תוצאת חיפוש

התמחות-על ברפואת אף־אוזן־גרון בילדים התפתחה בעשורים האחרונים כתחום עצמאי, מתוך ההבנה כי למחלות של דרכי האוויר, האוזן, האף והגרון בילדות מאפיינים אנטומיים והתפתחותיים ייחודיים. ממרכזים חלוציים בעולם בשנות ה־60  וה־70  ועד לייסוד החברה הישראלית לרפואת אא"ג ילדים, נבנה בארץ תחום עשיר ופעיל המשלב חדשנות קלינית, מחקרית וחינוכית. בגיליון מיוחד זה של כתב העת "הרפואה", מובאת אסופה של מחקרים, סקירות ופרשות חולים ממחלקות אא"ג בישראל, המשקפת את רוח החדשנות והעשייה במרכזים הרפואיים בארץ. המאמרים נעים בין זיהומים נדירים ומורכבים, פתולוגיות מולדות של הצוואר ודרכי האוויר, ניתוחים אנדוסקופיים מתקדמים, שיקום שמיעה יצירתי והמלצות מערכתיות לטיפול רב־תחומי בילדים לאחר פיום קנה.

הקדמה: ידוע כי מחלת החזרת גורמת לדלקת בלוטת בת האוזן בילדים. בעוד שסיבוכים כגון דלקת אשכים או דלקת המוח נחשבים לנדירים, היווצרות של מורסה בבלוטת בת האוזן היא אירוע נדיר ביותר. מובאת במאמרנו פרשת חולה ראשון בספרות עם נצור רוק אשר הופיע כסיבוך של טיפול במורסה בבלוטת בת האוזן משני לתחלואה בחזרת.

מפרשת החולה: פעוט בן 21 חודשים, בריא ולא מחוסן, התייצג עם נפיחות בלחי ימין שהופיעה 15 ימים טרם פנייתו למיון. בביתו, טופל במשך 3 ימים אמוקסיצילין + חומצה קלאוולאנית. בדיקת אולטרסאונד צווארית הדגימה הגדלה של בלוטת בת האוזן הימנית עם מוקד מרכזי היפואקוגני וריבוי כלי דם היקפיים המעידים על היווצרות מורסה. הפעוט עבר פתיחה וניקוז במהלך תקין. במקביל נלקחו בדיקות נוגדנים בדם אשר היו חיוביות לזיהום חריף בחזרת. לאחר הניקוז נצפה שיפור והפעוט שוחרר לביתו. חודשיים לאחר מכן המטופל נזקק לאשפוז חוזר בשל נצור רוק מזוהם אשר הופיעה באזור חתך הניקוז.

דיון: פרשת חולה זה מדגישה את הצורך לשקול היטב את אופן הטיפול באירוע הנדיר של מורסה בבלוטת בת האוזן כתוצאה ממחלת החזרת. מוקדם לקבוע האם מחלת החזרת, בדומה למחוללים אטיפיים אחרים מהווה גורם סיכון להיווצרות נצור רוק. ייתכן כי שאיבה באמצעות מחט (needle aspiration) מאפשרת טיפול בטוח יותר מחתך מסורתי. הטיפול בחולים עם נצור בבלוטת בת האוזן מצריך גישה שמרנית יותר אשר לפיה התקדמות לעבר פעולה כירורגית נרחבת תבוצע אך ורק כמוצא אחרון.

לסיכום: אבחון של מורסה בבלוטת בת האוזן, בעיקר כשמופיע בילדים לא מחוסנים, חייב לגרום לקלינאים לחשוב על האפשרות של חזרת כגורם ודורש שיקולים התערבותיים בהתאם.

הקדמה: אנומליה של הקשת הברנכיאלית הרביעית היא יחסית נדירה ולעיתים קרובות אינה מאובחנת כראוי. ההתייצגות הראשונית היא לרוב גת (סינוס) עם נצור (פיסטולה) היוצאת בגת הפריפורמית. אישוש האבחנה מתבצע בהתבסס על בליעת בריום או על פי תוצאות לרינגוסקופיה ישירה. אנו מציגים את הניסיון שלנו באבחון אנומליה זו.

שיטות: פרשות חולים של שישה ילדים שהגיעו למרכז הרפואי שערי צדק בין השנים 2023-2020 בשל זיהום צווארי שהוכח לבסוף כגת של הקשת הברנכיאלית הרביעית.

