לפרישה המסייע לפורשים להתייחס נכון לנושאים הקשורים בשינוי חיים קיצוני זה. מטרת המחקר שיתואר להלן הייתה לסקור את המאפיינים של רופאים שהשתתפו בקורסי ההכנה לפרישה מטעם ההסתדרות הרפואית לישראל (הר"י), למפות את פעילויותיהם לאחר הפרישה, לאפיין את התרשמויותיהם וציפיותיהם מן התוכנית, ולהעריך את מידת רצונם לשמור על קשר עם הר"י.

שיטה: נשלחו 210 שאלונים לכל משתתפי הקורס של הר"י בשנים 2000-2002. ההיענות הייתה של 33%. התשובות עובדו סטטיסטית ונבחנו התפלגויותיהן ואופיין.

תוצאות: 40 רופאים (64%) ו-30 רופאות (36%) ענו על השאלון. 51 (75%) מן הרופאים עדיין עבדו בעת מילוי השאלון. אורח החיים של הרופאים לאחר הפרישה הוגדר נאות על-ידי 70% מן המשיבים, 3% הגדירו אותו כצנוע ו-27% הגדירו את אורח חייהם לאחר הפרישה כבלתי נאות. לקיומה של עבודה לאחר הפרישה הייתה השפעה מובהקת על שמירת אורח חיים נאות (0.0001>p), ומבין 17 הרופאים שלא עבדו רק ארבעה הגדירו את אורח חייהם כנאות. בקרב המשיבים, בריאותם של 83% הייתה תקינה, 50% נזקקו לטיפול רפואי ורובם (77%) היו שבעי רצון מן הטיפול שקיבלו. שיעורים גבוהים של המשיבים עסוקים במישפחה ובחברים, קוראים, צורכים מוזיקה, אירועי תרבות וטיולים, ועוסקים בספורט. מיעוטם משתתפים בקורסי העשרה, עוסקים בתחביבים או מתנדבים בקהילה. כמחצית המשיבים משתתפים בהשתלמויות מיקצועיות, והרוב היה רוצה להיות פעיל יותר מכפי שהוא. יש שביעות רצון גבוהה מרוב הפעילויות, לגבי צפייה בטלוויזיה, התראות עם חברים, פעילות התנדבותית והשתלמויות, שביעות הרצון היא בינונית. מרבית הנשאלים (94%) מצאו שקורס ההכנה לפרישה ענה על ציפיותיהם, אולם היו שביקשו הרחבה בכל הנושאים שהועלו בקורס, ונתבקשה הצגת חלופות רבות יותר. רוב הרופאים הפורשים מוצאים שיש חשיבות בהמשך הקשר עם הר"י. למעלה מ-92% רוצים בקיום "קו פתוח" לפורשים שיימסר בו מידע רלבנטי, ו-97% רוצים שהקשר עם הר"י יכלול יעוץ, פעילות חברתית ועדכון הידע המיקצועי. מרבית המשיבים מוכנים לתרום מזמנם בהתנדבות לפעילות בהר"י.

לסיכום, סקר זה הוא הראשון על פרישת רופאים בישראל. מצאנו במהלכו כי רבים רואים את אורח חייהם כבלתי נאות לאחר הפרישה. הרצון לשמור על קשר עם הר"י מצביע על החשיבות החברתית הרבה שיש לחברות בהר"י ואשר יש בה, כנראה, כדי לפצות ולו במעט על השינוי המעמדי והכלכלי שחל אצל הפורשים עם הפרישה.

Breaking Bad News - A Structured Course for Primary Care Physicians 

Lea Ungar, Mordechai Alperin, Gilad Amiel, Zvi Behrier, Shmuel Reiss

Family Medicine Dept., Kupat Holim Klalit Health Services, Western Galilee District; Medical Education Unit, Bruce Rappaport Faculty of Medicine, Technion Institute of Technology; and Urology, Dept., Bnei-Zion Medical Center, Haifa

Physicians are frequently required to break bad news to their patients. Previous research has shown that inconvenience, incompetence, and difficulty in dealing with patients' feelings are the main complaints expressed by physicians after such an encounter. Current educational programs dealing with breaking bad news are usually short, given in lecture format, and are inadequate in addressing essential issues such as knowledge, personal beliefs and attitudes, and previous personal experiences of physicians in such situations.

