תוצאת חיפוש

"חוויית מטופל" משלבת יעילות ובטיחות בטיפול עם שביעות רצון מטופלים ומשקפת תרבות ארגונית. היא מייצגת ערכים כגון אמון וחמלה, תקשורת עם מטפלים בסובלנות ואמפתיה, שיתוף מטופל ומשפחה בהחלטות, ומענה לציפיות להחלמה, לרוב במיתאר בית חולים, ומחליפה "מתן שירות ללקוח" כבעבר. רגישות למענה לאוכלוסיות פגיעות הניבה עיצוב חוויה מותאמת מגדר וטראומה. מדינות עם ריבוי אוכלוסיות מיעוטים, התאימו את חוויית המטופל לתרבות המיעוט  ברוח מדיניות בריאות שוויונית.

מושג חוויית המטופל הורחב לחוויית המשפחה המלווה, שמעורבותם חיונית בטיפול ובהחלמה. לאחרונה מתהווה תובנה לחוויית המטפל כחלק מסיטואציית המפגש, כחלק מחשיפתו למפגש רגיש, מביך ואף טראומטי. מכאן נבט המושג "חוויית האדם" במערכת הבריאות.

חמלה היא מרכיב מהותי במקצוענות הרפואית, אך צפויה להישחק בסביבת עבודה עמוסה, רוויית סיכון ומוכוונת דיגיטליזציה, כשהרופאים נוטים להיתמך במכשור וטכנולוגיות. השימוש בבינה מלאכותית שהחל כסיוע לקבלת החלטות, עלול להשפיע על העצמאות המחשבתית ולצמצם את המרכיב האנושי במפגש. כעת נמצאת בפיתוח הקניית מודעות לכלי בינה כך שיזהו סבל, יפתחו כישורי תקשורת, היבטי מוסר, ודרכי החלטה המותאמות להעדפות המטופל ושיפור הממשק הקליני.

חוויית האדם במערכת הבריאות היא ערך מהותי בהקניית רפואה מיטבית ובאיכות המקצועית שלנו. חשוב להנחיל את עקרונותיה לסטודנטים במקצועות הרפואה והבריאות כבר מראשית דרכם. אנו נמצאים במסע מתמשך שעוד ניתן לקדמו בהצלחה בשילוב גישות חדשות, טכנולוגיות וחברתיות, ולהפוך מיזמים בודדים של מרכזים רפואיים לאסטרטגיה לאומית. בקרב קברניטי המערכת בשלה התובנה לקדם את הנושא. שיתוף כלל השחקנים מבתי החולים, קופות החולים והאקדמיה, יכול לשפר את תרבות הטיפול ברמה לאומית, תוך שילוב מקצוענות, אנושיות, חמלה וקידמה.

הכאב שבשחיקת החמלה

שם המחבר: ד"ר איתן חי-עם

הוצאה לאור: אופיר ביכורים, ישראל | 116 עמודים

מחיר הספר: 70 ₪

הקדמה: מאמרנו מתמקד בהיבטים פסיכולוגיים שכרוכים באיכות-החיים המקצועיים של מתמחים ברפואה, בהתמקדות על ההיבט השלילי של תשישות החמלה ובהיבט החיובי של סיפוק החמלה. נתוני מחקרים מצביעים על שיעורים גבוהים של לחץ רגשי בקרב רופאים ומתמחים במהלך שגרת עבודתם ובמהלך תקופת הקורונה. רוב המחקרים הללו נערכו במסגרת הפרדיגמה הפוזיטיביסטית. המחקר הנוכחי הוא איכותני ומתמקד באוכלוסיית מתמחים ברפואת ילדים, במהלך סבב במיון, שחוו גם את תקופת הקורונה.

מטרת המחקר: המחקר מאפשר היכרות מקרוב עם החוויות האותנטיות של המתמחים. מטרת המחקר היא  לבחון כיצד תשישות החמלה וסיפוק החמלה מתבטאים בקרב המתמחים.

שיטה: המחקר נערך על פי הסוגה הפנומנולוגית השתתפו בו 14 מתמחים ברפואת ילדים בבית חולים גדול בישראל. כלי המחקר שנבחר הוא ריאיון קליני חצי מובנה, אשר נערך על ידי פסיכולוגית קלינית.

תוצאות: כל המתמחים העידו על עומס רב בעבודה ועל חשיפה לאירועים מעוררי לחץ. כמחצית מן המשתתפים ביטאו תחושות של תשישות החמלה, שהתבטאו ברגשות שליליים, ופגיעה בתחושת האמפתיה והרגישות, בעיקר לבני משפחות המטופלים. בחלקם התבטא שילוב של תשישות חמלה עם סיפוק חמלה. לצידם, כמחצית מן המשתתפים ביטאו בבירור תחושות של סיפוק חמלה או אמפתיה למטופלים (ללא ביטוי ישיר של סיפוק חמלה). 