פרשות החולים: נכללו 6 ילדים, 4 בנים ו-2 בנות בגילאי 13-1  שנים, כולם עם זיהום צווארי משמאל. חמישה מטופלים התייצגו עם אירוע ראשון של זיהום צווארי בזמן שילד אחד סבל מזיהום חוזר. האבחנה בכלל הילדים הושגה באמצעות לרינגוסקופיה של פתח הנצור בגת הפריפורמית השמאלית. בכל החולים הטיפול כלל צריבה אנדוסקופית של פתח הנצור באמצעות דיאתרמיה. ילד אחד חווה זיהום חוזר לאחר הצריבה ועבר צריבה חוזרת מוצלחת.

סיכום: אנומליה של הקשת הברנכיאלית הרביעית היא אבחנה יחסית נדירה שעשויה לדמות דַּלֶּקֶת מוגלתית של בְּלוּטַת הַתְּרִיס (תירואידיטיס מוגלתית). אבחון אנומליה זו עשוי להיות מאתגר ומחייב לרינגוסקופיה של הנצור בגת הפריפורמית. היכרות עם אבחנה זו חיונית לאבחון וטיפול יעילים ומהירים.

הקדמה: הגישה התוך-אפית (אנדונזלית) האנדוסקופית חוללה מהפכה בגישה לנגעים ונטרליים של בסיס הגולגולת, והפכה להיות גישה מובילה במבוגרים ובילדים כאחד. אם זאת, יש להביא בחשבון את המאפיינים הייחודיים של אוכלוסיית הילדים, לרבות חלל עבודה צר, וגתות (סינוסים) ספינואידיות  שטרם התאווררו,  במערך השיקולים בבחירה בין גישה טרנסקרניאלית לגישה תוך-אפית.

מטרה: המטרה בעבודה זו היא להציג את ניסיוננו בגישה אנדוסקופית תוך-אפית לנגעים ונטרליים של בסיס הגולגולת בקרב אוכלוסיית הילדים.

שיטות וחומרים: נערך מחקר רטרוספקטיבי. נאספו מידע דמוגרפי, אנמנזה, תלונות רלוונטיות בהתייצגות הראשונית, ממצאי מעבדה ובדיקות דימות, תוצאות היסטופתולוגיה, ומהלך ניתוחי ובתר ניתוחי לרבות סיבוכים ותוצאי ניתוח. 

תוצאות: בין השנים 2024-2014 נותחו 50 ילדים במרכז הרפואי סוראסקי (איכילוב), 28 (56%) בנים ו- 22 (44%) בנות. גילם הממוצע היה 12.35±5.09. כמחצית מהשאתות (tumors) היו שפירות, והשאת הנפוצה ביותר אשר בגינה נותחו הייתה קריופרינגיומה 11 ילדים, 22%). כשליש מהילדים התייצגו עם כאבי ראש וכמחצית עם שינויים בבדיקות מעבדה. בקרב כמחצית מהילדים נצפה במהלך הניתוח דלף נוזל מוחי-שדרתי שהצריך רקונסטרוקציה של הפגם האוסטאודורלי. כשליש מהילדים (30%) עברו ניתוח רביזיה מסיבות שונות. שלושה ילדים בלבד (6%) סבלו מסיבוכים משמעותיים לאחר ניתוח, קבוצת הילדים שחוו סיבוך בתר ניתוחי התאפיינו באופן מובהק בגיל מבוגר יחסית בעת ניתוח, ובשיעור גבוה יותר של תסמינים עיניים בהתייצגות הראשונית.

סיכום ומסקנות: בעבודה זו הדגמנו את היעילות והבטיחות של גישה ניתוחית זו באוכלוסיית הילדים, במגוון פתולוגיות ובמגוון גילאים ובמיוחד בגילאים הצעירים. על אף האתגרים הכירורגיים הייחודיים לילדים, הקוהורט שלנו מדגים שיעור סיבוכים מתקבל על הדעת, ובכך מחזק את הספרות הקיימת לגבי הבטיחות והיעילות של גישה זו.

