תוצאת חיפוש

מאיר ברזיס¹, רון תומר², שמואל קלנג³, אריאל המרמן³, מיכאל בורשטין⁴

¹המרכז לאיכות ובטיחות קלינית, מרכז רפואי הדסה עין כרם, והפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, ²אוניפארם בע"מ, תל אביב, ³המחלקה לרוקחות, שרותי בריאות כללית, ⁴יחידת יתר לחץ דם, מרכז רפואי הדסה והאוניברסיטה העברית, ירושלים

תרופות ותיקות, שקיים מידע רב ערך אודותיהן בנושאי בטיחות ויעילות, נעלמות מן השוק. לדוגמה, קשה להשיג Nitrofurantoin – תרופה זולה ויעילה לטיפול בזיהומים בדרכי השתן. מספר זני החיידקים העמידים לתרופה זו קטן בהשוואה לרוב סוגי האנטיביוטיקה. אין להשיג Alpha-methyl dopa ו-Hydralazine, הנחשבות עד היום לתרופות הבחירה, ומוכרות כבטוחות ויעילות לטיפול ביתר לחץ דם בהריון. Chlorthalidone הוא תיאזיד בעל פעילות ממושכת, עם עדות מדעית טובה ביותר ביחס ליעילותו בהשוואה לתרופות אחרות. תרופה זו אינה משווקת בישראל כבר מספר שנים. המעבר לתרופות חדשות בהשפעת שיווק אגרסיבי של התעשייה, גורם לאי ודאות מטרידה בנוגע לבטיחותם וליעילותם לעומת הטיפול בתרופות הישנות. באומדן כלכלי, היעלמות תרופות ותיקות עולה למערכת הבריאות בישראל מיליוני ₪. הסיבה להיעלמות התרופות הישנות נובעת משילוב של כשל שיווק, כשל ייצור וכשל רגולציה. הפתרון מחייב הכרה בבעיה וצעדים מערכתיים כדי לאפשר את המשך השיווק של מוצרים ותיקים, בטוחים ויעילים.
 

רועי ענבר¹,  רון גרינברג¹,  סמדר ניר¹, עינת שמואלי², יהודה סקורניק¹, שמואל אביטל¹

¹המחלקה לכירורגיה א' ²והמחלקה לאונקולוגיה, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב

רקע: בשנים האחרונות חלה הטמעה הדרגתית של הגישה הלפרוסקופית לניתוחי הכרכשת ("המעי הגס") והחלחולת ("הרקטום"). הזרז המרכזי לכך היה ההוכחה הסופית ליעילותה ובטיחותה של הגישה הלפרוסקופית לצורך טיפול בשאתות ממאירות של הכרכשת (סרטן המעי הגס). עם זאת, עקב מורכבותם, מחייבים ניתוחים לפרוסקופיים של הכרכשת והחלחולת מנתח בעל ניסיון רב ומיומנות גבוהה. 

מטרות: להעריך את בטיחות הניתוח בגישה הלפרוסקופית, דרגות הקושי ושיעור ההישרדות של חולים במחלות ממאירות שעברו ניתוחים לפרוסקופיים ברירניים של הכרכשת במחלקתנו.

שיטות: ניתוח המידע שנאסף באופן פרוספקטיבי מסדרה רציפה של חולים במהלך תקופה של 5 שנים, שעברו ניתוח בגישה לפרוסקופית של הכרכשת והחלחולת.

תוצאות: 300 חולים עברו בתקופה זו במחלקתנו ניתוחים לפרוסקופיים ברירניים של הכרכשת והחלחולת. ההוריות לניתוח היו מחלה ממארת (58%), פוליפים טבים (Benign) (16%), מחלה סעיפית (Diverticular disease) (10%), מחלת קרוהן (Crohn's disease) (6%) והוריות נוספות (10%). ניתוחים למחלה סעיפית כרוכים היו בשיעורי מעבר גבוהים לניתוח פתוח ובזמני ניתוח ארוכים. תמותה סב ניתוחית אירעה בחולה אחד (0.3%). 4.6% מהחולים נזקקו לניתוח נשנה עקב סיבוכים מהניתוח, ו-7.3% מהחולים פיתחו זיהומי פצע לאחר הניתוח. מאה שבעים ואחד (171) חולים נותחו עקב מחלה ממארת. המספר הממוצע של קשריות למפה שנדגמו היה 16. שיעור ההישרדות ללא מחלה לשנתיים בחולים שנותחו למטרת ריפוי היה 87%. בחולים בשלב I לא נצפתה הישנות המחלה בתקופת המעקב.

