יעקב אורקין, אשר אלחיאני, פורת בן-חמו ועבד עבדלגאני

בעשור האחרון חלו שינויים מהותיים ביחסים שבין ספקי שירותי בריאות למקבליהם. המטופלים מוגדרים כלקוחות וספקי השירות, אשר נקראו בעבר קופות-חולים, שינו את שמם לשירותי בריאות. זכויות המטופלים הוגדרו בחוק, ושביעות רצונם הפכה להיות מרכיב חשוב בהערכת עבודתם של הרופאים והמירפאות. מדדים שהיו מקובלים בעבר, כגון שיעורי תמותה, תחלואה ונכות, נדחקו במידה מסויימת בפני מדדים כלכליים, נאמנות לקוחות, סקרי שביעות רצון, שיעורי עזיבה וצירופם של מבוטחים חדשים לקופות השונות. להפרעה במהלך הביקור אצל רופא תיתכן השפעה על מדדים אלה.

איילת ברג (1), טוביה חורב (2), שלמה פ' זוסמן (3),

(1) ג'וינט-מכון ברוקדייל לגרונטולוגיה והתפתחות אדם וחברה, (2) המח' למדיניות וניהול מערכות בריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, (3) האגף לבריאות השן, משרד הבריאות, ירושלים

המחסור בנתונים בתחום הדנטלי, הביא את ג'וינט-מכון ברוקדייל לערוך מחקר מקיף באוכלוסייה הכללית. מאמר זה מהווה חלק מהמחקר המקיף, ומטרתו העיקרית היא לאתר הבדלים בנגישות, בזמינות ובאיכות השירות בין סוגי מירפאות-השיניים.

באוכלוסיית המחקר נכללו כל תושבי המדינה שגילם מעל 22 שנה. הנתונים נאספו באמצעות ריאיונות טלפוניים בחודשים מרץ-מאי 1998.

ממימצאי המחקר הנוכחי עולה, כי 59% מהמרואיינים דיווחו על ביקור בשנה האחרונה במירפאת-שיניים. רק 12% דיווחו כי הגיעו למרפאת השיניים ביוזמתם לביקורת מונעת תקופתית. מרואיינים שביקרו במירפאות השיניים של קופת-חולים דיווחו על השיעור הגבוה ביותר של כוח-עזר, כגון סייעות או שינניות, ועל קבלת הסברים מרופא השיניים לגבי מהות הבעיה הרפואית והטיפול בה. ההמתנה לתור במירפאות של קופות-החולים היא הארוכה ביותר, אולם משך ההמתנה לטיפול בתחומי המירפאות הוא הקצר ביותר. לעומת זאת, זמן ההמתנה לטיפול במירפאות הציבוריות הוא הארוך ביותר.

מימצאי המחקר מדגימים, ששביעות הרצון מהסדר והניקיון במירפאות של קופות-החולים (90%) היא גבוהה יותר בהשוואה למירפאות הפרטיות (78%) והציבוריות (46%). הציון המשוקלל הגבוה ביותר (טוב מאוד) לשביעות רצון מטיפול, ניתן למירפאות השיניים הפרטיות ולמירפאות השיניים הקיבוצים (63% ו-67%, בהתאמה), בהשוואה למירפאות של קופות החולים (49%), למירפאות הציבוריות (55%) ולמירפאות של חברה או תאגיד (43%).

עלות הטיפול נתפסת כגבוהה יותר בקרב המבקרים במירפאות קופות-החולים לעומת המירפאות הפרטיות, ובאופן כללי נתפסת העלות של טיפול שיניים כגבוהה. שיעור נמוך של האוכלוסייה פונה למירפאת השיניים לצורך ביקורת מנע, ורבים מהמרואיינים דיווחו שלא קיבלו מרופא-השיניים שלהם כל הסבר על מהות הבעיה בה הם לוקים או על הטיפול הנדרש.

במחקר מוצגים גם נתונים ממדינות אחרות. מימצאי המחקר יכולים להוות בסיסי מידע, שיסייע למקבלי ההחלטות בתחום המדיניות של בריאות השן בישראל.

