עידו שולט, ליאור לבנשטיין, מאיר זעירא, קבאני כלתום

מח' נשים, מרכז רפואי רמב"ם, הפקולטה לרפואה רפפורט, טכניון, חיפה

אישה בת 50 שנה, נשואה ואם לשני ילדים, פנתה בשל עלייה בחום הגוף עד 39.2 מ"צ, שנמשך שבוע טרם פנייתה, ללא תלונות נוספות.

בעשרים שנים האחרונות קיימה יחסי-מין ללא אמצעי מניעה ולא הרתה. בעברה שני ניתוחים לחיתוך הדופן ללא אנאמנזה של דלקות קודמות באגן.

אפרים יאול

המח' לגריאטריה לסיעוד מורכב, בית-חולים שרה הרצוג, מסונף לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים

תוחלת-החיים הארוכה שתקופתנו התברכה בה יכולה להיות ברכה, אך עלולה להיות גם לרועץ.

אריכות הימים חשפה את הקשישים למחלות חדשות ולמוגבלויות מתמשכות בתיפקוד (disabilities). הסיבה לכך היא מעבר ממצב של תחלואה ותמותה הנגרמות ממחלות זיהומיות חדות לתחלואה ותמותה ממחלות כרוניות כמו סרטן, מחלות קארדיוואסקורליות, מחלות מיפרקים כרוניות, מחלת אלצהיימר ופגיעה באברי חישה (שמיעה וראייה), המחלות הכרוניות מאופיינות במהלך ארוך של תחלואה, כרוכות לעיתים בסבל ובכאב, גורמות לאורך זמן לירידה מצטברת בתיפקוד ובעקבות זאת לעלייה בתלותו של הקשיש בסביבתו ובמשפחתו.

מה הכוונה באריכות ימים? האם יש להוסיף ימים לחיים או אולי חיים לימים? מה צפוי לנו? כיצד נזכה להגיע לאריכות ימים? במאמר להלן מובא לקט מהתנ"ך וממדרשי חז"ל, וכן ממצאים מהמחקר בתחום הגריאטריה.

נמצאנו למדים כי אריכות ימים מלווה באיכות-חיים הן בגרונטולוגיה והן במקורות חז"ל. המושג של איכות-חיים נמדד בגרונטולוגיה כחיים עצמאים, פעילים, עם יכולות ביצוע של פעילות יומיומית (ADL). כץ וחב' טבעו את המושגים תוחלת-חיים פעילה ותוחלת-חיים תלותית (active and dependent life expectancy). היכולת לחזות את תוחלת- החיים הפעילה (התיפקודית) אינה פחותה מחשיבותו של חיזוי מועד המוות, ובעיקר כיצד להגיע ולזכות בתוחלת-חיים פעילה.

חז"ל משבחים את אריכות הימים המלווה בחוכמה ותבונה: "בישישים חוכמה ואורך ימים בתבונה". בנוסף מציינים חז"ל "כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך [...]" - ללמדך שבח של אריכות ימים המלווה בחוכמה ובתבונה.

על אברהם נאמר "זקן בא בימים [...]" (בראשית פרק כד א), והמפרשים תמהים: מדוע נאמר גם זקן וגם בא בימים. מפרשים כי אברהם בא על ימיו ולא הימים באו עליו. היכולת לשלוט על הימים פירושה שמירת היכולות הגופניות והשכליות בביצוע פעולות היומיום.

כדי לזכות באריכות ימים יש לנקוט בהרגלי חיים קבועים של הפחתת גורמי-סיכון (פעילות גופנית, תזונה מאוזנת וחדילה מעישון), ולנהוג במידות של ותרנות וחוסר הקפדה בממון ובכבוד, תוך הדגשת הקביעות וההתמדה בחיים היומיום.

דן מירון (1), מרינה שטיינפלד (1), ג'מאל חסנין (2), קלרי פלסר (2), דן רייך (2)

(1) המח' לרפואת ילדים א', (2) המח' לפגים וילודים, מרכז רפואי העמק, עפולה, הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה

גנטמיצין ניתן כטיפול אמפירי בילודים שקיים לגביהם חשד לזיהום חיידקי פולשני, עד לקבלת תוצאות התרביות. המטרה במחקר להלן היתה לבדוק את הבטיחות של טיפול קצר-טווח בגנטמיצין הניתן פעם ביום בפגים.

