תוצאת חיפוש

תניר מ' אלוייס, אבירם ניסן, רם מ' שפירא, מירי סקלייר-לוי, הרברט פרוינד, תמר פרץ

המח' לכירורגיה, מכון הרנטגן, והמח' לאונקולוגיה, בתי החולים האוניברסיטאיים של הדסה, ירושלים

סרטן השד הוא הממאירות השכיחה ביותר בנשים בישראל. בהיעדר אמצעי יעיל למניעת המחלה, ממוקדים עיקר המאמצים בגילוי מוקדם. ממוגרפיה היא השיטה הנפוצה ביותר לגילוי מוקדם של סרטן השד. בשמונה מחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים בוצע מעקב אחר 500,000 נשים בקירוב לאורך 7-18 שנה. ברוב המחקרים נמצא, כי ממוגרפיה סוקרת בנשים אי-תסמיניות מפחיתה את שיעור התמותה מסרטן השד בשיעורים הנעים בין 20%-40%. בעקבות זאת הוקמו בישראל ובמדינות רבות תוכניות ארציות לסריקת ממוגרפיה. לאחרונה, בעקבות פירסום תוצאות עבודה מדנמרק שנבדקה בה המתודולוגיה של המחקרים הקליניים האקראיים והמבוקרים, נפתח הנושא לדיון מחודש. נמצא שבמרבית המחקרים היו ליקויים באופן איסוף הנתונים ועיבודם, שעשויים היו להשפיע על תוצאות ומסקנות אותם מחקרים.

המטרות במאמר זה הן סקירה של המחקרים בנושא, הבהרת הבעייתיות, וגיבוש עמדה באשר ליעילותה של ממוגרפיה סוקרת בהקטנת התמותה מסרטן השד בישראל. לשם כך מובאת סקירת הספרות העולמית בנושא ומבוצע ניתוח של הנתונים בישראל.

שבעה מתוך שמונה מחקרים אקראיים מבוקרים מצאו הפחתה משמעותית בתמותה מסרטן השד בקבוצות הנשים שעברו ממוגרפיה סוקרת לעומת נשים שלא עברו בדיקות לאיבחון מוקדם. גם תוצאת מטה-אנליזה של המחקרים תומכת ביעילותה של ממוגרפיה סוקרת בהקטנת התמותה מסרטן השד. הביקורת על המתודולוגיה של אותם מחקרים, אין בה כדי לבטל כלל ועיקר את מסקנותיהם.

לסיכום, הנתונים מדגימים, כי ממוגרפיה סוקרת של אוכלוסייה אי-תסמינית אכן מסייעת באיבחון מוקדם, וזה מתבטא בהפחתה משמעותית בשיעור התמותה מסרטן השד בקרב האוכלוסייה הנסקרת. לנוכח השכיחות הגבוהה של סרטן השד באוכלוסייה בישראל, בעיקר בקרב נשים צעירות, רצוי להמשיך בתוכנית הסקירה הארצית, ואף לשקול להרחיבה לגילאי 45 שנה ומעלה במקום גיל 50 שנה, המקובל כיום לתחילת הסקירה.

אורן שריג (1), יעקב אמיר (2), חנה תמרי (3), בנימין וולוביץ (2), משה נוסינוביץ (2)

(1) אוניברסיטת זמלוויס, בודפשט, (2) המח' לרפואת ילדים ג', (3) היח' להמטולוגיה, מרכז שניידר לרפואת ילדים, פתח תקווה, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

עגבת מלידה היא מחלה זיהומית רב-מערכתית. ניתן לטפל במחלה באופן יעיל ופשוט במת פניצילין. בפרשת-החולה המובאת במאמר זה היו אלח-דם והפרעות קרישה והביטויים הראשוניים למחלה. על-פי הנתונים בספרות הרפואית זהו הדיווח הראשון על מחלה זו בילוד בגיל 6 שבועות.

במאמר זה נדונים תסמיני עגבת מלידה, תוך התמקדות בתסמינים ההמטולוגיים, באיבחון ובטיפול.