הקדמה: ניתוח לכריתה של בלוטת התריס היא פעולה כירורגית נפוצה מאוד ברפואת אף-אוזן-גרון.  בשיטה הקונבנציונלית הניתוח מתבצע על ידי חתך בעור בקדמת הצוואר. בשנים אחרונות פותחו מספר גישות אנדוסקופיות מרוחקות, ללא השארת צלקת בצוואר, לכריתה של בלוטת התריס. נקיטת גישות אנדוסקופיות צובר תאוצה בשנים האחרונות במטופלים בוגרים, אך דיווחים במטופלים פדיאטריים הם מוגבלים.

מטרה: תיאור של סדרת פרשות חולים, במקרה זה מטופלות צעירות (מתחת לגיל 18 שנים) שעברו כריתה מלאה של בלוטת התריס בגישה אנדוסקופית דרך חלל הפה (TOETVA).

שיטות: נערכה סקירה רטרוספקטיבית של מטופלות מתחת לגיל 18 שנים TOETVA במהלך שנת 2022 במרכז הרפואי תל אביב סוראסקי. הנתונים שנבדקו כללו פרמטרים קליניים, פתולוגיים, נתונים תוך-ניתוחיים, סיבוכים ותוצאות לאחר הניתוח.

תוצאות: נכללו במחקר ארבע מטופלות שעברו TOETVA. הגיל החציוני היה 14 שנים, כל הניתוחים הושלמו בגישה אנדוסקופית, משך הניתוח החציוני היה 239.5 דקות, לא נרשמו סיבוכים תוך ניתוחיים. במהלך הפוסט ניתוחי שתי מטופלות חוו היפוקלצמיה זמנית שטופלה עם תוספי סידן. לא הייתה פגיעה בעצב החוזר באף אחת מהמטופלות. מעקב ארוך טווח הראה כריתה מלאה של הבלוטה תוך שמירה על אסתטיקה מרבית של הצוואר.

מסקנות: ממצאי המחקר שלנו מצטרפים לשורה של דיווחים אודות הבטיחות והיעילות של הגישה האנדוסקופית דרך חלל הפה במטופלים פדיאטריים. בשל היתרונות האסתטיים של הגישה והיעדר צלקת חיצונית בצוואר, שעשויים להשפיע משמעותית על מטופלים צעירים, אנחנו ממליצים לצוות הרפואי לשקול להפנות מטופלים מתאימים למרכזים שמתמחים בביצוע הגישה אנדוסקופית.

פיום קנה (tracheostomy) הוא ניתוח להבטחת נתיב אוויר בתינוקות וילדים הסובלים ממחלות קשות בדרכי הנשימה ומאושפזים ביחידות לטיפול נמרץ ילדים או ילודים. השכיחות של ביצוע הניתוח ביחידות לטיפול נמרץ ילדים נעה בין 5%-0.2% מהמאושפזים, ונושאת סיכון משמעותי לתחלואה ואף לתמותה.

במאמר זה נסקור את הנושאים המרכזיים בפיום קנה בילדים, תוך מתן דגש על היבטים רפואיים וטיפוליים מורכבים במהלך האשפוז וטיפול מותאם אישית. נתייחס בין השאר לבחירת צינורית פיום הקנה (קנולה) המתאימה ביותר עבור כל ילד, תוך התחשבות בגיל, משקל ומאפיינים קליניים ותיאור הטכניקות הניתוחיות השכיחות. הטיפול לאחר הניתוח מבוצע ביחידות לטיפול נמרץ ילדים, תוך מעקב וניטור צמוד. המאמר מדגיש את חשיבות ההכנה המקיפה לקראת שחרור הילד, הכוללת הדרכה פרטנית של ההורים, תרגול השימוש בציוד הרפואי הנדרש והבטחת התנאים המתאימים לטיפול בבית.

הממד הרגשי והנפשי זוכה אף הוא להתייחסות, תוך הבנה שפיום קנה אינו רק אתגר רפואי, אלא גם חוויה משפחתית מורכבת המשפיעה על התפתחות הילד והדינמיקה המשפחתית. הטיפול המיטבי בתינוקות וילדים אלו מתבסס על צוות רב-תחומי הכולל בין השאר רופאי אף-אוזן-גרון, רופאי ילדים וטיפול נמרץ, צוות סיעודי מיומן, קלינאי תקשורת, עובדים סוציאליים ותזונאים. מטרה מרכזית היא מתן טיפול הוליסטי הכולל הן צרכים רפואיים והן תמיכה רחבה אחרת הכוללת היבטים רגשיים, סוציאליים, כלכליים ועוד.