דיון ומסקנות: המחקר נתן במה לקולם של מתמחים ברפואת ילדים וחשף את מורכבות עבודתם בשגרה ובחירום. אומנם חלק ניכר מן המתמחים חווים תחושות של תשישות חמלה, אך הממצאים מעודדים. כך למרות העומס הרב וחוויות הלחץ של המתמחים מרביתם משמרים את העניין והחמלה, שחשובים לעבודתם ומבטאים זהות מקצועית ברורה כרופאים, שמחויבים למקצוע ולערכיו. עם זאת, לתחושות הלחץ והשחיקה שחווים המתמחים יש השלכות שליליות הן ברמת הפרט והן ברמת הארגון. המחקר מצביע על צורך בהתערבות שיטתית ומקצועית. על בסיס הממצאים נכתבו המלצות לדרגים הניהוליים בבתי החולים.

לי טיבי כהן¹, קרן ריינר נוי^1,2, איילת שמולביץ³, עודד ארבל³

¹המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע, ²המרכז לשירות פסיכולוגי, שער הנגב, באר שבע, ³מירפאת המיינדפולנס, המרכז לבריאות הנפש באר שבע

הקדמה: שורשיהם של טיפולים מבוססי קשיבות (Mindfulness) נטועים במסורת הבודהיסטית, ובמרכזם מצוי טיפוח של מיומנויות כגון תשומת לב פתוחה, קבלה וחמלה. בישראל יש מיעוט של מחקרים בתחום הקשיבות בכלל ועבור אוכלוסייה הטרוגנית (קלינית ולא קלינית) בפרט. במירפאת המיינדפולנס במרכז לבריאות הנפש באר שבע, מתקיימות סדנאות קשיבות לקהל רחב ומגוון החווה התמודדויות שונות כגון עקה יומיומית, כאב כרוני, דיכאון ועוד.

המטרות במחקר: במאמר הנוכחי מדווח על השפעתן של סדנאות מבוססות קשיבות על קהל יעד מגוון, על ידי בחינת משתנים של איכות חיים, תסמיני דיכאון וחרדה, קשיבות, חמלה עצמית וביקורת עצמית.

שיטה: שאלוני דיווח עצמי שהועברו לפני תחילת הסדנה ולאחר סיומה.

תוצאות: תוצאות ראשוניות מדגימות כי עבור 18 נכללים בסדנאות קשיבות בין נובמבר 2013- מרץ 2014, נצפה שיפור מובהק ובכיוון המשוער במרבית המדדים. גודלי האפקט עבור המשתנים השונים היו בינוניים ומעלה, כאשר גודל האפקט המשמעותי ביותר נמצא עבור השינוי בחמלה עצמית.

דיון: תוצאות ראשוניות אלה מדגימות את יעילותה של סדנת קשיבות עבור אוכלוסייה מרקע מגוון בפרק זמן מוגבל. לנוכח מיקומה הגיאוגרפי של המירפאה, ניתן לשער כי סדנאות מבוססות קשיבות עשויות לתת מענה טיפולי יעיל או בעל אופי מונע ("מניעתי") עבור תושבי הדרום, אשר מתמודדים עם איום ביטחוני מתמשך בשנים האחרונות. בעתיד יש לבחון השערה זאת באופן אמפירי.

יובל שורר¹, סטנלי רבין¹, משה זלוטניק², נורית כהן², מאיר נדב¹, אשר שיבר<sup>1

1</sup>המחלקה לפסיכיאטריה, ²המחלקה לנפרולוגיה, מרכז רפואי סורוקה, והפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע



* מאמר זה מוקדש לזכרו של פרופ' בנימין מעוז ז"ל, רופא ומחנך רפואי פורץ דרך.

קבוצת בלינט היא קבוצת דיון חווייתית, שדנה בהיבטים השונים של הקשר בין מטפל למטופל או משפחתו. קבוצת בלינט נמצאה יעילה להפחתת דחק ושחיקה בעבודתם של אנשי מקצועות הבריאות. שחיקה מתאפיינת בתשישות רגשית, דה-פרסונליזציה ותחושת כישלון. במחקרים עדכניים על שחיקה בעבודה נמצא קשר בין שחיקה לבין גורמים פרטניים ומערכתיים כמו: עומס בעבודה, קונפליקטים בעבודה, וכן קונפליקט בין העבודה והבית. שחיקה עלולה לגרום לטעויות רפואיות, לירידה באמפתיה לחולה, למחלת לב ולעזיבת מקום העבודה. עד כה נערכו קבוצות בלינט בעיקר במסגרות רפואיות בקהילה. במאמר זה אנו מביאים לראשונה בפני הקוראים את תהליך ההטמעה של קבוצות בלינט לאנשי מקצועות הבריאות בבית חולים כללי. נביא דוגמה של קבוצת בלינט משותפת לרופאים ואנשי מגזר הסיעוד במחלקה לנפרולוגיה ודיאליזה. מתוארים במאמר תהליך הקמת הקבוצה ואופן הנחייתה בבית החולים, תוך התחשבות במגבלות הארגון. לבסוף מובאות מסקנות והצעות לעתיד.

