תוצאת חיפוש

הקדמה: אוכלוסיית המבוגרים מעל גיל 65 שנים הולכת וגדלה באופן משמעותי. אוכלוסייה זו מאופיינת במחלות רקע רבות אשר מצריכות לעיתים קרובות טיפול תרופתי – הן בקהילה והן באשפוז. עם זאת, תגובות אלרגיות לתרופות הן גורם מגביל משמעותי בקביעת הטיפול התרופתי במטופלים קשישים.

מטרות: לבחון את שכיחות ותוצאי הבירור של אלרגיה לתרופות בקשישים. יושם דגש על בחינת תוצאי בירור של חשד לאלרגיה לאנטיביוטיקה ממשפחת הבטא-לקטם, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) וכימותרפיה. 

שיטות מחקר: נערך מחקר עוקבה רטרוספקטיבי ללא קבוצת ביקורת. במחקר נבחנו תוצאי בירור אלרגיה לתרופות שכלל אנמנזה מדוקדקת, תבחיני עור ותגר מדורג לתרופה בהתאם להתוויה. בנוסף, בוצע מעקב ארוך-טווח שכלל מעבר על בסיס נתונים שנבנה מתיקי מטופלים ממוחשבים וריאיון טלפוני.

תוצאות: בין השנים 2019-2009 ביקרו במרפאה לאלרגיה בבית החולים מאיר 1,860 מטופלים בני למעלה מ-65 שנים. מתוכם, 295 (15.9%) פנו עקב חשד לאלרגיה לתרופה. כמו כן, 270 מטופלים (91.5%) עברו בירור במרפאתנו והוכנסו למחקר. מתוכם, 166 (61.5%) פנו לבירור חשד לאלרגיה לאנטיביוטיקה ממשפחת הבטא-לקטם, 23 (8.5%) פנו לבירור חשד לאלרגיה לנוגדי דלקת שאינם סטרואידים, 16 (5.9%) לבירור חשד לאלרגיה ללידוקאין ו-14 (5.2%) פנו לבירור חשד לאלרגיה למלחי פלטינום. רוב המטופלים עם כותרת של אלרגיה לאנטיביוטיקה ממשפחת הבטא-לקטם (94, 56.3%) הגיעו לבירור זמן רב (מעל עשור) לאחר התגובה. לעומתם, 92.4% מהמטופלים עם חשד לאלרגיה למלחי פלטינום ו-65.2% מהמטופלים עם חשד לאלרגיה לתרופות נוגדות דלקת הגיעו לבירור בתוך שנה מהתגובה החשודה. ‪‪‪‪הבירור הרפואי נמצא בטוח לחלוטין – באיש מהמטופלים לא הייתה תגובה אלרגית מסכנת-חיים כתוצאה מהבירור. בקרב 232 (86.2%) נבדקים נשללה אלרגיה לתרופה החשודה וניתנה המלצה שלא להימנע מהתרופה. עבור מטופלים שנמצאו אלרגיים, ניתנו המלצות לחלופות אפשריות. כאשר התרופה הייתה חיונית (אספירין בחולי לב ומלחי פלטינום בחולות עם סרטן שחלה בעיקר) החולים עברו אבטול ריגוש (דסינסטזציה) לתרופה, ללא אירועים חריגים.

מתוך המטופלים שאצלם האלרגיה לתרופות נשללה, 144 נכללו במעקב ארוך-טווח. סך הכול 50 (34.7%) מטופלים נטלו את התרופה החשודה ללא תגובה לא רצויה, 83 (57.6%) מטופלים לא נטלו אך הסכימו ליטול אותה אם תהיה לכך התוויה, ו-11 (7.6%) הודיעו שיסרבו לקחת את התרופה גם אם תומלץ, למרות הבירור התקין.

מסקנות: נמצא, כי בירור אלרגיה לתרופות באוכלוסייה המבוגרת הוא בטוח ויעיל. רוב המטופלים הנושאים כותרות של אלרגיה לתרופות, אינם סובלים מאלרגיה אמתית ונמנעים מטיפול בתרופות חיוניות, ללא הצדקה. יש מקום להגביר את מאמצי ההסברה והחינוך בנושא אלרגיה לתרופות בקרב רופאי הקהילה והאוכלוסייה המבוגרת.