שיעור של 30%-40% מהילדים עם דרמטיטיס אטופית (atopic dermatitis – AD) בינונית עד חמורה, סובלים מאלרגיה למזון בתיווך IgE. למרות שהימנעות ממזון עשויה לשפר דמרטיטיס אטופית, דיאטות הימנעות אינן מרפאות ועלולות אף להזיק, כמו התקדמות לאלרגיה מהסוג המיידי כולל תגובות אנפילקטיות. התוויה לדיאטת הימנעות ניתנת רק לחולים שזוהו בבירור כאלרגיים למזון על ידי בדיקת מזון אבחנתית מתאימה ותגר.

דלקת אאוזינופילית בוושט eosinophilic esophagitis – EOE) ) מתאפיינת במטופלים עם רקע אטופי ומתבטאת בתסמינים, לפי גיל המטופל, הקאות, חוסר שגשוש והיתקעות מזון. הטיפול הראשוני היא דיאטה אלמנטרית והימנעות ממוצרי חלב .

במאמרנו הנוכחי, מובאת סדרת פרשות חולים, ילדים בני  שנתיים עד חמש שנים, שפיתחו תגובות אנפילקטיות לאחר חשיפה חוזרת למוצרי חלב, לאחר הימנעות ממושכת, במטרה לטפל ולשפר תסמינים של דרמטיטיס אטופית ודלקת אאוזינופילית בוושט.

מובאת בנוסף סקירת ספרות, המחזקת את הקשר שבין הימנעות ממוצרי חלב בילדים עם דרמטיטיס אטופית ודלקת אאוזינופילית בוושט, לבין סיכון לתגובה אלרגית חריפה ועד סכנת חיים. מומלץ שאלרגולוגים,  גסטרואנטרולוגים ורופאי ילדים יהיו מודעים לסיכון זה, כדי ליידע את המטופלים ולשקול סיכונים אלה לפני שהם ממליצים על תפריט תזונה עם הימנעות ממזונות.

עקרון "טובת הילד" מעורר שאלות אתיות, משפטיות ויישומיות כאשר הוא בא לידי ביטוי בטיפולי פוריות. בעוד שהספרות הביו-אתית עוסקת בהרחבה בשאלת אחריותם של רופאי פוריות לשקול את רווחתו של הילד העתידי, קיים פער מהותי בין הדיון התאורטי לבין יישומו בפועל בכלל ובישראל בפרט. מאמר זה מציג את  הדילמות המעשיות הנובעות מהיעדר מדיניות ברורה בישראל, בה רופאי פוריות מוצאים עצמם נדרשים לקבל החלטות שיפוטיות באשר למסוגלות הורית עתידית  ללא קווים מנחים, הכשרה מעשית רלוונטית או תמיכה מערכתית. לצורך כך מוצגות גישות משפטיות וקליניות ממדינות שונות, המדגימות מודלים להסדרה של אחריות הרופא בשקלול טובת הילד. לבסוף נדונה עמדת המחברים, הקוראת להסדרה רגולטורית שתאפשר חלוקת אחריות מושכלת בין הרופאים לבין צוותים רב-תחומיים מקצועיים, באופן שיבטיח החלטות מיטביות וראויות.

רקע: מחלות כליה מונוגניות (שמקורן בגן אחד) הן כשליש ממקרי מחלות הכליה הכרוניות בילדים. אבחון גנטי מאפשר הבנה מעמיקה של  מחלה, התאמת גישות טיפוליות חדשניות, הערכת התקדמות המחלה לאורך החיים, זיהוי מעורבות רב מערכתית ואיתור בני משפחה בסיכון.  באוכלוסיות המאופיינות בריבוי נישואי קרובים, שכיחות מחלות מונוגניות גבוהה, והאבחון הגנטי מאפשר התאמת בדיקות סקר ממוקדות לזיהוי מוקדם, לאיתור נשאים ולמניעת מחלות גנטיות במשפחות בסיכון.

מטרות: לתאר את תהליך הקמת המרפאה הנפרוגנטית במרכז הרפואי סורוקה, ואת שיעור האבחון והמגוון הגנטי של המטופלים שאובחנו במרפאה זו במהלך חמש שנות פעילות.

