תוצאת חיפוש

דוד רבינרסון¹, ערן הורביץ¹, ישעיהו בלוססקי²

¹בית-החולים לנשים שניידר, מרכז רפואי רבין, ²מח' גריאטריה, מרכז רפואי רבין – קמפוס בילינסון, פתח-תקווה והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

חוש הטעם הוא אחד מחמשת החושים שהתברכנו בהם, והוא חיוני להישרדות האורגניזם החי על בסיס יכולתו לאפשר בחירה נכונה של סוג וכמות המזון המתאים לפרט הנתון, והחיוני בתורו לקיומו, אחזקתו ותיפעולו של אותו פרט. זהו חוש כימי מורכב, הפועל במשותף עם חושים אחרים כמו ראייה, ריח ומגע לשם בחירה נכונה של המזון שאותו אנו צורכים. בנוסף, קשורה פעולתו של חוש הטעם בתיפקוד של חיישני טמפרטורה ומירקם בגוף. קיימים חמישה טעמי יסוד (מר, מתוק, חמוץ, מלוח ו"בשרי" [UMAMI]), שלכל אחד מהם תפקיד בבחירה נכונה של המזון, בהיותו אחראי לזיהוי סוג מסוים של כימיקל הנחוץ לגוף או מסכן אותו. תא הטעם, המצוי בפיטמיות הטעם שבלשון, חלל הפה, הלוע והחלק הקריבני של הוושט, מתרגם את האות הכימי של חומרי הטעם שבמזון לאות חשמלי-עצבי, המועבר לעיבוד במספר מרכזים במוח ובאופן שעליו מדווח בסקירה. כן מדווח על ההפרעות הידועות בחוש הטעם ועל השפעות של חשיפה תעסוקתית לחומרים שונים על חוש זה. ההתקדמות בהבנת חוש הטעם עשויה לסייע במניעת ההשמנה, הנחשבת למגיפה של המאה ה-21.

צחי גרוסמן¹, דוד ברנסקי²  

¹מירפאת ילדים, מכבי שירותי בריאות, ²אגף הילדים, הדסה עין-כרם ירושלים

דלקת אוזן תיכונה חדה היא הסיבה השכיחה ביותר לביקור במירפאה ולרישום תרופות אנטיביוטיות בגיל הילדות. בשנים האחרונות ניצפתה עלייה בעמידות חיידקים לתרופות האנטיביוטיות. לנוכח זאת נבחנה מחדש ההתייחסות לטיפול האנטיביוטי בדלקת אוזן תיכונה חדה. נמצא שקיים איבחון-יתר של דלקת אוזן תיכונה חדה על-ידי הרופאים, עקב קשיים בבדיקת האוזן - מצב הגורם לרישום מיותר של תרופות אנטיביוטיות. בחינת המהלך הטבעי של דלקת אוזן תיכונה חדה מדגימה שיפור עצמוני, בדרך-כלל ללא סיבוכים, ובעבודות שנערכה בהן השוואה בין טיפול אנטיביוטי בדלקת אוזן תיכונה חדה מול טיפול באינבו, הודגמה יעילות מיקטית בלבד של הטיפול האנטיביוטי בהקלת התסמינים. במטה-אנליזות שבהן עובדו המחקרים הללו על-פי העקרונות של רפואה מונחית הוכחות Evidence Based Medicine - EBM)), נקבע כי אין יתרון לטיפול האנטיביוטי בדלקת אוזן תיכונה חדה על-פני טיפול באינבו. אימוץ נתונים אלה הביא בהולנד להנהגת שיטת הטיפול המושהה: טיפול להקלה על התסמינים לתקופה של 24-72 השעות הראשונות של דלקת אוזן התיכונה חדה, ורישום תרופה אנטיביוטית רק לאחר כישלון קליני בתקופה זו.

המטרה בסקירה זו הייתה לבחון את הקשיים באיבחון דלקת אוזן תיכונה חדה המביאים לאיבחון-יתר של המחלה, לסקור את מהלך המחלה הטבעי, ולדווח על המחקרים והמטה-אנליזות שהושוותה בהם יעילות הטיפול האנטיביוטי מול אינבו. כן מפורטים בסקירה עיקרי שיטת הטיפול המושהה, וזו נבחנת כבסיס אפשרי לשיטת טיפול מומלצת בילדים עם דלקת אוזן תיכונה חדה.