רימטולוגיה היא מקצוע רפואי עתיק יומין העוסק במחלות המפרקים, השרירים והשלד. מחלות אלה, שבאות לעיתים לידי ביטוי גם במעורבות מחוץ למפרקים, מצריכות התמודדות בלתי פוסקת של המטופל ובני משפחתו עם מחלה כרונית הכרוכה בכאבים, בתשישות, בירידה במצב הרוח, בהפרעה בדימוי העצמי ובסבל רב. "מחלת הדגל" של דלקות המפרקים היא דלקת מפרקים שיגרונתית (Rheumatoid Arthritis), שלוקים בה קרוב ל-1% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בעולם ובישראל. בסקירה זו נרחיב אודות מגוון הטיפולים שהתפתחו לאורך השנים לחולים במחלה זו, שחלקם הביא למהפכה של ממש בתוצאות הטיפול ובאיכות חייהם של המטופלים.

יובל טל¹, אלון הרשקו^2,3, ארנון ברוידס⁴, אילן אשר⁵ , טלי שטאובר², רונית כהן-קונפינו^2,3, ננסי אגמון-לוין⁶*

¹היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, מרכז רפואי הדסה עין כרם, ירושלים, ²היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא, ³הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, תל-אביב יפו, ⁴המירפאה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית בילדים, מרכז רפואי סורוקה, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת בן גוריון,  באר שבע, ⁵היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, מרכז רפואי קפלן, רחובות,  ⁶מרכז זבלודוביץ למחלות אוטואימוניות,  מרכז רפואי שיבא, תל השומר, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב,

*המלצות אלה נוסחו על ידי ועדת התרופות של האיגוד לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, ואושרו לפרסום לאחר סקירה של חמישה מבכירי האיגוד לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית:

פרופ' אילן דלאל, המרכז הרפואי וולפסון, חולון.

פרופ' מאיר שליט, המרכז הרפואי הדסה עין כרם, ירושלים.

פרופ' שמואל קיויתי, המרכז הרפואי סורסקי, תל אביב.

ד"ר שי כהן, המרכז הרפואי כרמל, חיפה.

פרופ' אהרון קסל, המרכז הרפואי בני ציון, חיפה.

רגישויות יתר מהוות חלק קטן מכלל התגובות הבלתי רצויות לתרופות. תגובות אלו הן בלתי צפויות והן תוצאה של שפעול מערכת החיסון. משפחת התרופות נוגדות הדלקת שאינן סטרואידים היא אחד הגורמים השכיחים ביותר לתגובות רגישות יתר שכאלה. כיום ניתן להעריך ולקבוע עבור מרבית המטופלים האם הם לוקים ברגישות לתרופה מסוימת, והאם יוכל המטופל ליטול תרופה החשודה כגורמת לתגובה ו/או תרופות הדומות לה באופן מבני. אבחון רגישות לתרופות בכלל ולתרופות ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים בפרט מחייב הערכה קלינית וביצוע תבחינים סגוליים ו/או תבחיני תגר במירפאה לאלרגיה. אבחון זה מפחית מחד גיסא את הסיכון לתגובות מסכנות חיים בחשיפה נשנית, ומאפשר מאידך גיסא לעיתים קרובות טיפול בתרופות נחוצות אלו גם בחולים שהגיבו לתרופה מאותה משפחה.

תגובות רגישות יתר לנוגדי דלקת שאינם סטרואידים עלולות להיות מיידיות או מאוחרות. התגובות המיידיות מסווגות לשני תת סוגים הנבדלים האחד מהשני במנגנון פעולתם. קרי, תגובות מיידיות המתווכות על ידי  IgE הן התגובות האלרגיות ה"אמיתיות" ותגובות מיידיות הנגרמות כתוצאה מעיכוב האנזים ציקלואוקסיגנאזה 1. תגובות הקשורות בעיכוב האנזים אינן סגוליות לתרופה אחת או למבנה כימי אחד והן לרוב צולבות לקבוצה רחבה יותר של תרכובות. האבחנה הקלינית בין שתי התגובות המיידיות היא קשה ונגזרת מהאנמנזה הרפואית של החולה, התגובה לתרופות אחרות מאותה המשפחה, אופי התגובה ועוד. מגוון התסמינים המאפיין תגובות מיידיות לנוגדי דלקת שאינם סטרואידיים רחב וכולל: נזלת, גנחת הסימפונות (אסתמה), חרלת (אורטיקריה) חדשה, או החמרה של תפרחת כרונית, אנאפילקסיס ומוות. תגובות רגישות יתר מאוחרות מופיעות לרוב לאחר 24 שעות ולעיתים גם לאחר ימים רבים של טיפול בתרופות, ואף עלולות להיות חמורות ומסכנות חיים. בנייר עמדה זה, מוגשות המלצות האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית לאבחון וטיפול בחולים החשודים כלוקים ברגישות יתר לנוגדי דלקת שאינם סטרואידים.