שיטות: המרפאה פועלת משנת 2019 במסגרת שיתוף פעולה בין המכון הגנטי והמרפאה הנפרולוגית לילדים במרכז הרפואי  סורוקה. מופנים אליה ילדים עם חשד קליני למחלת כליה מונוגנית. לאחר ייעוץ ראשוני משותף, מותאמת תכנית בירור אבחנתי בהתאם לממצאים הקליניים והמשפחתיים: קריוטיפ, שבב ציטוגנטי, פנלים ייעודיים או ריצוף כלל אקסומי (Whole Exome Sequencing - WES). במקרים מורכבים ללא אבחנה במסגרת הבדיקות המקובלות אם קיים חשד גבוה למחלת כליה גנטית, מופנים המטופלים לבירור בשיטות מתקדמות במסגרת מחקר. התוצאות נמסרות להורים במסגרת ייעוץ גנטי, לצד המלצות מותאמות אישית למטופל ולמשפחתו. המרפאה פועלת במודל רב-תחומי תוך תיאום הדוק בין הצוותים הרפואיים ומעקב קליני מתמשך.

תוצאות: החל משנת 2019, סך הכול 145 מטופלים עם מחלת כליה  עברו ייעוץ נפרוגנטי, מהם 50 אחאים מ-20 משפחות גרעיניות. מרבית המטופלים היו זכרים (58.6%) וממוצא בדואי (80%). נישואי קרובים  מדרגה ראשונה או שנייה דווחו בקרב 41% מהמשפחות. אבחון מולקולרי בוצע  ב-89 מהמטופלים (61.4%),  מתוכם נמצאה אבחנה מולקולרית פתוגנית/סביר שפתוגנית ב-76.4%  ההסתמנויות הקליניות העיקריות כללו טובולופתיות (23.4%), מחלת כליה כיסתית (ציסטית ציסטית/ריסנית  (20.7%)  (ciliopathy), אבני כליה/הסתיידויות (19.3%) ומומים מולדים בכליה  ודרכי השתן (Congenital Anomalies of Kidney and Urinary Tract – CAKUT) (13.1%). זוהו שלושה וריאנטים חדשים בגנים  C1GALT1C1, PKHD1, ו- REN במסגרת מחקר.

מסקנות: הקמה והפעלה של מרפאה נפרוגנטית ייעודית באוכלוסייה עם שיעור גבוה של נישואי קרובים הביאה לשיעור אבחון של 76.4% בקרב מטופלים עם חשד למחלת כליה מונוגנית. אבחון זה איפשר התאמת טיפול מיטבי ותכנון משפחתי מושכל. ממצאים אלו מדגישים את החשיבות ביישום מודל דומה גם בקרב אוכלוסיות דומות בילדים ומבוגרים, בהן ריבוי מחלות כליה גנטיות.

אוקולופלסטיקה היא התמחות-על של רפואת עיניים העוסקת במגוון ההפרעות של העפעפיים, דרכי הדמעות וארובת העין. בין ההפרעות הנפוצות ניתן למנות צניחת עפעפיים, חסימת דרכי דמעות, מחלת בלוטת התריס של העין, שברים בארובת העין ועוד. סקירה זו נעסוק בקשת השאתות השפירות (Bening tumors) בארובת העין בקרב ילדים, תוך התמקדות בפתולוגיות השכיחות ביותר.

מטרה: נעשה ניסיון רב-מוסדי בביצוע פיאלופלסטיה בגישה רובוטית למקרים של חסימת צומת השופכן אגן הכליה Ureteropelvic Junction Obstruction (UPJO) באוכלוסיית הילדים.

שיטות: החל משנת 2016 ילדים עם UPJO עברו פיאלופלסטיה מונחית-רובוט Robotic-Assisted Laparoscopic Pyeloplasty (RALP) במקום ניתוח בגישה לפרוסקופית או פתוחה שהייתה נהוגה עד אז. עבודתנו היא סקירת תרשים רטרוספקטיבי רב מרכזית: מדווח על נתונים דמוגרפיים, נתונים לפני, תוך כדי ואחרי הניתוח, סיבוכים ותוצאות. מאמרנו כולל פרשות חולים שהוגדרו כמורכבות.