אלכס לבנטל (1), דן גנדקו (1,2)

שירותי בריאות הציבור (1), המח' לאפידמיולוגיה (2), משרד הבריאות

בתוך תקופה של שנה נפטרו בישראל שלושה בני אדם מכלבת, לאחר שהמחלה מוגרה מזה כארבעים שנה. מקרי מוות אלה ממחלה חשוכת מרפא, אך הניתנת למניעה על-ידי מתן חיסון משולב פעיל וסביל, עוררה הדים בתקשורת ובחוגי הרפואה.

המטרה בעבודה זו היא לבחון את דפוסי ההתנהגות של הציבור מחד-גיסא ואת זו של הרופאים המטפלים בלשכות-הבריאות, מאידך-גיסא. זאת נוכח ההישנות של סכנת ההידבקות של בני-אדם בכלבת.

בעבודה זו מודגם כי הציבור, שהעלה את פניותיו ללשכות-הבריאות לאחר כל אירוע כלבת בבעלי-חיים, עשה זאת בצורה מרשימה בעת שנחשף בתקשורת לסכנת ההידבקות בכלבת בשיעור הגבוה עד פי 5 בחודשים הסמוכים לאירוע. זוהי מעין "תגובת דחף" של הציבור לכל חשיפה לאירוע תחלואה בכלבת באמצעי התקשורת. תופעה דומה של עלייה במודעות ניצפתה גם בקרב הרופאים המטפלים, שהעלו את שיעור המחוסנים מ-10% מכלל הפונים עד ל-25% מכלל הפונים. תגובה זו ירדה במשך הזמן למצב שלפני התפרצות הכלבת. במאמר זה מודגשת השפעת התקשורת על העברת מסרים של חינוך לבריאות ותגובת הקהל והמטפלים אליה.

עם זאת יש לזכור, כי חיסונים אלה מהווים מניעה שניונית בלבד, ואילו המניעה הראשונית נמצאת באחריות הרפואה הווטרינרית הציבורית, הכוללת חיסונים של חיות-מחמד, דילדול האוכלוסייה של בעלי-חיים משוטטים (כלבים וחתולים) וחיסון פומי של חיות-בר.

י' הייניק, א' סולומיש

המכון לפסיכוגריאטריה מרגולץ, בית-החולים איכילוב, תל-אביב, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

רופאים נוטלים חלק בהליך המשפטי של מינוי אפוטרופוס בכותבם תעודת רופא לעניין אפוטרופסות. אין הוראות או דרכי בדיקה חד-משמעיות באשר לקביעת כשרותו של אדם לטפל בענייניו (רכוש וגוף) בעצמו או להערכת מסוגלותו להביע דעתו בעניין אפוטרופסות – אולם קיימות מספר גישות לבדיקה ואיבחון בנושא.

במאמר זה מובאים מימצאים מ-16 תעודות רופא ממקורות מגוונים (13 מוסדות שונים, רופאים ממקצועות אחדים), שנאספו באופן אקראי, ושלגביהן ידועה היתה החלטת בית המשפט בנדון. בדקנו האם תעודות הרופא ממלאות אחר הדגשים קליניים ורפואיים-משפטיים בסיסיים המובאים בספרות המקצועית.