חובב נחושתן ותמר פרץ

טמוקסיפן (tamoxifen) היא תרופה השייכת לתרופות ה-SERM (selective estrogen receptor modulator), דהיינו מודולטור ברירני (selective) של אסטרוגן בעל פעילות נוגדת ופרו-אסטרוגנית. היום זוהי התרופה הנפוצה ביותר לטיפול כנגד סרטן שד המשלח גרורות. כמו-כן ניתנת התרופה כטיפול משלים לאחר כריתה של השאת בשלב מוקדם של המחלה. לאחרונה אף נרשמה על-ידי ה-FDA כטיפול בנשים המצויות בסיכון מוגבר ללקות בסרטן השד. הבעיה העיקרית בטיפול ממושך בטמוקסיפן היא השראת סרטן רחם. במחקר על טיפול בטמוקסיפן למניעת סרטן השד,התגלה מספר קטן יחסית של נשים שלקו בסרטן הרחם, כולן בשלב מוקדם של המחלה. יתרה מכך, לאחרונה נמצא במספר מחקרים שסריקת על-שמה לדנית היא אמצעי בלתי יעיל לגילוי מוקדם של סרטן הרחם הנגרם בעקבות טיפול בטמוקסיפן.

לנוכח נתונים אלו, בדיקת על-שמע לדנית אינה מומלצת היום כבדיקה שגרתית לנשים המטפלות בטמוקסיפן.

לאחרונה פורסמו תוצאות שני מחקרים המצביעות על כך שטיפול ממושך בטמוקסיפן עלול לגרום לסרטן הרחם בשלב מתקדם, כולל התהוות סארקומות (בדרך-כלל מסוג malignant mixed mesodermal tumors) שחלקן קטלני. לנוכח תוצאות אלו, נראה כי ניתן לשקול בדיקות על-שמע לדניות בנשים הנוטלות טמוקסיפן ושייכות לקבוצה עם סיכון מוגבר להתהוות מחלה נוספת לסרטן השד. בקבוצה זו נכללות נשים שקיים לגביהן חשד לנשאות למוטציה בגנים ל-BRCA, נשים עם סיכון מוגבר ללקות בסרטן הרחם (משקל עודף משמעותי או אנאמנזה משפחתית של המחלה), וכן נשים שטופלו בטמוקסיפן מעל 5 שנים ולא היו במעקב ארוך-טווח הכולל בדיקות על-שמע.

גיא אור, תמר מוזס ורוברטו מסטר

עניינו של מאמר זה הוא מעורבותו של החוק בטיפול הנפשי בקטינים באשר להוראות החוק הנוגעות לבדיקה, איבחון, טיפול ואישפוז. בשנים האחרונות חלו שינויים בחוקים העוסקים בכך אשר מצאו את ביטויים בתיקון משנת 1995 לשני חוקים: "חוק הנוער טיפול והשגחה", זה "חוק לטיפול בחולי-נפש". השינויים בחוקים אלה כוללים שינויים בהנחיות הביצוע, וכן הוספת מושגים שלא היו קיימים בחוק הקודם. מאז הוחל ביישום החוק התגלה בעשייה הקלינית כי קיימת בעייתיות בשני תחומים אלו – המוזגי והביצועי – של הוראות החוק החדשות. בעייתיות זו מתבטאת בקשיים להבין את הנאמר בחוק וביישומו עקב סירבול מיותר, שנוצר בשל השמת מנגנוני פיקוח שאין כדוגמתם ברפואה.

במאמר זה ידון התיקון בחוקים האמורים, מתוך שתי כוונות: האחת היא סקירתו והבהרתו של חוק מורכב ומסובך שרוב הציבור אינו מכירו על בוריו; והשנייה היא הצגת מגבלותיו של החוק והערותינו לו.