נכללו במחקר פגים שנולדו בגיל הריון של 32-37 שבועות ושקלו מעל 1,500 ג'. פגים שהיה חשד לגביהם ביום הראשון לחייהם כי הם לוקים בזיהום פולשני שאינו של מערכת העצבים המרכזית, סווגו לשתי קבוצות: האחת טופלה באמפיצילין במינון 50 מ"ג/ק"ג פעמיים ביום ואילו השניה בגנטמיצין במינון 5 מ"ג/ק"ג ביום בשתי מנות או במנה אחת (17 ו-18 פגים, בהתאמה). לא נכללו במחקר ילודים שלקו בהם בהלם, בפגיעה בתיפקודי הכליות ובמומים ידועים בכליות באוזניים ובלב. לאחר 72-96 שעות של טיפול בוצעו בכל פג הבדיקות הבאות: רמות קריאטינין ונתרן בנסיוב ובשתן. כמו-כן, חושבו קצב סינון הפקעיות (GFR) וההפרשה היחסית של נתרן בשתן (Fna). בדיקת שמיעה בוצעה בגיל חודשיים.

ערכי הקריאטינין בנסיוב, קצב סינון הפקעיות, ה-Fna ורמת הליזוזים בשתן היו דומים בשתי קבוצות המחקר, ובשתיהן פורשה בדיקת השמיעה כתקינה. בקבוצות המטופלים בגנטמיצין פעם ופעמיים ביום, בהתאמה, היו רמות השיא של גנטמיצין בנסיוב 9.9+-4.6 ו-5.9+-1.9 מק"ג/מ"ל (p<0.04), ורמות השפל של גנטמיצין בנסיוב היו 1.55+-0.55 ו-2.4+-0.9 מק"ג/מ"ל (p=0.028). בקרב 10 (55.6%) מהמטופלים בגנטמיצין פעמיים ביום היתה רמת השפל של גנטמיצין בנסיוב גבוהה מ-2 מק"ג/מ"ל בהשוואה ל3 (23.1%) מקבוצת המטופלים במנה חד-יומית (p=0.035).

לסיכום, טיפול קצר בגנטמיצין במנה חד-יומית (פעם ביום) בפגים עשוי להיות בטוח ויעיל יותר ממתן התרופה מספר פעמים ביום.

בן-עמי סלע

המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא תל-השומר, החוג לביוכימיה קלינית, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

מאז דווח עליו לראשונה בשנת 1989, מתגבר והולך העניין בפפטיד המשתן BNP, מעבר לפעילותו הפיסיולוגית המוכרת בהפרשה מוחשת של מלחים בשתן והשפעתו כמרחיב כלי-דם. הנתונים על השינויים ברמת BNP במצבי מצוקה של הלב, בעיקר בהגברת העקה על דופן חדר שמאל, מקנים ל- BNP יתרון איבחוני חשוב באיתור מצבי אי-ספיקה והבדלתם מתסמינים של קוצר-נשימה חד, לדוגמה, על רקע כשל בריאות שאינו קשור לאי-ספיקת חדרים. בסקרים רבי-היקף מודגמים יתרונותיו של BNP אף בניטור הטיפול התרופתי באי-ספיקת-לב, משמעותו כמדד פרוגנוסטי, ולאחרונה אף בניטור הנזק ללב בחולי סרטן כתוצאה מכימותרפיה. התחלת ההסתייעות במדידת BNP כבדיקה 'ליד-מיטת-החולה' שתוצאותיה זמינות תוך 15 דקות ושאושרה לאחרונה על-ידי ה-FDA, תתרום ללא ספק להגדלת ההסתייעות במדד זה במערך החירום של הלב.

עמיחי א' רובין

למחלת השחפת היו השלכות משמעותיות על התפתחות גזע האדם, ומאז התקופה הניאוליטית ועד היום היא מהווה אתגר לעולם הרפואה. במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה יוחסו 25% ממקרי המוות בערי אירופה למחלת השחפת, או כפי שנקראה אז – "הדבר הלבן".

מתחילת המאה העשרים ירד במדינות המפותחות באופן ניכר שיעור ההיארעות והתמותה ממחלת השחפת. נתונים אלו עוררו אף הם את האשליה שהמערכת הרפואית מצליחה להשתלט על מחלה זו, ושררה תקווה כי קיים סיכוי למיגורה. אולם המצב היה שונה במדינות המתפתחות. במדינות אלו, בהן ההכנסה נמוכה, לא ירדה היארעות השחפת. מנקודת מבט גלובלית, שליש מאוכלוסיית העולם נגועה בשחפת, וההערכה היא שמדי שנה נפטרים כ- 3 מיליון בני אדם ממחלה זו. בעקבות זאת הכריז ארגון הבריאות העולמי על מחלת השחפת כמצב חירום חובק עולם.