מסקנות: ניתוחים לפרוסקופיים לכריתת הכרכשת הם יעילים ובטיחותיים, והתוצאות המיידיות של ניתוחים אלה חיוביות: שיעור ההישרדות לשנתיים בחולים עם שאתות ממאירות הוא גבוה, ואינו נופל מאלו של ניתוחים פתוחים. 

אנו סבורים, כי תוצאות טובות בניתוחים לפרוסקופיים מורכבים מסוג זה – הן קצרות-טווח והן ארוכות-טווח – ניתנות להשגה אם הניתוחים מתבצעים על ידי צוות ניתוח ייעודי המקדיש עצמו לנושא זה.
 

חנן מוניץ

מערך בריאות הנפש, שירותי בריאות כללית, הנהלה ראשית

לחולי סכיזופרניה תוחלת חיים קצרה מהממוצע באוכלוסייה הכללית. הסיבות לכך נובעות בעיקרן מההשלכות המאוחרות של תסמונת חילוף החומרים (התסמונת המטבולית) וממוות אלים, בין היתר כתוצאה מהתאבדות. הקשר בין מחלות ממאירות לסכיזופרניה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בפרסומים בספרות הרפואית, אינו חד משמעי. תסמונת חילוף החומרים מופיעה בשכיחות גבוהה גם בחולי סכיזופרניה שאינם נוטלים תרופות. עם זאת, שכיחותה של תסמונת זו עולה בחולי סכיזופרניה הנוטלים תרופות נוגדות פסיכוזה שונות, ורמת הסיכון היחסי מנטילת התרופות מהדור החדש גבוהה יותר מזו שבנטילת התרופות מהדור הישן.
 

עומר וולף, אבשלום שלום

המחלקה לכירורגיה פלסטית והיחידה לאבחון, טיפול ותיעוד נגעים פרגמנטריים, מרכז רפואי אסף הרופא, צריפין, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

קיים קושי באבחון מלנומה בעור בשלב המוקדם שלה, בשל הדמיון הקליני לשומה שאינה טיפוסית. שיעור הדיוק באבחון מלנומה ממאירה נע בין 75%-50% בלבד – מצב המעלה את הצורך הדחוף בפיתוח כלי אבחון  נוספים. בעשור האחרון בולטת הדרמוסקופיה ככלי אבחוני, מאחר שהיא מאפשרת להבחין בין מלנומה ממארת –  המחייבת את סילוקה בניתוח, לבין שומה שאינה טיפוסית –  המאפשרת המשך מעקב קפדני תוך הימנעות מניתוח. יתרונות אלו, בשילוב עם הממשק הדיגיטלי, המתעד ומאחזר  מידע, ועם צילום למטרת מיפוי כלל גופי – עשויים להפחית את מספר הניתוחים המבוצעים, מבלי לפגוע ברגישות האבחון.
 

אתי פיורה¹, בנימין פיורה²

1החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, מרכז רפואי ספיר, כפר-סבא, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ²היחידה לגינקולוגיה אונקולוגית, החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, מרכז רפואי סורוקה והפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע

