תקציר
סבטלנה צ'אצ'אשווילי-בולוטין[1][1], סבינה ליסיצה2,1, יאיר גלילי2,1
1המכללה על שם זינמן במכון וינגייט, 2המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון
היעדר פעילות גופנית מהווה גורם הנתונים נאספו במסגרת פרויקט ה-ISSP בשנת 2007 בשיטת ראיונות פנים אל פנים בבתי המרואיינים. במדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית היהודית בגילאי 18 ומעלה נכללו 1,032 מרואיינים. על מנת לסווג את האוכלוסייה לקבוצות נערך ניתוח האשכולות (Cluster analysis). ממצאי המחקר מצביעים על כך, שלא ניתן להתייחס לכלל העוסקים בפעילות גופנית כמקשה אחת, אלא שיש לסווגם לארבעה טיפוסים מובחנים: טיפוס "הספורטאי בנשמה" לא זו בלבד שעמדותיו כלפי ספורט חיוביות, אלא שהוא גם עוסק בפועל בפעילות גופנית בזמן הפנאי, טיפוס ה"אנטי ספורט" מאופיין בדרך כלל בעמדות שליליות כלפי הספורט ובאי ביצוע פעילות גופנית, טיפוס "ספורטאי הכורסה" מחזיק בעמדות אוהדות כלפי הפעילות הספורטיבית ואף צופה בפועל בפעילות זו, אך אינו מבצע כל פעילות גופנית בדרך כלל, "ספורטאי האופנה", למרות שהוא אינו מביע עמדות חיוביות כלפי ספורט, עוסק בהתמדה בפעילות גופנית בשעות הפנאי.
באשר להבדלי המגדר, נמצא כי נשים נוטות יותר להשתייך לטיפוסי אופנת הספורט ואנטי ספורט, לעומת גברים, הנוטים להיות חלק מספורטאי הנשמה וספורטאי הכורסה. ניתן להבחין, כי ההבדלים בין גברים ונשים מצויים בעמדות כלפי הפעילות יותר מאשר בפעילות עצמה. גברים מחזיקים בעמדות אוהדות כלפי הספורט, בעוד שנשים מביעות עמדות פחות חיוביות ועוסקות בפעילות גופנית מתוך מניעים אינסטרומנטליים. ניתן להסביר הבדלים ביחס לפעילות גופנית בהבדלי מגדר בתהליך החיברות. לפיכך ניתן לשער, כי אם מניעים אינסטרומנטאליים אלה ימולאו באמצעים חלופיים, הרי שקיים חשש כי נשים יפחיתו או אף יפסיקו את פעילותן הגופנית, והתועלות הבריאותיות של הפעילות הגופנית לא יושגו.
על מנת למנוע השלכות אלה, חשוב שסוכני החברות המרכזיים יפעלו לקידום המניעים ההישגיים, התחרותיים והחברתיים לעיסוק בפעילות גופנית בקרב שני המינים, ולא בקרב גברים בלבד.
מחברת מכותבת:
סבטלנה צ’אצ’אשווילי-בולוטין
אשדוד
טלפקס: 08-8676183
אי-מייל: [email protected]