בן עמי סלע

המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר, החוג לביוכימיה קלינית, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

השפעות שליליות של עישון פעיל אך גם סביל על ההריון ותוצאותיו, ידועות ומתועדות מעל שלושים שנה. בסקירתם של זיידרמן ומשיח ב"הרפואה", הודגש ריבוי הפלות עצמוניות, נזקים לשיליה כהיפוקסיה והסתיידות השיליה, הגורמים לשיעור גבוה של היפרדות מוקדמת של השיליה בקרב מעשנות, פגיעה בקצב הגדילה התוך-רחמית ולידת ילודים שמשקלם הממוצע נמוך בכ-150 ג', סיכון מוגבר למומים מלידה בגין ריבוי מוטאגנים בטבק והשפעה טראטוגנית על העובר, ואף השפעה של מיפגעים נשימתיים והתנהגותיים בתינוקות בחודשי חייהם הראשונים. לצד עלייה מאוד משמעותית במקרי הריון חוץ-רחמי בנשים מעשנות, שעלולה להגיע ל-OR=3.5 בנשים המעשנות מעל חפיסת סיגריות ליום, יש לציין לכף זכות את השפעתו החיובית של עישון בהפחתה משמעותית של תופעת רעלת ההריון, בקרב נשים המעשנות בתקופת ההריון, ואף בקרב אלה שעישנו תקופות ארוכות טרם ההריון.

בסקירה זו, מוצגת השפעת העישון על פוריות האישה בהיבט של פגיעה ביכולת להרות, המתבטאת בפרק זמן מוגבר החולף מתחילת הניסיונות של בני זוג להביא להריון מלא. במדינות המתועשות, הגדרת אי-פוריות מתייחסת בדרך כלל לתקופה של שנה ומעלה הנדרשת לתחילת הריון, ממועד תחילת קיום יחסי-מין רצופים שמטרתם להביא להריון. כ-15% מכלל הזוגות המנסים להביא לפרי-בטן, נכשלים לחוות הריון במהלך השנה הראשונה לניסיונותיהם והגורמים לכך רבים: פגימות אנטומיות של מערכת הרבייה הנקבית, נזקים מכאניים, כגון אלה הנגרמים מהתקן תוך רחמי והפרעות ביוץ. ב-20%-30% מכלל המקרים של פוריות פגומה, הסיבה נעוצה בבן הזוג, כתוצאה מפגם תיפקודי של תאי הזרע בהפריית הביצית.

Burn Injuries During the Six Day War 

Uriel Y. Dreyfuss

Dept. of Orthopedics, Bnai Zion Medical Center, Haifa

About 2500 soldiers were injured during the Six Day War (June 1967) of whom 115 suffered from burns. In 34 of them 15% or more of their body surface was involved and 11 died. Typical features of these burn cases were supplementary injuries, a high rate of infection, and long periods of hospitalization. Prophylactic antibiotics were not useful. The general condition of many deteriorated during the first week after injury, indicating the importance of treating severe burns in specialized facilities.

Transarterial Oil Chemoembolization for Hepatocellular Carcinoma 

Izhar Levy, Anthony Verstandig, Talia Sasson, Dana Wolf, Ilia Krichon, Eugin Libson, Pinchas Levensart, Orit Papo, Oded Yurim, Ahmed Id, Daniel Shouval

Division of Medicine, Liver Unit and Invasive Radiology, Radiology, Pathology and Surgery Depts., Hadassah University Hospital, Ein Kerem, Jerusalem

Hepatocellular carcinoma (HCC) is a common malignancy with a grave prognosis. Most patients have both the malignant tumor as well as hepatic cirrhosis. Liver transplantation or hepatectomy are considered the only curative procedures, but can be applied in fewer than 10% of patients. In recent decades the most common treatments of HCC are transarterial chemoembolization with oil (TOCE) and percutaneous ethanol injection (PEI). We summarize our retrospective study of 100 patients (mean age 64) 3‏ treated by TE.