מצאנו, כי נתונים דמוגרפיים מלאים הובאו רק בתעודה אחת (6.2%). זהות מבקש התעודה ב-3 מקרים (18.7%) ואיזכור מקורות מידע ב-6 מקרים (37.5%). מימצאי בדיקה קוגניטיבית-נפשית מליאה (מצב נפשי) צוינו ב-4 מקרים (25%), אבחנה פסיכיאטרית ב-12 מקרים (75%) וקביעת דרגת חומרתה ב-9 מקרים (56.2%), התייחסות לזמניות התופעות במקרה אחד והערכת תיפקודי היומיום הבסיסיים ב-2 מקרים (12.5%). באף לא אחד מהמקרים הובאה הערכת תיפקודי יומיום מורכבים יותר (מכשירניים). באופן דומה, באף לא אחת מהתעודות צוין אם נעשה שימוש במדדים משפטיים כלשהם להערכת המסוגלות לטפל בענייני רכוש וגוף או המסוגלות להביע דעה בעניין אפוטרופסות. מאידך, התייחסות רשמית למסוגלות כללית לדאוג לעניינים (רק ב-7 מקרים (43.7%) נעשתה הבחנה בין רכוש לגוף) ולהביע דעה בעניין אפוטרופסות, היתה קיימת ב-15 מקרים (93.75%). תעודת הרופא כללה 13.8 שורות בממוצע (סטיית תקן 10.1 טווח 4-41); שלוש עשרה מהתעודות נכתבו במסגרות ציבוריות וממוצע השורות בהן היה 9.9 (סטיית תקן 4.6, טווח 4-20), לעומת 31 שורות (סטיית תקן 9.5, טווח 22-41) במסגרות הפרטיות.

מהמימצאים עולה, כי תעודות הרופא חסרות בהיבטים הקליניים שנבדקו, ובעיקר בהיבטים הקליניים שנבדקו, ובעיקר בהיבטים הרפואיים-משפטיים. אעפ"כ, רובן המכריע של התעודות (15/16, 93.7%) התקבלו על-ידי בית-המשפט, אולי מאחר שברובן המכריע של התעודות היתה התיחסות רשמית לשאלות המשפטיות הסגוליות המועלות בבית-המשפט (המסוגלות לדאוג לעניינים, המסוגלות להביע דעה בעניין אפוטרופסות). לדעתנו, מימצאים אלה, אם יאומתו בקבוצות גדולות יותר ובבתי-משפט אחדים, מחייבים הערכה רב-מערכתית מחודשת של נושא כתיבת תעודות רופא לעניין אפוטרופסות בחולה הקשיש.

שרונה אמר, נגה טיבן, חאלד כרכבי, דורון חרמוני

המח' לרפואת משפחה, שירותי בריאות כללית, מחוז חיפה וגליל מערבי והפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

קיימים בספרות דיווחים רבים על החשיבות של חדילה מעישון, עיסוק בפעילות גופנית ושמירה על תזונה בריאה. אין עדיין מספיק מחקרים בספרות העולמית בכלל ובישראל בפרט, המעידים שייעוץ רפואי אכן משפיע על מטופליו לשנות את אורח-חייהם. במחקר זה בחנו אם בפגישת רופא-מטופל המוקדשת כולה לנושא של רפואה מונעת ניתן לגרום לשינוי באורח-החיים של מטופלים, דהיינו הפסקת עישון, פעילות גופנית וירידה במשקל.

במחקר נכללו 88 מטופלים בגילאי 25-50. המטופלים זומנו לפגישה בת 20 דקות עם רופא-המשפחה. בפגישה קיבלו המטופלים הדרכה אישית מרופא-המשפחה בתחומים של עישון, פעילות גופנית ותזונה בריאה. ההדרכה הותאמה לכל מטופל. כעבור 6-12 חודשים, רואיינו המטופלים טלפונית. הנתונים עובדו ונותחו באמצעות תוכנת SPSS לחלונות.

מתוך 25 מעשנים, חדלו לעשן שתי מטופלות (8%); חמישה (20%) מעשנים הפחיתו מספר הסיגריות שעישנו ביום. לאחר ההתערבות חלה עלייה במספר האנשים שעסקו בפעילות גופנית קבועה – 56.1% לעומת 2.7% לפני ההתערבות. העלייה נמצאה משמעותית מבחינה סטטיסטית (p<0.001). בקרב מטופלים הלוקים בעודף-משקל (BMI 26.9-25) ובהשמנת-יתר (27>BMI) נמצאה ירידה משמעותית סטטיסטית (p<0.001) ב-BMI בעקבות ההתערבות. בקרב מטופלים בעלי משקל תקין (BMI 24.9-20) ונמוך (20<BMI) נמצאה ירידה ב-BMI – אולם היא אינה משמעותית סטטיסטית.

