תוצאת חיפוש

אבי עורי

סביון

לא עבר זמן רב מאז חזרתי מהשבי המצרי לאחר מלחמת יום הכיפורים, התחלתי את עבודתי בתל השומר במרכז השיקום, והחילותי לשלוח מאמרים, מכתבים וסקירות למערכת "הרפואה" ולכתבי עת אחרים. 

שראל הלחמי, אולג גולדין, יבגני גליזרוב, צבי קאופמן, יהושע גנסי ושמעון מרטיק

המח' לאורולוגיה, מרכז רפואי רמב"ם חיפה, הפקולטה לרפואה – הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, חיפה

הטיפול המיטבי באבני שופכן, במיוחד באבנים בשופכן הקריבני והאמצעי, נותר שנוי במחלוקת. האמצעים הטיפוליים כוללים ריסוק חוץ-גופי (ESWL) ואורתרוסקופיה. המטרה במחקר הנוכחי הייתה לבדוק את שיעור ההצלחה והזמן הנדרש להגיע למצב חופשי מאבנים בחולים שעברו ריסוק של אבן בכל גודל ובכל מיקום לאורך השופכן.

לשם כך נבדקו רטרוספקטיבית נתוני כל החולים שעברו ריסוק אבני שופכן בשנים 1998-2003. אבני כל החולים רוסקו במכונת HM3. המעקב כלל צילום בטן ריק חודש לאחר הריסוק לאבנים מסוידות או טומוגרפיה מחשבית (CT) ללא חומר-ניגוד לאבנים שקופות, ולאחר שלושה חודשים בוצעה פיאלוגרפיה לתוך הווריד (IVP).

שש-מאות-שישים-ואחד (661) חולים עברו ESWL, הגיל הממוצע היה כ-51 שנה (טווח 4-85 שנים), ושיעור ההצלחה הכולל היה 93.6%. גודל האבנים נע בטווח של 5-30 מ"מ, ממוצע 10 X 8 מ"מ. מכלל החולים, 47% נזקקו לניקוז לפני הריסוק באמצעות תומך או נפרוסטומיה, מרביתם עברו ניקוז במרכז רפואי אחר ולאחר-מכן הופנו לריסוק. בחולים שפעולת הריסוק שבוצעה בהם לא הביאה למצב חופשי מאבנים, בוצעה פעולה אנדוסקופית. בארבעים אחוזים (40%) לערך מהחולים הייתה אבן בשופכן עליון; שיעור ההצלחה הכולל היה כ-92%; כ-17% טופלו באבן בשופכן אמצעי בשיעור הצלחה כולל של כ-93.6%; ו-43% טופלו באבני שופכן תחתון בהצלחה של כ-95.5%. בעשרים-ושמונה חולים נרשמו סיבוכים, 20 חולים לקו בזיהום חד בדרכי-השתן שהצריך מתן אנטיביוטיקה, ו-8 לקו בעווית בכליות שטופלה שמרנית.

לסיכום, ESWL לאבני שופכן באמצעות מכונת HM3 הוא יעיל, אינו פולשני, בעל שיעור הצלחה גבוה כבר בטיפול הראשון, שיעור טיפולים נשנים ושיעור סיבוכים נמוך. כיום זו השיטה המועדפת על-ידינו לריסוק אבני שופכן בכל גודל ומיקום.

בועז מושקוביץ, יקיר שגב, ולדימיר סופוב, ניר חורב, דויד גרושר, עופר נתיב

המח' לאורולוגיה, המח' לרפואה גרעינית, מרכז רפואי בני-ציון, חיפה

המטרה במחקר הייתה לבדוק באופן כמותי את השפעת ריסוק אבני כיליה בגישה מילעורית (ראכ"מ)¹ על תיפקוד כללי ומקומי של הכליות באמצעות סריקה כמותית של קליטת Tc-dimercaptosuccinic acid (DMSA) על-ידי הכיליה, תוך הסתייעות במכשיר טומוגרפיה מחשבית (Single Photon Emission Computerized Tomography-SPECT).