תוצאות: במהלך תקופה של 8 שנים, 199 ילדים עד גיל 18 שנים (76% בנים ו-24% בנות ) עברו RALP והם קבוצת המחקר. מהם הוגדרו כמקרים מורכבים המטופלים הבאים: 24 תינוקות במשקל < 6 ק"ג, 21 ילדים נותחו לאחר כישלון של ניתוח פתוח קודם, 7 ילדים עם UPJO בקוטב תחתון במערכת מאספת כפולה, 7 ילדים נזקקו לניתוח בו-זמנית להוצאת אבנים בכליות, 7 ילדים עם UPJO דו צדדי, 3 ילדים עם כליית פרסה, 3 ילדים עם כליה בודדת וילד אחד עם הידרונפרוזיס ענק (חוצה קו אמצע).

הגיל החציוני הוא 15 חודשים (IQR, 43-5 חודשים) והמשקל החציוני הוא 8.3 ק"ג (IQR, 17-7 ק"ג). זמן הניתוח החציוני היה 80 דקות (IQR, 107-64 דקות). לא התפתחו סיבוכים תוך ניתוחיים משמעותיים בכלל המטופלים. במקרה אחד היה צורך לעבור להליך פתוח בשל חוסר התקדמות בניתוח. משך האשפוז החציוני הוא 1.4 ימים (IQR,4-1 ימים), שליש מהילדים שוחררו לאחר פחות מ-24 שעות מהניתוח. בקרב 18 מטופלים הייתה דלקת בדרכי השתן Clavien-Dindo grade (CDG) II לאחר הניתוח. במעקב חציוני של 20 חודשים (IQR, 32.5-15.5 חודשים), שיעור ההצלחה היה 98% ו-4 מטופלים נזקקו לביצוע הליך נוסף עקב חסימה חוזרת.

סיכום ומסקנות: תיקון היצרות מוצא השופכן בסיוע רובוט בילדים הוא בטוח, יעיל ועם שיעורי הצלחה גבוהים. ניתן לבצע RALP בכל הגילאים, גם במצבים מורכבים. RALP נחשב לניתוח הבחירה (Gold standard) במוסדותינו.

מחקר זה מציג טכניקת תצפית קבוצתית לצורך דיוק תהליך האבחון של הפרעת הקשת האוטיסטית (ASD) בקרב ילדים ומתבגרים. ההליך, שמבוצע על ידי נוירולוג התפתחותי/פסיכיאטר ילדים/פסיכולוג מומחה, כולל שש פגישות רצופות של 50 דקות המתפרשות על פני שישה שבועות, ומיועד לגילי 6–18 שנים במסגרת קבוצת שווים. שלוש פרשות חולים מדגימות את הטכניקה. על ידי בחינת הקשר החברתי והאינטראקציות בין בני אותו גיל לאורך זמן, הטכניקה מסייעת להמשיג מורכבויות קליניות בתהליך האבחון של ASD, ומציעה הסברים חלופיים להתנהגויות שנצפו במפגשים פרטניים בין המטופל לפסיכולוג ולנוירולוג/פסיכיאטר. תיאורים מפורטים של המקרים מדגימים את ערכה של גישה זו. התצפית הקבוצתית מספקת תובנות ייחודיות בנוגע לתקשורת חברתית ולהתנהגויות מצומצמות, ומעניקה תוספת חשובה לפרקטיקות האבחון הקיימות של ASD.

אנו מצטרפים לקריאתם של קוק וחב' במאמרם משנת 2024, העוסק במורכבות אבחון בנות עם אוטיזם. המאמר מדגיש את הצורך בשיפור פרוצדורות האבחון בקרב בנות עם קשיים תקשורתיים, וקורא להימנע מהסתמכות בלעדית על אלגוריתמים אבחוניים כמותיים. במקום זאת, המחברים מציעים לשלב מידע איכותני שנאסף על ידי הקלינאי עם נתונים נוספים שנאספים לאורך תהליך האבחון, ולהצליבם עם הקריטריונים האבחנתיים לאוטיזם. אנו מבקשים להרחיב קריאה זו גם לאבחון אוטיזם בקרב ילדים מעל גיל שש שנים – בנים ובנות כאחד.  