גרורות בטחול נדירות לעומת גרורות באברים אחרים. רוב הגרורות בטחול הן חלק משאת מפושטת, והן ממוקמות בדרך כלל בקופסית הטחול ופחות בפארנכימת הטחול. מקורות שכיחים לגרורות בטחול כחלק משאת מפושטת הם סרטן השד, סרטן הריאה ומלנומה ממארת. גרורות בטחול כממצא יחיד נדירות וממוקמות בדרך כלל בפארנכימת הטחול וזריעתן בטחול היא דרך כלי הדם. גרורות בטחול מסרטן השחלה הן בדרך כלל חלק משאת מפושטת, ממוקמות בקופסית הטחול ונזרעות בטחול באמצעות התפשטות דרך קרום הצפק. גרורות בטחול מסרטן רירית הרחם הן בדרך כלל ממצא יחיד, ממוקמות בפארנכימת הטחול ונזרעות בטחול דרך כלי הדם. גרורות בטחול מסרטן צוואר הרחם מסווגות במידה שווה לגרורות שהן חלק משאת מפושטת וגרורות כממצא יחיד. דווח עד כה על פחות מ-100 אירועים של גרורות בטחול כממצא יחיד, ומחציתם הם גרורות משאתות ממאירות של אברי המין הנקביים: סרטן השחלה – 30, סרטן רירית הרחם – 11, סרטן צוואר הרחם – 8, וסרטן החצוצרה – 1. דווח על מספר חולות עם קרע בטחול עקב גרורות מכוריוקרצינומה. הימצאות גרורות בטחול משאת ממארת של אברי המין הנקביים כחלק משאת מפושטת, כרוכה בפרוגנוזה גרועה, וכריתת טחול אינה יעילה, אלא אם כן היא מסייעת לכריתה מרבית של השאת. לעומת זאת, הימצאות גרורות בטחול משאת ממארת של אברי המין הנקביים כממצא יחיד מייצגת מחלה מתונה יותר, וטיפול הבחירה במצב זה הוא כריתת הטחול. כיוון שגרורות בטחול כממצא יחיד יכולות להתגלות לאחר מרווח זמן ממועד אבחון השאת הראשונית, זקוקות חולות בשאת ממארת של אברי המין הנקביים, גם כשהן אי תסמיניות, למעקב צמוד וארוך טווח, הכולל בין היתר בדיקות דימות תקופתיות של הטחול.
 

מלי הרצנו-לטי¹, יהונתן גז^1,2, מאיר נדב¹, אשר שיבר¹

¹המחלקה לפסיכיאטריה, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, החטיבה לפסיכיאטריה, מרכז למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ²המכללה האקדמית אחווה

תגובת דחק חדה (Acute stress reaction) היא תגובה לאירוע הקשור באיום חמור על ביטחונו או שלמותו הגופנית של האדם או של הקרובים לו. תגובות דחק חדות נפוצות למדי בהוויה הישראלית, החשופה במיוחד בעשור האחרון לאירועי טרור ואירועים מלחמתיים. אירועים כאלה מובילים לא פעם לנפגעים רבים, המגיעים לחדרי מיון ומרפאות ראשוניות, ומלבד המענה הגופני נזקקים להתערבות נפשית ראשונית. אלו הם "נפגעי החרדה". במאמר זה מוצעים כלים ועקרונות להתערבות ראשונית, לאוכלוסיית המטפלים – עקרונות שאינם מחייבים מיומנות והכשרה רבה, ונגישים לשליפה לצורך יישום מהיר ופשוט. נבחרו ראשי התיבות אבג"ד המציינים את ארבעת העקרונות: א-אוריינטציה, ב-בטחון, ג-גוף, ד-דיאלוג. עקרונות אלו מפותחים במאמר להלן, מתוך תקווה כי יהוו כלי יישומי ונגיש לאותם אנשי מקצוע הפוגשים את הנפגעים בחדרי המיון או מיד לאחר שחרורם במסגרת הרפואה הקהילתית.
 

אופיר שיין, משה וסטרייך, אבשלום שלום



המחלקה לכירורגיה פלסטית והיחידה לאבחון, טיפול ותיעוד נגעים פיגמנטריים (צבעניים), מרכז רפואי אסף הרופא, צריפין, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב



רקע: שאתות ממאירות של העור הן השכיחות ביותר מכלל המחלות הממאירות. שכיחות מלנומה היא פחות מ-5% מתוכם, אך חלקה היחסי בתמותה גדול בהרבה. אבחון מוקדם משפר את הפרוגנוזה של חולים עם מלנומה, אך הדיוק בקביעת האבחנה הקלינית נע סביב 60% בלבד. דרמוסקופיה היא גישה לא פולשנית, המאפשרת הסתכלות לעומק מבני העור ומשפרת את יעילות האבחון של מלנומה ביחס לבדיקה קלינית.