שבעים-ותישעה חולים מיועדים לראכ"מ עברו הערכה כמותית של קליטת Dimercaptosuccinic Acid (DMSA), מהם 42 (53%) גברים ו-37 (47%) נשים בגיל ממוצע של 47± 16. הערכות ראשוניות בוצעו לפני תהליך הראכ"מ, והמעקב בוצע לאורך 1.5-24 חודשים לאחר ביצוע הראכ"מ. מבין 79 החולים שעברו ראכ"מ בגישה לקוטב כיליה עליון או תחתון, ב-60 חולים (76%) חושב בנפרד תיפקוד הכליות המקומי של הקוטב השני באותה הכיליה.

לא ניצפה הבדל משמעותי סטטיסטית בין קליטת הכיליה לפני טיפול ראכ"מ ולאחריו (11.9%±5% לעומת 11.6%±5%; t=0.9, P=0.368, בהתאמה). נפח הכיליה המתפקד בכיליה שעברה טיפול היה ירוד במעט, מ-235 סמ"ק ±62 סמ"ק ל-224 סמ"ק ±59 סמ"ק (t=2.7, P=0.011). אחוז המנה המוזרקת למ"ל ריקמת כליה בכיליה שעברה טיפול לא נפגע באופן משמעותי סטטיסטית (0.051± 0.02 לעומת 0.053± 0.02; t=0.86, P=0.296). בהערכת תיפקוד כיליה מקומי בכיליה שעברה ריסוק ניצפתה ירידה משמעותית סטטיסטית בנפח הכיליה המתפקד באזור שעבר ראכ"מ (91 סמ"ק± 30 סמ"ק לעומת 82 סמ"ק± 27 סמ"ק; t=2.64, p=0.013). באשר לאחוז המנה המוזרקת לנפח כיליה, לא נמצא הבדל משמעותי סטטיסטית בין האזור שעבר טיפול בראכ"מ לאזור שלא עבר טיפול באותה כיליה (0.049± 0.02 לעומת 0.05± 0.02; t=0.693, P=0.494). תיפקוד הכיליה הנגדית נותר ללא שינוי (13.4%± 5.2% לעומת 13.6%± 4.8%; t=0.68, P=0.5).

לסיכום, למרות ירידה משמעותית סטטיסטית בנפח הכיליה המתפקד בכיליה שעברה ראכ"מ, לא ניצפתה כל ירידה באחוז החומר שעבר קליטה ובאחוז המנה המוזרקת לנפח ריקמת הכיליה. לפיכך, ראכ"מ אינו פוגע בתיפקוד הכיליה הכללי והמקומי בטווח הזמן הקצר. עם זאת, נדרש מחקר עם מעקב ארוך-טווח בחולים עם כיליה שעברה ראכ"מ.

_____________________________________

¹ ראכ"מ – ריסוק אבני כיליה בגישה מילעורית

רחל הרינג-חנית

מירפאת כאבי-ראש, המח' לנירולוגיה, בית-חולים מאיר, כפר-סבא

צילחה (Migraine) היא מחלה שכיחה, הפוגעת בתיפקודם ובאיכות-חייהם של הלוקים בה. מתוצאות מחקרים עולה, כי רופאים נוטים להמעיט בחומרתה של פגיעה זו, ולפיכך לא תמיד מספקים לה מענה הולם, לרבות טיפול מוגדר בצילחה (Migraine).

המטרה בסקר הייתה לבחון את השלכות הצילחה על התיפקוד, איכות-החיים, הטיפול השכיח במחלה והקשר רופא-חולה בישראל.

הסקר נערך באמצעות מישאל טלפוני, שבו נכללו 200 נשים הלוקות בצילחה והמטופלות בתרופות.