בעידן שבו שיקולים כלכליים מכבידים על עבודתו היומיומית של הרופא ועל החלטותיו, הראנו כי פגישה קצרה בין רופא למטופל, שאינה כרוכה בעלות גבוהה, עשויה לתרום לשינוי באורח-חייו של מטופל.

Choice of Infusion Site - Differences in the References of Nurses, Residents and Patients

Ido Weinberg, Ben Gross, Herbert Freund

Department of Surgery, Hadassah University Hospital Mount Scopus and Hebrew University - Hadassah Medical School, Jerusalem

Insertion of an intravenous (IV) line is a common and routine procedure in hospitalized patients. The literature recommends not to insert an IV line in a limb fold, but other than that there are no guidelines regarding optimal locations for the IV line. In this study we attempted to elucidate whether there are other possible preferences and guidelines for choosing the location of an IV line. We studied four groups: patients at the time of hospitalization, hospitalized patients, nurses and surgical interns on a surgical ward. We found that 91.8% of the patients request to take part in choosing the location of their IV line. Moreover, we found that most patients have a hand preference for the IV, whereas, the ward staff has little location preference. Despite these findings, we discovered that, in practice, most patients were not asked to participate in the decision making process regarding their IV line location. Analysis of the results showed that there is a need to include the patient's preference in choosing the location for the IV line, whenever possible. If the patient doesn't have a preference, the IV line should be inserted in the non-dominant hand or the hand in the bed which is more accessible to the medical & nursing staff.

The Influence of the Presence of Students on the Consultation - Attitudes of Tutors in Family Medicine Clinics

Shlomo Vinker, Shlomo Monnickendam, Orly Cohen, Simon Zalewski and Eliezer Kitai

Dept of Family Medicine, Sackler School of Medicine, University of Tel Aviv, Tel Aviv.

Background: The consultation is the pivot of clinical teaching in ambulatory care. It is therefore essential that students observe the consultation. The students' presence itself influences the consultation and also requires the patients' consent. Moreover the introduction in Israel of the ``Patients' Rights Act'' in 1996 has made us more acutely aware of the place of the patient in teaching especially with regard to the consent to be part of the teaching process.

Aim: This study was undertaken in order to investigate how tutors in family medicine perceive changes in the consultation caused by the presence of students.

Methods: An anonymous physician questionnaire was distributed on the first day of the 6th year clinical clerkship in family medicine. The questions pertained to perceived influence on length and content of the consultation. In addition physician and patient background information was gathered; and the physicians were asked to estimate the patients' willingness to be part of the teaching process.

Results: 46 tutors in family medicine participated, 70% of whom were female. Sixty four percent of the doctors thought that the student's presence had an influence on the consultation. Ninety one percent thought that it increased consultation length, especially of the physical part (93%). More than half thought that the student's presence might interfere with asking intimate questions. The majority held the opinion that the patient's gender and socioeconomic background were inconsequential. Ninety two percent of physicians estimated that 5% or less of the patients would refuse the presence of a student.

In conclusion: Tutors in family medicine think that the presence of a student affects the consultation. Those involved in and responsible for teaching should take this into account. Further research of these changes with objective measurements is needed.

גדעון הולן

המח' לרפואת-שיניים לילדים, הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים

פגיעות באזור הפנים נגרמות כתוצאה מפעילויות ספורט, תאונות דרכים, התכתשויות, מעידות אקראיות ופגיעות מכוונות. פרט לפציעת הרקמות הרכות והסיכון לגרימת שברים בעצמות הפנים, גם השיניים עלולות להיות מעורבות בפגיעות כאלה. נמצא, שהפגיעה בשיניים שכיחה יותר בילדים ובני-נוער בהשוואה למבוגרים. השיניים הקידמיות העליונות מעורבות יותר מהשיניים האחוריות, בעיקר במצבים בהם השיניים העליונות בולטות ביחס לתחתונות. פגיעות בשיניים מתרחשות בעיקר במהלך עיסוק בפעילויות ספורט שונות.