אברהם קלפפיש^1,2, איתי זילברשץ², גיל לוגסי³, אביחי שמעוני⁴, משה מיטלמן⁵ 

¹בנק הדם, המרכז הרפואי וולפסון, חולון, ²מכון המטולוגי, המרכז הרפואי וולפסון, חולון, ³מכון המטולוגי, מרכז רפואי ברזילאי, אשקלון, ⁴מחלקה להשתלות לשד (מח) עצם, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ⁵מחלקה פנימית א', והמערך ההמטולוגי, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב 

מבוא: דציטאבין Decitabine = 5-aza-2’-deoxycytidine)) היא תרופה אנאלוגית לחומצת הגרעין Cytosine, המעכבת את האנזים DNA methyltransferase. באופן זה היא מפעילה גנים מדכאי סרטן (Tumor suppressor genes) ומעודדי התמיינות אשר מושתקים באמצעות היפרמתילציה שלהם במחלות ממאירות. במחקרים קליניים שנבדקה בהם השפעת מתן תרופות מעכבות מתילציה בחולי תסמונת מיאלודיספלסטית, דווח על שיעור תגובה כולל ב-73%-30% מהחולים (תגובה מלאה ב-37%-9% מהחולים, תגובה חלקית בשיעור דומה, ושיפור המטולוגי ב-48%-20% מהחולים). מוצג במאמרנו זה סיכום תוצאות הטיפול בדציטאבין בחולי תסמונת מיאלודיספלסטית במסגרת תוכנית טיפול חמלה בישראל.

מטופלים ושיטות: בין החודשים יולי 2007 לאוגוסט 2008 הופעלה בישראל תוכנית חמלה ביוזמתם של האיגוד הישראלי להמטולוגיה ועירויי דם וחברת יאנסן סילאג, למתן דציטאבין בתסמונת מיאלודיספלסטית במישלב טיפול של עירוי לתוך הווריד מדי יום במשך חמישה ימים, במחזור של 28 ימים. סקירה נערכה באישורן של ועדות אתיקה בכל אחד מבין 12 בתי החולים שהשתתפו בתוכנית. המטרה הראשונית בסקירה הייתה להעריך את שיעור התגובה לטיפול. מטרות המשנה היו להעריך את שיעור ההישרדות של המטופלים, שיעור המעבר לליקמיה חדה (Acute leukemia) ושיעור הרעילות.

תוצאות: מתוך 24 מטופלים שנכללו בתוכנית, ב-17 התקבל מידע הניתן לסיכום. המספר החציוני של מחזורי הטיפול לחולה היה שניים. מתוך 12 המטופלים שנזקקו לעירויי דם טרם הטיפול, מצבם של שבעה השתפר קלינית והם לא נזקקו לעירוי דם (או נזקקו פחות) בעקבות הטיפול. שיעור התגובה הכולל היה 26%: 13% תגובה חלקית ו-13% שיפור המטולוגי. בשני מטופלים (13%) נצפתה התמרה לליקמיה חדה. ההישרדות החציונית הכוללת הייתה 17 חודשים וההישרדות החציונית ללא אירועים (EFS) הייתה 13 חודשים. בתשעה מטופלים מתוך 12 שלגביהם היה מידע נצפתה רעילות לשד העצם בדרגה 4-3. מטופל יחיד לקה בשיתוק מיתרי הקול במהלך הטיפול, ככל הנראה ללא קשר סיבתי לטיפול.

מסקנות: שיעור התגובה הכולל שהושג במטופלי התוכנית דומה למדווח בספרות לגבי טיפול בתמ"ד בתרופות מעכבות מתילציה. ייתכן כי התוצאות שהושגו במטופלי תוכנית החמלה הושפעו מגורמים הנובעים מאופיו של המדגם: מדגם קטן וקריטריוני הכללה גמישים יחסית, מספר מחזורי טיפול נמוך יחסית, שיעור גבוה יותר של תסמונת מיאלודיספלסטית שניונית ודרגת חומרה גבוהה יותר.