נמצא כי צילחה, למרות הטיפול הנוכחי, גורמת לפגיעה בתיפקוד החולה, להיעדרויות מהעבודה (51%), ולפגיעה בחיי חברה ובפעילות הפנאי (80%). להפתעתנו, רק מחצית מן החולות התלוננו בפני רופא המשפחה על התקפי הצילחה, פחות ממחציתן (48%) נוטלות תרופות מירשם ורק 10% מטופלות בתרופה מוגדרת לצילחה (טריפטן).

לסיכום, מסקר זה נובע, שבישראל יש מקום נרחב לשיפור בכל אחד מהנושאים שנבדקו לרווחת החולה, משפחתה, סביבתה החברתית ומקום העבודה.

יצחק שקד

היח' לכירורגיה של עמוד-השידרה, המח' לנירוכירורגיה, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר

מסיכום מאמרם של ש' משיח ו-מ' לוין, המפורסם בגיליון הנוכחי של 'הרפואה', עולה שכיחות גבוהה של כאב גב תחתון בקרב בני-אדם עובדים, בעיקר אלה העוסקים בעבודה גופנית קשה, ושכיחות זו גבוהה יותר בעקבות מאמץ גופני נישנה, בעבודה הקשורה בהפעלת רטט ממושך על הגו, בעומסים חריגים המבוצעים בתנוחות מסויימות ועוד.

כן צוין על-ידי המחברים, כי תנאי העבודה וסוג העבודה, רמת ההשכלה וגומרים פסיכו-חברתיים שונים יכולים להגביר את הסיכון ללקות בכג"ת, ואלה גם משפיעים על מהלך המחלה, סיכויי ההחלמה והחזרה לתיפקוד תקין.

שלמה משה, מיכאל לוין

המירפאה התעסוקתית, השפלה, מכבי שירותי בריאות, חולון

כאב גב תחתון (כג"ת) הוא מחלה נפוצה מאוד בגילאי העבודה. ההערכה היא כי 60%-90% מהאוכלוסייה הבוגרת לוקים בכג"ת לפחות פעם אחת בחיים. שיעור ההיארעות השנתי של כג"ת עומד על 1%-2%. כג"ת הוא בין הגורמים השכיחים למחלות מקצוע והיעדרות מהעבודה. שיעור גבוה של כג"ת נמצא בקרב עובדים העוסקים בעבודה גופנית מאומצת הכרוכה בהרמת משאות וכן בנהגים. גורמי-הסיכון לכג"ת בעבודה הם עבודה גופנית קשה, הרמת משא כבד, תנוחות עבודה סטטיות המתבצעות לאורך זמן, עבודה בעלת אופי נישנה, כפיפה וסיבוב ועבודה המלווה ברטט. ישיבה ועמידה אינן מהוות גורמי-סיכון לכג"ת. חוסר-שביעות רצון בעבודה, שכר נמוך והשכלה נמוכה נמצאו כמנבאי כג"ת. מתוך המדדים השונים בבדיקות הכניסה לעבודה נמצא, כי רק לתיעוד של כג"ת באנאמנזה של החולה יש ערך מנבא כג"ת.

יובל מלמד¹, אוסנת קליין², ג'ורג'ינה בזורה¹, בוריס פינקל¹, אבי בלייך¹, ג'ק ברנהיים²,

¹המרכז הרפואי לבריאות הנפש לב-השרון, נתניה, ²המכון לנפרולוגיה, בית-חולים מאיר, כפר-סבא, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

יכולת ההתמודדות של חולי הנפש עם מצבי חיים שונים מוגבלת עקב מחלתם הנפשית. הדבר קשה שבעתיים בהתמודדות עם מחלות גופניות קשות, כגון אי-ספיקת כליות, צורך בדיאליזה, או השתלת כיליה.