[...]

המטרה במאמר זה היא להציג בפני ציבור הרופאים בכלל ורופאי מרפאות החירום בפרט, מצב חירום דנטלי בו נתלשת שן קבועה ממקומה, ולהגביר את מודעותם לחשיבות הרבה שיש לטיפול המיידי במניעת נזק בלתי הפיך לשיניים.

Physicians' Opinions about the Patient Rights Law - A Qualitative Study 

D. Steinmetz, H. Tabenkin

Dept. of Family Medicine, HaEmek Medical Center, Afula

A qualitative analysis of the question "what is your general opinion of the Patient Rights Law?" showed that most physicians think it a good law that contributes to improved relations with patients.

Physicians surveyed raised several issues relating to implementation of the law: conditions, time required to implement it and problems with language and comprehension. Fears were expressed about possible abuse of the law by patients and their lawyers, which could put medicine on the defensive.

Nevertheless, most physicians think the law positive, that it has not negatively affected their work, and contributes to improved relationships with patients. They recommend that working conditions be improved in order to fully implement the law.

Testicular Cancer: Self-Awareness and Testicular Self-Examination in Soldiers and Military Physicians

Thomas Tichler, Rony Weitzen, Aharon Feinstone, Raoul Orvieto, Marian Moskovitz, Adam Singer

Depts. of Oncology and Medicine B, Sheba Medical Center, Tel Hashomer; Medical Corps, Israel Defence Forces; Gynecology Dept., Hasharon Medical Center, Petah Tikvah; and Medical Dept. B, Fleaman Hospital, Haifa

Testicular cancer is the most common malignancy in young men. To evaluate knowledge and awareness of that cancer, and of the practice of testicular self-examination (TSE), we developed a questionnaire which was distributed to 717 male soldiers and 200 of their military physicians.

21% of the soldiers had received some explanation of the importance of TSE, but only 16% were actually instructed how to perform TSE, and only 2% practiced it regularly. 24% had never examined their testicles before, 185 only rarely, and 6% often. With increased age, TSE frequency increased, but previous education, type of military unit, and ethnic origin had no affect. 99% of military physicians had been taught how to examine breasts, but only 70% had been taught routine testicular examination. 22% performed it, but 27% never did. 84% had never taught their soldiers the importance of TSE, although 51% taught female soldiers breast self-examination.

There was a significant lack of awareness of the importance of regular practice of TSE among both soldiers and their army physicians.

What Primary Care Physicians Think of Israel's Health Policy Reform

Revital Gross, Hava Tabenkin, Shuli Brammli-Greenberg

JDC Brookdale Institute, Jerusalem, HaEmek Hospital, Afula; and Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Opinions of the National Health Insurance (NHI) Law held by primary care physicians were surveyed. A questionnaire was submitted (April-July 1997) to 930 primary care physicians employed by sick funds, including general practitioners, family physicians, pediatricians and internists. Response rate was 86%.

They supported the main components of the NHI law. It was considered desirable "to a great" or "very great extent" to allocate funds to sick funds based on age and number of members (76%), to require them to accept all applicants (72%), to designate a uniform basket of services (65%), to allow members to transfer freely between funds (63%), and to allow sick funds to sell supplemental insurance (59%). However, only 41% were satisfied with the implementation of the law.

Multivariate analysis showed that employment by Maccabi, Meuhedet, or Leumit sick funds had an independent effect on low satisfaction with the law as implemented, and on negative opinions about the uniform basket of services, the accepting of all applicants, and allocation of funding based on age and number of members. Those employed by the Maccabi and Meuhedet funds were in favor of allowing sick funds to sell supplemental insurance.

The findings of the study have implications for policy-makers interested in increasing support for national health reform by physicians. It is important to examine possibilities of developing direct channels of communication between national policy-makers and physicians, as well as institutionalizing mechanisms that involve physicians directly in formulation of national policy.