In the past 8 years our Dept. of Family Medicine has implemented a course in breaking bad news that addresses these issues. A senior family practitioner and a medical social worker conduct 14 sessions of discussions and role-playing for small groups of residents and primary care physicians. The program is based on: theory dealing with methods of managing stress and crisis intervention, clarifying personal attitudes, discussions of previous personal encounters of the participants, various modalities of communication, methods of addressing patients' feelings and emotions, and coping with the emotions of the one breaking the bad news.

On a 1-5 Likert scale questionnaire the course received an overall score of 4.47 (SD 0.51). Participants noted that they gained relevant communication skills for future patient encounters. A reliable examination of practitioners' competence in breaking bad news is mandatory in order to assess the efficiency of such courses.

Causes of Blindness in Israel 

Y. Hod, Y. Corcia, Y. Yassur, O. Geyer

Depts. of Ophthalmology, Carmel Medical Center, Haifa and Rabin Medical Center, Petah Tikva; Israel Ministry of Labor and Social Affairs, Jerusalem; and Rehabilitation Services Administration, Services for the Blind

Of the world population, 38 million are blind and another 110 million are visually impaired. Even in the developed countries there are 3.5 million who are blind.

This study of blindness in Israel is based on the National Blind Registry. At the end of 1998, 15,937 were registered as blind, 0.3% of the total population; 776 (5%) of them were 18 years old or younger; 6,426 (40%) 18-65 years old; and 8,735 (55%) 65 years or older.

The leading causes of blindness in Israel are glaucoma (2,074, 13%), macular degeneration (1,954, 12%) and diabetes mellitus (1,680, 11%). Since glaucoma and diabetes, and to a lesser extent glaucoma, respond to treatment, blindness could have been avoided in most cases. National screening programs for early diagnosis and treatment of these diseases would reduce prevalence of the newly blind.

Israel's ATLS Program: Summary and Outlook

Ron Ben Abraham, Michael Stein, Yoram Kluger, Gideon Paret, Avraham Rivkind, Joshua Shemer

Medical Dept., Israel Defense Forces and Israel Trauma Society

In recent years a vigorous effort has been made to improve quality of primary trauma care in Israel. Advanced trauma life support courses (ATLS) were given to physicians throughout the country, regardless of their specialties. In 7 years 4229 physicians participated in 202 courses with an average success rate of 76%. In the future, issues such as mandatory vs. voluntary training, language barriers, and continuous decline of knowledge should be addressed if momentum is to be maintained.

ATLS Course for Surgery Residents - Should it be Mandatory?

Ron Ben-Abraham, Michael Stein, Yoram Kluger, Gideon Paret, Avraham Rivkind, Joshua Shemer

Medical Corps, Israel Defense Forces; Sourasky Medical Center and Chaim Sheba Medical Center, Sackler School of Medicine, Tel Aviv University; and Hadassah Medical Center, Jerusalem

Senior surgeons were asked about mandatory participation of general surgery residents in the advanced trauma life support (ATLS) course. Although trauma care in Israel is given by surgical residents, in the opinion of their senior mentors the course should continue to be mandatory for them.

ATLS Course in Emergency Medicine for Physicians?

Ron Ben-Abraham, Michael Stein, Yoram Kluger, Amir Blumenfeld, Avraham Rivkind, Joshua Shemer

Medical Corps, Israel Defense Forces; and Trauma Units of Sourasky Medical Center and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University, and of Hadassah Hospital, Jerusalem

Implementation of Advanced Trauma Life Support (ATLS) skills among practicing physicians and its perceived utility in their civilian practices, as well as in their potential army combat assignments, was evaluated. 177 physicians in various subspecialties, who were graduates of ATLS training courses, answered a specially designed telephone questionnaire. An unexpectedly high percentage of physicians (47%) had used their ATLS training when called to treat trauma victims. 67% of physicians stressed the contribution of the ATLS course to enhancing their skills. We believe that a properly designed ATLS course for general practitioners would be very beneficial for trauma victims.