בעבר, חולי נפש הלוקים בתחלואה נפשית רבא (Major illness) או במחלות פסיכוטיות ממושכות כסכיזופרניה, לא נכללו במועמדים לקבל טיפול בדיאליזה, בדומה ללוקים במחלות גופניות קשות אחרות. כיום אין הורית-נגד כזו, אך עדיין קיים חשש שחולי הנפש, בהיותם מתקשים בשיתוף-פעולה לאורך זמן בטיפול, לא ימלאו בקפדנות אחר ההוריות ולא יצליחו לשרוד בדיאליזה לאורך זמן, ובחולים שעברו השתלת כיליה עלול השתל במצב כזה להידחות.

מדווח במאמר זה על חמישה חולים הלוקים באי-ספיקת כליות במצב סופני, ופרשות אלה מייצגות את הדילמות בנושא הטיפול בדיאליזה והשתלה בחולי נפש.

יש צורך בשיתוף פעולה הדוק בין צוותי הפסיכיאטרים והנפרולוגים, כדי לנסות ולהביא לתוצאות המקוות.

מלון הנסיכה, אילת 17-20 בנובמבר 2004

אורית דולברג

מחלקת הרדמה ב', מרכז רפואי שיבא, תל-השומר

הכנס השנתי בשנת 2004 היה הגדול ביותר מאז החלה האגודה הישראלית לכאב לקיים כנסים מדעיים, בתחילת שנות השמונים, עת הוכרזה כחלק (Chapter) מהאירגון הבינלאומי ללימוד הכאב (JASP). באגודה חברים כל העוסקים בחקר וטיפול בכאב: חוקרים, רופאים, רופאי שיניים, אחריות, פיזיותרפיסטים ופסיכולוגים.

במוקד החלק המדעי של הכנס השנה עמדו שני נושאים: כאב ממקור עצבי וכאב עקב מחלה ממאירה. בנוסף הוצגו חידושים בתחום כאב בפנים ונסקרו לעומק תחומים נוספים, החל מכאבי ברך, המשך בדילמות סיעודיות וכלה בגישות התנהגותיות בטיפול בכאב. עבודות מקוריות הוצגו במושב שיוחד לכך. בהמשך לחלק המדעי, נוסף השנה יום קליני, שבו נדונו ארבעה מצבים מייצגים של כאב מתמשך ודרכי הטיפול בהם.

אמיר קריבוי¹, ערן רוטמן¹, עידו לייש¹, אבי גולדברג², אריאל הורביץ², יואב יחזקאלי¹,

¹חיל הרפואה, צה"ל, ²פיקוד העורף, צה"ל

עם התגברות הטרור בישראל ובעולם עולה חשיבות המוכנות לאירוע טרור המערב חומרים לא קונבנציונליים. שימוש ברעלים כימיים לצורכי טרור הוא תסריט אפשרי שאף התממש בשני אירועים ביפן בשנות ה-90. אירועים אלה העלו את חשיבות המוכנות והערנות לאירועים אפשריים דומים. הצוותים הרפואיים ממלאים תפקיד בעל חשיבות רבה באירוע טרור כימי, מעבר לטיפול בנפגעים, בהיבט של זיהוי האירוע כהרעלה כימית ושל זיהוי התיסמונת הקלינית שבה לוקים הנחשפים, המוביל להיערכות נכונה ומתן טיפול ביעילות ובמהירות. בזירת אירוע טרור כימי יש הכרח להתמגן, הן כנגד חשיפה של דרכי-הנשימה לגז או תרסיס והן כנגד חשיפת העור לנוזל או רסס. צוות שאינו ממוגן אינו יכול לגשת לטפל בנפגע, מחשש שייפגע אף הוא מהחומר בסביבה או מנידוף מישני מבגדי הנפגע. מכאן גם נודע ערך רב להפשטת נפגעים בזירת האירוע, על-מנת למנוע את המשך חשיפתם. ההחלטה החשובה לאחר הזיהוי של אירוע  הרעלה כימי היא האם זוהי תיסמונת קלינית של הרעלה כולינרגית. איבחון של תיסמונת זו, הדומה להסתמנות הקלינית של הרעלת גז עצבים, מוביל להחלטה על קביעת הטיפול האוטומטי הקיים כיום כנגד הרעלת גז עצבים מלחמתי, כבר בזירת האירוע. קביעת אבחנה שאין זו תיסמונת כולינרגית מובילה לטיפול תומך מעיקרו. פינוי מהיר לבית-החולים להמשך טיהור וטיפול מהווה חלק בלתי נפרד מטיפול בנפגעים מכל חומר שהוא. ניהול נכון של אירוע הרעלה כימי מושפע מקבלת החלטות, האמורות להתבצע במהירות וביעילות. אימון ותירגול מוקדמים יגבירו מודעות וערנות, וייתרמו לאינדקס חשד גבוה ולזיהוי מהיר של אירוע לא קונבנציונלי.

