תוצאת חיפוש

אורית כהן קסטל^1,2,3, אריק שכטר², גלעד עמיאל³, דליה גלעד³, שמואל רייס^2,3

¹חיל רפואה, צה"ל, ²המח' לרפואת המשפחה, הפקולטה לרפואה רפפורט, ³המח' לחינוך רפואי, הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה

חיל הרפואה חרת על דיגלו את שיפור איכות הטיפול הרפואי בחיילי צבא ההגנה לישראל בכלל ואת שיפור איכות הרפואה הראשונית בצה"ל בפרט. כחלק מהחתירה להשגת יעד זה, עוסק חיל הרפואה באופן שוטף בפיתוח תוכניות ללימודי המשך להכשרת רופאים ראשוניים ומשקיע משאבים בהפעלת מערך בקרת האיכות ברפואה ראשונית.

המטרה במחקר הייתה לבדוק האם ובאיזו מידה יכול ה- OSCE - Objective Structured Clinical Examination, או המקא"ם (מבחן קליני אובייקטיבי מובנה), לשמש ככלי הערכה לקביעת רמת תיפקודו של הרופא הצבאי בנושאים מרכזיים ברפואה הראשונית בצבא.

ארבעים-ואחד (41) רופאים בשרות סדיר השתתפו במבחןOSCE  בן 10 תחנות. המקרים הקליניים נבחרו בהתאם לרשימת הבעיות השכיחות ברפואה ראשונית בצבא על-פי נתוני השנתון הסטטיסטי של חיל הרפואה בין השנים 1988-1998. כל בעיה היוותה בסיס לסיפור מקרה (תחנת בחינה) שהוצג על-ידי חולה מדומה. לכל תחנת בחינה היו שני חלקים: בחלק א' נבדקו כישורי הראיון הרפואי, היכולת לבצע בדיקה גופנית ממוקדת לבעיה וכישורי התקשורת הבין-אישית. בחלק ב' נדרש הנבחן לרשום את האבחנה המבדלת ואת תוכנית האיבחון והטיפול. שני החלקים הוערכו באמצעות טפסים  מובנים שתוקפו על-ידי צוות מומחים.

המהימנות הכוללת של המבחן הייתה a=0.9. הציון הממוצע היה 59 (סטיית-תקן 10). בניתוח שאלון המשוב דירגו הנבחנים את אמינות השחקנים כטובה (4 מתוך 5) והעריכו את המקרים כרלוונטיים לרפואה צבאית (4 מתוך 5). 92% מהמשיבים הביעו את רצונם לקבל משוב על ביצועיהם במבחן.

לסיכום, במחקר מבוא זה, ה-OSCE נמצא ישים, בעל מהימנות ותקפות גבוהות, ואף הוערך לטובה על-ידי הרופאים הנבחנים. כלי זה ראוי להוות כלי להערכת רופאים ראשוניים בצה"ל, למתן משוב ואיתור פערים לצורך הוראה מתקנת.
 

חיים קפלן¹, ערן בר-מאיר¹, דליה גלבוע¹, בתיה יפה², אוסוולדו רבינוביץ³, אבי קרסיק, מרק ויזר⁵, יגאל מדג'ר⁶, יעקב רמון⁷, איל שיף³, חגי צור¹, אריה אורנשטיין¹

¹המח' לכירורגיה פלסטית, ²היח' הארצית למיקרוכירורגיה, ³מח' נשים ויולדות, ⁴היח' לאנגדוקרינוטלוגיה, ⁵המח' לפסיכיאטריה, ⁶היח' לפוריות הגבר, ⁷המח' לאורולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר

שכיחות הניתוחים לשינוי מין בישראל נמצאת במגמת עלייה מתמדת. ישראל נמנית עם מדינות ספורות בעולם שבהן מבוצעים ניתוחים לשינוי מין אך ורק במערכת הבריאות הציבורית. בישראל נהוג ניתוח זה משנת 1986. כיום, המרכז היחיד בישראל שמבוצעים בו ניתוחים לשינוי מין הוא המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר. בתל-השומר מכהנת ועדה רב-תחומית שהוקמה על-פי הנחיות משרד הבריאות. ביצוע הניתוח מותנה בקבלת אישור הוועדה,לאחר תקופת מעקב של שנתיים שבה הפרט חי חיים מלאים כבן המין השני.

בסקירה הנוכחית מדווח על ניתוחים לשינוי מין מאישה לגבר ומגבר לאישה, בסקירה נכללים מהלך הניתוח, החלמה, תוצאות וסיבוכים אפשריים. המטרה בסקירה זו היא ליידע את ציבור הרופאים על אפשרות טיפול זו ועל ההוריות האפשריות להפניית מתרפאים.