דרור גילוני, מיכאל וולף, יונה קרוננברג

המח' לרפואת אא"ג ניתוחי ראש וצוואר, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת ת"א

רקע: הזלפת גנטמיצין לתוך האוזן התיכונה מקובלת בטיפול בחולי מנייר (meniere's disease), הלוקים בהתקפי סחרחורת תכופים. טיפול זה נפוץ במרכזים רבים בעולם כטיפול מקדים לניתוח. דרכי הטיפול ואון הדיווח על תוצאותיו אינו אחיד, ועל כן קשה לערוך השוואת תוצאות מהימנה, בין מרכזים שונים.

מטרות: לבחון את השפעת הטיפול בגנטמיצין על הסחרחורות ועל כושר התיפקוד של חולי מנייר, תוך הצגת הניסיון שהצטבר בעקבות טיפול ב-23 חולים במהלך שלוש שנים, וסקירת הספרות המיקצועית בנושא.

שיטות: שלוש הזרקות גנטמיצין, שהוכן במיוחד למטרה זו, ניתנו לחולה אחת לחודש באופן הדרגתי, תוך מעקב אחר שינויים, בסחרחורות, בתיפקוד הכללי ובשמיעה. המעקב כלל הערכה קלינית, בדיקות שמיעה תכופות לאיתור פגיעה בשמיעה, ובדיקה קלורית להערכת התיפקוד של איבר שיווי המשקל.

תוצאות: ב-20 מקרים (87%) פסקו ההתקפים לחלוטין, ו-16 מתוכם (69.6%) חזרו לתיפקוד מלא. שני חולים (8.7%) ניתוח לאחר כישלון הטיפול, ואחת (4.4%) פרשה במהלכו. בבדיקה הקלורית חלה ירידה משמעותית בפעילות איבר שיווי המשקל בתום הטיפול (P<0.02). חולשת מבוך קשה (51%-100%) נרשמה בתום הטיפול ב-11 (78.6%) מתוך 14 חולים במחלה חד-צדדית. השינוי הממוצע בבדיקות השמיעה לא היה משמעותי סטטיסטית, אף כי 2 מתוך 21 חולים לקו בהחמרת סף השמיעה עד כדי חירשות מלאה (9.5%). לא היה מקרה שחולה לקה בדלקת ואף לא מקרה שנותר נקב בעור התוף.

מסקנות: הזרקת גנטמיצין לאוזן התיכונה היא פעולה פשוטה ובעלה השפעה מיטיבה על חולים במחלת מנייר. שיעור ההצלחה גבוה והסיכוי לפגיעה בשמיעה – נמוך. טיפול זה מומלץ לחולים עם הפרעה תיפקודית מתמשכת, לפני ניתוח.

עמי ברק, אמיר טרן, שרגא מייבלום, דניאל אמסלם וירון הר-שי

שיחזור האפרכסת למומים מלידה של האוזן, בעיקר למיקרוטיה, עבר תהפוכות רבות בארבעת העשורים האחרונים. ניצול מפגש סחוסי הצלעות על-מנת ליצור תבנית סחוסית לשיחזור האפרכסת הוא עיקרון שהנחה את רוב המנתחים הפלסטיים בעולם. שיחזור האפרכסת בוצע במשך שנים רבות במספר שלבים, בדרך כלל על-פי שיטתו של ברט ברנט. אולם בשנים האחרונות, בניסיון לצמצם את מספר שלבי השיחזור, החלו מבוצעים ניתוחים אלה בשני שלבים בלבד, על-פי שיטתם של סאטורו נגאטה ו-פרנסואה פירמין.

בשלב הראשון מתבצעת קצירת הסחוסים, גילופם וחיבורם לתבנית תלת-מימדית, הכנסת התבנית לכיס בתת-עור באזור המיועד לשיחזור האפרכסת וניוד התנוך. בשלב השני, המתבצע חצי שנה לאחר מכן, מונפת האוזן למצב תלת-מימדי, תוך הסתייעות במיקטע סחוס, בחיתולית רקתית-פריאטלית ובשתל עור.

מובאת במאמר זה סקירה של שיטות הניתוח לשיחזור אפרכסת בחולים עם מיקרוטיה, פיתוחן של שיטות אלו במהלך העשורים האחרונים וניסיון המחברים בסיבוכים הנגרמים מניתוחי שיחזור אלו בילדים.