מטרה: ביצוע עבודה השוואתית רטרוספקטיבית, המבוססת על ניסיונו של רופא בכיר בעל ידע וניסיון באבחון נגעים צבעניים (פיגמנטריים) בעור, עם וללא דרמוסקופיה.

שיטה: בוצעה השוואה בין שתי קבוצות של מטופלים: קבוצת הבקרה, שנותחה בין השנים 2003-2001 – תקופה שבה לא נערכה כל בדיקה דרמוסקופית, וקבוצת המחקר, שנותחה בין השנים 2008-2007 ובה נבדקו רוב המטופלים בגישה דרמוסקופית. לכל מטופל בוצע רישום של האבחנות הקלינית, הדרמוסקופית וההיסטולוגית. חושבו הרגישות והערך המנבא החיובי. מובהקות סטטיסטית חושבה תוך הסתייעות בתבחיני  Fisher Exact Test  ו- Chi Square Test.

תוצאות: בקבוצת הבקרה נכרתו 1,806 נגעים, מתוכם 680 נגעים מלנוציטיים וביניהם 167 שומות דיספלסטיות ו-20 מלנומות. רגישות האבחון של מלנומה הייתה 80% והערך המנבא החיובי היה 53%. בקבוצת המחקר נכרתו 1,039 נגעים, מתוכם 415 נגעים מלנוציטיים וביניהם 63 שומות דיספלסטיות ו-14 מלנומות. רגישות האבחנה הייתה 77%, בעוד שהערך המנבא החיובי היה 83%. הבדיקה באמצעות דרמוסקופ הביאה לשיפור סטטיסטי מובהק בערך המנבא החיובי לאבחנה של מלנומה ממאירה (P<0.05) והפחיתה משמעותית את סילוק השומות הדיספלסטיות (P<0.05).

מסקנות: דרמוסקופיה מהווה כלי עזר פשוט ויעיל בגישה לטיפול בנגעי עור מלנוציטיים, המביאה לשיפור הדיוק באבחנה של מלנומות ממאירות ושומות דיספלסטיות, ובכך מגדילה את ביטחון הקלינאי באבחנותיו ומקטינה כריתת נגעים לא הכרחית.

שאול מ' שאשא¹, אנטול  ליבשיץ², אבי עורי²

¹בית חולים לגליל המערבי, נהרייה, ²בית חולים רעות, תל אביב

מצב בריאותם של ניצולי השואה העסיק חוקרים רבים במהלך השנים, בעיקר בהיבטיו הנפשיים והחברתיים. מעט עבודות יחסית פורסמו באשר לבריאותם הגופנית. הועלתה הנחה, אשר התבססה על מִמצאים בקרב נכים או אנשים שעברו טראומות אחרות, שלפיה תימצא בקרב ניצולי השואה שכיחות מוגברת של תחלואה גופנית ושיעור תמותה גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית או בקבוצות בקרה מותאמות גיל, מין ומוצא. אולם תוצאות מרבית המחקרים אינן מאששות הנחה זו, פרט לגבי מחלות ממאירות ומחלות בשלד כמו אוסטיאופורוזיס, ששכיחותן בקרב הניצולים רבה יותר משמעותית מאשר בכלל האוכלוסייה. באשר לשאר המִמצאים הרפואיים-גופניים, קשה לקבוע בוודאות מדעית. הניצולים מתארים תחושת בריאות ירודה, תִפקוד לקוי ונטיות אובדניות. יהיה מקורן של בעיות רפואיות אלה אשר יהיה, ניצולי השואה ראויים לכל סיוע רפואי ונפשי, ולכל סעד אפשרי.

מאיר מזרחי, תומר אדר, ירון אילן

המחלקה לרפואה פנימית א', האגף לרפואה פנימית, המרכז הרפואי של הדסה והאוניברסיטה העברית, ירושלים

דלקת פנים הלב (אנדוקרדטיס) ימנית מהווה בין 5%-10% מכלל אירועי דלקת פנים הלב. ההתבטאות הקלינית של דלקת פנים הלב ימנית שונה מזו של דלקת פנים הלב שמאלית והתסמינים העיקריים הם בריאות, כגון קוצר נשימה, שיעול וליחה, לעומת הסתמנות של אי ספיקת לב, המאפיינת  דלקת פנים הלב שמאלית. זיהום אידיופתי של המסתם התלת צניפי הוא נדיר. מדווח בזאת על פרשת חולה צעירה עם התבטאות לא שִגרתית של דלקת פנים הלב על פני המסתם התלת צניפי, אשר התבטאה במחילות (Cavitations) בריאות שהצריכו ניתוח.
 