יוסי סמורז'יק, יגאל מירובסקי, נחשון רנד,

¹המח' לאורתופדיה, בית-חולים אסף הרופא, ²היח' לניתוחי עמוד-השידרה, אסף הרופא, צריפין, ³המרכז הישראלי לניתוחי עמוד-השידרה, בית חולים אסותא, תל אביב

היצרות ניוונית של תעלת השידרה המותנית (Degenerative lumbar spinal stenosis, הנתש”מ) היא גורם שכיח לכאב גב תחתון (כג"ת), כאב קורן לרגליים, וצליעה שידרתית (צ"ש) באוכלוסייה המבוגרת. התהליך מתחיל בדרך-כלל בניוון הדיסק הבין-חולייתי, ממשיך בניוון של מיפרקי ה-Facet, ומסתיים בהיצרות תעלת עמוד-השידרה והנקבים העצביים. הטיפול שמרני מבוסס על טיפול גופני, תרופות נוגדות דלקת והזרקת סטרואידים על-קשיתית (Epidural). הטיפול השמרני גורם לשיפור ברוב החולים הלוקים בתסמינים קלים ובינוניים. חולים שלא הגיבו לטיפול שמרני או לחלופין לוקים בתסמינים קשים, מועמדים לניתוח. במחקרים רטרוספקטיביים שונים דווח על שיעור הצלחה של 90% בחולים שנותחו. במחקרים פרוספקטיביים מדווח על שיעורי הצלחה של כ-70%, אך מודגם בהם יתרון לניתוח לעומת טיפול שמרני – יתרון שנשמר לאורך מעקב ממושך.

יובל מלמד¹, בוריס פינקל¹, יורם ברק², פטריסיה סיפריס¹, איגור אויפה¹, אבי ויצמן³, אבי בלייך¹,

¹המרכז הרפואי לבריאות הנפש, לב השרון, ²המרכז לבריאות הנפש יהודה אברבנאל, ³המרכז לבריאות הנפש גהה, מכון לפזנשטיין למחקר רפואי, בית-חולים בילינסון, מסונפים לאוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה לרפואה

הסכיזופרניה היא מחלה כרונית המגבילה מאוד את הלוקים בה. המחלה מתאפיינת בתקופות פסיכוטיות עם הפוגות (Remissions) ותיתכן אף החלמה. הטיפול התרופתי היעיל במחלת הסכיזופרניה החל בשנות ה-50, עם פיתוח התרופות נוגדות-הפסיכוזה. בשנות התשעים פותחו התרופות נוגדות-פסיכוזה מהדור השני: אולנזפין, ריספרידון, קוויטיאפין, זיפרסידון, אמיסולפריד, אריפיפרזול, וכן לפונקס – תרופה  שפותחה קודם לכן.

עם השנים ניצפו גם בחלק מתרופות אלו השפעות-לוואי חוץ-פירמידיות ואחרות, שביניהן בולטות השפעות-הלוואי על חילוף-החומרים, כגון עלייה בשכיחות של מחלת הסוכרת, ברמת השומנים בדם ובמשקל.