Diphtheria in a Highly Immunized Population 

Rivka Sheffer, Esther Marva, Rachel Mimon, Paul Slater, Avital Cohen, Tamat Shohat

Tel Aviv District Health Office, Central Laboratory and Epidemiology Dept., Public Health Services, Jerusalem

Although diphtheria vaccination is routine world-wide, outbreaks of the disease continue to occur in supposedly vaccinated populations. The incidence of diphtheria in Israel is very low, with only 3 cases reported in the past 24 years (all in unvaccinated children). In 2 of the 3 an asymptomatic carrier was identified among the patients' close contacts, presumable the source of the infection.

We describe a recent case of diphtheria. It is important for physicians to be aware of the possibility of diphtheria occurrimg despite the high rate of vaccination in our population.

Brief Preoperative Radiotherapy reduces Local Recurrences and Improves Survival in Rectal Cancer

T. Peretz, Z. Weshler,* Y. Goldberg, A.L. Durst, H.R. Freund

Depts. of Surgery and Oncology, Hadassah University Hospitals, and Hebrew University-Hadassah Medical School, Ein Kerem and Mt. Scopus, Jerusalem

Locoregional recurrence of rectal cancer ranges between 20%-50% following apparently radical surgery. Radiation has the potential of reducing this high rate of recurrence and residual disease. A retrospective analysis of 78 patients with locally advanced, biopsy proven, adenocarcinoma of the rectum treated between 1980-1987 was conducted. 28 (36%) were treated by surgery alone (surgery); 29 (37%) by surgery and postoperative radiotherapy (post-op); and 21 (27%) by surgery and preoperative radiotherapy (pre-op). 41 were females and 37 males. The median age was 62 years (range 25-90).

All tumors were resectable. 42 patients (54%) underwent abdomino-perineal resection and 36 (46%) anterior resection patients [8 Dukes B₁ (10%); 37 B₂ (47%); 2 C₁ (3%); 31 C₂ (40%]. Local recurrences were verified by transanal or ultrasound guided needle biopsy.

The 5-year actuarial survival rates by the Kaplan-Meier method for 75 evaluated patients was 55%. Overall 5-year actuarial survival was significantly higher (p=0.001) in pre-op radiotherapy (95%) compared to surgery alone (45%), or surgery with postoperative radiotherapy (32%). The data were significant (p=0.006) for patients with stage B tumors, but not stage C. This trend of improved survival held also at 8-year follow-up (80% pre-op; 32% post-op; 27% surgery). The 5-year actuarial local control was significantly better (p=0.03) for the pre-op irradiated patients (22%), compared with surgery only (56%) and post-op radiotherapy (38%). Local control was better (p=0.02) for Dukes B tumors in the preoperative group, but not Dukes C tumors.

Actuarial 5-year survival of those without distant metastases was 87% for pre-op patients, 62% for surgery alone and 48% for post-op radiotherapy. As all patients were clinically classified as advanced rectal tumors, tumor downstaging by preoperative radiotherapy seems to be paramount for local control. Improved local control translates into a siginificant advantage in overall actuarial survival.

*DECEASED.

Gyrate Atrophy of Choroid and Retina, and Hyperornithinemia 

B-A. Sela, J. Zlotnik, T. Masos, G. Yablonski, F. Abraham

Institute of Chemical Pathology and Goldschlager Eye Institute, Sheba Medical Center, Tel Hashomer; and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Gyrate atrophy of the choroid and retina is a rare degenerative disease, characterized biochemically by a marked increase in blood ornithine levels, due to deficiency of ornithine S-amino transferase. 4 men aged 35, 36, 48 and 62 years are described with different stages of myopia, night blindness and loss of peripheral vision, which progressed to tunnel vision and partial blindness. Onset of the disease was at ages 3, 10 and 15 years, respectively, while in the 4th patient there was delayed expression starting at about age 50. Most had posterior subcapsular cataracts, and the ocular fundus exhibited demarcated circular areas of chorioretinal degeneration. So far the only patients described in Israel have been of Iraqui origin. Our fourth patient originated from Istanbul, and he may represent a hitherto undescribed variant with a much delayed expression of the disease.