דן לוי-פבר¹, רן קרמר¹, מיכאל אורלובסקי¹, מיכל ברק², לאל-אנסון בסט¹

¹המחלקה לניתוחי חזה, ²מחלקת הרדמה, רמב"ם - הקריה לבריאות האדם, הפקולטה לרפואה רפפורט של הטכניון, חיפה

רקע: בשנים האחרונות חלה עלייה בשכיחות מחלות הוושט – טבות וממאירות – ברחבי העולם, ובעיקר במדינות המערב. הפניית חולה במחלת ושט לניתוח נועדה למגר את המחלה עצמה ולחדש את המשכיות מערכת העיכול, על מנת לאפשר לחולה לאכול ולשתות. במחקר הנוכחי נבדקו מאפייני החולים שנותחו בשל מחלת ושט במחלקתנו בתקופה של שש שנים, על מנת ללמוד על סוג המחלות, הניתוחים והסיבוכים אשר מלווים טיפול זה.

שיטות: נסקרו באופן רטרוספקטיבי גיליונות כל החולים שעברו ניתוח ושט בין ינואר 2002 לדצמבר 2007. הנתונים שנאספו: גיל ומין החולה, סוג המחלה, במחלה ממארת מהו הדירוג (Staging), סוג ומשך הניתוח, משך האִשפוז, סיבוכים ותמותה בתקופה הבתר-ניתוחית.

תוצאות: מאה שמונים ושישה חולים נותחו בשל מחלת ושט, מתוכם 154 חולים לקו במחלה ממארת (83%) ו-32 חולים (17%) נותחו בשל מחלה טבה. פיזור סוגי הממאירות: 57% אדנוקרצינומה, 27% סרטן תאי קשקש, 8% סרטן תא טבעת ו-8% מחלות ממאירות אחרות. החולים שנותחו בשל מחלה טבה התפלגו כך: כשליש נותחו לאחר שתיית חומצה, שליש לקו בצפידות הוושט (Achalasia), והיתר בסְעִיף הוושט (Diverticulum), בבקע בסרעפת, במיומטוזיס, באִטְמות (אטרזיה) ובכיסה בוושט (Cyst). משך האִשפוז נע בין 10-293 יום (חציון 27 יום). כשליש מהחולים לקו בסיבוכים לאחר הניתוח: דליפה מההשקה – 10%;  סיבוכי נשימה – 9.5%; זיהום –7.5%; סיבוך בלב 2%; וסיבוך שחייב ניתוח נִשנה – 3%. שנים-עשר חולים (6.5%) נפטרו במהלך האִשפוז, בין היום ה-10 ליום ה-113 לאחר הניתוח.

מסקנות: רוב החולים שעברו ניתוח ושט במחלקתם של המחברים לקו במחלה ממארת, בעיקר אדנוקרצינומה. הניתוח מלווה באִשפוז ממושך ובשכיחות גבוהה של סיבוכים. שיעור התמותה משמעותי, אך דומה לשיעור המדווח במרכזים גדולים בעולם.

אשר אלחיאני, מאיר פרינטי

מרכז רפואי מאיר, כפר-סבא

מערכת הבריאות בישראל מחויבת על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי שנכנס לתוקף בישראל בינואר 1995, לספק שירותי בריאות הולמים לכלל מגזרי האוכלוסייה בצורה שוויונית, יעילה ובאיכות גבוהה.

במאמר נסקרים מדדים שונים במערכת הבריאות, כגון תוחלת-חיים, תמותת תינוקות, תחלואה כרונית, בריאות השן, בריאות הנפש, התנהגות בריאותית, נגישות, תשתיות ועוד, המצביעים על פערים בהתייחס למאפייני אוכלוסייה שונים, כגון דת, לאום, השכלה, מצב כלכלי חברתי, תרבות ואזור מגורים. תשלומי ההשתתפות העצמית עבור שירותים רפואיים הכלולים בסל הבריאות, הלכו וגדלו עם השנים מאז חקיקת חוק בריאות ממלכתי, והשפעתם רבה על אוכלוסיות בעלות רמת הכנסה נמוכה.