בבחירת התרופה המתאימה מבין התרופות נוגדות-הפסיכוזה מהדור השני יש לשקול מספר היבטים:

היבט כלכלי, יעילות, יתרונות ייחודיים, שיקום תעסוקתי, הישנות המחלה (Relapse), והשפעות-לוואי על חילוף-החומרים.

אחת הדרכים להתמודד עם הנושא היא באמצעות אלגוריתם טיפולי, המלצות וקווים מנחים.

יש להביא בחשבון את המידע לגבי טיפול שעזר בעבר, העלות הכלכלית ואיכות-החיים של החולה.

בתקופה הנוכחית, שבה מושם דגש על היבטים כלכליים, זכויות החולה והיבטים משפטיים, על הרופא להיות ער למירב הגורמים בבואו לבחור את התרופה המתאימה ביותר עבור החולה.

יבגני פבזנר¹, רמי דוד¹ יורם פולמן² יוסף לייטנר¹ אליה פיקרסקי¹ וראובן גפשטיין¹

¹היח' לניתוחי עמוד שידרה, בי"ח מאיר, מרכז רפואי ספיר, כפר סבא, ²מח' אורתופדית ב', בי"ח הילל יפה בחדרה, ובית הספר לרפואה סאקלר, תל אביב

טיפול בכאבי גב בעזרת גלי רדיו קיים מזה 25 שנים לערך. מקובל להניח כי החום הנוצר בריקמה הסובבת את קצה האלקטרודה גורם לפגיעה בסיבי העצב. בכאב גב מכאני, קצה האלקטרודה המופעל בסמוך לענף הפנימי של השורש הגבי מסוגל לגרום לפגיעה המפחיתה גירויי כאב. בטיפול בחולים הלוקים בכאבים עזים בעלי אופי שורשי, ניתן להפעיל זרם מקוטע בתדירות גלי רדיו. בשיטה זו ניתן להפעיל זרם במתח גבוה תוך מניעת ההשפעה ההרסנית שלו. נמצא כי טיפול בשיטה זו יעיל לכאבים בעלי אופי שורשי.

במאמר זה נציג תוצאות טיפול בזרם מקוטע בתדירות גלי רדיו ב-28 חולים הלוקים בכאבים בעלי אופי שורשי שהתקבלו במעקב שנערך כעבור 3, 6 ו-12 חודשים. נכללו ביניהם 20 חולים עם כאבים בשורש מותני ו-8 עם כאבים שמקורם בצוואר. הגיל הממוצע של המטופלים היה 56.7 שנים. במעקב ראשון, כעבור 3 חודשים, נמצאו 2 חולים עם תוצאה מצוינת (7.1%), 12 עם תוצאה טובה (42.9%), 9 – עם בינונית (32.1%) ו-5 חולים (17.9%) דיווחו כי מצבם לא השתפר כלל. תוצאות כעבור 6 ו-12 חודשים הדגימו תוצאה מצוינת ב-2 חולים (בשתי הקבוצות), טובה ב-7 וב-6 בהתאמה, 11 - בינונית (בשתי הקבוצות) וחוסר תגובה לטיפול ב-8 חולים אחרי 6 חודשים, וב-9 חולים אחרי 12 חודשים.

כמו כן חלה ירידה משמעותית בדרגת הכאב מממוצע 8.8 לפני הטיפול ל-4.2 כעבור 3 חודשים, ל-4.8 כעבור 6 חודשים, ולממוצע של 4.9 כעבור 12 חודשים.

מסקנות: טיפול בזרם מקוטע בתדירות גלי רדיו נמצא יעיל לטיפול בכאבים בעלי אופי שורשי שמקורם בעמוד השידרה.