In 271 procedures between 1989-1998, in 16 patients hepatectomy was combined with TOCE and in 8 PEI was combined with TOCE, while the rest were treated by TOCE alone. Tumor mass was reduced in 36% of those treated by TOCE (tumor volume reduced 24-75%). Alpha-feto protein (AFP) was reduced 25-90% in 20/32 of those with elevated AFP levels. Median survival for the 100 in the entire group was 19 months (10.9 months in those with conservative treatment). Median survival in the 57 in Okuda stage 1 and the 43 in stages 2 or 3 was 30.1 months and 10.9 months, respectively (p<0.0001). Of the 57 in stage 1, 16 underwent hepatectomy in addition to TOCE and 41 were treated only by TOCE (median survival 15 and 26 months, respectively, p not significant).

Comparing Okuda 1 patients treated by TOCE only with the natural history of the disease and historical controls (Okuda 1 patients treated conservatively in 1984) median survival was 26 and 10 months respectively (p<0.001). The side effects of TOCE were relatively mild. There was 1 fatality (3 days after treatment), and quality of life was maintained. Despite progress in the treatment of HCC by TOCE, PEI, and liver transplantation, long-term survival has remained unsatisfactory.

Use of Unlicensed and Off-Label Drugs in Hospitalized Children

M. Lifshitz, V. Gavrilov, R. Gorodischer

Toxicology Unit, Pediatrics Dept. A, Soroka Medical Center, and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Many drugs used in children are based on pharmacological data obtained in adults. Therefore, many drugs are either unlicensed for use in children or are prescribed outside the terms of the product license (off-label). This pilot study assessed use of unlicensed or off-label drugs in hospitalized children.

Drug orders of patients admitted to a general pediatric ward were reviewed retrospectively in a random sample. Assessment was based on the data of the Physicians' Desk Reference and the Israel Drug Compendium. 80 different drugs and 278 drug orders were written for 92 patients (0.5 months - 11 years old, mean 26.9 months) in 97 admissions. Of these 52.9% were either off-label or unlicensed. Patients received 1 or more unlicensed or off-label drugs in 64.9% of admissions. They were more often off-label than unlicensed. The main reasons for use of off-label drugs were unusual doses and inappropriate age. The main reason for unlicensed drugs was modification of a particular formulation of a licensed drug.

This pilot study indicates that use of drugs in an off-label or unlicensed manner in children is probably quite frequent in Israel. Our data emphasize the need for licensing a large number of drugs for use in children, based on the same scientific principles as in adults. Further collaborative studies in different pediatric centers in Israel, involving different types of pediatric settings (ambulatory and in-hospital), is required to evaluate comprehensively the magnitude of this preliminary finding.

Combination Chemotherapy in Metastatic Urothelial Cancer

A. Sella, D. Flex, D. Gafni, O. Rabinovitz, A. Sulkes, J. Baniel

Genitourinary Medical Oncology Unit, Depts. of Oncology and Urology, Rabin Medical Center, Beilinson Campus, Petah Tikva and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University, Ramat Aviv

The treatment of metastatic urothelial cancer is based on the combination of cisplatin, methotrexate, vinblastine and adriamycin (M-VAC). From November 1994 to May 1997 we treated 25 patients (51 men, 3 women, aged 50-77) with M-VAC. The tumor originated from the urinary bladder in 14 (56%) and the upper urinary tract in 11 (44%). Disease sites included: primary - 5 (25%), lymph nodes - 17 (68%), lungs - 10 (40%), bones - 8 (32%), pelvic mass and liver each - 4 (16%), with an overall median of 2 (1-5) sites per patient.

9 patients (38%) had complete responses and 8 (32%) had partial responses, for an overall response rate of 68% (95% CI 48.5%-85%). The median duration of response was 15.3 (1.6-29.6+) months. Median survival of responders was 19.1 (4.8-35.7+) months compared to 6.2 (0.7-11.2) for the non-responders (p<0.05). 13 (52%) of patients are alive, of whom 8 (32%) are free of disease and 5 with a single metastatic site on presentation at follow-up.

In the 118 treatment cycles we observed grade III-IV toxicity: myelosuppression 53 (45%), thrombocytopenia 4 (3%), stomatitis 8 (6.7%), diarrhea 3 (2.5%). There were 22 infectious episodes and 1 patient died of sepsis.

We achieved a high response rate with the combination M-VAC. However, only a third had long-term disease-free states and treatment was associated with excessive toxicity. Thera-peutic approaches with new agents are required to improve the response rate and toxicity.