כיום, שיעור המימון הציבורי בהוצאה הלאומית לבריאות עומד על כשני שלישים בלבד, בעוד שחלקו של המימון הפרטי טיפס והגיע עד לכשליש מסך ההוצאה הלאומית לבריאות. למגמה מתמשכת זו של עלייה בהיקף התשלומים הפרטיים חלה משמעות רבה בהיבט השוויוניות בבריאות: ככל ששיעור התשלומים הפרטיים עולה – גדלה התלות שבין קבלת שירותי בריאות לבין יכולתו הכלכלית של הפרט לרכוש שירותים אלה. תופעה זו באה לידי ביטוי גם בתוצאות הסקרים המעידים על שיעורי המוותרים על שירותי בריאות בגלל קשיים כלכליים.

לסיכום, למערכות החברתיות כמו חינוך ורווחה קיים תפקיד חשוב בהקטנת הפערים. עם זאת, אחריות מערכות אלו אינה מורידה כהוא זה מאחריות העוסקים בבריאות, החל ממשרד הבריאות וקופות-החולים, וכלה ברופא הבודד, לתרום כל אחד את חלקו  בהקטנת הפערים ברמת שירותי הבריאות הקיימים בין האוכלוסיות השונות.

גדעון מן^2,1, יפתח חצרוני^2,1, עמר מיידן¹, שי שבת¹, וידאל ברצלון¹, איילה מן¹, מאיר ניסקה¹

¹המח' לאורתופדיה, מרכז רפואי מאיר, כפר-סבא, ²היח' לרפואת ספורט ולמחקר על-שם ריבשטיין, מכון וינגייט

אירוע פקקתי-תסחיפי (Thromboembolic) המתרחש לאחר ניתוח ארתרוסקופי שיגרתי, מהווה סיבוך בעל פוטנציאל קטלני. הופעת סיבוך זה לאחר ניתוח מעלה לא פעם את השאלה האם ראוי לשלב בניתוחים אלה טיפול בתרופות למניעת קרישה, אשר ימנע אירועי קרישה בוורידים העמוקים.

המטרה בסקירה הנוכחית הייתה לבחון את הסיפרות במטרה לקבוע אם טיפול מונע בנוגדי-קרישה מוצדק כטיפול קבוע בניתוחים ארתרוסקופיים. למטרה זו נסקרה הסיפרות העוסקת בניתוחים ארתרוסקופיים ובסיבוכים הנגרמים בניתוחים האורתופדיים. כן נסקרה הסיפרות באינטרנט בנושא אירועי קרישה בוורידים העמוקים. נסקרה הסיפרות הרפואית של שלושים השנים האחרונות.

מהסקירה עולה, כי אירועים פקקתיים-תסחיפיים בעלי משמעות קלינית – דהיינו תסחיף בריאות הנובע מקרישת דם בוורידים העמוקים אשר גורם לתסמינים קליניים במנותח – נדירים ביותר, ושיעורם נע בין 1:2000 ל-1:5000. שיעור קרישת הדם בוורידים העמוקים בחולים אי-תסמיניים גבוה יותר ומאותר בטווח של 0.6%-18%. במרבית הסיפרות המקצועית מדווח על היארעות של 5%-10%, כאשר התופעה מאותרת לא בשל הפרעה קלינית כלשהי, אלא באורח פרוספקטיבי, באמצעות ונוגרפיה או גלי על-שמע  (דופלר). בסקרים רטרוספקטיביים שכיחות התופעה היא כאחד לאלף. כעשירית מהם מתרחשים בוורידים המקורבים יותר, ומכאן שהם גם בעלי פוטנציאל לגרום לתסחיף בריאות. עם זאת, תרופות נוגדות-קרישה גורמות לסיבוכים שונים בשיעור מדווח של עד כ-8% - הגבוה בהרבה מסיכון בעל אופי קליני.  
לסיכום, התפתחות של סיבוך פקקתי-תסחיפי בעל משמעות קלינית בניתוחים ארתרוסקופיים היא נדירה ביותר, וככל הנראה אינה מצדיקה את הסיכון שבמתן תרופות מונעות-קרישה כטיפול מונע. ככלל, יש להסתפק במתן הוריה לניוד מוקדם לאחר הניתוח. אם קיימים גורמי-סיכון, כמו גיל מבוגר, השמנת-יתר, אי-ספיקת לב, ממאירות, דליות וורידים, ניתוח ורידים קודם, ניתוחים אורתופדיים קודמים או נפיחות כרונית של הגפיים התחתונים, יש לשקול טיפול מונע, מכני או לעיתים פרמקולוגי. יש הגורסים כי די בטיפול באספירין. בחולים עם אנאמנזה של אירוע פקקתי-תסחיפי, יש לנקוט באמצעי מנע מלאים, הכוללים טיפול בתרופות נוגדות-קרישה, כמקובל בניתוחים אורתופדיים אחרים.