יהודה שינפלד, אהוד גרוסמן, אבי ליבנה, דוד עזרא,יחזקאל סידי, צבי פרפל

מנהלי מחלקות פנימית א'-ו', מרכז רפואי שיבא, תל השומר, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

הרפואה בתקופה המודרנית מתאפיינת בארצנו, בין השאר, בחקיקת חוק זכויות החולה. בניגוד לעבר הרחוק, שבו שרתה מדיניות הפטרנליזם, קרי: הרופא יודע הכל ומחליט, והחולה סביל וצייתן, כיום החולה ובני משפחתו מעורבים יותר בטיפול, מעודכנים בפרטיו ונוטלים חלק פעיל בהחלטות מעשיות.

השקיפות הרבה באתר רב אירועים, עיתונות עוינת ותוקפנית המבליטה כישלונות, תביעות משפטיות כנגד רופאים ומוסדות רפואיים^1,2 התקצרות משך הזמן שהרופאים מקדישים לחוליהם כתוצאה מעומס ומהיעדר משאבים מספיקים, הביאו לעלייה תלולה במיספר הקובלנות והתביעות המשפטיות. דיווח מפורט וסנסציוני של תביעות אלו, אף בטרם הוכרע הדין, מזין את אש התביעות ומלבה אותה.

אילן קידן¹, בלה בילורי³, שושי פעמוני³, איריס אופק³, רוית שני³, ערן סגל²

¹היח' להרדמת ילדים ²המערך להרדמה וטיפול נמרץ ³המכון להמטואונקולוגיה לילדים, בי"ח לילדים ספרא, מרכז רפואי שיבא, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

כאב הכרוך בהליכים רפואיים (פרוצדורות) הוא כאב וסבל הכרוכים באיבחון ובטיפול הרפואי, והוא חלק בלתי נפרד מהוויות חייו של כל ילד הלוקה במחלה ממארת. הדרכים להתמודדות עמו מישתנות בין מוסדות רפואיים שונים. במהלך חמש השנים האחרונות הוקם מערך רפואי וסיעודי הפועל למניעת הכאב הכרוך בהליכים רפואיים ובטיפול בו, במיסגרת המרכז להמטואונקולוגיה לילדים במרכז הרפואי ע"ש שיבא. מטרותיו אם כן למנוע כאב ואי-נוחות הכרוכים בטיפול במרכז להמטואונקולוגיה לילדים, ולגבש את דרכי הטיפול בהם. במחקר רטרוספקטיבי זה בדקנו את מידת ההצלחה של השיטה בהשגת המטרות בפועל, ואת יתרונותיה למול חסרונותיה של הפעלת מערך זה במתכונתו הנוכחית, בהשוואה לשיטות אחרות המקובלות בארץ ובעולם.

גדי מנדלסון, יהושע בן-ישראל

המרכז הגריאטרי המשולב ע"ש שהם, פרדס חנה

נפילה היא אירוע שכיח באוכלוסייה מבוגרת ויש לה גורמים רבים. נפילות זוכות לתשומת לב רבה בסיפרות הרפואית בתחום הגריאטריה וזאת בעיקר בשל סכנת שברים הנגרמים בעטיין, ובייחוד שבר בצוואר הירך. נפילה גורמת לקשיש נזקים גופניים ונפשיים, ופעמים רבות אף לירידה בתיפקוד. דיירי בתי האבות מהווים את אחת מקבוצות הסיכון הגבוה ביותר לנפילות ולנזקיהן. מאמצים רבים מושקעים, ותוכניות התערבות מגוונות בכדי לנסות ולצמצם את מיספר הנפילות, אולם במיקרים רבים אין זה מספק. עקב כך, גוברת והולכת בשנים האחרונות, בעולם כולו, ההסתייעות במגני ירכיים חיצוניים כאמצעי להקטנת הסיכון לשבר בצוואר הירך כתוצאה מנפילה. מטרתה העיקרית של סקירה זו היא לתאר את יעילותם של מגני הירכיים החיצוניים תוך שימת דגש על הערכת ההיענות של הקשישים להיעזר בהם ולשפרה, במיוחד בקרב דיירי בתי אבות.