כאלף שנים עברו מאז לימודיו האקדמיים של הסטודנט היהודי הראשון, שבתאי דונולו באיטליה, ועד להסמכתו של הסטודנט הנס פרידנטל, שהיה מהסטודנטים היהודים האחרונים שסיימו את לימודיהם בגרמניה ולימים ניהל את בתי החולים על שם דונולו ביפו–ת"א.
הרצף הכרונולוגי של הפקולטות לרפואה שפתחו בהדרגה את שעריהן בפני היהודים מובא כאן. תחילה הייתה זו הפקולטה בפדואה, אחר כך בחצי האי האיברי ובהולנד. כאן למדו בעיקר "אנוסים" שחזרו ליהדות. קבלת הסטודנטים היהודים ללימודים במרחב דובר הגרמנית, באנגליה ובצרפת התעכבה והייתה מלווה בקשיים. עברו שנים עד להענקת תואר MD מלא ליהודים.
הקהילות היהודיות תמכו בסטודנטים והקלו על קליטתם של הבאים ממרחקים. בוגרי הפקולטות זכו להערכה מקצועית רבה, תפסו עמדות מפתח בקהילות היהודיות, פרסמו ספרי רפואה ומדעים. חלקם התמנו לרופאי החצר של השליטים באירופה ובאסיה הקטנה. משלהי המאה ה-19 אכלסו סטודנטים יהודים רבים את הפקולטות לרפואה. עם עליית הנאצים לשלטון החל סילוקם. בסוף 1938 סולקו אחרוני הסטודנטים מכל האוניברסיטאות דוברות הגרמנית, ואחר כך גם במדינות הכיבוש הגרמני, ובכך נגדעו להם אלף שנות לימודי רפואה לסטודנטים יהודים באירופה.