הפרדת אצבעות מאוחות (סינדקטיליה) היא הליך ניתוחי שמטרתו להחזיר את תפקוד כף היד והאצבעות תוך שמירה על מראה טבעי של מרווח התפר (קומיסורה) ככל הניתן.  תזמון הניתוח תלוי במורכבות האיחוי, גילו של המטופל ומצבו הרפואי הכללי. הטכניקה המסורתית מבוססת על חתך זיג-זג ושימוש בשתלי עור בשילוב מתלים מקומיים, אך קשורה לשכיחות גבוהה יחסית של סיבוכים כגון נדידת המרווח הבין-אצבעי, צלקות היפרטרופיות, נמק מתלה, וקונטרקטורות. במאמר זה סקירה כללית של המצב הרפואי, בהתייחס לטכניקה ניתוחית חליפית, המצמצת את הצורך בשתלי עור, מקצרת את משך ההחלמה, ומשפרת את התוצאות האסתטיות והתפקודיות. 

חזון המחלקה לרפואת ילדים בבית החולים לילדים באוניברסיטת טורונטו בקנדה מגדיר את ההוראה והחינוך כערך עליון, ובהתאם לכך מתנהל  בית החולים לגבי מתמחי התמחות הבסיס ברפואת ילדים והתמחויות העל. קיימת מחלקה לחינוך רפואי שבראשה המנהל הרפואי להתמחות במעמד של סגן מנהל בית החולים. במחלקה מספר אנשי צוות ייעודיים: רופאים, פסיכולוגיות ומזכירות בתקינה ייעודית. בכל יחידה או מחלקה אשפוזית בבית החולים מוגדר מנהל תכנית התמחות אשר חלק מהתקן במשרתו מוקצב לכך. לכל מתמחה קיים חונך (מנטור) בכיר המלווה אותו במהלך ההתמחות. בנוסף, יש ועדות מעקב המלוות את כלל המתמחים באופן סדיר לפי תכנית התמחות סדורה, תוך מתן משובים תכופים. המורים מקבלים משובי הוראה באופן קבוע והצטיינות בהוראה מהווה חלק חשוב בקידום האקדמי. מושם דגש גם על סוגיות ביו-אתיות, יחסים בין אנשי הצוות, מגדר ועוד. בהתמחות הבסיס ברפואת ילדים קיימים 13 סבבים של 4 שבועות כל אחד בשנה השנייה להתמחות, המחולקים בין כל מקצועות העל ותת ההתמחויות ברפואת ילדים. ניתן להגדיר את תקופת ההתמחות כ"עבודה תוך כדי למידה", הגדרה המתארת מצב מיטבי (אופטימלי), לעומת "למידה תוך כדי עבודה" הקיימת במקומות שבהם אין את המשאבים התואמים לצורך כך.

לאלימות ולהתעללות כלפי ילדים יש השפעה ארוכת טווח על בריאות הגוף והנפש. בעוד שהקשר לבריאות הנפש אינטואיטיבי למדי, בשנים האחרונות מתחוור הקשר שבין פגיעה בגיל ילדות לבין עלייה בתחלואה גופנית כרונית בבגרות. בסקירה זו ביקשנו להביט על קשר זה דרך עדשה מגדרית.

הבדל מגדרי עיקרי הוא אופי החשיפה לאלימות, כאשר פגיעה מינית ופגיעה מתמשכת שכיחות יותר בקרב בנות. הבדלים אלו מתבטאים קלינית בהמשך החיים, ומספקים הסבר נוסף להבדלים באפידמיולוגיה, בפתופיזיולוגיה ובהסתמנות הקלינית של מחלות בקרב נשים וגברים. בסקירתנו נדגים את הקשר שבין חשיפה לאלימות בגיל צעיר לבין התפתחות מחלות של מערכת החיסון, לב וכלי דם, נשימה, עיכול, עור ונוירולוגיה.

את הזווית המגדרית ניתן למצוא לא רק בתחומים הקליניים והאפידמיולוגיים, אלא אף במרחב של מדעי הבסיס. בעשור האחרון, איפשרו פיתוחים טכנולוגיים חדשים לזהות מנגנונים המסבירים את הקשר הקליני שבין חשיפה מוקדמת לאלימות ובין תחלואה כרונית. מאפיינים תלויי מין נמצאו עבור רבים מהמנגנונים, ובהם שינויים אפיגנטיים, שינויים מבניים ותפקודיים במערכת העצבים המרכזית, הפרעות בוויסות אוטונומי והשפעות אנדוקריניות. אנו מקוות שסקירה זו תתרום להבנה רב-ממדית של גורמי סיכון נסתרים למחלות כרוניות שכיחות, ותפתח מרחב חדש לרפואה מונעת ולהתערבות מוקדמת.