יעל אסטרייכר, רפאל פיינמסר

מח' אף-אוזן-גרון, מרכז רפואי רבין, פתח-תקווה

מחלת הגרון השכיחה ביותר בראשית המאה העשרים היתה שחפת. עם היעלמות השחפת נעלמה גם שחפת הגרון. בד בבד עם העלייה בשכיחות השחפת בשני העשורים האחרונים, עלתה גם שכיחות שחפת הגרון. לשחפת הגרון מיגוון הסתמנויות נרחב, החל בתהליך מוגבל לגרון ועד למחלה רב-מערכתית. המימצאים בגרון אינם תמיד ייחודיים לשחפת: הם יכולים לדמות למחלות כרוניות ולתהליכים שאתיים בגרון. המישלב של סימנים בלתי-סגוליים מחד-גיסא והניסיון הקליני המועט של הרופאים, בפרט הצעירים, עם המחלה מאידך-גיסא, מקשים על איבחון המחלה.

במאמר זה מובאים השינויים שחלו בשחפת הגרון מבחינת האוכלוסייה הנפגעת, אופן ההדבקה ומיקומה של המחלה בגרון במהלך המאה העשרים. כן מובאות 3 פרשות חולים בשחפת הגרון, הממחישות את הגיוון שבהסתמנויות המחלה.

Endoscopic Sinus Surgery for Extracranial Complications of Sinusitis

E. Deutsch, I. Hevron

ENT Dept., Bikur Cholim Hospital, Jerusalem

Orbital subperiosteal abscess (SPA) and Pott's puffy tumor (PPT) are the major extracranial complications of acute sinusitis. These complications are aggravated by the close anatomic relationships between the nasal sinuses and the orbits and frontal bone. Furthermore, the rich diploic venous drainage of the region enhances the spread of the infection.

Between 1992 and 1997, 16 patients (mean age 12 years, range 2-15, 10 of them males), 11 of them with SPA and 4 with PPT were operated on by the senior author by means of endoscopic sinus surgery (ESS). Indications for operation included: CT findings of abscess formation and lack of clinical improvement after 48 hours of IV antibiotic therapy. Clinical resolution of symptoms was achieved in all and there were no operative or postoperative complications.

We emphasize and explain the advantages of ESS over external approaches in surgery for extracranial complications of acute sinusitis by several facts: the technique treats the source of the disease, clinical success rate is high, morbidity is low, and facial distortion and poor cosmetic results completely avoided.

Epidemiology of Invasive Hemophilus Influenzae B Infections in Bedouins and Jews; Conjugate Hib Vaccines

Limor Gortzak-Uzan*, Drora Fraser, Ron Dagan

Pediatric Infectious Disease Unit and Dept. of Epidemiology, Soroka Medical Center and Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

From 1989 to 1996, 139 cases of invasive Hemophilus influenzae B (Hib) infections were identified in children in the Negev, 110 of which occurred before introduction of the conjugate vaccine (1989-92). At that time there were 60.5 cases of Hib per 100,000 in the Negev among children under 5 years of age. During 1995-1996, when Hib conjugate vaccine was part of the regular immunization program, Hib decreased to 6.5 cases per 100,000 in that age group. The effectiveness of PRP-OMP vaccine was 96.5% among Jews and 89% among Bedouins, and the efficacy of the immunization program was 99.99%. This degree of success exceeded all expectations based on the literature. During the whole study period, Hib infections were more frequent among Bedouins than Jews. There was no significant difference in the occurrence of Hib among Jews in the Negev before and after the vaccine was introduced. Hib among Bedouins in the Negev was significantly more frequent than in the Israeli population as a whole before the vaccine was introduced. That gap narrowed after the vaccine was introduced because of the decrease in morbidity among the 2 groups.

* Medical student.

Nerve Preservation during Superficial Parotidectomy

J. Shvero, I. Koren, R. Feinmesser

Depts. of Otorhinolaryngology and Head and Neck Surgery, Rabin Medical Center (Beilinson Campus), Petah Tikva and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Sensory loss in the operative area after superficial parotidectomy is one of the complications which disturbs the patient. The greater auricular nerve, which stems from the cervical plexus, supplies sensation to the area. Sacrifice of the nerve during superficial parotidectomy causes sensory loss in the area. We investigated the degree of sensory loss in the operative area after superficial parotidectomy in 10 patients in whom the posterior branch of the greater auricular nerve was preserved and compared the results with those in whom it was not, a year after operation. There was more sensory loss when the greater auricular nerve was sacrificed. We therefore suggest preserving the posterior branch of the greater auricular nerve during superficial parotidectomy if at all possible.