Alpha-Amino Adipic Aciduria: a Rare Psycho-Motor Syndrome

Ben-Ami Sela, Tamar Massos, Dov Fogel, Joseph Zlotnik

Pathological Chemistry and Child Development Institutes, Sheba Medical Center, Tel Hashomer and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

A 3.5-year-old boy with developmental motor retardation, hypotonicity, and severe speech disturbance had alpha-amino adipic acid in his blood and very high levels in his urine. In only 20 cases has this catabolite of lysine and hydroxylysine been found in high concentrations in urine, due to enzymatic block.

The clinical features associated with alpha-amino adipic aciduria may include mental retardation, developmental and motor delay, learning difficulties, convulsions, speech problems and ataxia. 3 siblings had milder symptoms of psychomotor delay and intermediate degrees of alpha amino-adipic aciduria, suggesting that the described developmental deficits could be related to this metabolite or its derivatives.

Neuropsychiatric Side Effects of Malarial Prophylaxis with Mefloquine

T. Minei-Rachmilewitz

Dept. of Psychiatry, Hadassah Hospital Ein Karem, Jerusalem

There has been an increased incidence of malaria among Europeans returning from Africa and Asia. The relatively new antimalarial mefloquine (Lariam) has become extremely popular due to its efficacy in treatinthe wide-spread chloroquine-resistant Plasmodium falciparum.

Mefloquine is used both for prophylaxis and treatment of malaria and is relatively well tolerated. However, since introduced in 1985, there have been over 100 reports of severe neurologic and psychiatric adverse effects associated with its use, including acute psychosis, affective disorders, acute confusional states and seizures.

We describe a 39-year-old woman who developed acute psychosis after being given mefloquine prophylaxis. Adverse effects occur more often after therapeutic rather than prophylactic use, and those with a history of seizures or psychiatric illness are at increased risk of developing these reactions. Physicians should be aware of these possible side effects and prescribe mefloquine only when indicated.

D-Lactic Acidosis in Short Bowel Syndrome

Ben-Ami Sela, Joseph Zlotnik, Tamar Masos, Joseph Danieli, Sarah Mazia-Beni, Anita Jonas

Institute of Chemical Pathology and Pediatric Intensive Care and Gastroenterology Units, Sheba Medical Center, Tel Hashomer and Sackler School of Medicine, Tel Aviv University

A boy of 20 months and a girl of 27 months who had previously undergone massive bowel resection due to congenital intestinal obstruction are described. During grad-ual reduction of total parenteral nutrition and initiation of oral feeding, both developed severe, acute metabolic acidosis, accompanied by encephalopathy and ataxia. After the laboratory identification of massive amounts of the d-Disomer of lactic acid in urine and blood, both were successfully treated with IV bicarbonate, and metronidazole to suppress the overgrowth of colonic lactobacilli responsible for the metabolic crisis.

Traumatic Hyphema*

Tamar Talmon, Itzchak Beiran, Benjamin Miller

Dept. of Ophthalmology, Rambam Medical Center and Bruce Rappaport Faculty of Medicine, Technion-Israel Institute of Technology, Haifa

Traumatic hyphema usually occurs in young men at the rate of 17-20/1000,000. Major complications include secondary hemorrhage, glaucoma, corneal staining and disturbances in visual acuity. Final visual acuity is predominantly the outcome of all the ocular injuries occurring during the trauma, mainly to the posterior segment of the eye. We describe all cases of traumatic hyphema treated in our department over a period of 3.5 years. Antifibrinolytic treatment is recommended in the literature in traumatic hyphema to prevent secondary hemorrhage. Our findings differ from those in the literature in that they show a lower prevalence of more severe hemorrhages and of secondary hemorrhage. In light of these differences, and with regard to possible side effects of such treatment, we suggest that antifibrinolytic treatment not be used in our population. We recommend that treatment for traumatic hyphema should include restricted activity, local corticosteroidal preparations, frequent follow-up visits and vigorous diagnostic work-up in order to find any additional eye damage. We strongly recommend the use of preventive measures (eye-shields) in high risk activities such as sports, house-hold work and military training.

-----------------

* Based on work submitted to the Faculty of Medicine, Technion-Israel Institute of Technology, by Tamar Talmon in partial fulfillment of the requirements for the MD degree.