דליה נבות מינצר, מולי אפשטיין, נעמה קונסטנטיני

המרכז לרפואת ספורט ולמחקר ריבשטיין, מכון וינגייט, נתניה

בשנים האחרונות גובר העניין בשינויים הפיסיולוגיים העוברים על הגוף בעת עלייה לגבהים (high altitude), בשל המספר הגובר והולך של בני-אדם המעונינים לטייל בגובה ובשל הרצון להעמקת ההבנה של תגובות הגוף הבריא לתנאי חוסר חמצן. במקביל, קיים עניין לעוסקים בספורט מקצועני ולעוסקים במדעי הספורט באפשרות לנצל את הירידה בלחץ החמצן הנשאף (hypoxia) לשיפור ביצועים אתלטיים.

עם העלייה מגובה פני-הים יורד הלחץ האטמוספרי, חלקו היחסי של החמצן באוויר נשאר קרוב ל-21%, אך הלחץ החלקי שלו יורד בהתאמה לירידה בלחץ האוויר (בגובה 5,500 מטר הלחץ האטמוספרי הוא מחצית מהלחץ בגובה פני-הים, ולכן לחץ החמצן בגובה זה הוא כ-75 ממ"כ בלבד לעומת 150 ממ"כ בגובה פני-הים). בנוסף, חלה עלייה בקרינה וירידה בלחות היחסית, בהתאם, לירידה בלחץ האוויר, וירידה של כ- 6.5 ממ"כ לכל 1,000 מטרים בטמפרטורה.

הירידה בלחץ האוויר אינה תלויה בגובה בלבד: היא משתנה כתלות בקו-הרוחב ובתנאים סביבתיים אחרים, כמו הרכב האטמוספירה, עונת השנה, הקירבה לים, הייעור והלחות היחסית. הופעת שינויים פיסיולוגיים ותופעות קליניות התלויים בגובה אינה אחידה: כל אדם מגיב באופן שונה לירידה בלחץ החמצן הנשאף. דלילות החמצן באוויר מביאה לשינוי בתיפקוד הפיסיולוגי של מערכות הגוף במנוחה ובמאמץ, ולכן הפעילות הגופנית בגבהים שונה מזו המבוצעת בגובה פני-הים.

המחקר על חשיפה לגובה כשיטה לשיפור ביצועים אתלטיים בגובה פני-הים התקדם מאוד בשנים האחרונות. פותחו שיטות חדשניות, כמו מגורים בגובה בינוני ואימון בגובה נמוך או מגורים בגובה נמוך ואימון בגובה בינוני, המביאות לשיפור ביצועים אתלטיים בקרב ספורטאים ובמידה רבה יותר מבעבר.

במאמר להלן מדווח על ההשפעה והסכנות בעת ביצוע פעילות גופנית בגובה, המידע הקיים והשיטות העכשוויות לאימון בגובה וההשפעה של הירידה בלחץ האוויר ובלחץ החמצן על ביצועים אתלטיים. כמו-כן, מובאות המלצות להתנהגות ולתזונה בעת ביצוע פעילות גופנית בגובה.

יוני וינר (1), אורנה דלי גוטפריד (1,2), אנטוני לודר (1,2), פנחס השקס (1,3)

המח' לרפואת ילדים, בית-החולים זיו, צפת (1), שירות לריטולוגיית ילדים, בית-החולים פוריה(2), והפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

בהמשך למאמרנו, שבו נדונה סוגיית הטיפול בפאראצטמול בילדים, ובו דנו ביתרונות ובחסרונות שטומן בחובו טיפול זה, ברצוננו להצביע בסקירתנו זו על חלופה אפשרית שבימים אלה נכנסה כטיפול בילדים. מדובר באיבופרופן שהיא בבחינת תרופה ותיקה, שבימים אלה נמכרת בישראל בצורת תרחיף המיועד לטיפול בילדים. זמין לכל, ללא צורך במירשם רופא. משנת 1989 הצטבר ניסיון קליני רב בטיפול באיבופרופן. בשנים האחרונות החלו להתפרסם דיווחים על טיפול מוצלח באיבופרופן בהורדת חום בילדים, והתוצאות בולטות, בעיקר נוכח מיעוט השפעות-לוואי.

Cost-Effectiveness of Imaging Procedures in Knee Injuries 

Moshe Leshno, Hagai Amir, Dalia Leshno

School of Business Administration, Hebrew University of Jerusalem; Dept. of Orthopedics, Tel Aviv Medical Center; Israel Defense Forces, and Faculty of Management, Tel Aviv University

It is clear to experts in the health care industry that with regard to medical decision-making, considering costs of medical devices is not a good index, but it is highly important to include medical aspects. This approach guarantees an advance and an appropriate method.

We present a cost-effectiveness analysis to target the optimal strategy of how to use medical diagnostic devices in cases of knee injuries. Today, one of the more common medical emergency referrals seen worldwide is in the area of orthopedics, knee injuries in particular. They can harm soft tissue, bone tissue, or both simultaneously. The diagnosis of soft tissue injury is difficult at best. Among the devices helping the clinician make an accurate diagnosis are MRI and ultrasound (US).