Local Treatment of Purulent Chronic Otitis Media with Ciprofloxacin

Ludwig Podoshin, Alexander Brodzki, Milo Fradis, Jacob Ben-David, Josef Larboni, Isaac Srugo

Dept. of Otolaryngology, Head and Neck Surgery, Microbiology Unit and Dept. of Pharmacology, Bnai-Zion Medical Center, and Bruce Rappaport Faculty of Medicine, The Technion, Haifa

We evaluated the efficacy of ciprofloxacin eardrops compared to tobramycin and to a placebo in the treatment of chronic suppurative otitis media. 60 ears were randomly assigned to treatment for 3 weeks with ciprofloxacin, tobramycin or placebo eardrops. The organism most commonly isolated from the ear discharge was Pseudomonas aeruginosa. The clinical responses were 78.9% and 72.2%, respectively, in the ciprofloxacin and tobramycin groups, while it was only 41.2% in the placebo group. Treatment with ciprofloxacin eardrops seemed to be at least as efficient as treatment with tobramycin. Considering the lack of ototoxicity of ciprofloxacin, this treatment may be best for chronic otitis media.

Balance Disturbances in Children with Middle Ear Effusions

Avishay Golz, Batia Angel-Yeger, Henri Zvi Joachims, Aviram Netzer, S. Parush

Dept. of Otolaryngology and Head and Neck Surgery, Rambam Medical Center and Faculty of Medicine, Technion-Israel Institute of Technology, Haifa

Vertigo and dizziness are not common complaints in childhood, but probably present more often than has been thought. These symptoms, caused mainly by otitis media (OM) and middle ear effusion (MEE), are 2 of the most common diseases in children, and until recently had long been neglected in the literature and in practice. We determined objectively the incidence of balance-related symptoms in children with long-lasting MEE, and resolution following insertion of ventilation tubes (VT). 36 children, aged 4-9 years, were studied using electronystagmography (ENG) and the Bruininks-Oseretsky tests for motor proficiency, before and after ventilation of the middle ear. Results were compared to those in 74 healthy children with no history of middle ear disease. Abnormal ENG findings were found in 58%, and 71% had low Bruininks-Oseretsky (BO) test scores. The ENG was abnormal in only 3 of the controls, 1 of whom also had low BO test scores. The symptoms and signs of balance disturbances resolved in 96% following VT insertion. These results indicate that balance-related symptoms often encountered in young children may result from chronic MEE, and that they resolve following evacuation of the effusion and ventilation of the middle ear.

The Parapharyngeal Space: Tumors and Surgical Approaches

E. Raveh, R. Sadov, B. Nageris, R. Feinmesser

Dept. of Otolaryngology and Head and Neck Surgery, Rabin Medical Center, Petah Tikva

The potential parapharyngeal space contains the great vessels of the neck, cranial nerves IX-XII, the sympathetic chain and lymph nodes. Surgical access is difficult and the infrequency of tumors in it make surgery of this part of the head and neck a challenge. 8 women and 2 men (mean age 54.7, range 31-70 years) with tumors of the parapharyngeal space operated on during the past 6 years are presented. The most common surgical approach was the cervical submandibular, used in 6 of our patients with relative ease and minimal complications. Tumors of deep lobe parotid origin should be operated through a transparotid approach. Large benign or malignant tumors have a better prognosis when the transcervical transmandibular approach is used, providing wider access.

Gradenigo Syndrome and Cavernous Sinus Thrombosis, in Fusobacterial Acute Otitis Media

S. Hananya, Y. Horowitz

Pediatrics Dept., Central Hospital of the Emek, Afula

In this era of antimicrobial medication, intracranial complications following otitis media are rare. We present a 5-year-old boy who suffered from petrositis (Gradenigo syndrome) and cavernous sinus thrombosis as combined complications of acute otitis media caused by fusobacteria. The diagnosis was made using imaging methods suited to the various structures of the skull. Cure was achieved by prolonged conservative treatment with antibiotics, with gallium scan for evaluation of the bone inflammation.