Physicians' Reminders Promote Annual Fecal Occult Bloodtesting Compliance

Shlomo Vinker, Vardina Shumla, Eliezer Kitai

Family Medicine Dept., Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Screening for the early detection of colorectal cancer using the fecal occult blood test has been shown to be effective in reducing mortality. In Israel family physicians recommend that their patients, aged 50-75, have the test performed annually. But compliance with testing in the general population has been poor.

We therefore studied this issue in 3 primary care facilities, in 384 patients, average age 62.7‏6.9 years; 81 (21.1%) performed the fecal occult blood test. Performance rates were significantly lower (13.9%) in those aged 50-59 (p = 0.0003), as compared wh those aged 60-69 and 70-75 (24.3% and 24.7%, respectively). Compliance rates of the patients of different physicians varied as well.

Recommendation of family physicians led to overall compliance of 21.1%. Additional efforts are needed to increase compliance in order to decrease colorectal cancer morbidity and mortality in Israel.

ח' טבנקין¹, ד' שטיינמץ², פ' חמאייסי¹, ע' תמיר²

¹המח' לרפואת המשפחה, מרכז רפואי העמק ומחוז הצפון, קופ"ח כללית, שלוחת הצפון של המכון להתמחות החטיבה לבריאות הקהילה, הפקולטה למדעי הבריאות בנגב. ²המח' לאפידמיולוגיה ולבריאות בקהילה, ביה"ח כרמל, הפקולטה לרפואה, הטכניון – חיפה.

Family Physicians' Attitudes to Clinical Guidelines for Treatment of Diabetes 

Sasson Nakar, Shlomo Vinker, Tal Baro-Aloni, Eliezer Kitai

Dept. of Family Medicine, Rabin Medical Center and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Clinical guidelines are systematically developed statements designed to help practitioners and patients make decisions about appropriate health care for specific clinical states. Attitudes of family physicians to clinical guidelines for treating diabetes and guidelines in general were evaluated from anonymous questionnaires answered by physicians participating in continuous medical education throughout the country (May-June 1998). The questionnaire dealt with attitudes to the recently published specific guidelines for treating the diabetic patient and overall perception of the efficacy of clinical guidelines.

293 family physicians, aged 40.2‏7.0 responded (83%). 93.5% appreciated the guidelines and thought them applicable. Most (83.7%) reported the guidelines to be of help in their daily work; 31.4% said they were oversimplified; a quarter said they aimed main at containing costs. Most respondents preferred written guidelines of up to 5 pages.

In view of our results, attention can now be turned to developing ways to implement the guidelines. To improve adherence, they need to be short and the rate of publication of new clinical guidelines should be slowed.

Physicians' Assessment of Computerized Prescribing

Daniela Zalman, Majed Odeh, Arie Oliven

Dept. of Internal Medicine B, Bnai Zion Medical Center, Technion Faculty of Medicine, Haifa

Prescription errors are a major source of preventable adverse drug events. Computerized prescribing (CP) which screens physicians' order for mistakes, drug-allergy, drug-disease, drug-laboratory and drug-drug interactions can prevent many of these errors and improve quality of care. However, computerized systems are often time-consuming, difficult to handle, and may create their own mistakes.

Following the introduction of CP on an internal medicine ward, we administered a questionnaire to evaluate physicians' opinions about the new system. The survey assessed computer literacy, ease of using CP, effects on time management, opinion of users regarding error prevention, and usefulness of the information provided. Opinions were generally favorable; most users felt that CP makes their work more accurate, reduces errors, is easy to learn and to use, and provides important and useful information. Physicians were most critical of equipment failure and drugs and dosages not included in the CP program, a result of rapid development of the system.

Errors resulting from the use of CP were considered minimal. Comparison of physicians, with and without previous experience with computer work, as well as local and foreign graduates, revealed minor differences. But once physicians learn to work with a well-organized CP system and computerized work stations, they appreciate the order, safety and knowledge they provide.