We conclude that US is superior to MRI in this condition. This is especially true when the orthopedic examination leads to the suggestion of arthroscopy. The results were not modified, and a sensitive study of the parameters that influence the decision- making process was undertaken. Decision-makers should not consider medical outcome alone, but should take into account the costs. A clinical study should validate the assumption on which this study was based.

Prevalence of Medical Complaints in the Community-Dwelling Elderly

J. Gindin, M. Geitzn, M. Dushenat, H. Siboni, D. Goldstein, Z. Shapira, N. Konstantin, A. Wurm, A. Goldsmid, E. Hay-Am

Geriatric Institute of Education and Research, Kaplan Medical Center, Rehovot; Pharmacology Dept., Kupat Holim Klalit, Tel Aviv and Central District; and Kupat Holim Klalit, Rishon LeZion

We assessed the prevalence of self-reported medical complaints among the community-dwelling elderly receiving regular medication, and determined associations between health and sociodemographic variables, and the prevalence of complaints.

The study included 170 patients, 60-90 years of age, living at home. Participants were recruited from the 3 main primary care clinics in Rishon LeZion. All were receiving chronic medication and were followed-up utilizing a long-term medication card. Data were gathered in interviews held in patients' homes using a structured questionnaire which included sociodemographics, diseases and medication, mental state assessment by Katzman's score, and a list of 15 medical complaints common among the aged. Relations to age, gender, education, living arrangements, number of diseases and number of medications per patient were determined.

Mean age of participants was 73.2±6.0 years and they suffered an average of 4.07±2.16 diseases and took 5.10±2.83 types of drugs. The most prevalent complaints were: weakness and fatigue (65.0%), agitation and restlessness (56.4%), dry mouth (45.6%), constipation (43.6%) and dizziness (43.2%). The number of diseases, gender, education and age had the strongest associations with the prevalence of specific complaints, as well as their total number. The association between number of medications and mean number of complaints was of borderline significance.

Risk of Transmission of Viral Disease by Needle Puncture in Health Care Workers

Yosef Mishal, Chaim Yosefy, Emil Hay, Dalia Catz, Elisia Ambon, Roza Schneider

Infectious Disease Unit, Emergency Dept. and Microbiology Lab, Barzilai Medical Center, Ashkelon (Affiliated with Ben-Gurion University of the Negev)

The accidental exposure of the health care workers (HCW) to blood and blood products constitutes a danger for transmission of blood-borne pathogens and the development of severe diseases. Most attention is focused on exposure to the viruses of hepatitis B, C and human immunodeficiency. The objectives of this prospective study were to determine the rate of exposure of our HCW to blood and blood products; to define the high risk groups; and to establish recommendations to prevent transmission or reduce the risk of exposure to these viruses.

During the year 1996, 103 injuries from needle-puncture or other sharp objects were reported to our infectious diseases control unit. Most of those injured were women. 58.4% of the events occurred in the vicinity of the patient. The source of exposure was known in 60% of the cases. 73.8% of those injured had already been immunized against hepatitis B. The departments in which most exposures occurred were the operating theater (12.5%), medical departments A (10.6%) and B (9.6%), and the emergency department (7.7%). Nurses were at highest risk, constituting 47% of those injured.

Our recommendations are that a continuous teaching program be established for the high risk groups; that HCW be urged to report every event of exposure; and to encourage HCW to undergo active immunization against hepatitis B.

Correlation between Success in Specialty Examinations and Learning Methods of Family Medicine Residents

Netta Notzer, Dahlia Megiddo, Ruth Abramowitz, Michael Weingarten

Medical Education Unit, Family Medicine Section, Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Learning methods chosen by residents in family medicine during their residency and the correlation between them and achievement in the written specialty exams (Stage 1) were investigated. The learning patterns studied were: structured learning (certification course, study with a tutor, staff meetings, conferences) and self-learning (textbooks, journals, the Hebrew publication "Update," and audio tapes). Of 184 residents who took the examination in 1994-5, 104 responded to a questionnaire as to preferences for the various learning aids and satisfaction with their use. There was no correlation between use of a given learning method and success in the examination. Significantly more candidates preferred self-learning, especially among those who were successful, but also among some who failed the examination. There was no direct connection between the examination and the high level requirements of the residency program, for which up-to-date, integrated knowledge based on self-learning is needed.

Water Intoxication following Desmopressin Overdose

D. Segal-Kuperschmit, O. Dali-Gotfrid, A. Luder

Pediatric Dept., Rebecca Sieff Hospital, Safed

Water intoxication is a serious condition which may be caused by desmopressin overdose, with reversible or irreversible neurological complications. In the past, desmopressin was used in endocrinological centers for the treatment of anti-diuretic hormone deficiency (central diabetes insipidus). Indications for hormone treatment have since widened, especially as an effective solution for nocturnal enuresis. It is now often prescribed in community clinics, and its use has been encouraged by extensive promotion. We describe a 15-year-old boy with primary nocturnal enuresis who started treatment with desmopressin 1 year prior to admission. He was allowed to use the drug without supervision, and drank excessively. The result was water intoxication which required admission for intensive care because of loss of consciousness and convulsions for 36 hours.