תומר אדר¹, דבורה רובינגר², גדי לאלזר¹, לירן לוי¹, מאיר מזרחי¹, נעמה ר' בוגט³

¹מח' פנימית א', ²היח' לנפרולוגיה, ³מח' הדימות, מרכז רפואי הדסה, ירושלים

בשנים האחרונות אובחנה מחלה חדשה בקרב חולים עם אי-ספיקת כליות הנקראת לייפת כלל-גופית כלייתנית (להלן לכג"כ)¹ )במקור - Nephrogenic Systemic Fibrosis– NSF). מחלה זו מתפתחת בדרך-כלל לאחר חשיפה לחומרי-ניגוד על בסיס גדוליניום, המיועדים לבדיקות דימות על בסיס תהודה מגנטית. המחלה גורמת הן לפגיעה שטחית (בעור) והן לפגיעה עמוקה יותר עם מעורבות איברים כגון לב, ריאה, שרירים ועוד. נודעת חשיבות רבה בהכרת מחלה זו, על-מנת לזהות את החולים בה ולמנוע פגיעה במטופלים אחרים. התפתחות מחלה זו שינתה את ההנחיות למתן חומר-ניגוד לתוך הווריד בחולי אי-ספיקת כליות; במקום להעדיף בדיקות המבוססות על תהודה מגנטית עם גדוליניום, מומלץ לבצע טומוגרפיה מחשבית עם חומר-ניגוד על בסיס יוד.

מאיר מזרחי, גדי לאלאזר, יובל הורביץ, תומר אדר, ריפאת ספאדי

המח' לרפואה פנימית א', האגף לרפואה פנימית, המרכז הרפואי של הדסה והאוניברסיטה העברית, ירושלים

היפרבילירובינמיה ישירה יכולה לנבוע ממספר מחלות כבד מגוונות: מחלות חסימתיות (אבנים בדרכי-המרה, PSC או PBC), מחלות כבד גנטיות (Dubin-Ghonson syndrome, Rotor syndrome). קיימות מחלות גנטיות נדירות אף יותר הגורמות להיפרבילירובינמיה ישירה; אחת מהן היא benign recurrent Intrahepatic Cholestasis (BRIC), שדווח עליה לראשונה בשנת 1959.

שכיחות המחלה גבוהה יותר בקרב נשים, עם הסתמנות קלינית המאופיינת בהתקפים נשנים של גרד וצהבת, חולשה, חוסר תיאבון ואנורקסיה, ריח כבד, שתן כהה, צואה שחורה וסטאטוראה.

למחלה זו מאפיינים גנטיים, והיא מסווגת לתת-קבוצות על-פי המוטציות השונות. ניתן לסווג את המחלה גם על-פי ההסתמנות הקלינית.

יצהל ברנר

המח' לרפואה גריאטרית, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

בתשעה בינואר 2008 נערך במלון דניאל כנס בנושא "גריאטריה שיקומית". בכנס השתתפו למעלה ממאתיים אנשי מקצוע מתחומי הרפואה השונים ומקצועות השיקום: רפואה, סיעוד, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, תזונה ועבודה סוציאלית.