Diarrheal Disease among Care-Givers at Children's Day- Care Centers 

S. Koton, D. Cohen, M.S. Green

Israel Center for Disease Control, Ministry of Health and Gertner Institute, Chaim Sheba Medical Center, Tel Hashomer; Medical Corps, Israel Defense Forces; Dept. of Epidemiology and Preventive Medicine; Sakler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Diarrheal disease tends to spread from infected children to their families. Due to the increased risk of exposure, children's caregivers in day-care centers may have a higher incidence of diarrhea, particularly when caring for very young children. We therefore examined the incidence of diarrhea and antibodies to Shigella among caregivers in day-care centers, according to age groups of children in their care (<18, 18-34, and >35 months) and in comparison with the general population. 2 studies with a retrospective cohort and seroepidemiological cross-sectional design were carried out. Questionnaires were completed by 401 caregivers in 36% of all WIZO day-care centers. As a measure of past exposure to Shigella, levels of S. sonnei and S. flexneri antibodies were examined in the blood of 110 caregivers (ELISA method).

There was a higher incidence of diarrhea among young children, increasing the potential exposure to diarrheal agents among their caregivers. Nevertheless, no statistically significant differences in diarrhea incidence were found among caregivers of the various age groups during the previous year (p=0.768) and during the previous month (p=0.319), nor in absenteeism due to diarrhea during the last month (p=0.761). Levels of Shigella antibodies were similar among caregivers in all 3 groups. Diarrheal incidence was higher among women in the population control group than among caregivers during the previous year (p=0.005) and month (p=0.067). No statistically significant differences in levels of S. sonnei and S. flexneri antibodies were found between caregivers and women in the control group.

There was no evidence that diarrhea is an occupational hazard for caregivers of young children. An explanation may be the development of protective immunity against common diarrheal agents due to recurrent exposure.
 

Comparison between Every-Day and Every-3-Days Fluoxetine in Young, Moderately Depressed Out-Patients

A. Shiber, H. Reuveni, A. Elhayany, I.Z. Ben-Zion

Psychiatric Dept., Psychiatric Division, Soroka Medical Center and Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba; and Medical Division for Drug Utilization, Kupat Holim Klalit (Sick Fund)

Fluoxetine is now a well-known and often-used specific serotonin reuptake inhibitor (SSRI) and antidepressant. It has a very long active half- life, from 2-16 days. Our hypothesis was that sufficient therapeutic effectiveness would be achieved by prescribing the drug less frequently than once a day.

To establish whether there is a difference between fluoxetine given daily or every 3 days, we assigned 25 outpatients with mild to moderate, acute major depressions (DSM-IV) to receive fluoxetine (20 mg), either each day or every 3 days. The study was open-labelled, using for assessment the HAM-D, GHQ-28 side-effect checklist and clinical judgment questionnaires. Follow-up lasted 6 months.

Results indicated no differences in the clinical outcomes, except for slightly fewer side-effects in the study group. Although the open label design limits drawing definitive conclusions, our preliminary results provide more information, and support our hypothesis that low-dosage fluoxetine is beneficial. However, more comprehensive, double-blind studies are necessary to confirm our preliminary results.

Effect of the Yom Kippur Fast on Parturition

A. Wiser, E. Maymon, M. Mazor, I. Shoham-Vardi, T. Silberstein, A. Wiznitzer, M. Katz

Depts. of Obstetrics and Gynecology and of Epidemiology, Soroka Medical Center, and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Food-withdrawal has been proposed as a possible mechanism for initiating the onset of labor in animals and humans. The hypothesis was based upon the reported increase in deliveries of infants during the Yom Kippur fast. We studied the effect of the fast on full term deliveries of Jewish women, with non-fasting Bedouin women as controls (1988-1995, 1,313 Jewish and 1,091 Bedouin deliveries). To determine the effect of Yom Kippur itself, delivery rates on Sukkot and Yom Kippur were compared in both groups. The mean delivery rate in the Jewish population was significantly higher during Yom Kippur and the day after, than during the 7 days before Yom Kippur (15.1±5.1 and 14.6±4.7 vs 10.7±3.5, p<0.04 and p<0.01, respectively). There was an increase in delivery rate during the 6 hours before the end of the fast. In the Bedouin women there were no changes in delivery rate during any of these periods. There were no significant differences in the rates of deliveries during the Sukkot festival between Jewish and Bedouin women. We conclude that fasting is associated with a significant increase in the rate of deliveries at term.